קטגוריות
בבל כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

Run בן-שמעון, Run

null

באחד משידורי המונדיאל נזף רן בן-שמעון בעמית(ו לשידור) הורסקי על כל שהוא מגזים בהסתלבטויות שלו על הכדורגלן הישראלי. אהבתי מאוד את ההערה הזו של בן-שמעון (שאגב, נהניתי מאוד לשמוע מפרשן במהלך המונדיאל- ללא חשיבות עצמית מופרזת, עם הומור אינטליגנטי, ועם הערות מאירות עיניים בשפה שלא צריך לסיים שלושה תארים באוניברסיטה בשביל להבין אותה) משום שהעידה לא רק על בן-שמעון עצמו ועל ההערכה העצמית הבריאה שלו (שהתבטאה כאמור גם בשידור) מתוקף הכבוד שהוא דורש למקצוע בו הוא עוסק, אלא גם על הכבוד הראוי שהוא רוכש לחניכים שלו.

והם החזירו לו אתמול (ובעצם מתחילת העונה) על המגרש.

היה תענוג לראות את אלרואי כהן, שחקן שעד לפני שבוע לא שמעתי עליו, פורח על המגרש. ברור שבלי גב כמו זה שרן בן-שמעון יודע לתת לשחקנים שלו לא היינו זוכים להנות מהיכולת שהילד הזה מפגין בשבועות האחרונים.

אחת (מיני כל-כך רבות) הטעויות שעשתה מכבי תל-אביב בעשור הקודם הייתה הפיטורים החפוזים של רן בן-שמעון. אני משוכנע שאם היה זוכה מהמערכת בקרית-שלום לאותה לויאליות שהוא מפגין כלפי המערכות האחרות שעבד (והצליח) בהן היה מרפא את מכבי מרבים מחולאיה וגם לוקח איזה תואר או שניים.

יש אבל בכל זאת דבר אחד שקצת צורם בהצלחה הנעימה מאוד כשלעצמה של קרית-שמונה עד כה העונה- העובדה שהקהל לא שותף לה. היה קצת מביך לראות את שחקני הקריה רצים בסיום לחגוג עם האוהדים ונתקלים באיזה עשרה חבר'ה שסביר שהיו בעצמם מקורבים או בני משפחה של השחקנים.

יצא לי להיות לפני כשנתיים במשחק חוץ של בית"ר במגרש המטופח בקרית-שמונה. למרות שבמובן מסוים זה חימם את ליבי, במובנים אחרים זה ציער אותי לראות שרב האוהדים ביציע האוהדים המקומיים היו גם הם אוהדי בית"ר.

קצת קשה לי להבין מדוע לא מצליחות הקבוצות מהפריפריה לעורר גאווה מקומית ולמשוך קהל. אני די משוכנע שהסיבה לכך איננה שבפריפריה לא אוהבים כדורגל, אם כבר ההיפך הוא הנכון- בטדי, בלומפילד או קרית-אליעזר תמצאו לא מעט אוהדים שעושים כל שבוע דרך ארוכה ממקומות מרוחקים בארץ.

ייתכן אולי שעבורם לאהוד את בית"ר, מכבי חיפה, או אחת הקבוצות מתל-אביב זה כמו עבור החבר'ה מתל-אביב לאהוד את ברצלונה, ריאל, או מנצ'סטר- הצורך להרגיש שייך למשהו גדול ומוצלח יותר.

תרדו מאלישע

אלישע לוי הוא אחד המאמנים המצליחים בליגה בחמש-עשרה השנים האחרונות, הקדנציה שלו במכבי חיפה כוללת, עד כה, אליפות וגמר גביע בעונה הראשונה, אליפות (שקוזזה) וההעפלה לליגת האלופות בעונה השנייה, ו- 10 מתוך 12 נקודות בפתיחת העונה השלישית- אז למה לעזאזל הוא כל הזמן "במבחן"? ולמה הוא צריך להגיע לטלוויזיה ולהצטדק על העבודה שהוא עושה?

ובכל זאת, כל זה היה שווה (גם אם לא מגיע לאלישע) רק בשביל לשמוע שוב את האיש המיוחד הזה מסבר בצורה רהוטה ואינטליגנטית, מבלי להתלהם, מבלי להאשים את כל העולם ולצעוק "אכלו לי, שתו לי", את דרכו המקצועית ותפיסת עולמו.

פעם הייתה כאן מילה לאנשים כאלה- 'אישיות'.

11 תגובות על “Run בן-שמעון, Run”

בקשר לאלישע, לי נראה כי הביקורת עליו, תמיד נובעת מחוסר הבטחון שהוא מרבה לשדר, הוא נראה הרבה פעמים היסטרי במהלך משחקים, הוא הרבה פעמים עורך חילופים הגנתיים, כמו אתמול, שאצל האוהד הפשוט ואחרי זה אצל הפרשן בעיתון נתפסים כסוג של פחדנות, אצל מוריניו וקאפלו זה נקרא טקטיקה, אצל אלישע זו פחדנות.

