קטגוריה: אנפילד

ערב פתיחת עונת 2007/08 הבעל"ט בליגת האלופות אני חוזר ללילה ההוא באיסטנבול- הלילה הגדול ביותר בתולדות ליגת האלופות. הלילה הגדול ביותר בחיי. ____________________________________ "שומע אחי-, אתה לא תאמין מי יושב שורה לפני במטוס! גדול חלוצי בית"ר ירושלים בכל הזמנים"!! "לא לא ניר מנחם… אל תסתלבט לי פה עכשיו"… "רונן חרזי בכבודו ובעצמו"! כך החל המסע…

אחרי החג המתיש ובמצב של עילפון כמעט מוחלט אחרי שש ארוחות ומס' דומה של תפילות ארוכות כאורך הגלות, הגיע הפינאלה של סוף השבוע הבלתי אפשרי הזה בדמותו המוכרת והאהובה של מחזור כדורגל מרתק. את היום התחלנו עם משחקה של ליברפול בפורטסמות'. פראטון פארק מגרשה של פורטסמות' הוא כיום מה שווסרמיל הבאר-שבעי היה פעם עבור הקבוצות…

הפעם האחרונה שראיתי את המבט הזה על העיניים של סטיבי היה במחצית באיסטנבול. אני, מיואש כולי שכמותי, לא האמנתי למראה עיני. הקפטן האדום עלה בריצה מחדר ההלבשה והחל מדרבן את חבריו בתנועות ידיים עצבניות. חשבתי לתומי באותם רגעים שהבחור, לא נעים לומר, קצת ירד מהפסים. איבד קשר קל עם המציאות.. במצב של פיגור 3:0 וכמו שליברפול…

בטור המפורסם של מרי שמיץ' שהפך בערבות הימים ללהיטו של באז להרמן ‘Wear Sunscreen' היא מגדירה נוסטלגיה פחות או יותר כך: "נוסטלגיה היא הצורה שבה אנחנו ממחזרים חוויות מתוך פח האשפה של העבר, מנקים, שוטפים וצובעים אותם בוורוד, בצורה שגורמת להם להיראות שווים הרבה יותר ממה שהיו באמת". באותו כיוון, מחקרים פסיכולוגיים על נוסטלגיה מראים…

הפנים ברחוב איקוניאו 19 בנאה סמירני, הפרבר הדרומי של אתונה, היו נפולות עת הגעתי לשם אחרי מקבץ בלתי אפשרי של טיסות המשך בלילה שבין ראשון לשני. פחות מ-72 שעות עד לגמר הגדול והקצבת הכרטיסים לחוג האוהדים היווני של ליברפול עומדת על המספר העגול, אפס. את המרמור הגדול מפנים נאסוס, יו"ר החוג, ואחיו לוקאס כלפי וויליאם…