קטגוריות
יהדות השרירים כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

חלום אחד ישן

כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא עוצמים את עיניה
ם

כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא אוטמים את אוזניהם

שמוכנים אל החלום להתקרב,
שעוד זוכרים איך להקל את הכאב

שיכולים להתאהב, להתחייב
ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב

("מקום בלב", מילים: אהוד מנור)

בתור אוהד זכיתי להגשים כמעט הכול בכדורגל: לראות את הקבוצה שלי (בית"ר) זוכה בגביעים ואליפויות, לראות את הקבוצה שלי (ליברפול) זוכה בגביע אירופה באחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה ולנכוח באירועי הכדורגל הגדולים בעולם. רק חלום אחד ישן נשאר לי- לראות את נבחרת ישראל עולה למונדיאל.

קרנו של כדורגל הנבחרות נמצאת כיום בירידה, מגמה שאני תמה עליה מאוד. עבורי, דווקא העידן שבו כדורגל המועדונים הופך לקרקס של מאבק בין מתעשרים תימהוניים למי יש יותר גדול, דווקא כדורגל הנבחרות הוא המקום שבן עדיין משחקים עבור (יחסית) פרוטות ולסמל (או הדגל) יש עדיין משמעות.

אולי זו התקופה הארוכה בחו"ל, אולי זה סתם בגלל שאני סנטימנטל חסר תקנה, אבל מחר באצטדיון ר"ג כשאני אשמע את "התקווה| יעמדו לי דמעות בעיניים. ניצחון של נבחרת ישראל יהיה הדבר הכי מתוק שחוויתי בכדורגל בשנים האחרונות- רקוויאם לימים בהם לא הייתי ישן שבועיים לפני ושבועיים אחרי משחק גורלי שכזה.

ואם כבר גלות, אז חיים רחוק מכאן נותנים לך דבר אחד שלא יסולא בפז- פרספקטיבה. אחד הדברים שמפריעים לי בתקשורת הישראלית היא הדו-פרצופיות שלה: מצד אחד היא חובטת בכדורגל הישראלי כאילו היה אסופית נטושה, מצד שני היא חייה עליו ומתפרנסת ממנו. כשאני שומע אנשים מביני עניין כמו שגיא כהן אומרים שהכדורגל הישראלי הוא "נחות וגרוע" והסיכוי היחיד שלנו לעלות למונדיאל הוא "בגניבה" אני מתרעם.

אין לנו במה להתבייש חברים! נכון, שישראל היא עדיין לא מעצמה והמקום ה- 19 בדירוג פיפ"א קצת מחמיא לנו (אגב, למה דירוג ה- ATP בטניס שנקבע עפ"י פרמטרים דומים נחשב לאוטוריטה מדעית כמעט ובדירוג הזה נוטים כ"כ לזלזל?), אבל לכדורגל הישראלי יש לא מעט מה להציע באירופה. אלא שלצערי הגישה התבוסתנית הזו, שלא לומר רווית השנאה העצמית (פרי עטם של זוללי הסושי מהברנז'ה התל-אביבית), חלחלה בעשור הנוכחי גם למסדרונות הנבחרת וכך ראינו קמפיינים שאמנם הניבו תוצאות סבירות אבל הציגו כדורגל ישראלי נרפה, הגנתי ומפוחד- מה שעשה שירות קטן מאוד לכדורגל שלנו.

נבחרת ישראל יכולה לעלות למונדיאל, במיוחד מהבית הנוכחי אבל לא רק בגלל זה. כדי לעשות זאת את זה היא צריכה להאמין בעצמה וביכולות שלה תוך שמירה על צניעות. מבחינת מקצועית זה אומר לשחק כדורגל התקפי אבל אחראי, אופטימי אבל ריאלי. מבחינה טקטית היא צריכה לנצל בעיקר את היתרון הגדול של השחקן הישראלי- היכולת הטכנית בהתקפה, ולהסתיר את המגרעה הגדולה שלו- חוסר האחריות והריכוז בהגנה.

