קטגוריות
ימק"א כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

צומת גומא

יש לי סיכוי להינצל אני יודע
אני אוכל להתעורר להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אשה

כבר עכשיו אני פחות כועס
וגל שקט של רגש מתפקע
אמא שרה לבן בלילה
אמא כאן לידך כל הזמן

אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף האור יעלה
ואז אכיר אותך יקירתי
ומיד תכירי את אותי

תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל אני חושב

('יש לי סיכוי', מילים: אביתר בנאי)

סוף טוב הכל טוב? בגדול כן.

יש הרבה חדשות טובות מהצורה בה הסתיימה סגאת הקיץ המתישה של בית"ר. דבר ראשון, המובן מאליו- יש לנו קבוצה. לא שבשלב מסויים החשש שבית"ר תעלם לנו היה ריאלי, אבל עדיין, טוב שתקופת האי-וודאות הסתיימה.

נתחיל בבשורה הכי משמחת בעידן החדש של בית"ר: הקפטן- אברהם ("אב המון שערים") ברוכיאן. אין מתאים מהשחקן הנפלא הזה, ששורשיו נטועים עמוק בעיר ובהיסטוריה והמורשת של הקבוצה, להוביל אותה בשנים הבאות.

מבחינת מבנה הבעלות אז כמובן שהעובדה שגידמאק כבר לא (מעשית לפחות) הבעלים של הקבוצה היא חדשה נפלאה והקלה גדולה. על האסונות הרבים שהמיט האיש על הקבוצה שלנו עמדנו רבות בשנתיים האחרונות ומועד זה של התחלה חדשה ואופטימית אינו הזמן להזכיר לאיש "חטאיו הראשונים". אפשר אפילו לסיים את הקשר הזה בצורה יפה עם מילה טובה על התנהלותו של האיש בקיץ האחרון, שלמרות שיכל להמרר את חיינו ולעשות לנו סאסיונה (להחזיק את הקבוצה בכח עם תקציב מינמלי) איפשר להעביר אותה לידיים אחרות מבלי להערים קשיים מיותרים.

הפרטים המשפטיים של מצב הבעלות החדש נשגבים מבינתי בשלב הזה, אבל העובדה שאיציק קורנפיין הוא האיש החזק במועדון כיום גורמת לי לישון הרבה יותר טוב בלילה. לאיציק עוד נגיע בהמשך, אבל הסיטואציה הנוכחית שבה בעצם בית"ר מנוהלת על ידו בתמיכה של אנשי עסקים (כרגע אגייאר, ייתכן ויהיו עוד בהמשך) שאין להם נגיעה ישירה בניהול השותף של הקבוצה ובפן המקצועי היא הבריאה ביותר.

לגבי אגייאר, כרגע האיש מעט חתום בעיני, אבל כל מה שיש לי לומר בשלב הזה זה מילים טובות על נכונותו הפילנטרופית לתמוך בקבוצה ועל דבריו השקולים לגבי עתידה הכלכלי והמקצועי.

מילה טובה מגיעה גם לראש העיר שלנו, ניר ברקת, שהשקיע זמן ומרץ רב על מנת למצוא את הפתרון הטוב ביותר עבור המועדון מתוך הכרה ברורה שכמו שאמר בעצמו "אין ירושלים בלי בית"ר".

מבחינה מקצועית סביר להניח שנשמור על מרבית הסגל מהעונה שעברה וזה חדשות נהדרות. בלי "פוצ'ימויים" והפחתות נקודות כאלו ואחרות הסגל הזה אמור להספיק בכדי לרוץ חזק בצמרת, במיוחד עם ברק יצחקי יישאר (מותר להיות קצת חזירים?). אבל החדשות הכי טובות הן שנמשיך לראות את הקבוצה הנפלאה שראינו בטדי בשנה האחרונה, קבוצה שמבוססת על שחקני בית צעירים, ממשיכה להתפתח ובשאיפה, לשחק את הכדורגל המלהיב שראינו ממנה לפחות בחלק השני של אותה עונה.

וכאן אני מגיע לסוגיית המאמן. לדידי זו החדשה הפחות מלהיבה מכל המהלך הזה. מעולם לא הייתי מחסידיו הגדולים של שום, התנהלותו של האיש אפורה ומשעממת ובד"כ גם הכדורגל שהקבוצות שלו משחקות. אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים, אז נקווה שבסוף העונה הזו שום יצחק, אלפסי יצחק וכל אוהדי בית"ר, יצחקו..