שום מילה על החמישיה בטדי ?

יציק, עשית לי צמרמורת בפסקה על אלישע. אדם שכמו מים על אבן מתעקש שוב ושוב להסביר בשקט ובאיפוק פקירי-כמעט את מהלכיו, בלי להתלהם אף פעם, בלי לצעוק, בלי היסטריה. כל כך לא מכאן.
בלי קשר ליכולות האימון שלו (שגם אני מאמין בהן, ובעצם לא צריך להאמין, כפי שאתה כותב הן מוכחות) – זה אדם שמספיק לי להתבונן בו כמה שניות כדי שאוותר על כל אפשרות לצעוק לו בוז.
הבעיה היא שהקהל של מכבי מזהה חולשה כמו שכריש מזהה דם (דבר שמאפיין את הקהל הישראלי בכלל), וברגע שהרגיש שאלישע לא בשיאו מיהר להתנפל (ואתמול הוא לא היה בשיאו, הוא באמת היה קצת בפאניקה ובניגוד לאביאל אני חושב שזה לא מאפיין אותו). באופן מעוות ומהופך, נדמה לי שדווקא אם הוא היה מהמאמנים שמחזירים אצבע משולשת לקהל, הקהל היה מעריך אותו יותר. אבל לטווח קצר. כמו מים ששוחקים אבן, אני מקווה שהוא ישחק בסוף את הקהל ולא להפך.
(וזה גורם לי לחשוב על עוד משהו: יכול להיות שהקהל פשוט לא מצליח לעכל תופעה של מאמן כל כך סבלני, שלא נלחם בו, מתפרץ או מתבכיין אלא ממשיך בעקביות להחמיא לאוהדים אחרי כל משחק. הם פשוט לא יודעים איך לאכול אותו).

מצטרף לדעתך לגבי הפרשנות של רן בן שימעון במונדייאל הייתה חיננית,ומיקצועית וגם החיבור שלו עם הורסקי הייה טוב.
הניהול של מכבי חיפה פשוט ברמה אירופאית גבוהה. השקט והכיוון לפחות כלפי חוץ ששחר מקרין על המערכת תענוג.
רק להשוואות לבלגן בהפועל תל אביב,שלדעתי ולצערי תתרסק לאחר העונה הזאת.
האם באנגליה יש גם את התופעה שאנשים ממקומות קטנים ומרוחקים אוהדים קבוצות גדולות?

אבאל,
לא יודע אם כתבת את הדברים לפני או אחרי (אם בכלל) שאלישע עצמו אמר אותם, אבל אני מסכים עם שניכם.
בעניין בית"ר- פורסמו היום שני פוסטים מצוינים על בית"ר שלא היה לי הרבה מה להוסיף עליהם:
https://www.offsidestory.net/?p=275
https://debuzzer.com/buzz/?p=1089

ניר,
אתה וודאי מומחה גדול ממני לקהל של מכבי חיפה אבל נדמה שיש אצלכם סוג כלשהו של כפיות טובה כלפי מאמנים- ראינו את זה גם במקרה של יצחק שום ורוני לוי, שגם אם אינם כוס התה שלי גם כן היו ראויים לאור ההישגים ליחס יותר מכובד מזה שזכו לו בקרית-אליעזר.
ואולי הכל זה חלק מקמפיין להחזיר את רובן עטר (שאני מת עליו אבל תזהרו מתסמונת "אבינמני")?
בכל אופן אם אלישע היה שואל אותי הייתי אומר לו- תישאר מה שאתה, זה מה שהביא אותך עד לכאן וזה מה שימשיך לגרום לאנשים לאהוב ולהעריך אותך גם אם יש ימים קשים שמעמידים את הדרך שלך במבחן.
בעצם, הוא יודע את זה טוב ממני ויותר משאני אומר את זה לו, אני אומר את זה לעצמי, מסתכל ולומד ממנו.

שחר,
כתבתי את זה גם אצל ניר פעם- האוהדים של מכבי חיפה צריכים לקום כל בוקר ולהגיד תודה שיש להם את יעקב שחר.
נקודה טובה לגבי אנגליה שגם ישב לי בראש לכתוב אותה בפוסט ואיכשהו נפלה לי בעריכה.
באנגליה המצב הפוך- אוהדים יאהדו את הקבוצה המקומית גם אם היא מליגה נמוכה. בגדול אין תופעה רחבה של אוהדי מנצ'סטר או ליברפול בסאות'המפטון למשל.
יחד עם זאת, גם באנגליה מתרחשים שינויים חברתיים ודמוגרפיים בשנים האחרונות ולכן אפשר בכל זאת למצוא יותר אוהדים של קבוצות "גדולות" גם בערים אחרות, בעיקר בקרב האוהדים הצעירים והמהגרים.

