קטגוריות
בבל כל הרשימות ממשיך לנסוע נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

עופר שטרית של ארסנל (הרהורים על הא ועל דא במהלך משחק ידידותי במיוחד)

יום חג היה לי אתמול! יום פתיחת העונה הרשמי הפרטי שלי עם ביקור באיצטדיון האמיריות של ארסנל להצגה הכפולה של גביע האמירויות.

אחרי שבוע שמש נדיר, לונדון עוטה את חליפת העננים האפרורית המוכרת שלה וטפטוף נעים של אוגוסט מקבל את פני בהגיעי לבירת הממלכה. אך שלא כמו מזג האוויר, ששומר אמונים למסורת גם בעולם משתנה במהירות מופרזת, לונדון היא כיום חיקוי דהוי של מה שהיתה פעם אחת הבירות המפוארות והאלגנטיות של אירופה- מלוכלכת, רועשת ומדובללת בערב רב של פליטי לאומים נכשלים. תחנת וויקטוריה המפורסמת מזכירה כעת, באופן מעציב משהו, את התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב.

בדרך לאנדרגראונד אני קופץ לענק האלקטרוניקה המקומי "קאריס" לחדש את אספקת הסוללות למכשיר ה-MP3 המיושן (כך מסתבר) שברשותי וזוכה לחוויה מרעישת חושים ובלתי צפוייה בבוקר עגמומי שכזה- חבורת חתיכות הורסות מקומית בחצאיות קצרצרות, עליוניות שלא מותירות הרבה מקום לדימיון, איפור מדוייק וריח של מיטב תוצרת הבשמים הפריזאית מעוררת מהומה זוטא בחנות וגוררת מבטים מורעבים ונבוכים מנציגי המין החזק שנקלעו למקום. לאחר בירור קצר מסתבר לי שהנ"ל בדרך להקלטת התוכנית X-Factor- הגרסה המקומית של כוכב נולד, ואני תוהה ביני לבין עצמי שלידן נינט ושירי מיימון נראות כלא יותר מאווזות כעורות..

לאיצטדיון אני מגיע באיחור "אופנתי" של ארבעים דקות אך עדיין בזמן לשריקת הפתיחה של המשחק הראשון. טיטו, כך מסתבר לי בהגיעי, טעה כהרגלו בשעת המפגש אותה קבענו, ובמקום להתייצב בנקודת המוסכמת (ליד חנות המזכרות) בשעה 13:00, הזדרז למצוות ודיווח מיקום כבר בשעה 12:00… מה שגורם לי להרגיש נעים עוד פחות עת האיחור "האופנתי" שלי שהופך כעת להצהרת אופנה אוונגארדית של ממש…

הכניסה לאיצטדיון היא, כתמיד, אירוע מפעים. ידידי הצ'ילאני מזהיר אותי שהכרטיסים עליהם הצליח לשים ידו במזל רב (גם טורניר ידידות שכזה הוא סולד-אאוט שבועות מראש) ממוקמים במרומי האיצטדיון אבל אני מרגיע אותו שלבוגר איצטדיון ר"ג שום מושב לא יכול להיות רחוק מדי מהמגרש… ואכן, למרות שהיינו ממוקמים בחלק העליון של המפלס השלישי אפשר היה לראות מצויין. איצטדיון מדהים הוא האמירויות- מכל מושב אפשרי ביציע אתה מרגיש כמו במקום הטוב ביותר במגרש!

פלא ארכיטקטוני. איצטדיון האמירויות

המשחק הראשון מפגיש את המבורג ויובנטוס. הגרמנים, לאכזבתי, מופיעים ללא רפאל ואן-דר-וארט שנמצא בדרך לריאל. ואן-דר-וארט זה הוא אחד השחקנים המרגשים שיש לכדורגל האירופי להציע. כשראיתיו לראשונה בטורניר אמסטרדם לפני כחמש שנים נפעמתי ונשבתי בקסמו, וניבאתי שיהיה גדול אולי אפילו כמרקו ואן-באסטן האגדי. בינתיים הקריירה שלו לא התרוממה כפי שחשבתי (פציעות, בחורות.. הדברים הרגילים) אבל אולי מעבר לריאל יעשה עם הכישרון הגדול הטמון ברגליו את הצדק הראוי. אני רק מקווה שהמעבר הזה יושלם עוד באחה"צ הנוכחי בכדי שאוכל לצפות בו במשחק השני שם תופיע ריאל מול ארסנל..