אז אם לא נחת מעמדת המאמן לפחות הרבה נחת מעמדת עוזר המאמן- עוד צעד נכון וראוי של איציק למנות דויד אמסלם לחלק מהצוות המקצועי. דויד המלך אמנם לא גדל בבית"ר, אבל עם שחקני "רכש" כאלה מי צריך שחקני בית.. קשה לחשוב על הרבה שחקנים שדמה של בית"ר זורם בעורקיהם יותר מאשר דויד, התשוקה שלו למשחק והמחויבות שלו למועדון תבוע לידי בטוי גם בתפקידו החדש ותתרום המון לשחקנים הצעירים שלנו.

ואחרון, אבל כל כך חביב, איציק קורנפיין. כל מחמאה שאתן תחוויר לעומת גדולתו של האיש. אין לי אלא להגיד לו תודה על כל אותם ימים ולילות שעשה בשביל להציל את המועדון. התנהלותו המופתית בסיטואציה הכל כך סבוכה שנקלע אליה מעידה על תכונות של מנהיגות, תבונה וישקול דעת.

מינויו של לאיציק ליו"ר הוא הדבר הכי טוב שקרה לבית"ר בתקופת גידמאק, בתוך כל הבוקה והמבולקה שהיתה בבית וגן בארבע השנים האחרונות הוא היחיד שהצליח לשמור על שפיות. מעל לכל מרגש אותי בכל פעם מחדש לראות את האהבה הגדולה שלו למועדון ואת הרגש החם שיש לו כלפינו האוהדים. רק מי שהקבוצה חשובה לו כמו לאוהד מן השורה ביציע מבין מה המשמעות שלה עבור מאות אלפי אנשים בארץ ובחו"ל ולכן גם לא חסך מאום מאמץ בשביל להבטיח את עתידה. שוב, תודה!

ותרשו לי לסיים במילותיו המהדהדות של שלומי ברזל מטורו ב"הארץ" ב- 27.5.2009, למחרת הזכייה בגביע:

"לאהוד את בית"ר ירושלים זה להתמכר לחיים ברכבת הרים. עוד לפני שהידקת חגורות אתה כבר נוגע בשמים. שנייה אחר כך, ובלי שום הודעה מוקדמת, אתה דבוק לקרקעית. יום אחד אתה מיליונר, יום למחרת אביון. הנה גן עדן, והנה גיהנום. ברוכים הבאים."

עוד על העידן החדש בבית"ר, אצל יובל ב"אופסייד סטורי" כאן.

10 תגובות על “צומת גומא”

כל מילה יצוקה בבטון, פרט לפסקה ביחס לשום יצחק… גם אני לא מתלהב התלהבות יתרה ממנו ברמה המקצועית (וזה בנוסף לסלידה הבסיסית שיש לי מאנשים אשר מתייחסים לעצמם בגוף שלישי….), אך הוא עדיין עדיף בראייתי מרובן עטר אשר לטעמי היה אחד מהמאמנים החלשים ביותר מקצועית אשר בית"ר הופקדה בידם. בתוספת לשמחה המוצדקת על מינוי אמסלם, אני יכול לקוות כי הזווית שלו כשחקן הגנה תאזן קצת את החוסר של שומי בצד הזה.

ביחס לקורנפיין – המהלכים אשר הוא הוליך לבדו הקיץ (אני בטוח שבמשך שבועות רבים הוא הרגיש כמו האיש הבודד ביותר עלי אדמות) מעניקים לו באופן אישי פרק של זהב בהיסטוריה של המועדון. הוא משך לבדו בר מינן מהקבר וביצע בו הליך של תחיית מתים.

ודרך אגב, השמטתי את בוסטון מהשם כיוון שמאמש אני חזרתי הביתה. מתי אתה?

האמת היא שבחודשים האחרונים, אמנם ידעתי מה קורה עם בית"ר, אבל השתדלתי להתעניין כמה שפחות.

אולי בתוך תוכי רציתי שהקבוצה תפורק, שיבוא משהו וישטוף וינקה את כל החרא שהצטבר במועדון הזה בשנים האחרונות: ארקדי ויועצי אהחיתופל שלו, משכורות העתק המנופחות, התחושה הזו של "הקבוצה של המדינה" (שאני כל כך סולד ממנה) וגם הגזענות והחשיכה שהשתלטו על חלקים גדולים מדי מהקהל.

