קטגוריות
בבל כל הרשימות נשמת כל חי

נבלות ברשות התורה

דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא, י"ט, ב)

וכך מפרש הרמב"ן את הפסוק:

"והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, אם כן, ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה.

וזה דרך התורה, לפרוט ולכלול בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם, לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו' י"ח), שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו."

אני נדרש לדבריו אלו של הרמב"ן בהקשר של האירועים האחרונים בירושלים שמהווים דוגמא מצויינת להתנהגות שהיא בבחינת היות "נבל ברשות התורה"- התנהגות המנוגדת לרוח התורה, עשיית מעשים שהם בבחינת 'מעשי נבלה', גם אם אם לא נאסרו מפורשות בסעיף זה או אחר של שולחן ערוך.

ברור לכל בר דעת שהפעלת אלימות, השלכת אבנים והשלטת אי-סדר ופחד ברחובות אינה עולה בקנה אחד עם שום ציווי ביהדות ואין לה כל הצדקה, גם לא שמירה על "קדושת השבת". למעשה, אותם חרדים שנוקטים במעשים אלו חוטאים הרבה יותר ממחללי השבת, הם יוצרים שנאה כלפי הדת וגורמים בכך לחילול ה' גדול.

אלא שהמניע של אותם מתפרעים אינו באמת קדושת השבת. קהילות חרדיות בכל העולם גרות במקומות בהם לא יודעים בכלל את השבת- ברחובתיהם נוסעים מכוניות, החנויות והעסקים פתוחים ושום קדושת שבת לא מורגשת באוויר. ובכל זאת, לא עולה בדעתם לשרוף פחים ולהשליך אבנים על עוברים ושבים ברחובותיהן של לונדון או ניו-יורק.

אבל מדינת ישראל מהווה עבור החרדים בעייה מסוג אחר. היא מציעה לאנשים שלהם אלטרנטיבה, אחת שאינה קיימת בגולדרס-גרין או ברוקלין. שם הגבול ברור- אנחנו יהודים והם גויים. מדינת ישראל, לעומת זאת, מציעה אפשרות להיות יהודי מסוג אחר, פתוח לעולם ומעורב במה שקורה סביבו, לא אחד שנמצא בעמדה תמידית של מגננה.

בגלל זה הם מחפשים כל הזדמנות ליצור את החיץ בינם לבין העולם הזה, לסמן גבולות ברורים. וגבולות, כידוע, מסמנים ע"י הצבת מחסומים ומאבק במי שחוצה אותם.

הבעייה עם ההתנהלות הזו זה שהיא פוגעת בראש ובראשונה באנשים שלהם- ישנם חרדים רבים שרוצים להיות חלק מהחברה הלאומית בישראל, הם רוצים להשתלב במעגל החברתי ובמעגל העבודה אבל אין להם אפשרות. הגבולות הברורים שניצבים בפניהם אל מול העולם שבחוץ מותירים להם שתי ברירות בלבד: להתפקר, לחצות את הקווים לגמרי לצד השני ובכך לאבד כל קשר עם העולם בו גדלו, כולל המשפחה והחברים, או להתיישר עם הנורמות ולחוש דיכוי.

הבעייה איננה עם הקיצוניים שבמנהיגי החרדים. כמו פונדמנטליסטיים דתיים אחרים בעולם, ליבוי יצר ורגש והשנאה כלפי האחר הוא לחם חוקם ומבטיח את הישרדותם במעמדם הפוליטי והחברתי. ברגע שלא יהיה את מי לשנוא לא יהיה בהם צורך, כי אין להם שום דבר אחר להציע.

אני בא בטענות לכל אותם אלה בעולם החרדי שרוצים ליצור את הגשר אל החברה הלאומית בישראל- מדוע הם לא אומרים שבעצם אין בעייה לפתוח חניון בשבת שבכלל לא נמצא בלב שכונה חרדית? מדוע הם לא אומרים שיש לתת לשירותי הרווחה לבצע את תפקידם נאמנה? שתיקתם, או במקרים חמורים יותר, הצטרפותם למתקפה כנגד החברה הלאומית, מנציחה את הקונפליקט הבעייתי מאוד בין החברה החרדית לבין החברה הלאומית.

