תפריט ראשי:

רישום לעדכון בדואר אלקטרוני

חיפוש באתר

קטגוריות

ארכיון

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ינו    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

קישורים

פאר היצירה והלב של ברקו (מבזק אמצע שבוע)

רק לפני שבועיים כתבתי כאן על הבעיה המנטלית שמנעה משחר פאר לנצח את קרולין ווז'נייקי במפגש בניהן באליפות אוסטרליה הפתוחה. זה למרות, שלפחות במערכה הראשונה, שחר הראתה שהיא שחקנית לא פחות טובה מהדנית המדורגת שלישית בעולם.

הבוקר בדובאי השניים נפגשו שוב והפעם שחר כן עשתה את העבודה.

כמו שכתבתי אז, טניס הוא משחק שמנצחים ע"י זכייה בנקודות החשובות, שם הפן המנטלי הוא המרכזי. העובדה שהבוקר בדובאי שחר ניצלה 67% (8/12) מנקודות השבירה שהשיגה, לעומת 13% (1/8) בלבד במשחק באוסטרליה, מעידה ששחר ביצעה הפקחת לקחים נכונה ברמה המנטלית מאותו משחק ובהתאם לכך גם ההבדל בתוצאה.

שתי הערות כלליות לגבי שחר פאר:

א. העובדה ששחר מצליחה במקום שבו ספורטאים גברים ישראלים רבים נכשלים: היכולת להתגבר על משברים ולשמור על יציבות ברמות הגבוהות לאורך זמן, היא תעודת כבוד לא רק לשחר כספורטאית, אלא גם לשחר כאישה.

בלי יותר מדי קשקושים פמינסטיים ובלי לעשות עניין מזה שהיא אישה, שחר מהווה כיום מודל של הצלחה נשית שילדות רבות בארץ יכול להסתכל עליו ולשאוף לחקות אותו.

ב. שחר מהווה מודל לא רק לנשיות מצליחה אלא גם לפטריוטיות נבונה וההתמודדות שלה עם ההפגנות המכוערות שמלוות אותה בחודשים האחרונים בסבב ראוייה לכל שבח.

העובדה שהיא לא נגררת לנושא הפוליטי מצד אחד, אבל מצד שני מדגישה בכל הזדמנות את הגאווה שלה לייצג את מדינת ישראל היא מסע ההסברה המוצלח ביותר. הדמות של שחר, כאישה צעירה, יפה ומצליחה היא התשובה הטובה ביותר לדמוניזציה שמנסים לעשות לישראל.

השחר העולה. הבוקר בדובאי

________________

תנו לו צ'אנס!

נשברתי, אני מודה. למרות שכיניתי אותו כאן בעבר פרח' היום גם אני מצטרף לאלו הקוראים למנות אותו למאמן הנבחרת.

יש אלף ואחת סיבות רציונליות למה לא לתת לאייל ברקוביץ' את תפקיד מאמן נבחרת ישראל, אבל יש סיבה אחת שמנצחת את כולם ובגללה מגיע לו:

הוא בא מהלב.

שתף רשימה זו באמצעות:
  • Print
  • Facebook
  • Twitter
  • Add to favorites
  • email

תגובות

תגובה מאת פילוסוף רדום
17 בפברואר 2010, 18:27

אלפסי !
ברקוביץ' הוא ערס, עבריין מורשע שסטר למאמן קבוצת ילדים, אין לו תעודת מאמן והוא מעולם לא אימן קונוס, יש לו פה גדול, הוא שולף מהמותן, והוא אימפולסיבי.
אתה באמת חושב שהוא צריך להיות מאמן ? מה נסגר איתך?

תגובה מאת איציק אלפסי
17 בפברואר 2010, 18:52

פילוסוף!
זו בדיוק הנקודה,
ישראל היא מדינה אימפולסיבית, של אנשים עם פה גדול ששולפים מהמותן.
כולנו ערסים, כולנו ברקו!
אולי הגיע הזמן להפסיק להתבייש בזה ובמקום לחפש מאמנים עם "תרבות" מאירופה, פשוט להודות שכאלה אנחנו וככה אנחנו אוהבים את זה. כך גם אם ניכשל שוב (ומן הסתם ניכשל שוב) לפחות נדע שעשינו את זה בדרך שלנו.

