קטגוריות
בבל כל הרשימות

!FREE PALESTINE

null

לפעמים אני מרגיש שאני תומך בלאומיות הפלסטינית יותר מאשר גדולי האקטיביסטים הפרו-פלסטינים בעצמם. לכן גם קיבלתי בהתלהבות את הידיעה על תוכניתו של שר החוץ אביגדור ליברמן להתנתקות אזרחית מוחלטת מעזה שתשלים את ההתנתקות הצבאית-מדינית שבחודש הבא ימלאו לה חמש שנים.

הלאומיות הפלסטינית היא אחד השקרים הגדולים של זמננו. אין דבר כזה "לאומיות" פלסטינית, כי הפלסטינים לא רוצים מדינה, בטח לא אחת שתתקיים לצד ישראל. במקרה הטוב הם רוצים מדינת פלסטינית אחת גדולה במקום ישראל, וגם זה לא בטוח.

התגובה האינסטנקטיבית הנחרדת של הפלסטינים, על פלגיהם ופלגי פלגיהם, להצעה של ליברמן חשפה בצורה משעשעת משהו את השקר הזה. כמו בסצינה מגבעת חלפון שבו סרג'יו קונסטנצה האגדי ממשיך למכור לווסרמן המילואמניק את הלוקשים שלו גם הרבה אחרי שהוא כבר אכל אותם – "חיובי? אה.. אז תגיד חיובי!" כך הם מיהרו להכריז שהם "נגד סיום הכיבוש!"…

אבל זה נכון באמת, אין דבר שהפלסטינים חוששים ממנו יותר מאשר סיום "הכיבוש". וכי מה רע להם עכשיו? מצד אחד יש להם אתוס לאומי מכונן של התנגדות ושל עם מדוכא, מה שמאפשר להם לזכות בהרבה סימפטיה מהעולם. ומצד שני הם לא צריכים לדאוג לכל אותם דברים "מעיקים" שמדינה נורמלית צריכה לדאוג להם – תשתיות, חינוך ושירותי רווחה.

תגידו מה שתגידו על ליברמן, תאהבו אותו או תשנאו אותו, תעריכו אותו או תסלדו ממנו, את המפה הוא תמיד ידע לקרוא נכון.

הוויכוח שלי איתו מעולם לא היה על העובדות:

אם ערביי ישראל רוצים שיוויון זכויות (שהם בהחלט זכאים לו) הם צריכים להיות לויאלים למדינה שנותנת להם אותו ולא לחתור תחתיה, הפלסטינים לא באמת מעוניינים בשלום, לסורים יש יש הרבה יותר מאיתנו להפסיד במקרה של עימות והמדיניות של טורקיה תחת ארדואן הולכת לכיוון של הקצנה פשיסטית.

הוויכוח שלי איתו הוא על הדרך להתמודד עם המציאויות הללו:

ליברמן משוכנע שהעיקר זה שאנחנו צודקים ואני חושב שגם אם זה נכון, הרבה יותר אפקטיבי מבחינתנו זה להיות דווקא חכמים.

ואכן, גם הפעם ליברמן קורא נכון את המפה ומבין היטב שהתנתקות סופית ומוחלטת מעזה, כולל הסרת הסגר הימי, היא, אירוני כמה שזה אולי נשמע, אינטרס ישראלי הרבה יותר מאשר פלסטיני ויש לנצל את האקלים הפוליטי הנוכחי סביב המזרח-התיכון בכדי להשלים את המהלך שהחל אריאל שרון לפני חמש שנים.

יתרה מזאת, אני אישית לפחות, גם חושב שזה צריך להיות "עזה תחילה" – אחרי ההתנתקות הסופית מעזה צריכה לבוא גם אחת ביהודה ושומרון, עם כל הצער והכאב הגדול שיש בדבר.

בן-דרור ימיני, שזה המקום לקרוא להעניק לו את פרס ישראל על עבודת הקודש שהוא עושה בחשיפת מפעל ההונאה הגדול שבבסיס דה-הלגטימציה שנעשה לישראל בעולם, חשף לפני כשבועיים נתונים מדהימים על כך שעפ"י מדדים בינלאומיים מקובלים לבדיקת מצב הומניטרי מצבם של תושבי רצועת עזה טוב יותר ממצבם של רוב תושבי העולם!

המצב הא-נומלי, ההזוי ממש הזה, שבו ישראל מאכילה ומשקה את אלה שמתירים את דמה בעולם (וכמובן שגם לא טומנים ידם בצלחת ועושים ככל יכולתם כדי להקיז אותו בעצמם) חייב להגיע לקיצו.

ולכן, כן!

!FREE GAZA! FREE PALESTINE

22 תגובות על “!FREE PALESTINE”

בנושא הפתרון לתסבוכת המדינית הזו יש כתבה מעניינת מאד במוסף "הארץ" השבוע, בו קמים כמה דוברים מרכזיים של מה שנקרא "ימין" אצלנו, ומנמקים (או לפחות מנסים) מדוע הפתרון צריך להיות מדינה דו לאומית בין הירדן לים ולא "שתי מדינות לשני עמים" כשם הפתרון הפופולארי בשיח הישראלי העכשווי.

לצורך הבהרה – עזה לא כלולה בפתרון זה. אין עוררין, בכל ורסיה של פתרון, שעזה לא תהיה חלק מהמדינה הדו-לאומית. ולכן – ההתנתקות הסופית היא כנראה הפתרון המיידי, הזמין והנכון.

