קטגוריות
בבל כל הרשימות ממשיך לנסוע עשרים ושניים משוגעים

התחדשה המתיחות בדרום (סיינטס-פומפי)

כתבתי כאן במספר הזדמנויות קודמות על המשבר הגדול של הקבוצה המקומית בעיר מגורי הנוכחית, סאות'המפטון, שהוביל אותה אל הליגה השלישית ואל סף פשיטת רגל. מה שהפך את המצב לכואב אף יותר מבחינתם של אוהדי הסיינטס היתה העובדה שכל זה קרה כשהיריבה הגדולה מעבר לכביש, פורטסמות', נהנית מתקופת ריינסנס עם בעלים עשיר, הצלחה בליגה, זכייה בגביע ואפילו הופעה באירופה שהביאה את מילאן הגדולה לביקור בפראטון-פארק (שזה בערך כמו שמנצ'סטר יונייטד תגיע לשחק באורווה).

אלא שחמש-עשרה דקות התהילה של ה'סקייטס' (סוג של דג-סחוס וכינוי גנאי לדייגים בו מכנים אנשי סאות'המפטון את השכנים מפורטסמות') הסתיימו מהר מהצפוי: הפריץ נעלם כלעומת שבא, כל מיני שרלטנים מזרח-תיכוניים נכנסו לעניינים ופומפי, למרבה האירוניה, נמצאת כיום בדיוק במצב של הסיינטס בקיץ- תלוייה בחסדי אביר על סוס לבן שיגיע או שלא.

העניין המדהים בסיפור של פורטסמות' הוא שאף אחד לא ממש יודע מה באמת קורה במועדון הזה. בפעם האחרונה שעוד אפשר היה לעקוב אחרי מה שהולך שם הבעלים, סאשה גאידמק (בנו של המועמד שגרף 7789 קולות בבחירות לראשות העיר ירושלים), ירד מתוכניותיו הגרנדוזיות למועדון וחיפש קונה במחיר הפסד (נשמע מוכר?). מכאן והלאה סידרה של טיפוסים מפוקפקים, יש טוענים אנשי קש, הוכרזה כבעלי המועדון כשמאחורי הקלעים בוחשת בקלחת חבורה בעלת רזומה מפוקפק למדי ממדינה קטנה במזרח-התיכון שספק עם אוהדי פורטסמות' שמעו עליה עד לא מזמן.

לא ממש ברור איך טיפוסים כמו דניאל אזוגי ורוני מאנה, שלא הצליחו למצוא אחיזה אפילו בכדורגל הישראלי, הפכו לאנשים שמושכים בחוטים במועדון מהפרמייר-ליג, ואיך כל זה מתחבר לעובדה שהחבורה הנ"ל קשורה באופן זה או אחר, לאחד, ארקדי גאידמאק? ובכן, ההשערה שלי טובה כשלכם.

צחוק הגורל הוא שבשבת האחרונה הם נפגשו שוב, אלו ששקועים עמוק בצרות, ואלו, שלפחות בינתיים נדמה שעברו את הסערה.

מוקדם ביום המשחק אני יוצא לעשות סיבוב בעיר בכדי 'לספוג אווירה'. כמעט חמש שנים חלפו מאז המפגש האחרון בין שתי הקבוצות ובהמפשייר היה צימאון גדול לדרבי. אלא שלאכזבתי, חוץ מכמה אוהדים שמסתובבים עם חולצות של הסיינטס, אני לא מזהה תכונה מיוחדת. במרכז העיר יום השוק המסורתי ובמרכזו חגיגה מיוחדת בנוכחות ראש העיר, הגברת אליזבת' מיזון, לכבוד ה'וולנטיינס' וכניסת שנת הנמר עפ"י הלוח הסיני. מה הקשר? זהו שאין. סוג של סמטוחה רב-תרבותית שתכליתה להראות כמה אנחנו נאורים וחביבים שדואגים לצאת בסדר עם כולם.

