ניצחון ביד-אליהו, ביקור של ציבונה – להפועל ירושלים היה שבוע שעורר הרבה זיכרונות.
פוסט אורח מאת: אלעד פרננדס
21 שנים עברו חלפו להם מאז ניצחון הליגה האחרון של הפועל בנוקיה (יד-אליהו לשעבר).
קבוצה שרוצה להיות אלטרנטיבה למכבי לא יכולה לחכות 21 שנה. בכלל, בעשור האחרון ההפרש הממוצע שהפועל חוטפת ממכבי בנוקיה נע סביב ה-20 נק'. נראה לכם שריאל מדריד תתיימר לתת פייט לברסה ותחטוף 4-5 חתיכות בקאמפ-נואו על בסיס קבוע?!
לפחות התגובות אחרי הניצחון היו מאופקות ושקולות עם מיטב הקלישאות: "המשחק ביום שלישי באירופה הרבה יותר חשוב, מדובר בעוד משחק ליגה, יש לנו עוד מה לשפר" וכו'.
ועכשיו למשחק: כמו שטענתי בטור הקודם, ההגנה אצל קטש היא בראש סדר העדיפויות. לעצור את מכבי בביתה על 64 נק' זה הישג. כן אני יודע שהם היו אחרי שלושה משחקים, ובכל זאת…
בכלל קטש ניהל בצורה מצוינת את המשחק: הציוות של רנדל על אוחיון היה פנטסטי, הדאבל-אפ על סופו עבד לא רע, וניצול מקסימלי של החולשות ההגנתיות של מכבי: אליהו, לנגפורד, וסמית.
הדבר החשוב ביותר שהפועל הרוויחה מהמשחק זה הציוות של רנדל כמספר שלוש. נכון, תהיה בעיה בהתקפה כיוון שלרנדל יש יד גרועה מטווח השלוש אבל היתרונות הם רבים: קו אחורי גבוה עם אוריינטצה הגנתית, חכמת משחק, אתלטיות והרבה דברים טובים שקשה להסביר במילים. הפועל הרוויחה את רנדל כמספר שלוש.
23 נקודות קלע יובל נעימי ביום א' והשתיק לא מעט ממבקריו. אך יותר מהנקודות אהבתי את ניהול המשחק שלו: שלט בקצב, זיהה מיסמאצ'ים של חבריו לקבוצה ודאג שהכדור יגיע אליהם, וכמו שחקן גדול (הזכיר לי את אריאל מקדונלד) ידע לתקוע סל חשוב בדיוק שנראה שמכבי חוזרים.
את השפעות הספסול שלו בסוף המשחק נראה בהמשך העונה. כי מה בעצם קטש אומר לנעימי: דפקת אחלה משחק אבל בסוף זה הכל מסתכם בהגנה. ועד שלא תשפר את ההגנה שלך אני אמשיך להחליף אותך בגוני ולא מעניין שאתה לוהט כמו פלטה בשבת. נעימי זרק לקטש כמה מילים אבל מיד התעשת והמשיך לעודד את חבריו מהספסל. התבגר קצת הילד.
*
ציבונה זה שם שתמיד מעורר בי אי נחת בלשון המעטה… יותר מדי זכרונות ילדות של פטרוביץ' תופר את מכבי, שרף משתולל על הקווים, ושימון כמו תמיד עם הפרצוף תשעה באב.
דראזן פטרוביץ'. אוי, כמה ששנאתי אותו. ועוד יותר, פחדתי ממנו. בקיצור, רציתי להיות כמוהו.
עם הקליעה, עם הקלאסה, עם זה שהכל נראה שבא לו בקלות. יותר מדי בקלות. בשבריר שניה הוא היה דופק לך ג'אמפ על הראש. בשבריר שנייה נגמרו לו החיים.
לפני 26 שנה ציבונה ופטרוביץ' קרקסו את ריאל מדריד בגמר גביע האלופות. שנה אח"כ הגיע תורה של ז'לגריס וסאבוניס לחטוף על הראש. אח"כ באה עוד זכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע, עוד איזה גמר גביע קוראץ' וזהו. את ההמשך אתם בטח מכירים – מלחמת אזרחים, גלובליזציה, כל אירופאי מעל 2 מטר נבחר בדראפט וכו'. תם עידן בכדורסל העולמי.
ביום שלישי במלחה התרוצצו כמה קרואטים + שלושה אמריקאים על הפרקט במלחה. ביציאה שמעתי איזה נער אומר לחבר שלו ש-"ציבונה האלה הם קבוצה פח".
צודק. אבל יש דברים יותר נשגבים מהאמת. ויש דברים שאני לא מעז להעלות על דל שפתיי.