יש מקום לחברה דתית אדוקה בישראל, לא כאן הבעייה, הבעייה היא שהחברה הזו חוטאת בעוד אחד מהאיסורים של התורה וזה- הוצאת עצמה מן הכלל. החברה החרדית לא תוכל להתקיים לאורך זמן כטפיל מזיק, או עלוקה בעצם, על החברה הישראלית. נהנית משירותיה אבל יורקת לה בפרצוף מתי שבא לה. היא חייבת לנהל איתה משא ומתן ולמצוא את בה את מקומה.

והיא חייבת את זה בראש ובראשונה בשבילה עצמה. כי עבור מרבית האנשים בחברה הזו מדינת ישראל היא הבית. בית שלטוב או לרע הם רוצים להיות חלק ממנו וכמות קטנה של אנשים קיצוניים מרחיקים אותם ממנו, עומדים מחוצה לו וזורקים אבנים על החלון.

7 תגובות על “נבלות ברשות התורה”

קודם כל אני מאד מקווה שניר ברקת לא יתקפל מול החרדים בעניין חניון קרטא, זה לא קשור לאם המרעיבה אבל קשור לחרדים בירושלים.

ואם יורשה לי לתת עצה למשטת ישראל אני הייתי שולח על החרדים כמה יס"מניקים עם שנאה בעיניים ועלות ביד ושולח אותם לפוצץ אותם אחד אחד…
20 חרדים עם ראשים פתוחים בבית חולים זה בסדר גמור מבחינתי אחרי כל מה שהם עושים לעיר שלנו!

איציק, קטע טוב עם מסרים נכונים. האמת שזה נשמע קצת דומה לראיון של ניר ברקת בשישי בערב בערוץ 2. יכול להיות שאתם מתאמים עמדות בתקשורת?

בניגוד לקטע הטוב הזה ולראיון השפוי של ברקת, מופע הפאשיזם של יאיר לפיד בחדשות 2 בערב שישי, על אף שלא הפתיע, היה מזעזע במיוחד. מסתבר שגם בטור השבועי שלו הופיע אותו חומר, אבל לא קראתי ואין לי מושג.

כרגיל, לפיד מכריז מלחמת חורמה על כל מי שקורא תיגר על מדינת ישראל. והוא לא עושה את זה בניסיון להידברות כפי שמוצע כאן בבלוג למשל, אלא מדגים בהצלחה רבה את משמעות המונח "סטטוס קוו" ומי שחפץ ביקרו. לאורך שנים, טוריו של לפיד בידיעות אחרונות מסגירים את דרכה של ההגמוניה, של מי שהמצב הנוכחי מיטיב עימו, ולכן יעשה הכל כדי למנוע כל שינוי שעשוי להביא לתזוזה במאזן הכוחות. הוא לעולם לא ינסה להבין את הצד, לשאול מה בדיוק מה מציק לו ואיך אפשר לטפל בו, כי זה לא מעניין אותו. גם הוא בעצמו חרד, אבל במקום לקדושת השבת, הוא חרד למעמדו ויכולתו לנצל את מנעמי המדינה.

שיפור וביקורת הם שני דברים שבאים ביחד. אומנם מי שמשתמש באמצעים אלימים ראוי שישתמשו כלפיו באלימות, אך צריך לקוות שמקבלי ההחלטות, בניגוד לעיתונאים הסנסציוניים בחדשות 2, יותר דומה לברקת, שמחפש הידברות והבנה כדי למזער נזקים. כמה סמלי שלפיד כנראה עד עכשיו לא מבין מדוע ראש עיריית ירושלים החילוני ביקש להתראיין לפני כניסת השבת.

אריגיא,
דבר ראשון לגבי ניר ברקת- רק עכשיו ראיתי את הראיון ונהניתי כמוך.
https://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-a6816f1ff898221004.htm
הגישה שלו מאוד נכונה ומשלבת היטב בין תבונה ורגישות. משפט המפתח בראיון היה לדעתי- "המון הקשבה, המון התחשבות, אבל בסוף הכרעה"- זו פוליטיקה במיטבה- מצד אחד להיות פתוח לכל הדעות אבל בסוף לקחת את האחריות, לקבל את ההחלטתה שבעינך היא הטובה ביותר לכלל ולעמוד מאחוריה.