תגובה מאת יובל
17 בפברואר 2010, 20:07

אוקיי, בפייסבוק קיוויתי שאתה צוחק, כרגע אני מצטרף לפילוסוף הרדום בשאלה "מה נסגר איתך?".
איציק, מה נסגר איתך?!
לא, לא כולנו ערסים, לא כולנו ברקו. אני לא ערס, חברים שלי לא ערסים, אתה לא ערס (אפילו שאתה אוהב לכתוב מהרגש, זה לא הופך אותך לבהמה). אני לא מחפש מאמן עם "תרבות", עם חליפות ועם ג'ל משוח בשיער בסגנון טון קאנן, אני רוצה מאמן עם תרבות כדורגל. פתיח טארים לדוגמה הוא לא מאמן של חליפות, אבל הוא מבין כדורגל ומבין טקטיקה. אלישע לוי שכתבת אתמול אצלי בבלוג שאתה תומך בו הוא גם מאמן שמעדיף טרנינג על חליפות יוקרתיות והוא מאמן מצויין (אם כי עוד לא מתאים לנבחרת לדעתי).

ברקוביץ' הרביץ למאמן של הבן שלו.
ברקוביץ' התעמת עם אוהדים באופן קבוע.
בניגוד ליוסי בניון, הוא לא אף פעם לא הגיע למשהו באנגליה, למרות הכישרון העצום שלו – מה זה אומר עליו?
הוא מאוהב בעצמו מעבר לכל פרופורציה, הוא גורם לשלמה ארצי להיראות צנוע וענו.
הוא קיווה שהנבחרת תפסיד רק כי הוא לא זומן לסגל!!! יש פשע גדול מזה למי שטוען שהוא בא לנבחרת מהלב??
הוא לא אימן דקה בחיים שלו חוץ מאימוני ילדים, שעם כל הכבוד זה ממש לא מתקרב לדבר האמיתי.

מה שאתה כותב בעצם זה "עזבו אתכם מידע בכדורגל, עזבו אתכם מניסיון, עזבו אתכם מהכל – מה שחשוב זה שיהיה מאמן ערס שנוכל להגיד שהוא כמונו!".
איציק, ברקוביץ' הוא לא כמוני ולא כמוך, ברקוביץ' הוא הפנים המכוערות והערסיות של המדינה, ולשמחתי אני יכול להגיד את זה אפילו בלי שזה יישמע טיפה גזעני, כי הנה דבר אחד "טוב" שאפשר להגיד על ברקו – הוא ההוכחה הטובה לכל האשכנזים הגזענים (למי שלא מכיר אותי אישית – אני אשכנזי לגמרי… אני מדבר על אנשים מסויימים וממש לא על כלל האשכנזים) שלא רק מזרחים יכולים להיות ערסים.

אם מסיבת העיתונאים הפאתטית שלו ("משה קצב 2", כמו שאמרו יפה), בה הוא טען שגם "וואלה" תומכים בו היום ולא שם לב שסדרת הכתבות עליו היא סאטירית, זה מה ששכנע אותך… אני כבר לא יודע אם טיעונים רציונאליים יוכלו לשנות את דעתך בכל נושא שהוא.

תגובה מאת אריגיא
18 בפברואר 2010, 1:14

בתור אחד שלא מעורב רגשית בנושא, ממש לא, קל לי להתסכל על זה קצת מבחוץ. והבעיה היחידה שיש לי עם תומכי ברקוביץ' היא שאף אחד מהם לא מאמין שהוא באמת יכול להוביל להישג, אלא מתייחסים למסביב: שהוא דוגרי, שהוא כמונו, שהוא ככה. זאת בעצם בחירה לוזרית שמודיעה מראש שאין שום סיכוי לעשות משהו ושהנבחרת לא תשיג כלום. במצב כזה, עבור מי שתומך בעניין, כבר לא באמת אמור להיות משנה מי המאמן, או אם בכלל יש נבחרת.

כאן הבעיה היא לא עם ערסים (אין דבר כזה, אגב), אלא עם לוזרים.

