אחרי פלירטוט ארוך באמצעים אלקטרוניים החלטתי לעשות מעשה ולהיפגש פנים אל פנים. כמו הרבה קשרים גם זה עשה את המסלול המוכר: מזלזול ראשוני בעצם הרעיון, דרך סקרנות נסתרת, עד לשלב שבו כבר הודיתי שזה מעניין אותי.
לא, אני לא מלאה אתכם בעוד אחד מסיפורי הדייטים הכושלים שלי, אני מספר על הרומן שלי עם הקריקט.
אם עד לפני שהגעתי לממלכה מישהו היה אומר לי שיום אחד אמצא את עצמי במשחק קריקט הייתי שולח אותו לאשפוז. אבל דברים מוזרים קורים בחיים…
התחושה לקראת הדייט הזה היתה באמת כמו לקראת משהו בלתי צפוי: האם הולכתי שולל? האם הקסם יחזיק מעמד במציאות? אחרי לבטים ארוכים החלטתי כאמור שיש רק דרך אחת לגלות.
יש סקס אחר? קריקטורה ב'טיימס' של אתמול
אני מתייצב מוקדם בבוקר בתחנת הרכבת ורוכש כרטיס הלוך וחזור לבירמינגהאם. בדרך אני עובר בקיוסק, קונה קפה ועיתון להעביר את הנסיעה. לכל אורך שער הספורט של ה'טיימס' מרוחה תמונה ענקית של ג'ק ווילשייר מארסנל אחרי ההופעה המרשימה שלו בגביע-האמירויות בסוף השבוע האחרון, כולל צמד נגד ריינג'רס שלשום.
בניגוד לכרגיל נראה לי שהפעם ההייפ במקום. התרשמתי מאוד מווילשייר שהפגין טכניקה פנומנאלית לשחקן אנגלי, זאת בנוסף לתכונות האנגליות המוכרות יותר של כח ומהירות. השילוב הזה יכול ליצור את השחקן המושלם. לא שווילשייר הוא מושלם או בדרך להיות אחד כזה, אבל גם מהגישה המאוד אסרטיבית שלו בראיונות אחרי המשחק, בניגוד לת'יאו וולקוט הרך משהו למשל, אני מתרשם שבהחלט מדובר בסטאר קוואלטי.
אני מניח שאם הייתי פותח עיתון ישראלי הייתי מוצא תמונה דומה של בן סהר אחרי הצמד שלו נגדנו. אני מוצא הרבה דמיון בין ווילשייר לסהר, גם בסגנון- שילוב אידאלי של טכניקה + פיזיות- וגם בגישה האסרטיבית. לגבי ליברפול- ביניתיים אני מנסה להדחיק את מסע טרום העונה הבינוני מינוס שלנו ולשכנע את עצמי שזה לא אומר כלום לגבי העונה שבפתח. אבל חששות מסויימים כן מתחילים לחלחל.
סטאר קוואלטי. ווילשייר על שער הספורט של ה'טיימס'
הנסיעה ברכבת, שעתיים וחצי, טסה לי. בכלל, נסיעה ברכבת היא אחד התענוגות הגדולים שלי כאן בממלכה. עם הנופים הנפלאים שמרצדים על החלון ומזכירים לי את השורה האלמותית של סיוון שביט המופלאה "תמונות חולפות כמו בחלון רכבת…". נסיעה דומה באוטובוס של אגד היתה סיוט.
אני מגיע לבירמינגהאם, או בשמה החדש בירמינגסטאן. אני רחוק מלחבב את העיר הזו, מלוכלכת ומלאת מהגרים ממדינות אסייתיות נחשלות, שבמקום לשקם ולפתח את מולדתם בחרו באופציה הקלה והיגרו למקום שבו הם יכולים להנות מאיכות חיים שרק יכלו לחלום עליה בבית. שלא לדבר על כך שאחרי זה עוד צומחים מתוכם כאלה שזורעים פורענות ברחובותיה של אותה מדינה שמארחת אותם כל כך בנדיבות.
זהו שלא.
גם המגרש, אדג'סבאסטון שמו, מאכזב. נראה כמו חורבה: יציעים שבנויים טלאי על טלאי, ישן ומלוכלך. לפחות הסדר אנגלי ומופתי.