לעניות דעתי שיטת ה- 6:4 שהייתה הבשורה הטקטית הגדולה של יורו 2008 מתאימה מאוד לנבחרת שלנו: שני בלמים בקו אחד כשלפניהם שני בלמים קדמיים (המכונים בלעז "קשרים אחוריים") יתנו לנו מרווח ביטחון מספק בחלק האחורי. את המשענת ההגנתית הזו צריכה לנצל הרביעייה ההתקפית בראשותו של יוסי בניון להביך את ההגנה השוויצרית שלא מורגלת להתמודד עם סגנון כדורגל שמבוסס על דריבלים ומסירות קצרות בשטח צפוף. כל ניסיון להתחקות אחר האירופאים ולנסות לשחק משחק מבוקר ולשלוט במרכז השדה בעזרת הנעת כדור איטית וחסרת תוחלת יגרום לנו לשחק לידיים של השוויצרים שזה השטח שלהן והם יודעים לעשות את זה הרבה יותר טוב.

אני מקווה שקשטן הראה לשחקנים את הניצחון של הטורקים על שוויץ בבאזל ביורו האחרון (המשחק במבול)- כך אני רוצה שנבחרת ישראל תשחק. בכלל, נבחרת ישראל צריכה לדעתי לאמץ את המודל הטורקי ולא היווני. כמו שסיכמו כאן החברים לאחר היורו, חצי הגמר הטורקי ב- 2008 ייזכר לטובה הרבה יותר מהגניבה היונית ב- 2004. הטורקים הראו שגם עם כדורגל יצירתי ושמח אפשר להביך את הנבחרות הגדולות מסורתית ביבשת- זה האתוס שצריכה לאמץ נבחרת ישראל.

לסיום אני רוצה לצטט משפט נפלא שכתב כאן לא מזמן באחת התגובות ידידי היקר אריגיא ברגר ומסכם את הדברים בצורה הטובה ביותר לדעתי: "כל עוד לא תנסי להיות מה שאת לא, הכול יהיה בסדר".

שיהיה בהצלחה, אל-אל ישראל!

"התקווה" ברמת-גן (שלישי משמאל בשורה הראשונה- עבדכם הנאמן)

6 תגובות על “חלום אחד ישן”

איציק,

ממש בקצרה: הבעיה העיקרית של הכדורגל הישראלי זה לא השחקנים (כי תמיד היו לנו שחקנים טובים, יותר או פחות), אלא דור מאמנים מחפיר, פחדני ומיושן. שם מתחיל הכול. שם ההבדל הגדול בינינו לבינם.

ליוון שלקחה את היורו, לסלובניה שהעפילה למונדיאל ולעוד אחרות אין שחקנים הרבה יותר טובים משלנו. יש להם מוסר עבודה ושיטות אימון. שני דברים שמאמנים אמורים להחדיר בילדים מגיל 8-9.

איציק קודם כל פוסט נחמד.
אבל ישראל לא יכולה לשחק בישטה שהצאת כי זו שיטה שמסתמכת הרבה הרבה יותר על שחקני ההתקפה במשחק ההתקפה מאשר על משחק של כל הקבוצות (לחץ של הבלמים כלפי מעלה וכו'), לישראל יש את בניון שאפשר לבנות עליו ויש את ברוכיאן ובוזאגלו ויצחקי וסהר ותמוז ובן שושן וגיא אסולין וברדה וקולאוטי ועומר גולן שרוצים לבנות עליהם אבל חוסר היציבות שלהם, העובדה שאין לך מושג מה תקבל מהם אפילו פחות או יותר (להוציא את ברוכיאן שמסירה אחת לגול יש לו בכל משחק אבל גם זה לא תמיד מספיק) מקשה מאד לסמוך עליהם עד כדי כך.
בסגל של ישראל שחקני ההתקפה צריכים להוביל את ההתקפה לא להיות רק הם עצמם ההתקפה, אפשר להשתמש ביתרון הטכני שלנו בצורות אחרות.

לשבי כהן, כן ליוון וסלובניה יש שחקנים טובים משלנו! לא סתם טובים יותר, טובים הרבה יותר משלנו.
מוסר עבודה, שיטות אימון וכו' זו הדרך שלהם להביא את השחקנים שלהם למצב בו הם נמצאים היום, זו לא השורה התחתונה שיש לנו שחקנים בערך באותה רמה ומוסר העבודה עושה את ההדל, אולי בגילאי 8-9 יש לנו שחקנים לא פחות טובים משלהם, אחרת מוסר העבודה שיטות האימון וכו' משנים את התמונה ומציבים אותם מעלינו.