בהעדר עניין רגשי במשחק טיטו ואני מתפנים להלשמת פערים קלה אחרי שלא התראנו מאז גמר היורו (ככה זה עם כל החברים השלי- מתראים ממשחק למשחק..). אני מעדכן אותו שקשר מזדמן עם ידידה משותפת של שנינו עלה על שרטון- וטיטו, מתוק שכמותו, מעיר שההפסד כולו שלה.. "מה עכשיו?!" הוא מתעניין בדאגה מסויימת ואני, כיהודי טוב, משיב בשאלה ומתעניין האם לדעתו קפיצה ממרומי היציע באמצע משחק היא אמירה חזקה מספיק להביע אהבה נכזבת… טיטו לא משועשע ומעיר שלדעתו אני צריך להיות מעורב יותר בחיי החברה באוניברסיטה. בתגובה אני משיב שחבל שהוא לא קורא את "גשם באלפסי" או אז היה מבין מה בדיוק דעתי על "חיי החברה העשירים" הללו.. מה שמוביל אותו להעיר, בצדק מסויים, שהעברית הדלה שלו מהווה מכשול קל בעניין.. חרף זאת מן הראוי לציין שטיטו מפגין התקדמות ראוייה לציון בלימודיו את שפת הקודש ועם סיום הסמסטר האחרון כבר יכל לומר באופן שוטף "אני אוהב אותך בית"ר" ו-"רפא הבייתה!". המשימה לשנה"ל הבאה היא הגייה מדוייקת וכתיבה ללא טעויות של "ממלמיליאן ועד ברוכיאן לא היה כאבירם!" ו- "כל עוד בניטז בליברפול לא יצמח דשא באנפילד".

"ברוכיאן זה עם כ"ף". טיטו והמורה לעברית 

בינתיים מסתיים המשחק הראשון בניצחון מרשים של המבורג 3:0 עם צמד של איבצ'ה אוליץ' הנפלא בתוספת הזמן. האיצטדיון, שהיה כמעט מלא כבר קודם, מתמלא עכשיו סופית ולמגרש עולות ריאל וארסנל. מדריד עם תלבושת כחול מזעזע וארסנל עם תלבושת הבית החדשה. אני מתעניין אצל טיטו מה דעתו על אמירת האופנה העדכנית והוא משיב שהא "בסדר" לטעמו. "הרבה יותר יפה מהאפור המזעזע של ליברפול" אני מוסיף. וכאן ידידי הארסנלי כבר מגחך ואומר ש- "שמתי לב שכל מה שקשור בליברפול לא מוצא חן בעינך בימים אלה".. מעמדת המגננה אליה נדחקתי באחת אני יורה ש- "אני אוהב את ליברפול בלב ובנפש- אבל שלא כמו פעם כשהייתי ילד נאיבי ומוקסם בקלות, כעת עברתי את השלב שבו כל דבר שקשור בליברפול- מהקשר הימני ועד הספונסר על החולצה, הוא הכי טוב בעולם…"

המחצית מסתיימת ללא שערים והשיחה ביציע נסובה בעניינו של הרכש החדש של וונגר- סאמיר נאסרי. "זידאן הבא" כך הוא מכונה בצרפת על שום הרקע הדומה (שכונת מהגרים קשת יום במארסיי) לזה של הנוגח המפורסם ממנו הוא מגיע. נדמה לי שהכינוי קצת מוגזם, אבל וונגר כהרגלו, בהחלט תפס דג שמן ברשת. נאסרי מהיר וטכני, ניכר בו שהוא יודע היטב לטפל בחפץ העגול ברגישות הראוייה ואני משוכנע שתחת ההדרכה הנבונה של ארסן הוא ישתלב מצויין במערך הצפון-לונדוני. בכל מקרה נאסרי זה קיבל את ההחלטה הטובה ביותר בקריירה שלו כשחתם בארסנל- בליברפול או צ'לסי הוא היה זוכה למנות של קיטונות ובוז אחרי כמה דריבלים לא מוצלחים באגף ומשם לעונות השאלה במונפלייה או סושו. בארסנל נותנים לשחקנים האלה את הזמן והביטחון להתפתח בקצב שלהם ובשל כך קוצרים לבסוף את הדיוודנדים.