מזכיר קצת את האורווה. אדג'באסטון
כשאני מתיישב במקומי אני מזדעזע, איפה הכדור לעזאזל?? לא רואים את הכדור! למרות שאני יושב באחת השורות הראשונות ביציע אני לא מצליח לזהות את החפץ הקטן והעגול ומבין מה קורה במשחק רק לפי האנחנות או התשואות של הקהל- איך לעזאזל הם רואים? בפעם הראשונה אני מעלה על דעתי שבכל זאת יש אולי איזה שימוש פרקטי למחקרים המטופשים על "תנועת עיניים" שנעשים במחלקה שלי (המחלקה לפסיכולוגיה להזכירכם).
הציור השבועי לילד: עזרו לאיציק למצוא את הכדור
זהו היום החמישי והאחרון במשחק השלישי בסדרת ה'אשז' בין אוסטרליה לאנגליה. האנגלים מובילים אחת-אפס בסדרה (תיקו וניצחון) והם בעמדת ניצחון גם במשחק הנוכחי. לשם כך הם צריכים לקחת שמונה וויקטס (פסילות חובטים). אוסטרליה, כבר ללא סיכוי לניצחון, מנסה רק להעביר את הזמן בכדי לכפות תיקו.
הסשן הראשון של הבוקר מסתיים כשהאנגלים לוקחים שני וויקטס נוספים. פחות מהמקווה אבל עדיין משאיר סיכוי לניצחון.
הסשן של אחרי-הצהריים הוא כבר סיוט. האוסטרלים בבונקר והאנגלים לא מצליחים לקחת אפילו וויקט אחד. שלוש שעות שלא קורה בהם כלום כשאני, אגב, עדיין לא מצליח לראות את הכדור כך שגם את הכלום הזה אני לא רואה…
בונקר. עוד חבטה אוסטרלית בדרך לשוייון
בהעדר עניין על המגרש אני מנסה להנות מהאווירה. היריבות בין האנגלים לאוסטרלים היא מרתקת. האוסטרלים הם כל מה שהאנגלים חולמים להיות אבל פעם לא יהיו- פתוחים, קלילים, לוקחים את החיים בסבבה- לכן האנגלים שונאים אותם. Ashes coming Home הם שרים במנגינה של Football coming Home, ו-Sit dawn if you one nil dawn לעבר המושבה האוסטרלית ביציע.
כשסטיוארט בוארד, הזורק בעל הבייבי-פייס שגם אביו ייצג בעבר את אנגליה ב'אשז', תופס עמדה בשדה לידי היציע שלנו כולם פוצחים במקהל: His big, he's bad, he's better than his dad! לכולם אגב ברור שאף אחת מהקביעות האלה אינה מדוייקת, גם לברואד עצמו שמבין את ההומור וקורץ לקהל בחזרה.
ד"ש לאבא. סטיוארט ברואד
בהפסקה שבין סשן אחה"צ לסשן הערב אני צריך לקבל החלטה. ברור שתוצאה כבר לא תהיה במשחק הזה אבל לך תדע, אולי יקרה משהו מעניין שאני אצטער שפספסתי אם כבר עשיתי את כל הדרך? חוסר החשק הבולט שאני חש כשההפסקה מסתיימת והזמן מגיע לחזור ליציע מהווה עבורי את הסימן שזה הרגע להתקפל בחזרה לרכבת ולדרך הארוכה הביתה.
סיכומו של עניין: קריקט הוא כנראה משחק שיותר מתאים לטלוויזיה- שם לפחות יש לאן לזפזפ כשמשעמם והכי חשוב, רואים את הכדור! למרות שההגינות מחייבת לציין שנפלתי על אפס-אפס משעמם ואם הייתי נופל על אחד המשחקים המותחים והדרמטיים שהיו מוקדם יותר בסדרה החוויה של היתה אחרת מן הסתם.
בקיצור, הדייט שלי לא ענתה על הציפיות אבל למרות הכל זה לא היה ערב מבוזבז. היתה לי חוויה מעניינת ולמדתי דבר או שנים.
חזרה בסאות'המפטון אני מתעדכן שבית"ר שמה שלישייה לנתניה בגביע הטוטו. אין כמו הבית.
אני לא רוצה להישמע יותר מידי פוליטיקלי קורקט אבל האמת היא שאחרי המשפט על בירמינגסטאן לא כלכך התחשק לי להמשיך לקרוא, במיוחד אם אני מקשר אותו לכל מה שקורה עכשיו עם יחידת עוז וגירוש הפליטים. חבל לי שככה אתה רואה את הדברים וחבל כי די רציתי לקרוא על איך היה לך בקריקט.