תגובה מאת בני תבורי
18 בפברואר 2010, 6:06

יישר כוח לברקו שהבהיר אתמול באופן ברור ונחרץ למה הוא לא יכול להיות מאמן נבחרת. מקסימום מוטיבטור. לא מאמן. מוטיבטור מייצר התלהבות בנאומים ובזה הוא טוב. תן לו את השחקנים בחדר ההלבשה רבע שעה לפני המשחק והם יעלו למגרש כמו ליברפול בחצי באיסטנבול. מאמן צריך נשמה של פועל חרוץ ועקבי, אחד שיודע שהדרך ארוכה ומייגעת, אחד שצריך לדעת לקרב שחקנים ולצורך זה להקריב את האגו, אחד שמסוגל לייצר סביבת עבודה רצינית וממוקדת ולנטרל רעשים חיצוניים (מה כתבו עלי היום בעיתון ומה אמרו עלי בטלביזיה), בקיצור, כל מה שברקו הוא לא. על ראיית משחק מדהימה ומסירות מדוייקות שרואים באמת רק אצל יחידי סגולה לא מקבלים ג'וב ניהולי בדיוק כפי שהיינו מהססים אם לתת את הפיקוד על הגדוד למי שציוניו במטווח היו חזות הכל. ברקו הוא דאחקה על חשבוננו ורצוי שאף אחד לא יחשוב ברצינות להפוך את הדאחקה למציאות. כמה דברים טובים שאוכל לומר עליו בנוסף ליכולותיו ככדורגלן הם שפיו וליבו שווים, שהוא לא מתחפש לצנוע, שהוא אומר את מה שהוא חושב (ובכלל לא בטוח שהוא חושב את מה שהוא אומר…) ואם תרצו גם את העובדה שהוא נכח אבל לא השתתף באורגיית נערות הליווי של הנבחרת. הוא גם לא התנגד לעצם קיומה דרך אגב. זה הכל וזה לא מספיק לג'וב של מאמן נבחרת.

תגובה מאת בני תבורי
18 בפברואר 2010, 6:08

…ובנוסף הוא גם גרם לי לשכוח את נימוסי ולא להתייחס לשחר פאר שהיא היא הסיפור הראוי לאיזכור ותשבחות. לא הוא.

תגובה מאת old timer
18 בפברואר 2010, 7:24

טעות איציק:

הוא בא מהאגו.

תגובה מאת אבישי
18 בפברואר 2010, 9:20

אני חצוי לגבי סוגיית אייל.

מצד אחד – מוסרית, אני חושב שאדם שפילל להפסד של נבחרת ישראל, לא יכול לאמן אותה. יכול להיות שהסיבות של ברקו מוצדקות, אבל זה אינו ראוי למאמן נבחרת (כנ"ל שאר ההסתבכויות שלו – תקיפת מאמן, תקיפת שופט ועוד). בעיניי מאמן נבחרת היא דמות ייצוגית, ומהבחינה הזאת אייל פשוט לא ראוי.

מצד שני קשה שלא ללכת אחרי התחושה שאייל בא ממקום נכון לנבחרת. אני כנראה בנאדם סנטימנטלי, ולכן אני הולך אחרי הרגשות – אבל במקרה של ברקו, אחרי שני הצנונים שאימנו את הנבחרת (ושיחקו כדורגל צנוני בהתאם), אולי זה בדיוק מה שצריך מותג כושל כמו נבחרת ישראל – מישהו שחושב מחוץ לקופסא, כישרון ענק שאולי יוכל לתת לכשרונות המטורפים שיש בדור הזה (ורמוט, גולסה, שכטר, סהר, עידן ורד, ברוכיאן, יצחקי, בוזגלו, גאדיר, ארבייטמן…. והרשימה מתארכת לה) לבוא סוף סוף לידי ביטוי, ולגרום לנבחרת לעוף – ולא לדדות, כמו בקמפיין מונדיאל 2010 של דרור קשטן.

ועוד מילה: אייל לא יהיה המאמן של הנבחרת. ולו רק בגלל הסטייטמנט הברור של ההתאחדות, כשהיא החליטה לתת לאלי אוחנה (שאותו ברקו תקף במסיבת העיתונאים) לעמוד על הקווים נגד רומניה. אלי אוחנה, אליל ילדותי, יאמן את הנבחרת נגד רומניה… כמה עולה כרטיס?

ואחרי כל זה –
שחר פאר מלכה. שעתיים לפני ששחר ניצחה את ווז'ניאקי (משטרת דובאי חייבת כבר לשחרר את מצלמות האבטחה…), עמרי כספי קלע 19 נקודות עבור הקינגס נגד בוסטון (אלופת 2008, להזכירכם). וחשבתי על הקשר שבין שני הכוכבים האלה: שניהם נולדו ככשרונות גדולים, שניהם זכו להצלחות גדולות בגילאי הנוער, אבל להם היה אולי את מה שלא היה להרבה "כוכבים נולדים" אחרים: משפחה עוטפת, ווינריות בלתי רגילה, עבודה ונחישות בלתי מתפשרת. אני אוהב ספורטאים כאלה, כאלה שבאים עם האש בעיניים, שורטים, נלחמים, לא מוותרים – ומנצחים בסוף. אין היום לספורט הישראלי על מי להשען, אלא על החיה מיבנה, והווינרית ממכבים. כל כך כיף לראות אותם עושים את זה.

