קטגוריות
LOW פוסט כל הרשימות נשמת כל חי

האושר הוא הפשע המושלם!

לא יהיה לי לזמן לגנוב עוד קצת שינה אחרי המשחק אז אני מכוון את השעון לשלוש (המשחק התחיל כאן בשתיים). כשאני מתעורר ומדליק את הטלוויזה נהיה לי חושך בעיניים… אני מתהפך חזרה לצד השני ומנסה להירדם.
לא מצליח.
חוזר לבהות מול המסך.

שש בבוקר:
המשחק נגמר כבר מזמן אבל אני עדיין בוהה במסך, מנסה לעכל את מה שראיתי.
בטלוויזיה כבר הסרטים המצויירים של הילדים.
ואני עדיין לא מצליח. להאמין.

הגדולה של כוכב היא לדעת מתי ואיך להשתמש בשחקנים האחרים ומתי לקחת את המשחק על עצמו. קובי בראיינט הוא שחקן כדורסל ענק אבל כוכב גרוע. אין לו מושג מתי החברים שלו חמים, מתי ולמי צריך לתת את הכדור ומתי הוא לא צריך לראות אף אחד ולנצח את המשחק לבד. בזמן הכי לא נכון, ברבע הרביעי כשאף אחד מסביבו לא מתפקד, הוא החליט פתאום להיות "קבוצתי".

הכוכבים של הסלטיקס, לעומת זאת, עובדים אחד בשביל השני ולא מתביישים גם לשחק על פו או פרקינס אם הם חמים. לכן כל משחק מתעלה מישהו אחר ואתמול זה היה ריי אלן. החדירה והסל שלו 12 שניות לסיום היו המהלך שהכריע את המשחק. זה היה רגע טהור של ספורט בגדולתו: מאנו-א-מאנו על כל הקופה! הזכיר לי את סל הניצחון של אחד אלוהינו-עדי גורדון בגמר הגביע של 96'.

פול פירס היה ענק בהגנה על קובי, התמונה שלו בוכה מהתרגשות בסיום תצטרף לתמונה שלו חוזר למגרש במשחק הראשון כרגעים שידברו עליהם עוד הרבה שנים.
נדהמתי מניהול המשחק הרשלני של פיל ג'קסון. הוא פשוט היה רדום לגמרי כשבוסטון חזרה למשחק ולא לקח פסקי זמן בזמן בכדי לעצור את המומנטום. איכשהו נראה שהמאמן הבאמת אגדי הזה כבר מעדיף להיות באשראם בהודו מאשר על הקווים בעוד משחק פליי-אוף.

עוד אחד למנאייק… ולחשוב שרק כמה שעות לפני כן גם זכיתי לראות את גרמניה מקבלת בראש מנבחרת קרואטית מרגשת… איך אומר השיר- "האושר הוא הפשע המושלם"!

11 תגובות על “האושר הוא הפשע המושלם!”

מתברר עכשיו שהמהלך של אלן היה אמור להיות פיק-נ'-רול אבל הוא ביטל אותו והלך על open. בדיוק כמו עדי בפסק זמן שאתם יכולים לראות בוידאו- מדהים!
מי אמר ווינר ולא קיבל?

משחק מדהים.
העביר לי את השעות האחרונות של משמרת הלילה בהנאה גדולה.
פשוט תענוג, וזה אחרי שאת המחצית הראשונה העברתי בבאסה מתמשכת ובחישובים על איך בוסטון מצליחה לצאת מהמומנטום הרע שהיא נכנסה אליו בסדרה.

בסוף אפשר היה לראות איך השחקנים של הלייקרס מפוחדים – הזכיר לי את מכבי ת"א של העונה. הם כל-כך מפוחדים שאם הם יחטיאו בראיינט יתנפל עליהם אז הם מסרו לו במן פאניקה. ככה לא בונים את החברים לקבוצה. חוץ מזה, פיל ג'קסון הוא אובררייטד.

RS הם מפוחדים מההגנה של בוסטון… ומכבי ת"א שנותנים לביינום ויורדים להגנה זה בדיוק מה שעלה לי בראש.

פיל גקסון קפא, איפה גאסול בחצי מהרבע הרביעי, איפה פישר, למה לא שיחקו על אודום, תרגילים לוויצ'יץ' שכבר הוכיח.
מה קורה פה ????

אני מודה שלא ציפיתי להפסד במשחק כזה אבל כנראה שהשינוי שקובי צריך לעבור לעולם לא יגיע – כנראה שאם אתה ווינר יותר מבן אדם זה מה שקורה לך. וכנראה שגם פיל גקסון לא מסוגל להתמודד איתו (ספסל קצת!)

אני עדיין אופטימי (טיפש אבל אופטימי) הכל תלוי באיך יראה משחק 5.

לפי איך שנראנו היום בנצחון – לא מגיע לנו להיות אלופים, לבוסטון כן. לא מצאנו את הקצב (כלומר מצאנו ומיד בתום הרבע הראשון איבדנו) לא היינו מספיק אגרסיביים בהגנה, ולא מספיק קבוצתיים בהתקפה, וקובי שוב לא פגע, לפחות פיל התעורר.
בבוסטון פירס אומנם היה מדהים אבל ההגנה פשוט עזרה לו, הם החטיאו זריקות חופשיות – מה שלא יקרה עוד – ואיבדו כדורים קריטיים.