תומר,
הגירה בלתי חוקית והגירה בכלל היא לא משהו שאני מחבב. לא מסיבות גזעניות אלא דווקא מתוקף העובדה שהיא מנציחה את הנחשלות של מדינות עולם שלישי. בעיני זו הבחירה הקלה- אם לא טוב בבית שלך תשים יד ותתקן את זה, לעבור למקום אחר בו טוב יותר זו בריחה.
שני יוצאים מן הכלל לגישה הזו:
א. מקומות מוכי אסון שם ההגירה היא בעצם פליטות והיא הדרך היחידה לשרוד.
ב. כאלה שנולדו וגדלו במדינה שההורים שלהם היגרו אליה מבלי שלהם (לילדים) היתה כל אפשרות לבחור ולמעשה הם לכל דבר ועניין אזרחיה של המדינה בה נולדו.
בשני המקרים הנ"ל על המדינות המבוססות יותר, ובכללם כמובן ישראל, להתייחס לאותם אנשים כאזרחים שווים לכל דבר ועניין ולספק להם את כל שנדרש לקיום בכבוד.
והנה משהו של בן דרור-ימיני שקראתי עכשיו ומייצג היטב את דעתי בנושא:
https://www.nrg.co.il/online/1/ART1/925/554.html?hp=1&loc=33&tmp=4653
צריך להיזהר מאוד מדמוגגיה פשוטה בעניינים המאוד טעונים רגשית האלה. אנחנו כישראלים מרגישים את זה על בשרנו כל הזמן ביחס המוטה של העולם כלפי הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. יחס מוטה מתוקף הדמגוגיה הפשוטה של: "ישראל היא 'הכובש' החזק והפלסטינים הם 'הנכבש' החלש".
איציק, מעניין לקרוא את הדברים שלך על המהגרים שבחרו לעשות לעצמם ולא לטובת המדינה שבה נולדו, כשמכירים את הסיפור האישי שלך. אגב, האם לא כל בן אדם נולד במדינה שלא בה הוא בחר להיוולד? האם הוא מחובר אליה לנצח?
ולענייננו, אני קצת מודאג מסיפור הקריקט שהפעם התממש. מה הלאה? לאן עוד אפשר להדרדר? סמים? אלכוהול? רוק כבד? אני נאלץ לסמוך על האופי החזק שלך ולקוות ששנית מצדה לא תיפול.
איציק, אני דווקא כן מסכים איתך לגבי אותם מהגרים ממדינות אסיה. את הזוהמה והלכלוך הם פשוט מיישמים באנגליה כי זה נוח וכנראה שלאף אחד שם לא ממש אכפת,
הרי שום דבר חיובי לא ייצא מהם.
אבל למה להתעסק בשטויות , כשביום שבת מילוול באה העירה . לפי מה שאני קורא האיש שאמור להוביל את סאות' השנה הוא אדם לאלאנה. נצחון בשבת יתן להם פוש רציני להמשך. אתה תהיה במשחק? והאם לדעתך המגרש יהיה מלא ?
איציק, אני לא מבין מה הבושה הגדולה בבחירה הקלה.למה זה בזוי שאדם יבחר בדרך קלה על מנת לקדם את עצמו? לשיטתך אם נולדתי בשכונת מצוקה זו בריחה לעבור למקום טוב יותר. האם האתיופים והרוסים שעלו ארצה בחרו בדרך הקלה? אם אינני טועה משפחתך הגיעה ממרוקו,מדינה שלא היתה מוכת אסון ולפי הסיפורים היהודים אף חיו שם חיים שלווים ומשגשגים, האם גם הם נחשבים לבורחים?
הגירה היא לא בהכרח דרך קלה, היא מלווה בקשיים רבים אבל אנשים רבים רואים בה דרך על מנת לקדם את עצמם ולעשות למען עתידם. אני מבין במאה אחוז כל זוג צעיר שבוחר להגר לאוסטרליה כי הוא מאמין שילדיו יזכו שם לחינוך טוב יותר, אני מתחבר לכל הומוסקסואל שמעדיף להיות בסאן פרנסיסקו כי בתל אביב הוא לא מרגיש בטוח. לא המהגרים הם אלה שצריכים לעשות חשבון נפש, המדינה היא זו שצריכה לשאול את עצמה מדוע תושביה בוחרים להגר ממנה. ואני גם מסכים עם אריגיא, מי בדיוק בוחר את המקום בו הוא נולד? מי בוחר בכלל לבוא לעולם או את שמו הפרטי?
