קטגוריות
debuzzer כל הרשימות

"ערב טוב ו… שבוע טוב!"

סופ"ש הבינלאומי היווה אתנחתא מבורכת מכל הסחי והרפש של כדורגל המועדונים.

"אני לא שומע כבר מילים, עכשיו זה זמן של מספרים – אז כמה זה עולה להישאר תמים?" (ברי סחרוף, מתוך 'זמן של מספרים')

סופ"ש הבינלאומי היווה אתנחתא מבורכת מכל הסחי והרפש של כדורגל המועדונים – בלי בעלי בית הזויים, העברות בתקציבים של מדינות קטנות באפריקה ועם אחד-עשר שחקני בית בהרכב ומשחקים שהתוצאות בהם, לשם שינוי, לא לגמרי ידועות מראש.

נכון, הרמה לא משהו, אבל גם הליגה הספרדית עניינה העונה כקליפת שום ושיחקה בה אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק. כדורגל אנחנו אוהבים בראש ובראשונה בגלל הסיפור ובכדורגל בינלאומי הסיפור, לא הכסף, לא העטיפה, עומד עדיין במרכז.

*

אני לא חושב שהביקורת המכוערת על לואיס פרננדס נבעה מקסנופוביה. גם מאמנים ישראלים זכו אצלנו ליחס לא פחות מעליב. הבעיה בשיח הספורטיבי בארץ, כמו בשיח הפוליטי ובעצם בכל שיח אחר, הוא העדר הפרופורציות וחוסר הסובלנות לתהליכים.

גם אני, שתמכתי בכל לב במינויו של פרננדס, איבדתי את הסבלנות כלפיו מהר מדי.

שכחתי שגם בבית"ר בחירות השחקנים ושיטת המשחק נראו תמוהות בהתחלה, עד שזה התחבר והתברר שהצרפתי החביב עם הסוכריה ידע כל הזמן איך הוא רוצה שזה יראה.

כמו שלא היה צריך לעטות בגדי אבל אחרי הפתיחה המאכזבת של הקמפיין לא צריך לקפוץ למזרקות כעת, אבל לזכותו של פרננדס עומדת העובדה שהנבחרת נראית בכל משחק מעט טוב יותר מאשר בקודמו וגם זה שלפחות שפת הגוף של השחקנים משדרת המון ביטחון.

*

את המחצית השנייה של המשחק שמעתי ברדיו, בנסיעה ברכב.

זה מכבר לא יצא לי לשמוע שידור משחק כדורגל ברדיו ואחרי חמש דקות הבנתי כמה התגעגעתי.

איזה תענוג לשמוע את דני דבורין- איפה עוד תשמעו כיום עברית שכזו:

"נבחרת הכדורגל של ישראל"…; "בעיטת עונשין מאחד-עשר מטרים"; "מתנהל עם הכדור בחצי המגרש"; "סמוך לקו האורך"; "הדקות נוקפות"; יתרון שברירי" ועוד..

איפה עוד תמצאו היום פטריוטיות בלתי מתלהמת שכזו:

השחקנים הם "שלנו", התוצאה "לטובתנו", בניון הוא "יוסי", בן-חיים- "טל" וכהן- "אלמוג".

תודה רבה למפיק עתאמנה ווהבה ושיהיה לכולנו ערב טוב ו… שבוע טוב!