עניין ההשאלה מוביל אותנו לדיון מעניין לגבי שחקנים מבטיחים שמשואלים לקבוצות מליגות נמוכות ולבסוף נעלמים- מקרה נפוץ בליברפול. טענתי היא ששחקן, טוב ככל שיהיה, מתקשה להתפתח בקבוצה קשת יום בליגת המשנה כשסביבו חבורת נגרים מקומית. לכן הטענה לגבי המושאלים של ליברפול שלא הוכיחו את עצמם בפרסטונים למינהם שגוייה מיסודה- שימו אותי ליד ג'רארד וטורס וגם אני הופך לשחקן הרכב לגיטימי (או שלא..). שימו את טורס בחוד של סאות'המפטון וגם הוא לא מסיים עונה עם יותר מעשר שערים.

מחצית שנייה וארסנל עולה סופסוף ליתרון- אדבאיור כובש בפנדל יפה ומסיים סופית את סאגאת הקיץ- עוזב לא עוזב- בגזרה שלו. טיטו מרוצה פחות. אדאביור, הוא אומר לי, כובש אחד על כל שש שהוא מחמיץ. "היה לנו פע שחקן כזה בבית"ר", אני מייד קופץ, "עופר שטרית קראו לו!" מאז אנחנו קוראים בירושלים לשחקנים מסוגו של אדבאיור "עופר שטרית" אני מעדכן אותו. הנה, גם לכם יש עופר שטרית- כבוד! ואכן, עופר שטרית של ארסנל מאשרר את דברי ידידי ומצרף לשער הבודד שכבש סדרה מעוררת פלצות של החמצות מסמרות שיער.. מה שלא מונע מארסנל לנצח לבסוף את 1:0 את ריאל שנראתה איום ונורא. בכלל, אני לא ממש בטוח שיש לכריסטיאנו רונאלדו לחפש בקבוצה הגרמנית שבנה שוסטר בריאל. ממרומי היציע זה פשוט נראה מדהים כיצג הקבוצה הזו נעה בקווים ישרים כמו בתוכנת מחשב. זה בולט אף יותר לעומת התנועה המעגלית והבלתי סדורה של שחקני ארסנל שיוצרת רושם של שרבוט מלבב..

עופר שטרית של ארסנל. אדאביור כובש את הפנדל

בשורה התחתונה סביר להניח שארסן יתאושש מהמכות שקיבל הקיץ עם עזיבתם של חלב ופלמיני. בדרך חזרה לאנדרגראונד אני אומר לטיטו שלדעתי העזיבה שלהם נבעה מהעובדה שהם לא סבלו את החיים באנגליה. הוא משיב ואומר שאינו מבין אותם משום שהוא "סובל" ומייד מתקן ל- "נהנה" בלונדון. אני עוקץ אותו ומעיר שמדובר ב- "טעות פרודיאנית". "אל תזכיר את פרויד!" הוא עונה בתקיפות ומכאן הדרך קצרה לדיון הקבוע שלנו לגבי מהותה של הפיכולוגיה כדיסיפלינה מדעית או תיאורית. "אני לא מבין במדע" סיכמתי, "אבל אני יודע שהרעיונות של פרויד הם הסיבה שאני ואתה עוסקים במקצוע הזה כיום". "כל עוד אתה טוען שזה לא מדע אז אין לנו וויכוח" מסכם מצדו ידידי המלומד. בינתיים בעודנו נכנסים לתחנה אני מארגן מקלחת צוננת את כל הנוכחים מסביב כשאני סוגר בפראיות את מטרייתי הנוטפת… "זה מדע!" מעיר לי בסארקאזם מקומי שעומד מאחורי, וכנראה עשה משהו שהוא לא אמור והקשיב לשיחה שלנו. "בדיוק בגלל זה", אני משיב לו, "לא משנה כמה אטפס בסולם התארים האקדמי אף פעם לא אחשיב עצמי כמדען"…

בשמחות אנגליות ואחרות!

15 תגובות על “עופר שטרית של ארסנל (הרהורים על הא ועל דא במהלך משחק ידידותי במיוחד)”

מדהים ועוצר נשימה.
לא אגזים אם אומר שזה היה הפוסט הטוב ביותר שלך איציק לפחות בחודשים האחרונים.

