על ראשון ראשון, ואחרון אחרון (הפטרת קדושים)

סאות'המפטון, דרום-מזרח אנגליה, ספטמבר 2006:

עשרה ימים מאז נחתתי בעיר האפורה הזו ואני עדיין רחוק מלהתאקלם. אבל לפחות אתמול בערב לרגע אחד הרגשתי שאני חי את החלום כשישבתי עם קים בפאב השכונתי על פיינט גינס. קים הגיעה לכאן מהולנד לשנה במסגרת חילופי סטונדטים ותהיה בקרוב השותפה החדשה שלי.

אני הולך לגור עם בחור גרמני. וגם בחורה. זו הנדוניה שקים מביאה איתה וכך נשלים את הרביעייה שתחלוק את הדירה ברח' הרפילד 47. הפתעתי את עצמי אתמול בהחלטיות ובאיך ששכנעתי את קים ללכת על זה בלי אפילו ששאלנו את האחרים. עוד שנייה הרדמילס היו סוגרים לי עם הסינים ואנחנו היינו שוב חוזרים לחפש חדרון בעליית גג בשבעים פאונד לשבוע. איך הם הביאו ברז לסינים… אלה כבר הוציאו עט לחתום על החוזה כשלקחתי הצידה את בעל הבית. כשהוא חזר, עשה להם- "אגב, הדירה הושכרה כרגע. אפשר להציע לכם משהו לשתות?" בלי למצמץ אפילו.

אני קובע עם הגרמני ליד הספריה. קבענו ללכת לחפש דברים שצריך לבית. בחדר שלי אין מיטה וארון למשל. כריסטיאן נהג לכאן מגרמניה ברכב אבל למרכז העיר אנחנו יורדים באוטובוס. הוא חישב שזה יוצא לו יותר זול מהדלק. זה גרמנים חביבי! לא סתם כל מונדיאל הם עושים לפחות חצי-גמר. הכל מחושב אצלם עד הסנטימטר האחרון של הפני.

לפני האוטובוס הוא שנייה רוצה לקפוץ לרכב "לבדוק משהו במחברת". הייתי בטוח הוא הולך להוציא לי מחברת של ביה"ס, אתם יודעים, עם דפים ושורות בכחול דוהה כזה (אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה, תמיד הייתי הופך את הדף לראות אם בצד השני השורות בצבע נורמלי). פתאום הוא שולף לי מחשב נייד, מה שנקרא אצלנו- לפטופ.

נגנבתי… "מחברת" עאלק… מה הוא חיפש? מס' פלאפון של איזה מישהי שהוא קבע איתה באינטרנט שאמורה גם להגיע ללמוד כאן. צנון צנון אבל מסתדר לא רע הכריסטיאן הזה… עוד הולנדית, כמו קים, שאגב עדיין לא הבנתי איך הם מכירים. ואני חשבתי שהולנד וגרמניה זה סוג של מלחמה.

נראה לי הולך להיות סיפור הקטע הזה עם המיטה והארון. לא לקחתי את זה בחשבון. כל מה שעלה יותר מפאונד תשעים עשה לי פרצוף. מה נראה לו אני הולך לישון עכשיו שנה על ספפה? וואלה אם הייתי יודע לא הייתי הולך על הסידור שהוא ייקח את החדר המרוהט ואני הסלון ונתחלק בכסף שתעלה מיטה. בהתחלה חשבתי ששיחקתי אותה שקיבלתי את החדר הגדול, לאט לאט אני מתחיל לקלוט שאולי יצאתי כאן הפראייר.

הוא מרים טלפון להולנדית. פתאום יורד לו כל המצב רוח. "מוזר", הוא אומר כשהוא מנתק, "זה נשמע כמו גבר".
"מה זת'ומרת? חשבתי שאתה מכיר אותה?!"
"הכרתי אותה באינטרנט, היא אמרה שהשם שלה רות'."
"וואלה רות' זה שם של בחורה!"
טוב, אין מה לעשות, הולכים לפגוש את רות'.

פתאום מגיע גבר באמת.
דווקא עושה רושם של בחור נחמד, אבל ממש לא מה שהיה בתוכניות של כריסטיאן…
"נעים מאוד, כריסטיאן?"
הייתי בטוח שהוא הולך לשחק אותה שאין לו מושג על מה הוא מדבר ולעשות 'וייברח', אבל הגרמני יצא פארש.
"כן. רות'?"
"כן, כן, רוד."
"רגע, רגע," אני נכנס לתמונה- "רוד כמו רוד ואן-נילסטרוי?"
"כן, בדיוק."
בחייאת כריסטיאן, מה בחיים שלך לא שמעת על רוד ואן-נילסטרוי, או רוד חוליט? מאיפה הבאת את הרות' הזה??