אולי חשבתי שאפשר יהיה להתחיל מחדש משהו יותר טוב ויותר נקי.

אז עכשיו חלק גדול ממה שהפריע באמת נוקה (גם אני הייתי מעדיף לא לראות את שום, לא אוהב את האישיות שלו וגם לא חושב שהוא מאמן מוצלח. לקחת דאבל עם בית"ר לפני שנתיים זה לא כזה ביג דיל בעיני. החטאה אחת פחות של ברוך דגו והוא היה מביא "רק" אליפות) ואולי באמת יהיה נעים יותר לאהוד את בית"ר.

מבחינתי מה שנשאר זה רק לשלב כמה שיותר שחקנים שהם גם אוהדים של הקבוצה ולנסות לשפר את התדמית הרעועה, לצערי די בצדק, של הקהל.

אליפות היא לא היעד הכי חשוב בעיני.

בהמשך ישיר לטור של שלומי ברזל, תגובה שנכתבה בפורום בית"ר.נט לפני כשבוע וקצת לעיתונאי רון עמיקם:
"אנחנו זה לא אתה. אנחנו מזוכיסטים. אנחנו מעדיפים עונת הישרדות ע"פ עונה משעממת ומקום 5. אנחנו אוהבים את רכבת ההרים שנקראת בית"ר. שנה אחת אלופים שנה אח"כ פירוק – זה הריגוש שלנו. סיפורים, פיצוצי מו"מ, רוכשים, שרלטנים בוחשים, אנשים תאבי פירסום זה הסם שלנו.

מי שרוצה קבוצה בריאה שילך לפיקציה מחיפה שהיא חזון של איש אחד וכלום מעבר לזה. מי שרוצה קבוצה בריאה שילך להפועל החולה שכלבלבי החצר שלה תמיד יציגו אותה כמושלמת אבל כולם יודעים כמה היא מסוכסכת וחולה והכי חשוב – אליפות אחת ב20 השנים האחרונות. מי שרוצה קבוצה בריאה שילך ללוזוניה וימות משעמום עם שלושת האוהדים שלהם. מי שרוצה קבוצה בריאה שילך ליפו בליגה ז' ויחנק מבורקס פינוקים עם הרבה טחינה.

לא סתם אומרים "בית"ר למות או לכבוש את ההר" – כי לחיות סתם זה לא בשבילנו."

גיל- ברוך שובך! אני מגיע ב- 14.9

רן- מסכים לחלוטין שהמטרות הם יותר בכיוון שהצגת ולאו דווקא תארים. בכלל, בכדורגל של היום המשמעות של תארים עבורי כאוהד הולכת ופוחתת- זה משהו שאפשר לקנות בכסף. אני מעדיף להנות מהדרך והחוויה.

מתן- פשוט מקסים! יש לך מושג למי מגיע הקרדיט?

איציק,

מסכים לחלוטין עם כל מילה שכתבת. גם לגבי שום יצחק שהתחושה שלי אומרת שהוא לא יסיים כאן את העונה. יש כאן סוג של ברירת מחדל מכל הכיוונים. גם שלנו וגם שלו. שידוך כזה סופו להסתיים מהר יחסית.

לגבי מה שאמר כאן רן והתגובה שלך – מסכים לגמרי. היום, אחרי שחווינו את עידן ארקדי, פחות חשוב לי התואר והרבה יותר הדרך של המועדון.

שבת שלום!

מברוכ לכם מכל הלב. באמת. התפרקות של מועדון בגלל התנהלות כושלת ושאיפות נקם של הגביר שלא בא על סיפוקו, אסור שתקרה. כל הישג או כשלון חו"ח, רק על הדשא. גומא אגייאר די מצא חן בעיני כבר מהפעם הראשונה שראיתי אותו מתראיין בטלביזיה. איכשהו, בחור עם כובע מצחיה הפוך וחיוך מקסים עם אנגלית מצויינת, נראה לי נעים יותר מההתנשאות האפלה והקפואה של הפריץ במכונית הפתוחה ושאיפות הכיבוש הבלתי נשלטות. אני גם אוהב את העידון והאנדרסטייטמנט שמפגין אגייר ביחסו לגאיידמק ("לא עובד אצלו") והתקווה השפויה שהוא מפיח. מה שכן, מישהו צריך להסביר לו שבית"ר חשובה בעיקר לאוהדיה, לא לאומה שמחלקת כידוע לעוד מגזרים…ובכלל, דיבור בשם "העם" מותרים רק לפוליטיקאים ירודים ולאורנה (לימור) בנאי.
אחרי הכל, לא מדובר בכותל המערבי וגם ירושלים בסופו של דבר תחולק.