ולא שרקו לקובי פאול – אני לא בטוח שבכוונה, כי מהזוית של השופט האחורי זה היה נראה נקי.

נקודות אור – גאסול אודום במיוחד בסוף הרבע השני הצליחו סוף סוף לשחזר משחק בין גבוהים ופישר(למרות שהחטיא לקח אחריות).

זה יגמר ב 6 אם לא תבוא הפתעה מרעישה באיך שהלייקרס ישחקו את המשחק.

פילוסוף,
אני לא חושב שהייתה עבירה של קובי, זה היה נראה נקי.
למרות משחק די חלש שלנו היינו בתמונה עד הסוף והפסדנו בגלל החטאות העונשין של גארנט והאיבוד של פירס (מהלך אדיר של בראיינט!).

אם לסכם את שלושת המשחקים בל.א. אז השורה התחתונה היא שברגע שההגנה שלנו נכנסת לעבודה אין ללייקרס מה למכור.

הצרה היא שבשני המשחקים האחרונים היא התחילה לעבוד רק מאמצע הרבע השני.
אני מקווה ומאמין שבמשחק השישי כבר נבוא מפוקסים מג'אמפ הראשון ולא ניתן ללייקרס פור של עשרים הפרש.

סה"כ אני מרוצה, לחזור הבייתה עם 3:2 לטובתינו זה משהו שהייתי חותם עליו בשני ידיים ורגליים בתחילת הסדרה.

אני אכתוב משהו שאולי יפתיע אתכם, אבל אני חושב שהלייקרס נמובילים כשהם משחקים בלי שקובי קולע ומפסידים כשקובי הוא המטרה. איכשהו בתבנית המשחק שלהם, ב-DNA כתוב שה"סופרסטאר חייב לשלוט" אבל מול בוסטון זה פשוט לא ככה. כל כדור (אני מדגיש – כל כדור!) חייב לעבור דרך פאו גאסול.

למרות כל זה אני משוכנע שבוסטון לוקחים. גארנט פשוט ענק – סופרסטאר מודרני. הוא לא חייב לכפות כלום ועדיין – השליטה שלו במרחב וההשפעה שלו על המשחק עצומה, פשוט אלו דברים שלא רואים בסטטיסטיקה – ההפך מאחד כמו קובי.

לפי דעתי בוסטון לא צריכה לשחק עם כל הקלעים שלה והיא חייבת לאורך זמן שרג'ון רונדו ישחק, ושאדי האוס יחליף אותו מדי פעם. זה לא יכול להיות אחרת.

RS, נגעת בנקודה נכונה.
הבעייה של הלייקס היא שאם קובי גדול השאר לא רלוונטיים ואם השאר אפקטיביים קובי לא בעניינים. בשביל לנצח את הסדרה הם היו צריכים שילוב שבו גם קובי מתעלה וגם השחקנים שמסביבו נותנים תרומה נכבדה. המצב הנוכחי הוא שזה או זה או זה, כמו במשחק סכום אפס.

בתחילת המשחק האחרון הלייקרס שיחקו איזורית טובה. לא ברור לי למה הם לא המשיכו איתה. בוסטון צריכה שריי אלן ייגע בכדור גם אם הוא לא קולע. מדובר בשחקן אינטיליגנט ובהל יכולת קבלת החלטות. גם קווין גארנט חייב לגעת בכדור יותר.
החוזק של בוסטון בא לידי ביטוי כאשר הם מניעים את הכדור. במידה מסוימת היא מזכירה לי את דטרויט של לארי בראון בקטע הזה.
ההגנה של הלייקרס מבחינה קבוצתית – פאתטית. לא מאמין שסן-אנטוניו הפסידו להם. נראה לי שאם ג'ינובילי היה בריא זה בחיים לא היה קורה.

בשסאן אנטוניו הצליחו לשחק את המשחק הקבוצתי המדהים שלהם ליקרס לא הצליחו לעצור אותם – אבל ההגנה של הלייקרס מולם היתה מצוינת – ואני חוזר מצוינת כי היה ברור מי הולך לקלוע מנו פארקר או דאנקן אף אחד אחר לא הצליח לקלוע, וכשבארי תפס משחק הם באמת ניצחו.
נגד בוסטון זה לא עובד כי תמיד מגיע מישהו לא צפוי, פאו,האוס, קאסל והורס את התוכנית ההגנתית, כי לייקרס שומרים על שחקנים ומהמרים על שחקנים אחרים.
אגב רציתי להגיד שהסל של ריי ריי בחדירה על וויצ'יץ' הוא פשוט טעות של וויצ'יץ' ואי אפשר להגיד שזה סל מדהים כמו ששמעתי בכל מקום, הוא פשוט עזב אותו בהנחה שפאו בא לסגור מאחורה – לא עושים דבר כזה בשום משחק ובטח לא בסדרת גמר.

אני מסכים שגאסול הוא איש המפתח ולא קובי – וכשקובי יבין את זה הוא בעצמו יתן משחק אדיר כי הוא יהיה הרבה יותר חופשי גם פיזית וגם מנטלית – אולי במשחק 5 ????

סגור לתגובות.