תגובה מאת matipool
18 בפברואר 2010, 10:14

איציק – רק על הקשר והקשרים שלו עם אופירע ( לא טעות כתיב ) ומה משקורה באתר הצהוב שלהם , הוא לא ראוי לאמן את הנבחרת שלא לדבר על כל כך הרבה סיבות אחרות למה לא .
הוא גם כנראה ממש ממש לא חכם ( בלשון עדינה ) אם הוא חושב שהקמפיין הציני וההפוך על הפוך ב"וואלה" היה בעדו וגם שמסיבת העיתונאים ההזויה הזו היא לטובתו במימוש המטרה שלו .הוא עצבן את לוזון , חלובה והכבוד שלהם ועכשיו כבר אין לו סיכוי .
לגבי שחר פאר – באמת יפה מאד איך שהיא חזרה מהתקופה הקשה שלה ( דרך טורנירים קטנים וקבלת הבטחון העצמי מחדש ) . לא הייתי משווה הצלחה שלה מול הצלחות ספורטאים גברים . היא עדיין כמעט קרן אור בודדת ( אולי אפשר להוסיף את שי דורון ) לעומת ספורטאים כמו כספי , בניון , אוואט , בן חיים , המתעמל ששמו ברח לי , קרויטר הקופץ לגובה שעוד ידובר בו רבות . אתה יכול אולי להשוות להצלחות או אי הצלחות של טניסאים גברים ואתה יודע מה – גם אנדי , יוני וסלע לא קוטלי קנים .
לאור מה שקורה בשנים האחרונות בסבב , לא בטוח מה ההישג הטוב יותר – להיות מקום 15 בנשים או 30 בגברים .
ועוד משהו ( וסליחה אם מישהו נפגע ) – יפה זה עניין של טעם .

תגובה מאת שחר
18 בפברואר 2010, 11:55

חבל ששמת את שני הנושאים האלה ביחד שחר פאר ספורטאית למופת לא ראויה לפוסט יחד עם ספורטאי מצטיין ואדם לא משהו ,שקיבל החלטה מוטעית לעבור לסקוטלנד ולא הצליח להתקדם לקבוצה גדולה באמת.
האמת נבחרת ישראל כיום לא מעניינת אותי וברקוביץ מאמן מתאים לנבחרת כי הוא משקף את תרבות הספורט בישראל,יחסי ציבור,וולגריות,חוסר מקצוענות.
אנחנו לא ראויים שמאמנים כמו נילסן יבואו לאמן כאן.

תגובה מאת רן
18 בפברואר 2010, 12:17

איציק,

תגיד לי בבקשה שכמו דוד פרנקל בוואלה, גם אתה היית ציני לגבי הילד הלא מפותח ממושב רגבה.

תגובה מאת תומר
18 בפברואר 2010, 14:00

יש כמה סיבות שהוא צריך להיות מאמן, יש הרבה יותר סיבות שלא. הסיבה המרכזית לדעתי זה אופי הקמפיין והלובי שהוא עשה לעצמו, לא ייתכן שמישהו יתמנה להיות מאמן או יתמנה לכל משרה ציבורית אחרת רק בגלל שהוא עושה הכי הרבה רעש וחושב שמגיע לו.

תגובה מאת אבישי
18 בפברואר 2010, 14:19

ועכשיו היא גם בחצי הגמר.

לא יאומן, איזה תותחית.

תגובה מאת איציק אלפסי
18 בפברואר 2010, 15:04

חברים,
כמו שכתבתי החלטתי לתמוך בברקו בעיקר מהלב, פחות מהראש.
כשמקבלים החלטות מהלב, ואני אומר זה דווק בתור מישהו שעוסק בפסיכלוגיה, לוקחים סיכון גדול- לפעמים זה יכול לצאת בדיוק הדבר הנכון, ולפעמים להוביל למפח נפש. על אותו משקל אני חושב שבחירה באייל ברקוביץ' למשרת מאמן הנבחרת טומנת בחובה סיכון גדול, אבל, כמו שכתב אבישי, במצב שבו נבחרת ישראל נמצאת אולי באמת זה הזמן לחשוב מחוץ לקופסה ולקחת סיכון.