סמטוחה רב-תרבותית. חוגגים את שנת הנמר בסאות'המפטון

בהעדר אקשן במרכז העיר אני שם פעמיי לכיוון האצטדיון. שם אני כבר פוגש את ראשוני האוהדים ניצבים בחבורות אחד מול השני ומחליפים הקנטות. הכחולים שרים "?What Division Are You In" ואוהדי הסיינטס משיבים להם "You Just a Small Team in Havant" (האבנט היא עיירה קטנה באזור עם קבוצת חובבים שזכורה ממסע גביע מופלא לפני שתי עונות שהגיע לשיאו בכמעט סנסציה נגד ליברפול באנפילד בשמינית הגמר). למרות ההקנטות האווירה בינתיים די ידידותית וניכר שהאוהדים בעיקר מארגנים הצגה לתקשורת שהתייצבה גם היא בכוחות מתוגברים בתקווה לתפוס קצת אקשן.

"קבוצה קטנה בהבאנט". אוהדי הסיינטס מקבלים את פני האורחים

העסק מתחיל להתחמם ברגע שהאוטובוסים המאורגנים שמכילים את האוהדים היותר "כבדים" של פורטסמות' (וגם אלה שיצאו מספיק מאוחר בשביל להספיק עדיין לתדלק איזו שישיית בירות או שניים) מתחילים להגיע ואוהדי הסיינטס מניפים לעברם שטרות של עשרים פאונד בסוג של הסתלבטות שנונה, אם כי מעט יומרנית מצד כאלה שהיו גם הם עד לפני מספר חודשים בלי פרוטה בכיס. כשהאוהדים של פומפי יורדים מהאוטובוסים ההקנטות כבר עולות שלב ולמשטרה סוף סוף יש קצת עבודה. היא יוצרת שטח חיץ סטירילי בין שני המחנות ובשלב מסויים כשנמאס לה מכניסה אותם, ברגישות ונחישות, לאצטדיון.

נהיו לארג'ים. סאות'המפטון מתגייסת לעזרת השכנה

"בוא לפה אם אתה גבר!"

סט. מריז מלא היום והאווירה חגיגית. בניגוד לדרבי של ליברפול בין שני קבוצות מהחלק העליון של הפרמייר-ליג בו הייתי נוכח בשבת שעברה דווקא הדרבי הזה של הדרום, בין הקבוצה במקום האחרון בליגה העליונה וקבוצה מהליגה השלישית, מספק הרבה יותר כדורגל.

פורטסמות' מציגה בעיקר את צמד האלג'יראים, חסאן יאבדה ונאדיר בלהאדג', שמנהלים היטב את מרכז השדה. ההזדמנות הרצינית הראשונה מגיעה מבעיטה ממרחק של ג'יימי או'הארה שסוחטת הצלה יפה מקווין דיוויס, השוער הוותיק של הסיינטס.

מהצד השני סאות'המפטון עם כדורגל טכני ומשוחרר, כמיטב המסורת המקומית, כשמעל כולם בולט הקשר ההתקפי אדם לאלנה שמזכיר לי מאוד את מאור מליקסון, במראה ובסגנון המשחק. רק באנגליה, כאן לא יודעים להעריך יכולות מהסוג שהוא מציע, יכול שחקן כזה להסתובב בליגה השלישית.

בדקה ה- 30 קרן ראשונה במשחק. מרתק כל פעם מחדש להיווכח בהתרגשות שאוחזת באצטדיון אנגלי ברגע שנפסקת קרן. דיוויד ג'יימס, שהיה לו אחה"צ מצויין סך הכל, מציע את הטעות התורנית ושומט את הכדור אבל הבלם הטוניסיאי, ראדי ג'אהידי, מחמיץ משני מטר מצב ששדרי כודרגל אוהבים להגיד ש'גם הם היו מבקיעים אותו'. המחצית מסתיימת ב- 0:0 שלא משקף את הכדורגל הלא רע בכלל שהוצג. זה לא יהיה העיוות האחרון שמשתקף בתוצאה לאחה"צ זה.