לגבי בן דרור ימיני. הוא מתלונן על דמגוגיה אבל משתמש בה בעצמו. ברור שראשי המאבק ידגישו את הפגיעה בילדים, הילדים האלו אכן נפגעים על ידי השלטונות ולא בצדק. ההשוואה למתנחלים היא דמגוגיה, כי למתנחלים המדינה נותנת אלטרנטיבה,היא לא מגרשת אותם ומסירה מהם את אחריותה. איזו אלטרנטיבה יש בדיוק לאריתראים? ולמה מגרשים ובו בזמן מייבאים עובדים זרים שמכניסים כסף לכל מיני חברות פונקציונריות?
אריגיא,
אחת הסיבות העקריות שבגללן אני מתכנן לחזור לארץ בסיום הלימודים היא כדי שמי שיהנה מהכישורים שרכשתי יהיו סטונדטים ו/או מטופלים ישראליים ולא אחרים (לא שיש לי משהו נגד אחרים, אלא ש"עניי עירך קודמים").
אתה צודק שאנחנו לא בוחרים באיזה מדינה להיוולד, אבל אנחנו גם לא בוחרים לאיזה הורים להיוולד ועם איזה אחים לגדול. בית זה משהו שאי אפשר להחליף ואני למדתי את זה בדרך הקשה. אבל אני שמח שלמדתי.
אתה צודק אחי.. אם הפגרה היתה נמשכת עוד שבוע שבועיים באמת אי אפשר לדעת לאיזה תהומות עוד הייתי מדרדר… :)
גילי,
אדם לאלאנה הוא שחקן נפלא שאני מאוד אוהב ועוקב אחריו. יש לו יכולת טכנית מצויינת ואני מתפלא איך אף קבוצת פרמיירליג עדיין לא שמה עליו עין, הכישורים שלו די נדירים לשחקן אנגלי.
בכל מקרה אני שמח שהוא נשאר איתנו בסיינטס ויש לי הרגשה שהוא הולך לתת עונה גדולה עכשיו שהוא הכוכב העיקרי של הקבוצה.
אני כמובן אהיה בשבת בסט. מריז לפתיחת העונה החגיגית. לפי דעתי תהיה נוכחות יפה, לא מלא אבל קרוב (20-25 אלף). יש הרבה תכונה בעיר ואופטימיות לקראת העידן החדש עם פארדיו והבעלים השוויצרי. המשחק אגב ישודר ישירות בסקיי כך שתנסה, אולי תוכל לתפוס אותו באינטרנט איכשהו. בכל מקרה אני מבטיח להביא כאן בבלוג דיווח מפורט.
תומר,
יש הבדל בין עולים למהגרים. מדינה היא לא מלון, היא בית. מדינת ישראל היא ביתם הלאומי של היהודים ועם כל הצער והכאב אין דינו של מהגר עבודה מגאנה כזה של יהודי מאתיופיה, רוסיה, או מרוקו. נכון שגם רוב העולים לא עושים זאת מסיבות של "ציונות" טהורה, אלא כדרך למצוא חיים נוחים וטובים יותר, אבל כיהודים זו הפריבלגיה שלהם. ותודה לאל שאנחנו חיים בדור שיש לנו, היהודים, פריבלגיה כזו.
לגבי מדינות שרוצים להגר מהם (כולל ישראל). מי שצריך לשאול את עצמו שאלות הם בראש ובראשונה האזרחים שלא עושים מספיק בשביל שיהיה טוב יותר במקום שבו הם נולדו. "מדינה" היא לא הגוף השלטוני שמנהל אותה. ה"מדינה" היא אני ואתה. אם כל אחד מאיתנו יעשה שיהיה יותר טוב במטר המרובע שלו גם המדינה שלנו תהיה מקום שיהיה נעים וטוב יותר לחיות בה. אני נגד הגישה שמטילה את האחריות על כל מה שרע על ה"מדינה" ומתכוונת לרשויות. זה אולי מוצדק במדינה טוטאליטרית אבל במדינה דמוקרטית לאזרחים יש אפשרות לשנות ולהשפיע וזה, כאמור, מה שהם צריכים לעשות במקום לחפש חיים טובים יותר במקומות אחרים.
