בורגני כל העולם התאחדו
השאלה שאף אחד לא שואל היא: איפה האחריות של האוהדים בכל הסיפור הזה?
האוהדים לקחו לעצמם סמכות להחליף באופן אקטיבי את הבעלות במועדון בכך שסילקו את אלי טביב. זאת ועוד, לאחר סילוקו הם גם הפכו לשותפים פורמליים בבעלות על המועדון כאשר רכשו 20% מזכויות הניהול באמצעות עמותת האוהדים "האדומים".
"הפועל שלנו" הכריזו בגאווה. ומאותה נקודה הפועל שלהם הלכה בכיוון אחד – דרומה.
כעת כולם מחפשים אשמים והאצבעות מופנות לכל כיוון – הבקרה התקציבית, אמיר כבירי, הבעלים שהיו לפניו, אבל לכיוון אחד לא מופנית אף אצבע – האוהדים.
האם מתוקף סמכותם הם גילו אחריות ולמשל, ביקשו למנוע החתמות שחקנים ו/או אנשי צוות מקצועי על חוזים שהיה ברור שלא ניתן יהיה לכבד? האם הם הפעילו את מלוא כובד משקלם על מנת שהקבוצה תצמצם את החלק המשמעותי ביותר בתקציב של כל מועדון כדורגל – סגל שחקנים?
או שהם המשיכו להתנהג כאוהדים וציפו שלא משנה מה יעמדו על המגרש שחקנים שיכולים לנצח עבורם משחקי כדורגל.
וזו אולי שורש הבעיה. שיש קונפליקט מובנה בסיסי ועמוק בין התפקיד של אוהד לתפקיד של מנהל. אוהד רוצה לנצח בדרבי. לא מעניין אותו איך ומאיפה יממנו את המשכורת של החלוץ שיכבוש שער בדקה ה-90' ויגרום לו לקפוץ כמו משוגע ביציע.
עבור מנהל, תשעים הדקות של המשחק הם החלק הכי פחות חשוב של השבוע. העבודה שלו היא בכל שאר הזמן. לדאוג שהארגון יתפקד ושתהיה לו קיימות כלכלית.
וזה למה ארגון ספורטיבי הוא ארגון שקשה מאוד לנהל. כי בכל ארגון עסקי אחר, אם סיימת את השנה עם מאזן רווחי ימחאו לך כפיים. בארגון ספורטיבי, אם סיימת עם מאזן מאוזן אבל לא לקחת תואר אף אחד לא ימחא לך כפיים. אם סיימת עם מאזן רווחי אז בכלל יקללו אותך… "למה לא השקעת את הכסף ברכש"? העלבון הכי גדול על בעלי בית של קבוצות כדורגל זה שהם "עושים כסף מהקבוצה".
אז הנה, להפועל הגיע בעל בית שלא חיפש לעשות כסף וגם ממש לא ידע איך. את זה שידע הם העיפו באש ותימרות עשן. אלא שבמקום לקחת אחריות על המצב, כל מה שאני קורא זה הודעות מיוחצ"נות לתקשורת ופוסטים רהוטים בפייסבוק.
ואגב, אני לא חושב שהעניין עם אלי טביב היה עדתי. אחריו הם גם ירדו לחייו של חיים רמון – "מפא"יניק" בשר מבשרם לכאורה. נדמה לי שהעניין הוא שיש להם איזו אובססיה לאנשים עם כוח.
אוקיי. אז שיסתדרו. פועלי, סליחה – בורגני, כל העולם התאחדו.