רוחות השינוי בבית"ר ירושלים וההשלכות על בית"ר נורדיה
צילום: הדר אלפסי
אני מסכים עם כל מילה שמשה חוגג כתב בפוסט שפרסם אמש, ורוצה להתייחס במיוחד לשתי נקודות מתוך הדברים:
"מי שחושב שגזענות מייצגת אותנו צריך ללמוד כמה דברים ויפה שעה קודם, הוא יכול להתחיל עם משנתו של ז'בוטינסקי".
הגאווה הכי גדולה שלי היא שבזכות בית"ר נורדיה אנשים יודעים היום שתורתו של זאב ז'בוטינסקי שללה גזענות מכל וכל, ושביסודה עמד שוויון מוחלט בין כל בני האדם ללא הבדל דת, גזע ומין (ז'בוטינסקי, אגב, לא רק סלד מגזענות, הוא גם היה פמיניסט גדול שכתב פעם "אין תפקיד ומקצוע שלא הייתי מעדיף את האשה על הגבר").
כבר ב-2011, שלוש שנים עוד לפני שקמה בכלל בית"ר נורדיה (לא הרבה יודעים זאת, אבל נורדיה החלה כארגון אוהדים ביציע המזרחי בסוף העשור הקודם) פרסמתי כאן פוסט שכותרתו "מה ז'בוטינסקי היה אומר על שחקן ערבי בבית"ר?"
"תבינו שזו בית"ר ירושלים, לא בית"ר לה פמיליה או בית"ר נורדיה. זו בית"ר ירושלים".
גם כאן חוגג צודק. בית"ר נורדיה היא לא בית"ר ירושלים.
כן, במקור בית"ר נורדיה ירושלים קמה כסוג של "הפועל אוסישקין". המחשבה שלנו (שלי לפחות) המייסדים, הייתה שלבית"ר ירושלים אחרי עונת הצ'צ'נים אין תקומה ושהיא לא תשרוד זמן רב, ולכן יש להקים אותה מחדש בליגה ג'.
מהר מאוד נוכחנו (נוכחתי אני לפחות) שטעינו (טעיתי). בית"ר המשיכה, והקהל חזר למגרשים בעונה שלאחר מכן כאילו לא קרה דבר. בשלב הזה השאלה הייתה האם אנחנו ממשיכים או מקפלים את הרעיון?
בחרנו להמשיך. למרות שידענו (ידעתי) שנורדיה לא תחליף את בית"ר, היה ברור לנו גם שאנחנו לא יכולים לחזור לשבת במקום הקבוע שלנו ביציע המזרחי כאילו לא קרה כלום. ולכן הקמנו קבוצה חדשה שתייצג את הערכים האמתיים של תנועת בית"ר וזאב ז'בוטינסקי.
טענו כלפינו ש"התאהבנו במיזם". וודאי שהתאהבנו! אתם מכירים אדם שישקיע כל כך הרבה במשהו ולא יאהב אותו? תמיד אמרתי שבית"ר נורדיה הייתה הדבר הכי קרוב לילד שהיה לי עד עכשיו.
אני אישית סבור שלבית"ר נורדיה יש זכות קיום גם במנותק מבית"ר. היא יכולה וצריכה להיות קבוצה עם זהות משלה. קבוצה שאכן הקימו אותה אוהדי בית"ר, אבל כיום היא קבוצה נפרדת. שאגב, גם אוהדי בית"ר יכולים לאהוד במקביל. וכמובן גם כאלה שמעולם לא היו אוהדי בית"ר, או אפילו אוהדי כדורגל.
אלא שמאז שסיימתי את תפקידי בבית"ר נורדיה במועדון בחרו, וזו כמובן זכותם המלאה, להתרחק מהזהות המקורית של המועדון ולהתמקד בשאיפה לאיחוד עם בית"ר ירושלים.