נקודה טובה לגבי הטור של בן-דרור ימיני. נכון שלמהגרים מאריתראה, בניגוד למתנחלים, אין אלטרנטיבה. מצד שני כלפי המתנחלים יש למדינה אחריות משום שאלו אזרחיה והיא שלחה אותם לשם (או לפחות אישרה להם). המגרים אינם אזרחי המדינה, הם בחרו לבוא לכאן מרצונם החופשי, פעמים רבות בדרך בלתי חוקית, ואני לא רואה איזה אחריות צריכה להיות למדינה כלפיהם.
ושוב, וחשוב לי להדגיש את זה- הכוונה היא למהגרים, לא לפליטים. כיהודי אני חושב שמחובתנו המוסרית, לאור מה שקרה לנו לאורך ההיסטוריה ובמיוחד בזמן השואה, לקלוט ולעזור ככל יכולתנו לפליטים ממדינות בהן רודפים אותם.
כן, אני יודע ולזה התכוונתי. השאלה שאני שואל את עצמי היא מה בדיוק מכל זה הוא באמת הרצון שלך, ומה מתוך זה היא חובת "לחזור ולתרום" שאולי איכשהו כפויה עליך ואתה לא באמת רוצה, אלא מרגיש "חייב". אני מסכים איתך שעל אזרחים מוטלת חובה לשפר, אולם אני מסכים עם טענתו של תומר, שגם על המדינה חלה אחריות. יש דיון אידיאולוגי ארוך, מי אמור לשרת את מי: המדינה את האזרחים (דמוקרטיה) או האזרחים את המדינה (פאשיזם). מבחינתי, אם אדם מרגיש לא טוב מסיבה מסוימת במקום כלשהו, וירגיש טוב יותר במקום אחר, מדוע עליו להמשיך ולסבול? שוב, אם קיימת בו תחושת שליחות ורצון לשפר את הסביבה, זה מבורך, אבל למה לפסול את מי שרק רוצה לחיות את חייו בשקט?
אגב בעיניי אין שום הבדל בין מהגרים לעולים. זאת רק מכבסת מילים שהמציא המפעל הציוני כדי להצדיק את אותה פעולה, אלא שהפעם כשהיא נעשית על ידי יהודים שמגיעים לישראל, בניגוד למשל למקסיקנים שמגיעים לספרד.
ומשהו קטן ששכחתי: אנחנו לא בוחרים את הבית, אבל יש יותר ממקרה אחד בו אדם מחליף בית, במובן המלא והאמיתי של העניין. עדיין יהיה לו רק בית אחד, אבל מה שאני למדתי בניסיוני הקצר הוא, שבית הוא לא באמת מקום, הוא הרגשה.
אני באמת לא מרגיש חייב, אריגיא. זה מה שאני רוצה ובוחר באופן חופשי לחלוטין. זה שלא שמישהו כופה עלי לחזור. להיפך, אך אחד אפילו לא מחכה לי…
ההבדל בין דמוקרטיה לפאשיזם הוא שבראשונה האזרחים הם המדינה, ומי שמשרת את מי זה אחד את השני לטובת הכלל. בשני, המדינה היא גוף חיצוני לאזרחים שכופה עליהם לשרת את האידאולוגיה שלו.
אני בהחלט לא פוסל את מי שרוצה לחיות את חייו בשקט ומרגיש שיהיה לו יותר טוב במקום אחר, הרי גם אני עושה כן בשלב הנוכחי של חיי. אני פוסל את זה שמגיע למקום אחר ולא מכבד את אלו שמארחים אותו.
נכון שהטרמינולגיה של 'עולים' אמורה לשרת מטרה מסויימת (שאני אישית מזדהה איתה אבל מקבל שיש כאלה שלא), אבל בהקשר הספציפי הייחודי של ישראל גם יש הבדל ממשי מציאותי- עולים הם יהודים, מהגרים הם בני לאומים אחרים.
ובית הוא באמת הרגשה. מבחינתי המצב האידאלי שצריך לשאוף אליו זה שהבית המקורי שלך הוא גם המקום שבו אתה מרגיש בבית. אבל החיים, כמובן, הם לא אידאליה..