בהפסקה אני מתיידד עם שכני ליציע, בחור מקומי צעיר בשם קית'. כשאני מספר לו שאני מישראל הוא שואל מייד על "אייאל ברקוויטז". בעיר הדרומית עדיין זוכרים בערגה את הקוסם הקטן ותמיד עושים לי כבוד ששומעים שאני מגיע מישראל. אנחנו מעלים חוויות מה- 6-3 המפורסם בעונת 96/7' נגד מנצ'סטר יונייטד ב'דל', בו כבש ברקו צמד ובישל עוד לשלושה, וקית' שואל למעשיו כיום. אני מעדכן אותו על הקמפיין למינויו לתפקיד המאמן הלאומי. קית' מספר שהוא מתגעגע לאותם ימים ב'דל', אצטדיון שהיה סוג של אורווה מקומית אבל היה לו קסם שמי שחווה אותו מתקשה לשכוח. "סט. מריז אולי אצטדיון מרשים" אומר לי קית', "אבל שום דבר לא מיוחד בו". יש בזה לא מעט, אמנם מדובר באצטדיון נפלא אבל הוא משרה אווירה נינוחה ופלסטית מדי.

המחצית השנייה נפתחת כמו שהסתיימה הראשונה והסיינטס ממשיכים להחמיץ. בשלב הזה כבר ברור שהחוק הכי ישן בכדורגל- מי שלא מבקיע סופג וכו'- יכנס מייד לתוקפו ופומפי תעלה ליתרון. אף אחד לא מופתע כשאוסו-אבאיי מבקיע לפורטסמות' מכדור מקרי שהתגלגל אליו ברחבה.

בעוד אני, שבסך-הכל פיתחתי סימפטיה קלה לסיינטס מאז עברתי להתגורר בעיר, טומן את ראשי בכפות ידי מהבאסה, קית' לא מזיז שריר בפנים. קרח זורם להם בעורקים לחבר'ה האנגלים האלה. על אותו משקל תוך חצי דקה בדיוק האוהדים המקומיים יוצאים מההלם ומרעידים את האצטדיון עם "!C'mon You Saints".

ואז מגיע הרגע לו חיכיתי: אחרי כל ההתקפות המסודרות דווקא כדור חופשי לחלוץ המרכזי הגבוה ריקי למבארט, מלך השערים של הקבוצה, שנוגח מדוייק לפינה של ג'יימס, מעניק לסאות'המפטון את השער המיוחל. סט. מריז מתפוצץ ותסכול של חמש שנים מתפרץ ברגע. אני מאושר, לא רק מהשיוויון אלא גם מהעובדה שתיכף אשמע את שיר האוהדים האהוב עלי ביותר "!You're Not Singing Any More".

מכאן והלאה יש רק קבוצה אחת על המגרש- סאות'המפטון. וקבוצה אחרת על לוח התוצאות- פורטסמות'.

החמצה נוספת, הפעם של לאלנה, מובילה למתפרצת של פורטסמות' שנגמרת עם שער בצד השני (ארונה דין-דאן)- סנריו שחוזר על עצמו פעמיים נוספות (בלהאדג' ואו'הארה) עד לסיום.

סאות'המפטון מזכירה בהרבה מובנים את ארסנל. זה לא רק שהשערים בהתקפות מתפרצות שספגה בדקות האחרונות הזכירו מאוד את השערים שספגה ארסנל לפני שבוע בסטמפורד-ברידג'. זה גם העובדה שהסיינטס, כמו התותחנים מצפון לונדון, משחקים כדורגל כמו שצריך לשחק אותו: על הקרקע, בחילופי מסירה ותנועה. אלא שעל הנאיביות שלהם הם משלמים ביוקר ובמזומן. בהעדר גרזן במרכז השדה שיעצור, או לפחות או יעקב, התקפות מתפרצות, ההגנה מוצאת עצמה שוב ושוב בעמדת חיסרון מול התקפות מהירות של היריבה.