אתה צודק לגמרי. כפיות טובה שנובעת לדעתי פשוט מכך שהקהל "מפונק" – אוהדים שהתרגלו גם לתארים וגם לכדורגל טוב (בעיקר בגלל עשר שנים טובות וכמעט ללא יריבות עשירות), וקשה להם להשלים עם חוסר של אחד מהם.
בתגובות לפוסט האחרון אצלי היה דיון קטנטן בנושא, וכתבתי את זה גם בפוסט של עופר פרוסנר בדה באזר. יש הטוענים שאוהדי חיפה פשוט לא מקבלים כדורגל שאינו התקפי ויפה, אני מתקשה להסכים עם זה כי לדעתי אותם אוהדים היו מקללים את אלישע אם הוא היה משחק התקפי ומפסיד.
אני מסכים איתך שראובן עטר הוא אולי הסיבה המרכזית לקמפיין הזה נגד אלישע. האוהדים רואים את עטר, סמל חיפאי, מצליח וגם התקפי בקבוצות אחרות וחושבים שהוא יחזיר את הקבוצה לשנות התשעים העליזות. הם לא מבינים ששנות התשעים כבר לא יחזרו כנראה ושלעטר בחיפה יהיה כנראה קשה לא פחות מאשר לאלישע.
לדעתי בכלל מדובר במיעוט קולני שלא משקף את דעתו של הרוב, אבל נכנס בקלות לתקשורת שמחפשת כותרות ודם.
אחרי כל מה שכתבתי אני רוצה לציין שיש רגעים על כך שאני שמח שיש אתוס של כדורגל התקפי בחיפה. גם למאמן צריך להזכיר לפעמים את רוח המועדון, בצורה מכובדת כמובן.
ותסמונת נמני זה הדבר שהכי מפחיד אותי שיכול לקרות לקבוצה שלי. אבל נדמה לי שעטר כבר לא יהיה נמני שלנו, גם אם יאמן אותנו מתישהו.

מסכים לגמרי לגבי רן בן שמעון המאמן, עושה עבודה נהדרת עם סגל שחקנים צעיר ואלמוני. מילה טובה נדרשת בעיקר לאיזי שירצקי שנשאר ותמך בקבוצה גם אחרי שהיא ירדה ליגה והחזיר אותה לליגת העל.
לגבי הפרשן אני חייב לחלוק. לא סבלתי את הטון המתלונן של בן שמעון, הוא נשמע כאילו הוא סובל. הוא התלונן על השחקנים, על המשחקים, על הטיסות ועל האוכל(נו באמת) ובכלל היה נשמע כאילו הוא נמצא בטירונות ולא באירוע שכל חובב כדורגל מת להיות בו.
אתה צודק לגבי מעמד המאמן בחיפה. אני חושב שזה בגלל שיש לחיפה בעלים חזק וגב כלכלי אז לחלק מהקהל נדמה שהמאמן הוא רק עוד פונקציה קטנה במערכת ושאפשר בכל מקרה להחליף והכול יעבוד יותר טוב(אולי זה גם נכון, אני לא חושב כך). אין ספק שמכיוון שרובן מצליח אז צילו יהיה מוטל על כל מאמן אחר בחיפה ודי ברור שהוא יאמן שם ביום מן הימים(אני מקווה שכמה שיותר מאוחר). כשהיום הזה יגיע, אני אשמח אם אלישע לוי יהיה המאמן של נתניה.

אוף טופיק: הציפיות לאור סיום העונה שעברה גרמו לי לכסוס ציפורניים בשקיקה בהמתנה לפתיחת העונה הנוכחית. מקלדתי הושחזה, הבית לבש חג ולא נותר אלא להמתין להישגים שיגיעו. המציאות, כדרכה בקודש, ואולי אלה רק הבחירות המוזרות שלי, מוכיחה שוב שהיא חזקה מכל דמיון. איזה הישגים? איזה ציפיות? עדיף כבר עכשיו להשלים ולחכות לנס או לעונה הבאה.
ולא, לא התכוונתי להפועל פ"ת ולא לליברפול. כאן אני ריאלי וזהיר. התכוונתי לאלה שמשחקים עם קסדות את המשחק ההוא שאפילו הקלישאה שהכדור הוא עגול, אינה רלוונטית לגביו…

אכן כן, איציק, ובכללם תבוסה צורבת בהפרש עצום במשחק השלישי. אין לי מושג מה נדפק שם. הפרשנים טוענים שסינגלטרי מתעקש שלא לצורך על אלכס סמית' כרכז פותח למרות כשלונות חוזרים ונשנים. מקבוצה שבמרבית התחזיות קדם העונה הוכתרה לאלופת NFC מערב, אנחנו בינתיים עם 0 גדול בשורת הנצחונות לעומת שלושה הפסדים ומשחק קשה מאוד בסו"פש.

בעאסה… מי בינתיים מוביל את הבית- אריזונה?
ראיתי כמה משחקים של הניינרס בשנה שעברה והאלכס סמית' הזה באמת עשה רושם בעייתי גם בעיני הדיוט כמוני.
אגב, עוד מעט יש את המשחק בוומבלי, לא?

סגור לתגובות.