סיפורי מונדיאל (1)

12 תגובות בנושא סיפורי מונדיאל (1)

1. מאת בני תבורי‏:

   2 באפריל 2010 בשעה 10:27

   סיפור יפה. את המונדיאל הזה אני משתדל להדחיק בשל תוצאת משחק הגמר הנוראה…
   שאלת טריוויה לחובבי הז'אנר: בקליפ המצורף ניתן לראות כי בעוד שלכל שחקני הולנד יש שלושה פסים על החולצות והמכנסיים, ליוהן קרויף יש רק שניים. הסיבה?
2. מאת איציק אלפסי‏:

   2 באפריל 2010 בשעה 11:44

   נראה לי ששמעתי על זה משהו פעם.. היה לו איזה וויכוח עם אדידס, לא?
3. מאת רן‏:

   2 באפריל 2010 בשעה 19:01

   תמיד כשאני רואה משחק ישן אני מופתע מחדש מהרמה הנמוכה. אפילו מהקטע הנ"ל אפשר לראות את הכושר הגופני הנמוך, הבנת המשחק הלקויה, העמידה הטקטית המגוחכת ואת השליטה הבינונית בכדור (נגיד שבכך אשמה הטכנולוגיה. הכדור והנעליים היום הרבה יותר מותאמים).
   כשקוראים שהולנד הביאו 4 לארגנטינה זה נשמע מלא הוד ועוצמתי. אך המציאות מראה משחק מבייש ברמתו (יחסית לטופ, כמובן)
   לדעתי, קחו את נבחרת ישראל היום, וזרקו אותה לכל מונדיאל שהוא (עד סוף שנות השבעים), ויש מצב לחצי גמר. וכמובן שלדוגמה, ספרד של היום היתה מנקנקת את ברזיל של פלה או את הונגריה של פושקש.
4. מאת אריגיא‏:

   2 באפריל 2010 בשעה 21:40

   אהרון, סיפור נהדר. אני מקווה שאם נבחרת הולנד לא עשתה אותך מאושר בשנים האחרונות, לפחות הקאמבק של מכבי באר שבע עשה.
5. מאת שבי כהן‏:

   3 באפריל 2010 בשעה 11:31

   סיפור יפה אהרון. לי עדיין אין זכרונות מהטורניר הזה, אבל מהקליפ רואים שהולנד שיקחה פשוט נפלא, ולא מפתיע שילד בן 14 מתאהב בשלמות כזו.

   והערה לרן – זו לא חוכמה לקטול את הרמה של אז. כל דבר נכון ויפה לזמנו. אני בטוח שעוד 30-40 שנה יגידו את אותם דברים שאתה אומר היום על המשחק של ברצלונה, למשל. ובכל מקרה, אני מעדיף את הכדורגל הפשוט הזה על פני 20 זכיות רצופות של ברזיל ההגנתית של דונגה.
6. מאת old timer‏:

   3 באפריל 2010 בשעה 16:21

   רן:

   אתה ככל הנראה צודק בכל הנוגע לכושר הגופני. המדע שמסביב לכדורגל התקדם עשרות מונים. עם זאת, לאמר על הולנד של ריינוס מיכלס שהיא מגוחכת מבחינה טקטית זה כמו לאמר שהעברית של אליעזר בן יהודה לא משהו כי אבשלום קור אוכל אותו בלי מלח. הטקטיקה של היום לא היתה מה שהיא אלמלא הולנד של ריינוס מיכלס.

   הכדורגל של הולנד נגד ארגנטינה היה נפלא. לא צריך להגזים בחשיבות הנצחון כי ארגנטינה של 1974 לא היתה הכח שהיא הפכה להיות ארבע שנים לאחר מכן. במובן הזה המשחק מול ברזיל אכן היה היה יותר חשוב לא רק בגלל הנצחון עצמו אלא הדרך זה הוא הושג. היה בו מן אלמנט של העברת השרביט.
7. מאת old timer‏:

   3 באפריל 2010 בשעה 16:26

   ועיקר שכחתי –

   סיפור נהדר!