תוצאת המשחק, 4:1, היא אחת הבלתי משקפות העונה בכדורגל האנגלי. מה שלא מפריע לאוהדי פורטסמות' לחגוג ביציע האורחים כאילו זכו גביע עצמו. גם אצל אברם גרנט נראה כאילו השתחרר הרבה תסכול ולחץ שמן הסתם הצטבר בחודשים האחרונים ובמפגן נדיר של רגשות הוא צועד לעבר האוהדים ומנצח על המקהלה. "תביאו את צ'לסי!" הם שרים, אולי לכבודו. אוהדי הסיינטס המאוכזבים שעושים דרכם ליציאה משיבים- "תביאו את מס הכנסה!".

בחזרה במרכז העיר סוף סוף האקשן המיוחל: אוהדי פורטסמות' שעושים דרכם חזרה לתחנה הרכבת "נתקלים" באוהדי הסיינטס בנקודות שכנראה נקבעו מראש. המשטרה שנמצאת בשטח בכוחות מתוגברים משתלטת די ביעילות על העסק ומלבד מספר עצורים וכמה חלונות ראווה מנופצים ההתקהלויות מפוזרות די במהירות. למגינת ליבם של עוברי האורח המקומיים ששמחו לראות לרגע קט קצת 'עניינים' בעירם המנומנמת.

המשטרה מלווה את אוהדי פורטסמות' חזרה לתחנת הרכבת אחרי המשחק

אבל יש כאלה שלא ממהרים להגיע הביתה

כשהעשן מתפזר והשקט המוכר חוזר לעיר אני מהרהר כיצד הובילה החמדנות והרשלנות הפושעת של הנהלת הפרמייר-ליג וההתאחדות האנגלית את שני המועדונים האלה, שמהוות נדבך מרכזי בתחושת הזהות של הקהילות המקומיות, למצב שבו הם תלויים בחסדי זרים בעלי מניעים נסתרים. בעוד כלפי חוץ משדרת הפרמייר-ליג, בעזרת המכונה השיווקית המשומנת שלה, תדמית נוצצת, האמת היא שהנזק שהיא גורמת לשורשים של הכדורגל באנגליה רק מתחיל לתת את אותותיו ואת אחריתו מי ישורנו.

3 תגובות על “התחדשה המתיחות בדרום (סיינטס-פומפי)”

את הנזק רואים גם בקבוצות גדולות כמו יונייטד וליברפול שמחפשות ומקוות שכל מיני גידמאקים למינהם (רוסים,ערבים,סינים,הודים) יבואו להציל אותם.
למרות שרואים ניצנים של שפיות,בהכנסת הגבלות כמו הגבלת מספר השחקנים בסגל בפרמיירליג,איזון הכנסות בליגת האלופות.למרות שאינני יודע מתי צעדים אלו יצאו לפועל.
ביונייטד יש אספקט נוסף והוא מחירי הכרטיסים הגבוהים אשר מקשה על הקהל המקומי לחזות בקבוצה לאורך זמן.

נכון. ואוסיף רק שבעוד יונייטד וליברפול הם מועדונים גדולים שמייצרים מספיק הכנסות בשביל להמשיך ולשרוד למרות הנזקים שנגרמו להם ע"י השרלטנים שרכשו אותם, מועדון קטן מעיר שדה כמו פורטסמות' קורס תחת החובות והריביות שהצטברו.

אני מתנגד באופן עקרוני לבעלות הפרטית בכדורגל משום שלדעתי מועדון כדורגל הוא נכס ציבורי של הקהילה אותה הוא מייצג ולכן צריך להיות בבעלותה.

שתי התגובות בעצם ממשיכות זו את זו. הסיבה שליברפול ואחרות מסוגלות לשרוד היא באמת שהמועדון ממשיך לייצר הכנסות, וזה בזכות המוניטין שלהן שמאפשר להן לגבות סכומים גבוהים (על כרטיסים, ספונסרים וכו'). כמה שנים בלי הצלחות והן ייפלו מטה מהר מאוד. בליברפול זה כבר התחיל.

סגור לתגובות.