Form is temporary, class is permanent

הביטוי שבכותרת הוא אחד האהובים עלי בתרבות הספורט הבריטית וסופה"ש האחרון סיפק לנו כמה הוכחות נפלאות נוספות לעד כמה הוא נכון:

פרדי

אז אחרי שקבעתי בפסקנות בסיום המשחק הראשון בסדרת ה'אשז' בין אנגליה לאוסטרליה ש"קשה לראות מאיפה האנגלים יביאו אפילו ניצחון אחד בסדרה הזו" הם עשו בדיוק את זה, ובצורה משכנעת ביותר, במשחק השני בסדרה.

הגיבור הגדול של הניצחון היה אנדרו "פרדי" פלינטוף, שפסל ביום האחרון חמישה חובטים אוסטרלים תוך פחות משעתיים וסתם את הגולל על מה שהחל להראות כקמבאק הירואי של האוסטרלים אחרי יתרון מבטיח של האנגלים בפתיחת המשחק.

עבור פלינטוף ה'אשז' הנוכחיים הם הופעת הפרידה במדי הנבחרת האנגלית. פרדי אמנם רק בן 31 אבל פציעות חוזרות ונשנות, שגם העמידו בספק את השתתפתו בסדרה הנוכחית, אלצו אותו להודיע ערב המשחק השני שהקיץ הזה יהיה האחרון שלו במדים הלאומיים.

הניצחון האנגלי גרר פרץ אופוריה בממלכה, פתח אמש את כל מהדורות החדשות (הכלליות, לא רק של הספורט) כשהבוקר כותרות העיתונים הראשיות מתחרות בניהן בשנינות הספורלטיבים לפרדי- ברוח התאריך (40 שנה לנחיתה על הירח) אחת הכותרות בישרה על "צעד ענק לפרדי, צעד היסטורי לאנגליה!".

היסטורי משום שהיה זה הניצחון הראשון מזה 75 שנה של אנגליה על אוסטרליה בלורד'ס- הוומבלי של הקריקט.

ואם כבר קלאס אז מילה על הקפטן האוסטרלי ריקי פונטינג, בימים כתיקונם שנוא נפשם של האנגלים, אבל אתמול הוא זכה למחיאות כפיים ממושכות מהקהל בלורד'ס כשבסיום המשחק סירב לתלות את ההפסד בטעויות הנוראיות של השופטים (שבאמת התעללו הפעם בנבחרת שלו, גם עפ"י הודאת האנגלים) והעדיף במקום לפרגן לפלינטוף והנבחרת האנגלית על "ניצחון צודק וראוי".

מה שמוביל אותי לאחת התובנות שלי משעות ארוכות של צפייה בקריקט בקיץ הנוכחי- בניגוד לעמיתיהם מהכדורגל, אלה מהקריקט הרבה יותר אינטלגנטים, רהוטים והוגנים. אולי זה קשור לתרבות של המשחק, להיסטוריה והמורשת שלו כמשחק אריסטוקרטי. אבל יכול שזה גם קשור לעובדה שבניגוד לכדורגל האלמנטים המולדים של יכולת פיזית וכישרון הרבה פחות משמעותיים במשחק הזה מפקטורים כאינטלגנציה, משמעת ויכולת וויסות רגשית.

והנה דוגמא נוספת לכך- התחלנו בפרדי ונסיים בפרדי: 'אשז' 2005- פלינטוף פוסל את החובט האוסטרלי בראט לי במשחק האחרון והמכריע בסדרה ומעניק את ה'אשז' לאנגליה לראשונה מזה 13 שנים. איצטדיון שלם באקסטזה, פרדי הוא גיבור הרגע, אבל הדבר הראשון שהוא מוצא לנכון לעשות זה לגשת ולנחם את לי השבור.

מלמעלה למטה: פרדי עם מעריצה, אתמול בלורד'ס וברגע הספורטיבי הבלתי נשכח מ- 2005.

לאנסי

למרות שאחרי הפאדיחה עם ה'אשז' מן הראוי היה שאזהר עם ניבויים נוספים, אבל אני אסתכן שוב ואומר שאחרי ההצגה הדהימה של אלברטו קונטנדור בקטע ה- 15 של הטור ביום ראשון, לאנס ארמסטרונג כבר לא יזכה השנה בטור השמיני שלו.

ועדיין, גם כעת לאנס מדורג במקום השני בדירוג הכללי עם סיכוי מצויין לסיים על הפודיום בפאריז- הישע ענק לרוכב בגיל המתקדם מאוד (יחסית) של 38 ואחרי שלוש שנים וחצי מחוץ לספורט. אבל יותר מכל ראוי להוריד בפני לאנס את הכובע על המאמץ המדהים שראינו ממנו בטיפוס האחרון ל'וורבייר'- הפסגה באלפים השוויצרים- בקטע של יום הראשון. הטיפוס האכזרי הזה גבה קורבן אחרי קורבן מקרב הרוכבים הצעירים והמבטיחים של הטור אבל לאנס היה שם, עד הסוף, בין המובילים עם המבט המוכר הזה בעיניים של "עולם קשוח, אני יכול עליו" אם לשאול את מילותיו של אביתר בנאי.

יכול עליו! לאנס ארמסטרונג במהלך הטיפוס ל'וורבייר'

טום ווטסון

בסופה"ש האחרון גם נערכה בטרנברי, סקוטלנד 'האליפות הפתוחה' (The Open)- הווימבלדון של הגולף. הסיפור הגדול של התחרות השנה היה הגולפאי האמריקאי טום ווטסון שבספטמבר הקרוב יהיה בן 60 (!). ווטסון כבר רשם לזכותו חמש זכיות ב'אופן' במהלך הקריירה, הראשונה שבהם ב- 1975, לפני שלושים וארבע שנה!