   תמיד כיף לשמוע על הולנד. נבחרת שהחשיבות שלה לכדורגל עולה לאין ערוך של ההישגים הממשיים שלה. כמו הונגריה של 1954. גדולה באומנות היא נמדדת בדרך כלל לפיה האופן בו האומן השפיע על התחום. כדורגל אחרי הונגריה כבר לא היה אותו דבר. הדבר נכון גם לגבי הולנד. בהונגריה ניתן ליחס זאת למספר שחקנים. בהולנד זה יותר מזוהה עם שחקן אחד. בגלל זה עבורי – קרויף הוא הגדול מכולם.
8. מאת שחר‏:

   4 באפריל 2010 בשעה 1:19

   רן-אתה טועה מאוד בהשוואה הזאת.
   זה כמו להשוות ביצועים של מכונית משנת 2000 לשנת 80 .
   הכל השתפר מבחנה ספורטיבית,כושר גופני,אימונים,תזונה וכו.
   תסתכל על הנעת הכדור בנגיעה אחת,כניסה לשטחים רייקים ללא כדור-תענוג
   ולזמנו ביחד עם הגרמנים זה הייה מרהיב ומדהים.
   ששלטו גם בכדורגל הארופאי באותו זמן.
   היום יש את זה לכל הנבחרות הטובות.
9. מאת תומר‏:

   4 באפריל 2010 בשעה 3:41

   אהרון, סיפור נהדר. באחד הגליונות האחרונים של שם המשחק ז"ל יש שלוש כתבות גדולות ומרתקות על קרויף, אם לא קראת אז אני ממליץ.
   אנקדוטה קטנה. לפני שכשלושה שבועות יצאתי לסיגריה באוניברסיטה. ניגשת אלי בחורה ושואלת באנגלית איפה קו 25. אחרי שעניתי לה היא התיישבה לידי והדליקה סיגריה. שאלתי אותה מאיפה היא והיא ענתה רוטרדם ואז בהתנשאות מסוימת שאלה אם אני יודע איפה זה. כמובן, עניתי, בהולנד ואז הוספתי, העיר של פיינורד. כשהיא הבינה שאני אוהב כדורגל היא אמרה שאני מכיר את דוד שלה. אני חשבתי על איזה נייסקינס או רפ, אבל היא פשוט הינהנה ואמרה, אתה מכיר אותו. היא אמרה שזה יוהאן קרויף והיא באמת ידעה הרבה דברים עליו, למשל שהוא טען שמערכת הרמזורים באמסטרדם לא מתוכננת כראוי ולכן הוא רואה עצמו פטור מלציית לה. בכל מקרה היא נשמעה די אמינה. דיברנו כמה דקות, היא הגיעה לארץ בתור מרצה אורחת בפילוספיה וביקרה בקרויפיאנית(יש שפה כזו בהולנד) את מערכת החינוך הישראלית ובכלל הצטיירה כגאונה פרועה, נתנה לי משום מה את משקפי השמש שלה ואחרי ההפסקה המשיכה לדרכה. וזה הכי קרוב שהגעתי אי פעם לאגדת כדורגל.

   באבא- אבחנה מאוד יפה ואני לא יכול שלא להסכים. אני מאוד אוהב את האבחנה של דורפן לגבי זה שהולנד ואיטליה עונות אחת לשניה בטקטיקות. זה חלק מהדבר שאין במונדיאלים של היום, כשברזיל וארגנטינה הן אירופאיות לגמרי וההבדלים נעלמים. במונדיאל האחרון הולנד שיחקה כמו גרמניה וגרמניה כמו הולנד. אני מאמין שלהולנדים תמיד יהיה את הייחוד שלהם(הם הוכיחו את זה ביורו ובמוקדמות) אבל עדיין, זה לא מה שהיה במונדיאלים של פעם. יש לזה יתרונות וכנראה שהיינו מתקשים לצפות בזה היום אחרי השינויים העצומים שנעשו במשחק אבל זה מאוד יפה לזהות בסיס מסוים של כדורגל מאשר לזהות מי יותר מהיר וחזק. האח למונדיאל 74!!
10. מאת איציק אלפסי‏:

    4 באפריל 2010 בשעה 9:43

    תומר- לא מאמין לך! ישבת לסיגריה עם האחיינית של קרויף?! כולי קנאה!
    מזכיר לי שהכי קרוב שאני הגעתי לאגדת כדורגל היה כשפגשתי את הנכדה של ביל שאנקלי, קארן.
11. מאת בני תבורי‏:

    5 באפריל 2010 בשעה 0:36

    איציק,
    אחרי שגם במחשב של הבן שלי לא עלה האתר, הנה פתאום אחרי שלושה ימים הוא חזר כאילו כלום.
    בעניין החידה, אדידס היתה הספונסר של נבחרת הולנד ואילו קרויף היה פרזנטור של פומה. הסכסוך שלו היה עם הנבחרת (ותודה לדורפן שהשלים לי את הפרטים).
12. מאת איציק אלפסי‏:

    5 באפריל 2010 בשעה 20:04

    בני,
    סוף טוב, הכל טוב :) אולי בקיבוץ חסמו את האתר שלי לכמה ימים :)
    תודה על ההסבר בעניין קרויף ו(כתונת)הפסים.

סגור לתגובות.