צריך סבלנות עם הטורנירם האלה… המחזור הראשון הוא בד"כ שלב הגישושים שבו כל נבחרת רק רוצה להימנע מהפסד שיכניס אותה לברוך כבר אחרי משחק אחד, והכדורגל בהתאם. החל מהמחזור השני כשהקבוצות כבר חייבות להתחיל לנצח העסק נוטה להעביר הילוך. כך גם עם היורו שלנו- אחרי מחזור ראשון סולידי שסיפק הבלחות קלות של כדורגל איכותי אבל אפס דרמות ומהפכים הגיע אמש המחזור השני ואיתו גם הערב הדרמטי הגדול הראשון של הטורניר.
היה רגע אחד אתמול במשחק של פורטוגל שפשוט ריגש אותי והפך אותה סופית לפייבוריטית שלי בטורניר. זה קרה בערך בדקה ה-70' כשבעיצומו של הלחץ הצ'כי ובשלב הכי קריטי של המשחק מצא דקו זמן לאיזה עקב שובב כזה וחצוף שכמעט גרם לשדר המהוגן של הבי.בי.סי לחטוף התקף לב בשידור…
היתה בעקב הזה אמירה:
כדורגל, לחץ, מתח, סבבה… אבל אנחנו יודעים גם לשים את זה בפרסקטיבה ולזכור ברגע הכי 'לא מתאים' שעדיין מדובר סה"כ במשחק, בהצגה. שלמרות שאנחנו מרוויחים מילונים ושווים יותר מהתל"ג של מדינה בינונית במרכז אפריקה אנחנו לא לוקחים את עצמנו יותר מדי ברצינות. שיש מישהו בעפולה שחתך מוקדם מהמפעל ויושב עכשיו עם קילו גרעינים מול המסך ורק רוצה לשכוח קצת מהצרות ולהנות.
בפורטוגל, המקום והאנשים, התאהבתי שכביקרתי שם ביורו הקודם בקיץ של 2004. כבש אותי השילוב הנדיר והיפהפה בין סטייל וקלאסה אירופאים לשמחת חיים ושובבות לטיניים. את האיזון הנפלא הזה הם מביאים גם לכדורגל ולנבחרת שלהם. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא השילוב בין דקו לרונאלדו- אחד משלים את השני, אחד מפרגן לשני, אחד שמח בשביל השני. אני במקום קאפלו מושיב את ג'רארד ולמפארד עם עט ונייר מול המסך ומבקש מהם לסכם.
אחוקים! רונאלדו ודקו
על כל זה מנצח פילפה סקולארי שיש באישיות ובכדורגל שלו בדיוק את השילוב המנצח הזה בין קשיחות וחבר'מניות. כשסימאו התחיל לעשות לו שרפות ולקח מדקו איזו בעיטה חופשית בצורה די מכוערת ביג פיל החליף אותו שתי דקות אחרי זה אבל גם נתן לו ליטוף אבהי כשהוא חלף על פניו בדרך לספסל. החדשות על החתימה שלו בצ'לסי הרסו לי את הערב שעד אז היה נפלא…
ואיך אפשר בלי, נכון.. כריסטיאנו.
החוויה לצפות בו במדי האדום העז של פורטוגל ללא יסוריי המצפון המלווים את אותה חוויה כשהוא במדי האדום המזעזע של יונייטד נעימה לי עד מאוד! אני מרגיש קצת כמו ברומן אסור ומתוק שמן הסתם ייגמר עד הסוף הקיץ אבל בינתיים אני משתדל למצות ממנו כל רגע…
אני יודע שהרבה אנשים רואים ברונאלדו שחצן, בכיין ורמאי. אפילו רונן דורפן שלא חשוד בחיבת חסר לרונאלדו כתב עליו פעם שיש לו מוסר של "כייס איטלקי"….
אז בשורה התחתונה, באהבה כמו באבה זה עניין של טעם… ואישית אני מעדיף את הכייס הפורטוגזי הזה, ששנייה אחרי שיכייס אותי מסוגל (בלי לראות בכך שום סתירה) להזמין אותי לארוחת מלכים אצלו בבית, על פני כל אחד מהאנגלים האלה שאולי לא נופלים ברחבה אבל ישאירו אותך לדמם למוות אם אתה תיפול ברחוב.
גשם באלפסי?! מבול ביורו!
טורקיה-שוויץ זוכה ללא מתחרים בתואר המשחק ההזוי של הטורניר. לא יודע מה יש במפגשים בין השניים האלו שתמיד קורים בהם דברים מעניינים.. המבול שירד במחצית הראשונה אמש בבאזל (איפה נח? התיבה בשיפוצים?!) שיחק לטובת המארחים המתבססים פחות על הנעת כדור ויותר על כדורים ארוכים כמו זה של סנדרוס שהוביל לשער הראשון והמשעשע של הקאן יאקין (שעם שם כזה בכלל היה צריך לשחק אצל הטורקים, לא?!). במחצית השנייה, כשנרגע הגשם, הטורקים (שאימצו משום מה את התלבושת של נבחרת ישראל..) כבר יכלו לפתח את משחק הנעת הכדור שלהם וניצחו בצדק עם שער נפלא ודרמה אדירה בדקה ה-90'. בניגוד מובהק לשכנים/אויבים שלהם מיוון הטורקים מראים שאפשר להצליח בטורניר גם תוך כדי משחק כדורגל. השמחה של השחקנים והאוהדים בסיום היתה מרגשת ובמיוחד נהניתי לראות את פתיח טרים משתולל כמו אחרון האוהדים…
ושוויץ?! היא לא ממש תחסר לנו.. אוסף אקלקטי של שחקנים דלוחים וחסרי כל אופי או יחודיות. בדיוק כמו המדינה אותה הם מייצגים.