ההולנדי הזה, שדווקא היה סבבה כאמור, מצא חן בעיניו שאני בענייני כדרוגל ודיסקסנו קצת. הצעתי לו להצטרף אלי למשחק של הקבוצה המקומית, סאות'המפטון, אחר-הצהריים. אמנם ליגה שנייה, אבל כדורגל זה כדורגל ושמעתי שיש להם אצטדיון חדש ויפה ששווה לראות. אבל הוא כנראה לא חולה כמוני וכששמע שזה לא פרמייר-ליג העדיף לוותר. לא הצטערתי במיוחד, ממילא כדורגל אני אוהב לראות לבד, אפשר להתרכז, מה גם שתקעתי אותו עם הגרמני החרמן לכל אחר-הצהריים, שזה די מגיע לו (לגרמני) נראה לי…

נחמד האיצטדיון שלהם כאן. סט. מריז. איצטדיון של שלושים אלף צופים בגודל של רבע מאיצטדיון רמת-גן. קומפקטי ויפה, אם כי נטול ייחוד. סאות'המפטון, הסיינטס, אירחו את פלימות'. היה כדורגל אנגלי. עכשיו כדורגל אנגלי זה כמו בירה, טעם נרכש. אם גדלת על זה אתה אוהב ואם לא, לעולם לא תבין על מה כל הרעש. אני אוהב. כדורגל אנגלי. לא בירה.

האירוע הכי מסעיר במחצית הראשונה היה הפסקה של עשר דקות לטפל בשחקן של פלימות' שאף אחד לא מבין למה לא מטפלים בו מחוץ למגרש וממשיכים לשחק. מה שאומר ששיחקנו מחצית עד דקה 55' או משהו, שזה בטח סוג של שיא כך שכבר היה בשביל מה לבוא. מחצית שנייה סאות'המפטון עשו גול על ההתחלה. שער אנגלי טיפוסי. מעיפים את הכדור למעלה, מסתכלים, מסתכלים, ובסוף מישהו מגלגל פנימה. מי ששם זה איזה בחור פולני בשם גרגורי רז'ייאק שממה שהבנתי הוא המלך שערים שלהם וסוג של קבלן עליות. עופר דגמי כזה. אני דווקא מצא חן בעיני אחד בשם ג'מל בלמדי, אלג'יראי, היחיד שידע מה לעשות עם הכדור. נגמר 1:0, הייתי מבסוט. הבאתי להם את הבראכה.

בכלל, עשה לי טוב לראות כדרוגל. בפעם הראשונה אחרי עשרה ימים קצת חזר לי הצבע לפנים. קצת הרגשה של משהו מוכר. של בית.

_______________________________

סוף דבר.

אחרי שלושה חודשים עזבתי את הבית ברח' הרפילד 47 ועברתי לגור אצל בעלת הבית הודית שהפכה מהר מאוד לאמא השנייה שלי. כריסטיאן חזר לגרמניה כבר אחרי סמסטר אחד כשגילה שהקורסים שהוא לוקח לכאן לא יחשבו לו כנקודות זכות לתואר, קים נשארה עד סוף השנה ומדי פעם נפגשנו לקפה באוניבריסטה והפאב השכונתי נסגר כמה חודשים אחר כך כשהאנגלי האחרון בשכונה מכר את הבית לזוג מהגרים אסייתי צעיר.

סאות'המפטון העפילו באותה עונה לפליי-אןף במחזור האחרון אבל הפסידו לדרבי בפנדלים אחרי מפגש כפול דרמטי. בעונה שאחר-כך החלו להערם הבעיות הפיננסיות והיא ניצלה מירידה לליגה השילישת במחזור האחרון. שנה אחר-כך כבר נגמר לה המזל והיא ירדה לליגה השלישית אחרי שנכנסה לפירוק. בקיץ, אחרי סאגה ארוכה, נמכרה לאיש עסקים שווייצרי ופתחה את העונה במינוס 10 נקודות. למרות עונה מוצלחת יחסית לא הצליחה להדביק את הפער ולהשתחל לפליי-אוף והתנחמה בריצה יפה בגביע שהסתיימה בהפסד כואב בדרבי נגד פורטסמות' ואברם גרנט ובזכייה בגביע הליגות הנמוכות לעיני שמונים אלף צופים בוומבלי.

במהלך ארבעת השנים שאני כאן הפכה הסיינטס לקבוצה השנייה שלי. כמו שכילד הייתי אוהד הפועל בית-שמש במקביל לבית"ר וקצת כמו שניק הורנבי מספר ב'קדחת-המגרש' איך כסטודנט באוקספורד עקב באדיקות אחרי אוקספור יונייטד מהליגה הרביעית במקביל לארסנל.