בני, התאכזבתי קלות מתגובתך. אני מאוד מקווה שגומא אכן יתברר כעסקה מוצלחת יותר עבור בית"ר בהשוואה למיודענו ארקדי, אבל לתלות את זה באסופת סטריאוטיפים? אנגלית מצוחצחת כן ורוסית לא? כובע מצחיה הפוך ולא חליפת שלושה חלקים? כל אמריקאי (ברזילאני במקרה הזה…) הוא "גוד גאי" וכל רוסי מאפיונר? זה מה שעושה את ההבדל? חליק בני, הפעם פישלת …

Gil,
I must stand beside Beni this time. He didn’t mentioned anything about ‘Americans’ or ‘Russians’. As I understood it, he just wanted to say that he likes the fact that Agayar seems to take himself less seriously than Gaydmak (in a good manner). And to be honest I like that as well.

גיל,
ראשית, ברוך הבא.
אני מוצא את עצמי במצב שלא התכוונתי להיות בו מלכתחילה. כל מה שאומר עכשיו בהתייחס לתגובתך תהיה כניסה לאפולוגטיקה מיותרת. לקחת את מה שכתבתי והכנסת את הדגשים במקומות אחרים מאלה שהתכוונתי אליהם, וכל שנותר לי הוא להתנצל ש "מה פתאום, ולא נכון, ורבים מחברי הטובים הם רוסים…" וכו', אחרת, לעולם אחשד בעיניך כגזען.
למרות זאת, אסביר שוב. כולנו חומר וההשפעות שלנו ועלינו נגזרות מכך. קוראים לזה כימיה. כשמגיע אדם שמפיץ קור, חנוט בחליפה מהודרת, נכנס בשערי העיר במכונית פתוחה כבן מלך, צועד בנתיבי השוק במחנה יהודה, המקום הכי חם ואנושי בעולם, כשהוא מוקף בשומרי ראש ויועצים וכל הליכותיו אומרות שררה, הוא מעורר בי הכל פרט לסימפטיה. האיש מתנשא. גם שפיכת הכסף חסרת ההגיון והחוזים הנדיבים שחתם עם שחקנים ואנשי צוות היו לזרא בעיני, אם כי תמיד טענתי לזכותו לעשות בכספו כאשר יחפוץ. יצא לי לראות סרט תיעודי שנעשה בזמנו על אריאל שיימן ממכבי הרצליה. באחת הסצנות הוא מארח את גאיידמק בתא הכבוד בהרצליה בתחילת המשחק נגד בית"ר. האיש חם ולבבי, מקבל בברכת שלום אמיתית את הגביר שמתעלם מידו של שיימן המושטת ללחיצה תוך שהוא מסתכל מעליו, לא אליו, וממשיך בדרכו. את העלבון שיימן ניסה להסתיר מאחורי חיוך רפה ונבוך. זה האיש. את תחושותי כלפיו הבהרתי עוד מראשית דרכו בישראל, זמן רב בטרם שמעתי על אגאייר. במילים אחרות, לא סובל את האיש, את התנהגותו המתנשאת, את מה שהוא מייצג בעיני ואם להודות על האמת, אני די מקווה שיתרסק סופית.
אגאייר עשה עלי רושם שונה לחלוטין, שוב, בגלל אותה כימיה שהזכרתי קודם. איש רהוט, מיישיר מבט, לבבי, חם, מישהו שיכול לעורר בי הזדהות וחיבה. אין לי מושג מה עומד מאחורי החלטתו להוציא מליונים מכספו על בית"ר, אבל איכשהו נראה לי שראשות העיר ירושלים אינה כלולה בעסקה.

בני – מבין ומקבל. ככל הנראה ה"אשמה" באי ההבנה מוטלת על הקריאה שלי ולא בכתיבה שלך.

סגור לתגובות.