בחזון המקורי אותו ניסחו חבריי ואני מייסדי המועדון היה רשום:
"בית"ר נורדיה ירושלים תהווה בית לאוהדי כדורגל בארץ ובעולם המעוניינים להזדהות עם מועדון כדורגל המייצג נאמנה את מורשתה של תנועת בית"ר. בית"ר נורדיה ירושלים תשאף לממש באמצעות פעילות ספורטיבית, חינוכית וקהילתית את ערכיה המקוריים של תנועת בית"ר המשלבים בין ציונות ואהבת המולדת ובין ערכי נאורות אוניברסאליים – האמונה בשוויון בין כל בני האדם ללא הבדלי דת, גזע ומין ובהיותו של "כל יחיד מלך", כדברי מייסד התנועה זאב ז'בוטינסקי."
כמה חודשים לאחר שהוחלפתי בתפקידי שונו מטרות המועדון המופעים בתקנון העמותה (פורמלית זוהי תוספת, אבל מעשית החזון הנ"ל מחליף את החזון המקורי):
"בית"ר נורדיה ירושלים תשאף ליצירת מועדון בית"ר אחד, המושתת על העבר המפואר, של מועדון בית"ר ירושלים ועל העבר הבית"רי. המועדון ישים דגש על פעילות קהילתית וחינוכית במרחב הירושלמי. המועדון יפעל ללא גילויי גזענות ואלימות, שחקניו וצוותו המקצועי יבחרו ללא כל אפליה, והוא ינוהל בסטנדרט המקצועי הגבוה ביותר".
ויש כאן לטעמי משגה יסודי: כל עוד בית"ר נורדיה תראה את עצמה רק ביחס לבית"ר ירושלים, היא לעולם לא תוכל לצמוח ולגדול וליצור לעצמה חיים משלה. בדיוק כמו ילד שלא מצליח להשתחרר מהצל של הוריו: הגוף שלו אולי ימשיך לגדול, אבל רגשית הוא יישאר ילד.
מי כמוני מבין את הקונפליקט שאוהדי נורדיה נמצאים בו. אבל אני באמת חושב שהם לא צריכים להתנצל. כן, נורדיה היא לא בית"ר ירושלים. היא בית"ר אחרת. שכאמור, אפשר לאהוד אותה במקביל לבית"ר ירושלים, או במקומה.
בית"ר נורדיה קמה מהמקום הכי נכון שיש. וגם אם המציאות משתנה. וטוב שהיא משתנה. את הנעשה אין להשיב, ולנורדיה יש כבר חיים משלה. ובמקום לנסות כל הזמן למצוא סיבות למה רע בבית"ר ירושלים כדי להצדיק את הקיום שלה, נורדיה פשוט צריכה להיות מי שהיא.
העניין הוא שלא ברור כעת מי היא נורדיה? לנו המייסדים היה ברור מאוד מה היא מייצגת ומה הזהות שלה (כפי שניסחנו זאת בחזון שציטטתי לעיל). אבל משננטש החזון הזה, נורדיה חייבת לכל הפחות להציע חזון חלופי. "בית"ר אחת" איננה חזון. איחוד עם בית"ר ירושלים לא רק שלא מעשי ולא רלוונטי, כי לבית"ר ירושלים אין שום אינטרס בו, משמעותו המעשית היא שנורדיה נבלעת בבית"ר ירושלים וחדלה מלהתקיים.
ולגבי בית"ר ירושלים, אל יקל בעיניכם מה שקורה עכשיו. גם מי שלא אוהד בית"ר, אם הוא באמת רוצה לנצח את הגזענות, צריך לקוות שבית"ר תצליח העונה מקצועית. הצלחה שכזו תגדיל את הקרדיט הרב שכבר יש לחוגג בקרב הרוב הנורמטיבי של הקהל, ותאפשר לו להשלים את המהלך ולהפוך את בית"ר אכן לקבוצה שבה דת, גזע ולאום אינם פקטור בבחירת שחקנים.