בעוד פחות משלושה שבועות אני מקפל כאן את הבאסטה וחוזר לטדי, בלומפילד ורמת-גן וזה הזמן להתחיל בסיבוב פרידה ממגרשי הממלכה. התחנה הראשונה היא סט. מריז ויוצא לי סגירת מעגל יפה שכמו במשחק הראשון לפני כמעט ארבע שנים האורחת היא שוב פלימות' השכנה.

הפעם המפגש נערך במסגרת מחזור הפתיחה של הליגה השלישית, לסיינטס זו כבר עונה שנייה כאן, פלימות' ירדה מהצ'מפיונשיפ בעונה שעברה. הסיינטס מגיעים למשחק כפייבוריטם, סוכנויות ההימורים מציבות אותם כמועמדת מספר אחת לעלייה. פלימות' מגיעה עם מנג'ר חדש, פיטר ריד, לשעבר כמנג'ר סנדרלנד ולידס שאת השנים האחרונות העביר במזרח הרחוק כמאמן נבחרת תאילנד. ריד הוא מאחרוני הגווארדיה הישנה של המאמנים האנגלים שעוד נמצאים בסביבה.

זהו דרבי דרומי. בפעם הראשונה מזה כשלושה עשורים אין בפרמייר-ליג נציגה דרומית ללונדון. הדרום הוא החלק המוזנח כדרוגלנית בבריטניה. מרכז הכדרוגל של הממלכה הוא בצפון: צפון מערב עם הקבוצות מליברפול ומנצ'סטר וצפון מזרח עם ניקואסל, סנדלרלנד ומידלסברו. לונדון היא המרכז השני וכמובן המידלנדס- ברמינגהאם וסביבותיה. זהו תוצר היסטורי של ההשפעה הסקוטית על הכדורגל האנגלי שלא עשתה את כל הדרך עד לדרום. וגם של העובדה שהדרום הוא החלק המפונק והשבע יותר בבממלכה לעומת הצפון קשה היום. וכדורגל, בדרך-כלל, צומח במקומות קשיי היום.

הסיינטס מציגים תלבושת רטרו חדשה לציון 125 שנה להיווסדות המועדון- במקום הפסים המסורתיים, חולצה לבנה עם פס אדום אלכסוני. פלימות' בירוק המזעזע המפורסם שלה ולרגע אני זה נדמה בעיני כמו ריבר-פלייט נגד מכבי חיפה.

לפני השריקה אני מתבשר משכני ליציע שהשחקן האהוב עלי, אדם לאלנה, פצוע ופותח על הספסל. בלי לאלנה אין מה לראות והמחצית הראשונה אכן מציגה מפגן מרהיב של טכניקה עלובה, שחקנים לא מסוגלים אפילו לעצור כדור שפשוט פוגע בהם ובורח.

מחצית משעממת מסתיימת ב- 0:0 מדכדך. אלא שחצי דקה לתוך המחצית השנייה ופלימות' עולה משום מקום ליתרון משער אנגלי טיפוסי- הכדור מוטל לתוך הרחבה, פוגע אחד בשני כמו בפליפר ובסוף מישהו דוחק אותו פנימה. שכני ליציע חזור מההפסקה ומביט על לוח התוצאות בתדהמה "אז הם כן מובילים?!" כנראה חשב שמישהו עבד עליו במזנון.

הקהל של פלימות' מפגין שנינות אנגלית אופיינית ושר "ווי אר טופ אוף דה ליג!" עובדתית נכון מכיוון ששאר משחקי המחזור הראשון יפתחו רק כשעה מאוחר יותר.

בדקה השישים לאוהדים של הסינטס נמאס, פצוע או לא, הם פותחים בקריאות קצובות "א-דם לא-לנה!", אלן פארדיו נענה לדרישת הקהל ומליקסון דאתרא נכנס למגרש.

מרגע שנכנס הסיינטס פתאום התחילו לשחק כדורגל. לאלנה מייצר כמה צירופים מסוכנים ליד הרחבה שמביאים לסיינטס את ההזדמנויות הראשונות במשחק. וכשזה לא הולך עם החברים הוא מנסה לבדו בפריצה סוחפת שמסתיימת בבעיטה אדירה מקצה הרחבה שהשוער מוציא בקושי מהחיבורים.

סופו של יום לאלנה לא מושיע והסיינטס מפסידים שוב במשחק הראשון של העונה. אני נפרד בפעם האחרונה לעת עתה מסט. מריז.

אתגעגע סך הכל ואני מניח שאמשיך לעקב אחריהם גם בארץ. למרות שרוב הזמן ראיתי אותם מפסידים היו לי כאן כמה חוויות כדרוגל נהדרות עם איצטדיון נהדר, קהל נפלא וכדורגל אנגלי טיפוסי שכמה שאני קוטל אותו אני מת עליו(תמיד היה לי טעם זול).

דבר אחד בטוח- האוהדים המקומיים יכולים לנשום לרווחה. אחרי ארבע עונות אני לוקח אחריות ומחזיר את המפתחות.