איציק, תסכים איתה שהמדינה ואזרחיה צריכה לעשות חשבון נפש ולבדוק מדוע טובי בניה נוטשים אותה. זה טוב ויפה להגיד דמוקרטיה ולשנות מבפנים אבל אנחנו יודעים איך זה עובד מעשית. הכוח של האזרח הקטן לשנות משהו הוא אפסי והמדינה לא עושה דבר כדי לעודד אנשים להישאר בישראל. אתה תחזור לישראל כדי שמי שיהנה מכישוריך יהיו ישראלים אבל עדיין עזבת מסיבה מסוימת. התחרטת וזה בסדר גמור אבל זה לא מעלים את הסיבות שבגינן החלטת לעזוב וזה תקף להרבה אנשים.
לי אישית קשה לעזוב בגלל המשפחה, החברים ומכבי נתניה אבל אני לא יודע אם משהו היה מחזיק אותו כאן אילולא הם.
אני מסכים עם אריגיא, אין שום הבדל בין מהגרים לעולים פרט לכך שאלה יהודים ואין שום סיבה שבגלל זה היחס אליהם יהיה שונה.
למדינה,בתור מדינה יהודית, יש אחריות מוסרית כלפי הזרים האלה. אני מזכיר לך שהמדינה היא זו שקובעת את מעמדם ולכן אין כל משמעות אם האריתראי מוגדר בתעודותיו כפליט או כשב"ח. בתור אחד שעובד עם כמה כאלה אני יכול להגיד לך שיש הרבה שהסתננו באופן לא חוקי כי זו הברירה הקיומית שהייתה להם. מדינת ישראל צריכה להיות גאה שהיא מפלט לאנשים האלה והם גם יחזירו לה בריבית דריבית ובאזרחות טובה. הרבה יותר טובה מפורעי החוק בשטחים שחושבים שבגלל שנעשתה טעות פאטלית אחרי ששת הימים אנחנו כולנו צריכים לשלם עליה בדם.
תומר,
אתה שוב עושה הבחנה בין ה"מדינה" ל"אזרחיה" ואני טוען שאין הבחנה. אני לא מסכים שאין לנו כאזרחים כח לשנות. יש לנו ועוד איך, ואם אנחנו לא מצליחים אז, כמו בכל תחום אחר בחיים, זה כנראה אומר שאנחנו לא רוצים או לא מנסים מספיק.
אני אביא דוגמא מהפוליטקה:
אנשים טובים וראויים לא הולכים לפוליטיקה כי הם פוחדים "להתלכלך". כן, פוליטיקה היא עסק תחרותי ומלוכלך אבל מי שהמטרה מספיק חשובה לו צריך להיות מוכן לשלם את המחיר הזה. שוב, הבחירה הקלה היא לשבת באיזה משרד מול מחשב ולהתלונן על כל העולם כשמהשכורת דופקת כל חודש בבנק.
אני עזבתי את המדינה מסיבות אישיות, וזה משהו שהבנתי בדיעבד. הבעייה שלי לא היתה עם המדינה, היא היתה עם עצמי. זה משהו שהייתי צריך להתרחק כדי להבין אותו. והבנתי אותו כשהגעתי לכאן ומצאתי את עצמי מתמודד בדיוק עם אותם דברים, רק שהפעם לא היתה לי את ה"מדינה" להאשים…
יש הבדל בין עולים יהודים למהגרים בישראל, בדיוק מהסיבות שבגללן אני לא יכול לקום מחר בבוקר ולקבל גרין כארד באמריקה או אפילו אזרחות כאן בבריטניה למרות שאני חי במדינה כבר מס' שנים. יתכן והרעיון הזה, של לאומיות, לא לרוחך. אבל זה דיון אחר.
את הסימפטיה שאתה מגלה לפועלים מאריתראה (שהיא מקסימה בעיני) יש לי יסוד סביר להניח שהיית מגלה גם כלפי "פורעי החוק בשטחים" אם היה יוצא לך לבוא איתם במגע אנושי בלתי אמצעי, זה טבעה של הקרבה הזו ונפלא שזה כך. אבל בתור מדיניות, עם כל הכאב, אנחנו צריכים לעשות מה שטוב עבור הכלל. ברור שאם היה לי חבר פועל אריתראי היה עושה הכל בשביל לעזור לו להישאר בארץ, כמו שליבי כאב על אלו שהועזבו מביתם בהתנתקות למרות שתמכתי בה, ואני ממשיך לעשות כן, בכל לב.