בעוד הפייבוריטים הגדולים, ובראשם טייגר וודס, חובים סופ"ש נוראי ונושרים אחד אחרי השני מהמירוץ הלך וצבר ווטסון יתרון מבטיח בפסגה והתקרב מרחק חבטה אחת מנצחון סנסציוני.

אלא שאז הסתבר שהגוף והשרירים אולי מתקשחים עם השנים אבל הלב והרגש נשארים רכים ועדינים- ווטסון לא עמד בלחץ, פספס 'פאט' פשוט יחסית ואפשר לסטיואט סינק ה'עולל' בן ה- 36 להשוות את התוצאה בינהם ולבסוף לנצח את התחרות בפליי-אוף המכריע.

ועדיין, למי שנחשב ותיק אפילו בשביל תחרויות הסניורים בסבב, להגיע כ"כ קרוב לזכייה סנסציונית באחד מארבעת המייג'ורים זה הישג פנטסטי. קרוב כ"כ למה שרבים כאן מגדירים שיכל להיות אחד הסיפורים המדהימים בתולדות הספורט. כל ספורט

קרוב רחוק. ווטסון המאוכזב מביט בתוגה בסינק ובגביע הנכסף
________________

Pet Shop Best- לסיום, לשם שינוי משהו לא מעולם הספורט. הערב (שלישי) תופיע בתל-אביב הלהקה האהובה עלי Pet Shop Boys . ב- .Pets התאהבתי לראשונה בזכותו של, כמובן, האחד והיחיד, עופר נחשון שבאחה"צ אחד בקיץ של 1993 השמיע במשך שעה שלמה ב Repeat את Can you forgive her- השיר הראשון שהם הוציאו מתוך אלבום המופת Very- שמוכר יותר כ'אלבום הכתום'.

אני לא יודע אם עדיין נשארו כרטסים, אבל אם כן אני ממליץ לכולכם לרוץ הערב לגני התערוכה. ראיתי את ה- .Pets בהופעה מתוך הסיבוב הנוכחי בחודש שעבר בלונדון ואין לי אלא לקבוע שגם אחרי 25 שנה מדובר בגאונים שרק הולכים ומשתבחים עם הזמן.

וכמתאבן הנה הופעה חיה שלהם בטקס ה- BRIT's (הגראמי הבריטי) בפברואר האחרון שם זכו בפרס מיוחד על מפעל חיים.

Form is temporary, class is permanent

אכן!

פורסם בקטגוריה בבל, כל הרשימות, נשמת כל חי, תרבות הגוף. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

8 תגובות בנושא Form is temporary, class is permanent

  1. מאת אריגיא‏:

    אגב אולי הפוסט הזה הוא הזדמנות טובה לברך את הקפטן החדש של בית"ר, קבוצה שסוף סוף יש לה קפטן מקומי אמיתי. האמת מעניין לבדוק לכמה מהקבוצות יש קפטן מקומי שבאמת גדל במועדון.

  2. אכן, אכן!
    בכלל התפתחויות חיוביות בבית"ר שהכי חשובה מבניהם היא שהסאגה המתישה הזו ותקופת חוסר הוודאות באו לסיומם. מן הסתם תהיה לכך התייחסות קצת יותר נרחבת בבלוג בהמשך השבוע.

  3. מאת אריגיא‏:

    אני לא משוכנע שתקופת חוסר הוודאות הסתיימה. זה יותר נראה כמו הפוגה עד הפעם הבאה.

  4. מאת rd17‏:

    יש לנו קבוצה!! ככה שאין מה להתונן…
    סוף סוף כל הידיעות האין סופיות בתקשורת (איזה משפט חחח) לגבי עתיד הקבוצה הסתיימו.. לפחות עד מאי…

    ואם בכל זאת קצת להתלונן (ממש קצת) אז למה בנאדו, מאייבי ושומי למה…

  5. מאת דוד מירושלים‏:

    יאיר, בנאדו ושום – עזוב אותם, יכולנו להיות היום חלק מליגה א'.

    מחר מחרתיים נתחיל כבר לקטר, היום תן קצת לשמוח…

  6. מאת matipool‏:

    איציק – טור מעניין במיוחד שפותח אופקים לסוגי ספורט שלא כל כך באג'נדה שלנו ( שלי לפחות ) . אהבתי .
    קיוויתי מאד שלאנס ( לאנסי כפי שקראת לו ) יצליח לעשות את הכמעט בלתי אפשרי אבל אחרי אתמול זה באמת נגמר סופית . חבל .
    פט שופ בויס הלהקה האהובה עליך ?!

  7. מתי,
    אכן לא נראה שמישהו יצליח כבר לתפוס את קונטאדור, אבל עדיין מה שלאנס עושה השנה בגילו ולאחר למעלה משלוש שנים מחוץ לענף זה מרשים ביותר. אני מקווה שהוא יסיים על הפודיום בפאריז וזה היה הישג נפלא ויצדיק את הקמבאק גם מבחינה מקצועית. יש עדיין את הקטע נגד השעון היום ואת הטיפוס למון-וונטו בשבת כך שהכל פתוח.

    אכן פט-שופ-בויס היא הלהקה האהובה עלי, ובכלל כל סגנון האלקטרו-פופ הבריטי (גם ניו-אורדר, אירייז'ר ודפש-מוד), אח"כ סגנון הבריט-פופ (קולדפליי, אואזיס).

סגור לתגובות.