טעות קטנה לואן דר וארט עצרה את ההתקדמות/פריצה בעיקר בחורה (אשתו) ולא בחורות כפי שכתבת…:P

בכל אופן תכננתי להביא פה קישור לטקסט האחרון שכתבתי (יצא יותר מוצלח מהקודמים לדעתי) אבל אחרי המילים הכ"כ חזקות שלך אני כבר לא יודע אם זה ראוי בכלל…

ובכל זאת http://www.parshan.co.il/index2.php?id=2265
מקווה שתאהבו את מה שכתבתי לפחות רבע ממה שאהבתם את הפוסט האחרון של איציק, ותגיבו שנדע מה לשפר להבא.. תודה.

Rd,
הגזמת.. אבל תודה!
כתבתי כבר בתגובות לפוסט הקודם- אהבתי מאוד את הטור שלך!

פ"ר,
אני זה השמאלי עם הסווטשרט האפורה.

לא חושב שהגזמתי.
אתה בטח מכיר את ההרגשה איציק שאתה קורא משהו ויש מין רגש חזק, לפעמים אפילו לשלילה.
בד"כ ספר יוצר הרגשה כזאת אבל לפעמים גם מאמרים ודומיהם ככה אתה יכול לדעת שהטקסט שלפניך הוא בהחלט טוב, מה זה טוב מעולה.

אגב לידי נמצא חבר שלי עכשיו שגם לו הראתי את המאמר והוא מסכים שהיטבת לתאר את החוויה. מעולה איציק, פשוט מעולה.

תודה שוב RD.
נגעת בנקודה מאוד נכונה- טקסט צריך לגעת באנשים וזה מה שאני מנסה לעשות.
זה לא משנה אם אנשים שונאים, אוהבים, מסכימים או חולקים על מה שאתה כותב, העיקר שהמילים יזיזו אצלהם משהו בפנים- זה המדד היחידי לטקסט טוב, מכל סוג שהוא כמו שכתבת יפה.

הבחור שלידך איציק ממש מזכיר אותי, חח איפלו לא זכרתי שהייתי באמרויות בשבוע האחרון…
והעלת נושא מעניין, כבר הרבה זמן שאין לנו שטרית בטדי…

RD

טכנולוגיה קצת גדולה עלי ומשלא מצאתי בקות את אפשרות השארת התגובות לפוסט שלך, ויתרתי ולכן אנסה כאן.

לבית"ר החדשה כבר יש סמל. הוא אמנם צעיר אבל גם אוחנה הפך לסמל בשנות ה-20 המוקדמות לחייו. הקישור בין סמל לבין קפטן נראה לי אוטומטי מדי ובעיני קפטן זה לא כזה גליק גדול. נדמה לי שאורי נחשב למשיח בקרב אוהדי בית"ר הרבה שנים לפני שהוא הפך לקפטן. דבר זה נכון גם ביחס לאוחנה.

טיטו מהחפ"ק??? :-)

פוסט מצויין ומרתק, כרגיל. שלא תפסיק לכתוב על משחקי כדורגל באירופה. ואם אפשר, תכתוב על כמה של בית"ר השנה…

אגב, אם ייצא לך להגיע ביומיים הקרובים לירושלים (ככה במקרה…), אנחנו נפגשים כל החבר'ה לצפייה משותפת בסולומון בר, גם אחותך תגיע (עוד לא הודעתי לה שזה שם, אבל היא כבר אישרה הגעה).
קיצר, תפוס מטוס ותגיע! יהיה מרגש :-)

מצוין כרגיל, כל כך קיוויתי שבית"ר תקבל את דווקא את ארסנל בהגרלה כדי להגיע לאמירויות, אבל אני יסתפק גם בקאמפ נואו :)

"הרבה יותר יפה מהאפור המזעזע של ליברפול" אני מוסיף. וכאן ידידי הארסנלי כבר מגחך ואומר ש- "שמתי לב שכל מה שקשור בליברפול לא מוצא חן בעינך בימים אלה".. מעמדת המגננה אליה נדחקתי באחת אני יורה ש- "אני אוהב את ליברפול בלב ובנפש- אבל שלא כמו פעם כשהייתי ילד נאיבי ומוקסם בקלות, כעת עברתי את השלב שבו כל דבר שקשור בליברפול- מהקשר הימני ועד הספונסר על החולצה, הוא הכי טוב בעולם…"

האפור של ליברפול אכן מזעזע ואין אפשרות לזהות את המספרים על הגב מה שלא מבשר טובות לגבי השמות בעתיד…
לספונסר שלנו יש את הלוגו הכי הכי בעולם, אבל המוצר שלו חרא.
הקשר הימני שלנו…כבר החליטו מי יהיה?