כמה טעויות טיפשיות ביותר

* לא יכולה לשחק בשיטה שהצעת

* על שחקני התקפה במשחק ההתקפה מאשר על משחק של כל הקבוצה.

* טובים משלהם, אח"כ מוסר העבודה…

גם לי עולות דמעות כשאני שומע את ההמנון,בעיקר בגלל שאני יודע שבעוד דקה נבחרת ישראל תעלה לשחק כדורגל(שם המשחק).
ובנימה רצינית, אני מבין לחלוטין את מזלזלי הנבחרת. תופעת נבחרת ישראל יכולה להיות אחד הדברים המעצבנים ביותר בסדר הציבורי ואני אסביר:
קח לדוגמא את הניצחון המהולל 5-0 על אוסטריה שלאחריו פרצה אופוריה שלא נופלת מזו של אחרי ששת הימים וגם המכה(הצפויה) שלאחריה לא איחרה לבוא. על הדרך ראית את מיטב שחקנינו מופעים כווינרים דגולים מתחת לכל עץ רענן שהסכים להציג אותם ככאלה, אנשים שלא סבלו כדורגל החלו פתאום מתעניינים כביכול והכול בחסות פטריוטיות זולה.
אני הייתי במונדיאל בגרמניה ותמיד תיארתי לעצמי מה היה אילו ישראל הייתה עולה?ובכן כשאני מתאר לעצמי את רמת הציפיות לתת בראש לעולם וההתפקחות הכואבת לכשנקבל בראש בשלב הבתים בצירוף עדרי אוהדי טוטו ישראלים ללא שום כבוד לתרבות אמיתית של ספורט בכלל וכדורגל בפרט אני מקבל חלחלה. אנחנו לא שווים מונדיאל בשום אספקט ולא מגיע לנו להיות שם. ברגע שהשידורים יהיו מונדיאל,המתקנים יהיו מונדיאל,האוהדים יהיו מונדיאל אז אולי יהיה לנו סיכוי וזכות אמיתית להיות מונדיאל.
ובקשר למשחק,דבר ראשון אני חושב שהיורו האחרון,שהיה טוב עשרות מונים על שלבי ההכרעה באלופות, החזיר המון כבוד לכדורגל הנבחרות וטוב שכך.
דבר שני,השיטה של ה4-6 לא כלכך מתאימה לנו לדעתי. השיטה הזו נועדה בעיקר בשביל קבוצות שהשחקנים שלהם בחלק הקדמי הם רב גוניים הגנתית והתקפית ובעיקר מסוגלים לרוץ,לרוץ לרוץ…החשיבה היא שאם דרק קאוט מסוגל אחרי 85 דקות לשרוף שטחים ולעשות הגנה בנוסף להתקפה אז אין שום טעם שיתבזבז בציפיה לכדורים בחצי המגרש של היריבה. אני לא חושב שיש לנו את חומר השחקנים בשביל כדורגל כזה. אני הייתי הולך על שני חלוצים(ברדה וקולואטי) ב4-4-2 קלאסי עם טועמה בשמאל ויוסי מימין כשברדה מידי פעם יורד קצת ומחליף מקומות עם בניון.

חברים, אין מקום להלכאה העצמית הזו. יש הרבה חסרונות בכדרגל הישראלי אבל גם יתרונות שאנחנו ממש רחוקים מלמקסם אותם (יצירתיות, רעב להצלחה בינלאומית ועוד).

תומר, כל מה שכתבת על ההילה התקשורתית סביב הנבחרת נכונים מילה במילה גם לאנגליה (ובעצם גם לארנטינה, ברזיל ועוד הרבה מדינות..)- זו לא מחלה שהמציאו בישראל.

מה שכן, אני מסכים שאנחנו לוקים ברמת התשתיות והתכנון לטוח ארוך. לצערי זה נכון לא רק בכדורגל אלא גם בהרבה תחומים אחרים במדינה שלנו. מצד שני, החיים במזה"ת מלמדים אותך שאין טעם לתכנן יותר מדי קדימה ועדיף להתרכז באיך לעבור את היום הבא…

סגור לתגובות.