ההבחנה שאני עושה היא בין האני למדינה. קח לדוגמא את בעיית הפליטים, הלכתי לשתי הפגנות, חתמתי על עצומות ועזרתי קצת במקרים בודדים. אבל אני מכיר המון אנשים שמסכימים איתי אבל לא נוקפים אצבע כי כמוני הם יודעים שהסיכוי שזה יזיז משהו הוא קלוש. המדינה מדכאת את יכולת האני ואחר כך מאשימה את אזרחיה.
קח עוד דוגמא של זוג שמוגדר מנוע חיתון בישראל. הזוג חתם על עצומות, האמין ליותר משלוש מפלגות בשלוש מערכות בחירות שהבטיחו שידאגו לו ואף זכו בזכות ההבטחה לקולות רבים ובקיצור ניסה לעשות ככל שביכולתו כדי להשפיע בצורה שהיא איננה פעילה בדמות היבחרות לכנסת(לשלוח כל אחד עם בעיה להיבחר זה לא רציני). אם בשנת 2004 הם היו בטוחים שהנה הבעיה שלהם הולכת להיפתר בזכות "ברית הזוגיות" מה הפלא שב2009 הם יחליטו להגר?
כשאני אומר פורעי החוק אני לא מתכוון לאזרחים שגרים באפרת, אריאל או מיצד.אליהם בוודאי שיש לי סימפטיה ואני נמצא איתם במגע אנושי. אני מדבר על אלה המקימים מאחזים בלתי חוקיים בין לילה מתוך איזו אידיאולוגיה של יהוד ארץ ישראל כשבנגב ובגליל משוועים להתיישבות יהודית.
תומר – מזמן לא שמעתי אוסף של אמירות דמגוגיות, פלספניות, מנותקות מהמציאות כמו שהשמעת כאן. יש עובדה ואתה בוחר להתעלם ממנה. זה בדיוק כמו שהשמאלנים ה"נאורים" בארץ תמיד מדברים על הערבים אבל חס וחלילה שמישהו מבני דודנו (או, שומו שמיים, אתיופי/רוסי/מרוקאי) יחלום על לקנות דירה בשכונה שלהם. כי לדבר פוליקלי-קורקט לא עולה כסף.
איציק – איך היו אומרים אצלנו ביידיש על החוויה שעברת? אללה יסעד מג'אנין… תבוא כבר לארץ. המצב שלך מתדרדר :-)
שבי- אני מצטער, התגובה שלך זה לא דיון ענייני ואני לא יודע מי אלו השמאלנים הנאורים האלו ומה הם קשורים אלי. אני גדלתי בנתניה שהיא עיר עם המון עולים מרוסיה ואתיופיה. אני גר בתל אביב שהיא מלאה בפליטים ובמהגרי עבודה ואני גם עובד איתם,מה לי ולשמאלנים הנאורים שלך? ומאיזו עובדה אני בוחר להתעלם?
שבי-עוד משהו, הדרך שלך לענות ממש לא אופיינית,לא לך ולא לבלוג. למה איציק שגם לא מסכים איתי יכל לענות כמו בנאדם ואתה בחרת סתם להטיל רפש ולהתלהם?
תומר – צודק.
כשיהיה לי זמן אפרט יותר.
תומר, בדוק את היחס למהגרי עבודה לא חוקיים במדינות הנאורות בעולם, ואז תראה שאנחנו באמת אור לגויים.
אם אתה נתפס עובד ללא היתר במדינה אירופית אתה מגורש במקום, שלא לדבר על ארה"ב או יפן.
אז כאן העובדים הזרים מרוויחים מה"שכונה" שקיימת בישראל.
ולעניין העקרוני, צריך לעשות את ההבדל בין פליטים ובין מהגרי עבודה. היחס לראשונים צריך להיות טוב והומני, הם ברחו ממקומות חשוכים בהם רצו לרצוח אותם.
היחס לשניים צריך להיות הגיוני, לא יותר מזה. אם דולורס תחזור לגור בסרי לנקה לא יקרה לה כלום, בסך הכל היא עלולה להרוויח פחות כסף, שזה מעצבן או קשה, אבל לא סכנת חיים.
זאת דרך מקובלת למדינה שרוצה לשמור על שוק העבודה שלה, לא יותר מזה.
אני אישית אינני מבין את התל אביבים שדואגים וצועקים ומפגינים כנגד דבר אלמנטרי לחלוטין, עם כל הכבוד, שוהה בלתי חוקי במדינה ריבונית דינו להיות מסולק ממנה עד שיסדיר לו את האשרות המתאימות, גם אם נשא אישה וגם אם נולדו לו ילדים.