לגבי יאיר לפיד- כאן אני חושש שאנחנו מאוד חלוקים..
לפיד הוא אחד הפובליציסטית האהובים והמוערכים על-ידי. אני מאוד מתחבר לגישה הביקורתית-ממקום-אמפטי שלו לישראל ולחברה הישראלית. בניגוד להרבה עיתונאים אחרים שרק מחפשים להטיל רפש ולמצוא מה רע בארץ, הוא תמיד, ממקום מאוד ריאלי, מצליח למצוא את הזווית האופטימית ואת הנקודה החיובית. יש בו כנות, ענווה וחן והכי חשוב- אהבה אמיתית לארץ הזו ולאנשים החיים בה ורצון כנה שיהיה בה רק יותר טוב.
אגב בהקשר הנוכחי מן הראוי לציין שלפיד קרוב מאוד לדת, בדרכו שלו, ןאף פרסם ספר נפלא- "הגיבורים שלי", בו הוא מציע פרשנות שונה ומרתקת לפרשיות מרכזיות בתנ"ך: https://www.ybook.co.il/htmls/product.aspx?c0=15483&bsp=13122

אני רוצה להציע לך לקחת את הטורים שלו בידיעות אחרונות לפחות בשלוש שנים האחרונות, ולקרוא אותם במבט ביקורתי. אין לי בעיה עם זה שהוא מפרגן למדינה וכל זה, ממש לא, אבל מה שכן יש לי בעיה, זה שהוא עוקר כל ניסיון לשינוי, לרוב על ידי קבוצות שלא מקובלות עליו, מכיוון שהוא מגלם את הסטטוס קוו בעצמו. אם הוא כל כך מוערך על ידיך, אולי תסביר לי איך אתה רואה את הקריאה שלו להיכנס עם אלות ולהרביץ לכל מה שזז? או את זה שהוא לא מבין למה ראש עיר חילוני של ירושלים מתראיין לפני כניסת השבת. יש כאן מסרים ברורים של חוסר כבוד לשונה (במסווה הידוע של ליברליזם, דיברנו על זה כבר…) ואין לי שום כבוד לזה.

אני מכיר היטב את טוריו של יאיר לפיד, אריגיא, ואף השלמתי פערים מהתקופה שבה הוא כתב במעריב (אצלי בבית קראו תמיד מאז ומעולם רק ידיעות משום מה..) בעזרת ספרו הנפלא "עומדים בטור" https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=1697 שמרכז את כל הטורים שלו מכל התקופות. למעשה קיבלתי את הספר הזה במתנה מחברים טובים לפני הניסעה שלי לכאן ובימים הקשים שהיו לי כאן בהתחלה הוא היה עבורי חבר קרוב אם אפשר להגדיר זאת כך..
כך יוצא שאני די סנטימנטלי לגבי יאיר לפיד.. אחד הדברים שהכי חסרים לי כאן זה הדיונים שהיינו מנהלים בערבי שישי בבית על הטורים שלו.
מעולם לא חשתי שהוא מבטא את קולה של ההגמונייה או לשאוף לשמור על סטטוס-קוו כזה או אחר, וודאי שלא מצאתי אצלו חוסר כבוד לשונה- ההיפך הגמור הוא הנכון.
לעומת זאת דווקא אצל כותבים פוסט-ציונים וכד' שמנסים לנכס את המצוקות האמיתיות של הקבוצות הפריפריאליות בחברה הישראלית (מזרחיים, מיעוטים וכו') לאג'נדה האנטי-ישראלית שלהם חשתי תמיד תחושה של פטרוניות.
בתור מי שבהחלט לא שייך להגמונייה של החברה הישראלית (מזרחי, ירושלמי, מרקע דתי וימני) מצאתי תמיד בלפיד בן שיח ובן ברית במאמץ המשותף להמשיך ולבנות את המדינה הנפלאה שלנו ולהמשיך ולחלום את החלום הציוני.
לגבי הקריאה שלו ליד קשה כלפי המתפרעים בירושלים- אני שותף לה. בכל מקום שהוא, כל אוכלוסייה שהיא, שמפרה את הסדר הציבורי ונוהגת באלימות כלפי אזרחים חפים ומפשע יש לסמן עבורה את הקווים האדומים בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. וזה, אגב, גם המסר של ניר ברקת במקביל למסרים שלו על הקשבה והידברות.
יש לי יותר מיסוד סביר להניח שאם התפרעות דומה היתה מתרחשת ע"י אוהדי בית"ר בעקבות החלטה של ההתאחדות להוריד לנו נקודות או משהו דומה, אף אחד לא היה קורה לגלות כלפיהם סבלנות.

