קטגוריות
debuzzer כל הרשימות

מסביב לעולם בחמש מאות מילים (סיכום הסופ"ש הבינ"ל)

אחד ממשחקי הכדורגל המרתקים שראיתי בשנים האחרונות היה דווקא מפגש ידידות – בין ספרד לאנגליה בסביליה בפברואר 2009.

אנגליה הגיעה למשחק בהרגשה טובה מאוד, הפתיחה המוצלחת לקדנציה של קאפלו העניקה את התחושה שהכישלון להעפיל ליורו ב- 2008 היה תקלה מקומית שנבעה מהצבתו המגוחכת של סטיב מקלארן בעמדת המאמן הלאומי.

ספרד ניצחה 2:0, אבל הרבה יותר מהניצחון זו היתה הפגנת עליונות מרשימה. זה היה אחד מאותם ערבים בו הוכחה התיזה לפיה 'יש כדורגל, ויש כדורגל אנגלי'.

הייתי אז עוד באנגליה ואני זוכר את ההלם שאחז בתקשורת המקומית. ייאמר הפעם לזכותם שבניגוד למנהגם הם לא חיפשו אז במי או במה לתלות את האשם בהבדלי הרמות יוצאי הדופן, אלא פשוט הודו שלאנגליה, גם תחת קאפלו, יש עוד דרך ארוכה לעשות כדי להגיע לרמות האלו.

אבל למרות הניצחון אמש בוומבלי, אנגליה לא עשתה התקדמות משמעותית בשנתיים וחצי שחלפו מאז אותו ערב בסביליה והיא עדיין רחוקה מהרמות האלו. למעשה, זה גם לא ממש סביר שהיא תגיע אליהם בעתיד הנראה לעין – מישהו מסוגל לדמיין אנייטסה, צ'אבי או דויד סילבה אנגליים?

הפערים בכדורגל נשארו פחות או יותר כשהיו לפני שנתיים וחצי, ובעצם מאז ומעולם, בין אנגליה לנבחרות מסוגן של ספרד הנוכחית. אנגליה ניצחה בדרך היחידה בה היא יכולה לנצח משחקים כאלה – עם שער מקרי ממצב נייח.

לגבי ספרד, למרות סדרת התוצאות הלא מרשימה במשחקי הידידות האחרונים מדובר לדעתי עדיין במועמדת הבכירה לזכות בתואר שלישי ברציפות ביורו בקיץ הקרוב. כאלופת עולם, ספרד היא נבחרת שמתכוננים מולה כמו למשחק רשמי גם למשחק ידידות. מעבר לכך, סגנון המשחק הספרדי דורש סבלנות וריכוז עילאיים, בייחוד כעת כשכולן חוששות ונזהרות ממנה וסוגרות את המשחק, מה שלא תמיד ניתן לגייס במשחקי ידידות.

בטורניר רשמי אני לא מזהה כעת נבחרת שיכולה להציע עליונות איכותית על הספרדים, לכן ההערכה שלי היא שהדרך היחידה בה לא יזכו בגביע באוקראינה ופולין תהיה עקב הדחה בפנדלים אחרי 120 דקות של 0:0, או בהפסד 1:0 קטן משער מקרי שבעקבותיו בונקר שלא נפרץ.

*

בסיום שלב הבתים של מוקדמות היורו טענתי כאן שהמקום השלישי של נבחרת ישראל איננו כישלון – נדמה לי שאחרי הערב הראשון של משחקי הפליי-אוף אפשר לקבל על-כך מעט פרספקטיבה:

קרואטיה, שסיימה רק במקום השני בבית של ישראל, רמסה בקלילות את טורקיה של חוס הידינק באיסטנבול 3:0 וגם הנבחרות שניתן היה לנופף בעלייה שלהן לפליי-אוף כהוכחה לכך שתפיסת אחד משני המקומות הראשונים בבית המוקדם היא כן מטרה ריאלית לנבחרת ישראל, כנראה ישארו לבסוף בבית כמונו – אסטוניה הובסה בביתה 4:0 ע"י אירלנד ולמונטנגרו נותר סיכוי נמוך למדי אחרי הפסד 0:2 בצ'כיה.

בשורה התחתונה שוב נמצא בקיץ את אותם שמות מוכרים ולכן, אולי, נעשה צדק עם עצמנו, השחקנים והמאמן (מי שזה לא יהיה בפעם הבאה) אם נפנים שעלייה ליורו או מונדיאל מאירופה עבור נבחרות מדרגת האיכות של ישראל היא אירוע נדיר שהמקרה הסביר ביותר בו הוא לא מתרחש איננו בשום אופן כישלון.

*

האמרה המפורסמת קובעת שההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים – פעם כטרגדיה ופעם כפארסה. בארגנטינה, נדמה, הגיעו לשלב הפארסה.

מעבר לתוצאה, מה שלדעתי מדאיג יותר מבחינת הנבחרת הארגנטינאית הן הקרחות במונומנטל – אם אפילו הארגנטינאים התייאשו מהנבחרת שלהם זה כבר באמת עצוב.

מהעבר השני של נהר הפלאטה, לעומת זאת, הרנסנס של הכדורגל האורוגוואי נמשך.

לואיס סוארז, הא לכם בחירה מחוץ לקופסא לשחקן השנה בעולם.