מי אמר ששוויץ לא תרמה כלום ליורו?!
פורטוגל נבחרת מרתקת, אין ספק. חצי-הגמר האופטימלי מבחינתי יכלול את פורטוגל, ספרד, הולנד ונבחרת נוספת שתפסיד.
לגבי יאקין – דווקא *אתה* לא יודע שהוא מהגר טורקי? גם הוא וגם מי שבישל את השער לשוויץ, ארן דרדיוק.
מזכיר את ההתקפה הגרמנית נגד פולין שהורכבה משני חלוצים שסבלו מאימהות לוחצות ודיכאוניות בילדותם (פודולסקי וקלוסה, למרות שהאחרון במוצאו חצי גרמני-חצי סלאבי).
בלוג של שחקן בייסבול אמריקאי בשם קורט שילינג על ה"מנהיגות" של קובי בראיינט:
"Kobe. This one stunned me a little bit. Who doesn't know Kobe Bryant right? I only know what I have heard, starting awhile back with the entire Shaq debacle. I don't really have an opinion one way or the other on or about him other than to know that people feel he might be one of the 4-5 greatest players to ever lace it up. What I do know is what I got to see up close and hear, was unexpected. From the first tip until about 4 minutes left in the game I saw and heard this guy bitch at his teammates. Every TO he came to the bench pissed, and a few of them he went to other guys and yelled about something they weren't doing, or something they did wrong. No dialog about "hey let's go, let's get after it" or whatever. He spent the better part of 3.5 quarters pissed off and ranting at the non-execution or lack of, of his team. Then when they made what almost was a historic run in the 4th, during a TO, he got down on the floor and basically said 'Let's f'ing go, right now, right here" or something to that affect. I am not making this observation in a good or bad way, I have no idea how the guys in the NBA play or do things like this, but I thought it was a fascinating bit of insight for me to watch someone in another sport who is in the position of a team leader and how he interacted with his team and teammates. Watching the other 11 guys, every time out it was high fives and "Hey nice work, let's get after it" or something to that affect. He walked off the floor, obligatory skin contact on the high five, and sat on the bench stone faced or pissed off, the whole game. Just weird to see another sport and how it all works. I would assume that's his style and how he plays and what works for him because when I saw the leader board for scoring in the post season his name sat up top at 31+ a game, can't argue with that. But as a fan I was watching the whole thing, Kobe, his teammates and then the after effects of conversations. He'd yell at someone, make a point, or send a message, turn and walk away, and more than once the person on the other end would roll eyes or give a 'whatever dude' look."
יובל,
ידעתי, ידעתי.. זה היה "בבדיחותא" :)
חצאי-הגמר יהיו גר**-פורטוגליאנו והולנד-ספרד.
פולניות? לחוצות?? דיכאוניות??? בחייך…
יצאתי פעם איזה שבוע עם פולנייה וזה הספיק לי לכל החיים… :) (אני מקווה שאף אחת מהן לא קוראת את הבלוג:) )
RS,
מרתק, תודה ששיתפת אותנו.
הדברים ששחקן הבייסבול הזה כותב מאוששים לי את התחושה שקיבלתי דרך הטלוויזיה.
בא נקווה לבשורות טובות הלילה :)
במשמרת הלילה ממנה חזרתי עכשיו צפיתי באחד ממשחקי הכדורסל הגדולים ביותר אי פעם, אפילו שאין לי איך לבדוק את ההנחה הזאת שלי.
בוסטון סלטיקס עם קאמבק מדהים, לוס אנג'לס לייקרס עם התפרקות מפוארת במחצית השנייה, והאליפות בדרך לאירלנד. כלומר לבוסטון.
היורו נהדר!!!!
קובי הרס לנו את המשחק במחצית השניה.
במחצית הראשונה זה היה הרבה יותר קרוב לblow out מכל דבר שראיתי בסדרת גמר, אבל במחצית קובי חשב לעצמו – מממ אני חייב לקלוע יותר בשביל לזכות ב MVP של הסדרה הזאת…
וכך הפסדנו.
אולי אני אשמע פאטתי אבל – נצחון במשחק 5 הוא אפשרי. אם הנצחון הזה הוא בסביבות 20 הפרש – זה אומר שהלייקרס מצאו את הקצב שלהם.
משחק 6 הוא אפשרי – שוב אם הקצב ימצא במשחק 5, ומשחק 7 זה אופרה אחרת לגמרי – טיפש אבל אופטימי…