אבל בכל זאת, יש מצב נפשי שמאפשר להרגיש שלא כל דבר הקשור בליברפול הוא הטוב בעולם? שווה בדיקה, אבל בינתיים, יש מקום לדאגה?

יובל,
תעשו חיים שם בירושלים היפה! ש'מור על תמרי שלא תשתה יותר מדי :) אני מגיע עוד חודש לביקור- שים צעיף על הכסא לידך בשורה הקבועה במזרחי..

OT,
צודק לגבי אורי. נדמה לי גם שעד לעונתו האחרונה בבית"ר (88/9) הוא לא שימש כקפטן בפועל. מפורסמת טענתו שאין לו עניין להיות זה שמטיל מטבע לפני המשחקים..

בני,
באמת שווה בדיקה.. בינתיים בוא נשמור על אופטימיות זהירה- המשחק נגד ריינג'רס היה מצויין ואם בארי יגיע ואלונסו יישאר לפחות במרכז הקישור לא יהיה לנו מה להתבייש מול שלישיית אר-צ'ל-סטר שזו כבר התחלה טובה..

איציק אלפסי פוסט יפה,בקשר לאיצטדיון לא נותר לנו בישראל אלה לקנא.
הכישלון הגדול של הנהלות ליברפול ב-10 שנים האחרונות זה נושא האיצטדיון החדש שהיה צריך להיבנות מזמן .ולהקפיץ אותכם מבחינה כלכלית.
המעבר של שחקן שגדל מילדים באקדמיה של המועדון לקבוצה הבוגרת נהייה כמעט בלתי אפשרי בקבוצות הגדולות
,והם מעדיפות להביא שחקנים בגיל 16 ,כלומר את היסודות הוא רכש במועדון אחר,ולנסות לתת לו את הכישורים הדרושים להמשך, מסכים איתך ש
השאלה לקבוצות מליגה נחותה גורמת נזק בלתי הפיך לשחקן ראה בן סהר
שחר

סחטיין על החוויות, איציק. בהחלט מנצל את הזמן טוב עד הטיסה הביתה. כשאני הייתי באמירויות בתחילת העונה שעברה, עלה לי דבר אחד לראש ולא עזב: מה עדיף – האלגנטיות באמירויות, עם שידור רדיו של שערים מהעבר בזמן שאתה משתין בשירותים, או אולי אנפילד המיושן, בלי מסכי הטלוויזיה אבל עם אווירה של "פעם"? מה אתה אומר? מצד אחד, אין לי ספק שלאוהדי ליברפול מגיע הכי טוב שיש, מצד שני – אולי מגרש נקי ומסודר "מדי" יגרום לאוהדים לבוא לחפש נוחות ולא לבוא לקרב שצריך לנצח בכל מחיר?

שאלה טובה שאני מתחבט בה רבות..

מצד אחד התשובה האינסטנקטיבית היא אנפילד, אין שאלה בכלל..
מצד שני- ניסת פעם להשתין במיין-סטאנד? חוויה עם ריח (תרתי משמע) של פעם :)
וחוצמזה שהאוהדים של ליברפול ייצרו אווירה בכל מגרש, ואלה של ארסנל לא ידעו לעשות את זה גם במגרש ביתי וקומפקטי להפליא כמו הייבורי.

בשורה התחתונה היום בו נעזוב את אנפילד יהיה יום עצוב מאוד עבורי, אבל אפילו אוהד סופר סנטימנטלי כמוני מבין שחייבים בשלב מסויים להתקדם בחיים. אנפילד, ואני אומר את זה בכאב גדול, הוא מתקן עלוב מאוד בסטדנרטים של שנות האלפיים עבור קבוצה כמו ליברפול.

סגור לתגובות.