הפעלת כוח אמורה להיות אמצעי לטובת מטרה מסוימת. נקמה בפני עצמה לא נחשבת בעיניי מטרה כזאת. מה שהפריע במופע האימה של הליברל זה שהוא בעצם קרא לאלימות מבלי להביא פיתרון ותוך כדי הבנה שזה בהכרח לא יקדם שום פיתרון. אומנם למדינה יש מונופול על הכוח בחברה, אבל גם היא צריכה להביא סיבות טובות כדי להשתמש בו. ולרוץ אחרי 5,000 חרדים ברחובות ירושלים עם אלות לא נשמע כמשרת מטרה מסוימת, הן בגלל מספרם והן בגלל הפנאטיות שלהם. מה שברקת הציע, הידברות ודיאלוג, שאומר להקשיב לרבנים ולנסות להשפיע דרכם (כי הם המשפיעים באמת) זהו שימוש נבון בכוח. באותה מידה, כש-10,000 אוהדים פורצים למגרש לחגוג אליפות, אין שום הגיון בלשלוח 500 שוטרים שירדפו אחריהם עם אלות. הפעלת הכוח צריכה להיות סבירה ומקדמת פתרון. לכן, לקבוע בחוק עונש (הפחתת נקודות למשל או ביטול הזכייה בתואר) הוא גם שימוש בכוח, אבל כזה מושכל שעשוי להביא פיתרון.

אני מבין טוב יותר עכשיו את תפקידו של הליברל בסלון המשפחתי של יום שישי, ועדיין מציע לך לעיין בספר ולנסות לקרוא דברים במבט ביקורתי. לצערי, לפיד הוא דוגמא להגמוניה שמנצלת את מעמדה כדי לנצל את הציבור וכוונותיו הכנות, למטרותיה. כך, היא מנצלת ציבור שבאמת אוהב את המדינה ורוצה בטובתה, כמוך, כדי לשמר את המצב הקיים, שהוא המצב שבו רק קבוצה קטנה של אנשים באמת נהנית ממנו, וכל היתר פועלים בניגוד לאינטרס שלהם. קצת בדומה למפלגות כמו ש"ס, נפנוף בדגל מסוים הוא אמצעי לתקוע מהדלת האחורית עניינים אחרים. גם חושבים על זה, זו גם דרכו של הליכוד, שבשם הקריאה לביטחון ולשמירה על הארץ, מה שרוב העם רוצה, מנצל את המכנה המשותף הזה כדי לתקוע כל מיני גזרות כלכליות, שבאופן ישיר הן נגד האינטרס של אותו קהל יעד. נסה לחפש טור של יאיר לפיד שתמה פעם על מי שמרשה לעצמו להעביר ביקורת על המדינה כשאמר "יש המון מדינות שישמחו לקלוט אותנו, והנה עדיין אנחנו כאן, מה שאומר שלא בהכרח רע לנו כמו שמנסים לצייר את זה". זה לא הניסוח המדויק ואשמח אם תביא אותו, אבל זו כמובן דמגוגיה זולה שתפקידה לזרוע חול. ההבדל ביני ובינך למישהו כמו הליברל זה שלו יש משקל ציבורי הרבה יותר גדול בהפצת דעותיו, ואין לי ספק שהוא מודע היטב למניפולציות שהוא עושה. לכן אני תמיד אומר שלהיות דמגוג גרוע יותר מלהיות טיפש.

גם לכאורה בהקשר למקצועו, הרי שהוא בגד בכל ערכים עיתונאיים בתוכנית הטלוויזיה האחרונה שלו, כשראיין את מיטב הדמויות במדינה אבל לא שאל מעולם שאלות קשות, גם דמויות מוטלות בספק. זו דרכו של הפופוליזם: הוא צובר רייטינג על ידי הבאת מרואיינים נחשקים, שתמיד שמחים להגיע לבמה שבה לא יישאלו באמת שאלות קשות. כך זה מנציח את עצמו ומביא עוד מרואיינים, ומעגל הקסמים ממשיך, רק שהאתיקה העיתונאית נשכחת.

אני מבין שיש לך קשר רגשי לליברל, או לפחות לדמותו כפי שמצטיירת. אבל אני באמת אשמח אם תשוב לדברים ותנסה להבין אותם מנקודת מבט ביקורתית. אין לי ספק שתעלה על הטריק.

סגור לתגובות.