אני לא חולק על הסיבות שמניתם למה ברקוביץ' לא ראוי להיות מאמן הנבחרת, כולן נכונות. אני רק מנסה לבחון את הסיטואציה ולראות מה האפשרות הטובה ביותר כעת:
מאמן זר בעל שיעור קומה (כמו הידינק למשל, שחתם כבר אצל הטורקים, או כמובן פתיח' טרים שציינתי בעבר שהוא המועמד הזר המועדף עלי) לא יגיע לארץ. המאמנים הזרים שאנחנו יכולים להביא הם באמת מהסוג של אלה שמדברים עליהם עכשיו- כאלה עם רזומה עלוב למדי בתחום האימון אבל עם שם גדול בגלל קריירת המשחק שלהם. בקיצור, לא מה שאנחנו צריכים ובטח לא משהו ששווה לשלם את הסכומים שנזרקים כרגע.
נשארנו עם מאמן ישראלי. כמו שכתבתי כאן בעבר וגם אצל יובל בבלוג שלשום, המאמן הישראלי המועדף היה עלי הוא אלישע לוי. לצערי זה לא רלוונטי כי עד כמה שאני מצליח להתרשם מכאן השם שלו אפילו לא עולה.
נשארנו עם שמות כמו אברם גרנט, אלי גוטמן ורני לוי, שעם כל ההערכה המקצועית שיש לי אליהם, הם לא ממש מציתים עבורי את הדמיון וגורמים לי לספור את הימים עד לפתיחת הקמפיין הבא של הנבחרת.
וכך נשארנו עם ברקוביץ'. שוב, כל מה שאמרתם נכון, אבל אם הוא יעביר רק עשירית מההתלהבות והתשוקה שלו לשחקנים אנחנו נראה נבחרת שאולי שוב לא תעפיל לטורניר גדול אבל לפחות תהיה לוחמת, חצופה ומלאת התלהבות- זה בכלל לא מעט אחרי כמעט עשור עם הנבחרות האפורות והמדכדכות של גרנט וקשטן שהשניאו את הנבחרת על הציבור.

לגבי שינוי התרבות של הכדורגל הישראלי- זה לא תפקיד של מאמן נבחרת ולא משהו שהוא יכול לעשות. את התרבות צריך לשנות בראש ובראשונה מהראש- מההתאחדות והעומד בראשה. אם כבר זר, אז אני מצטרף לקריאה של רון קופמן להביא יו"ר התאחדות זר.
מבחינה מקצועית כן הייתי מביא מאמן זר, אבל לא למשרת אימון הנבחרת הבוגרת, אלא לתפקיד מאמן העל של הנבחרות הצעירות. מישהו שיקבל חוזה לעשר שנים ויבנה תוכנית עבודה יסודית ומסודרת לכדורגל הישראלי החל מגילאי הילדים, דרך הנערים והנוער.
אל לנו להשלות עצמנו (ומצטער שוב שאני חוזר על עצמי בפני מי שכבר קרא את הדברים האלה אצל יובל) שמאמן זר לנבחרת הבוגרת יתעסק במה שקורה בנבחרת נערים ג'. וזה בגלל שהוא יישפט ע"י התקשורת והציבור אך ורק עפ"י התוצאות של הנבחרת הבוגרת וזה גם מה שיופיע ברזומה שלו כשהוא יבוא לחפש את הג'וב הבא. הדבר האחרון שיעניין אותו זה ללמד איזה ילד בן חמש עשרה לכדרר פחות ולמסור יותר, גם אם זה יהפוך את אותו ילד מעוד כישרון מבוזבז לשחקן עם קריירה באירופה בעוד עשר שנים.

שחר פאר.
מלכה! עשתה ללי- נה! :) מסכים עם שחר שעשיתי לה עוול שכרכתי אותה בכריכה אחת עם הסיפור של ברקו. מבטיח להקדיש לה פוסט נפרד בהזדמנות קרובה. אינשאללה אחרי הניצחון בגמר בשבת!
רק דבר אחד- איזה כיף היה לשמוע את השדרים ביורוספורט עוברים על הביוגרפיה שלה ומקריאים- "מקום לידה- ירושלים"! ואגב, למי שלא יודע, שחר שלנו אוהדת בית"ר! עוד סיבה לאהוב אותה, אם היה צריך עוד אחת כזו…
מתי,
יש יפות ממנה- אין יפות כמוה. בעיני האופי המדהים שלה הופכת אותה למאוד מושכת גם אם מבחינה חיצונית היא לא איזה שראפובה או איבנוביץ'.