הבעיה שאנחנו מפספסים הזדמנויות ,במקום למסור את רצועת עזה לאבו מאזן בהסכם תמורת רצון לחיות בשלום עימנו יצאנו מעזה (בצדק) אבל השארנו שם ריק שילטוני.
המשך המצב הקיים נוח מאוד לכולם חוץ משראל,הבעייה שבמעמדה של ישראל כיום כל הצעה שהיא תביא תידחה.
וצריך לעשות את הדברים בשקט ודרך הבאת הדברים כהצעה של האיחוד הארופאי.ולא של ישראל.

דעתי בעניין ידועה. כל יום שאנחנו בשטחים מקרב את קיצה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חד וחלק.

השאלה אם ליברמן קורא את מפה נכון היא פונקציה של השאלה האם ליברמן רואה את המהלך כ"עזה תחילה" או "עזה סוף". לפי המקום בו בחר לבנות את ביתו התשובה לשאלה הזו ברורה. אגב – אם ליברמן מצטיין כל כך בקריאת המפה מה מנע מישראל להתנתק מעזה ומהגדה לפני שלוש או ארבע שנים – השמאל?

שחר -הדבר היחיד שאסור לעשות זה לחכות. לא אבו מאזן, לא האיחוד האירופי, לא אובמה ולא כלום. לארוז לעוף משם.

לפי מה אתה קובע שהפלסטינים לא רוצים מדינה? לפי זה שהם מתנגדים לרעיון שתופרד הגדה מעזה, בכך העלמת את הלאומיות הפלסטינית? ומה זה אמור להביע שהלאומיות הפלסטינית היא שקר? והלאומיות הישראלית או הבריטית היא לא שקר? על כל לאומיות אני יוכל לומר שהיא שקר, לא אני ולא אתה המצאנו את המונח קהיליות מדומיינות. אם יש קבוצת אנשים שמגדירים עצמם בלאומיות מסוימת מי אתה או בן דרור ימיני שתבואו ותגידו שההגדרה הזאת שקרית?
אולי שבן דרור ימיני יסביר במעמד קבלת פרס ישראל מדוע מנעו מעבר של ריבות וצעצועים לעזה במשך שלוש שנים? האם העובדה שעזה איננה מקרה הומניטרי חריג מצדיקה מצור שכזה?
אם אתה חושב שליברמן קורא כלכך נכון את המפה אתה(ועם ישראל) ראוי לו ולמפלגתו בממשלה ולגל הלאומני ששוטף את כנסת ישראל. רק תזכור להתעורר כשתקרא להחרים את ערוץ הספורט על זליגת תכנים ובית המשפט יחייב אותך בשלושים אלף שקל קנס משום שאסור לישראלים ליזום ולקרא לחרם על גופים ישראלים.

באבא- אולי לא רואים את זה מפילדלפיה אבל לדעתי זה כבר לא מאבק על מדינה יהודית דמוקרטית משום שאת המילה דמוקרטית מתעקשים בכל יום ויום למחוק פה מהלקסיקון. דמוקרטיה(על חובותיה) הפכה כאן לקללה. מי שחושב בשונה מהזרם הוא חותר תחת המדינה במקרה הטוב ובוגד במקרה הרע.
שמאלני הוא אדם שמשתייך לזרם פוליטי מסוים- הוא עוכר ישראל, מנותק והזוי.
שלום עם סוריה לא שווה כי לסורים יש יותר מה להפסיד.
אם אתה נגד גירוש ילדי עובדים זרים אתה פוגע בצביונה היהודי של המדינה.

תומר בוא נתחיל בזה שפילדלפיה, אני מניח שאתה יודע, היא בחינה הסיטורית, מקום לגמרי לא לחשוב ולהגדיר דמוקרטיה. עכשיו נרגע קצת ונחזור למושגי יסוד.

מערכת בחירות רב מפלגתית – יש;
קבלה חברתית של תוצאות הבחירות וחילופי שלטון תקינים ולא אלימים; יש
בית משפט עצמאי וביקורת שיפוטית על פעילות השלטון – יש;
עיתונות חופשית – יש (העיתון האחרון שנסגר בגלל כתיבת דברים שלא מצאו חן בעיני השלטון היה "חדשות" וגם זה רק לשלושה ימים);
שיח פוליטי סוער ומרובה דעות – יש, גם אם השיח איננו בהכרח מנומק, אינטילגנטי ותרבותי דיו לטעמך (אגב גם לטעמי – אבל ככה זה בדמוקרטיה);

שמאלני אולי נחשב לעוכר ישראל, אבל עדיין – מה הסיכוי שהמשטרה תגיע לביתו באישון לילה ומאז לא יוודע דבר אודותיו?

בכל הפרמטרים של דמוקרטיה שאני מכיר ישראל מקבלת ציונים יפים מאוד. בוא לא נתבלבל, ישראל היא דמוקרטיה הכובשת עם אחר.היא דמוקרטיה גסה, כוחנית, לא סובלנית, אלימה ואולי גם רדודה – אבל היא ועוד איך דמוקרטיה. אגב, אני לא מכיר שום דמוקרטיה המתמודדת עם האיומים והאתגרים שהדמוקרטיה הישראלית מתמודדת עמם.

המשפט הראשון צריך להיות:

"תומר בוא נתחיל בזה שפילדלפיה, אני מניח שאתה יודע, היא מבחינה היסטורית, מקום לגמרי לא רע לחשוב ולהגדיר דמוקרטיה.

ואגב – ברור שהפלסטינאים רוצים מדינה – על כל השטח בין הים לנהר.

באבא, שלא תחשוב שהאימרה על פילדלפיה הייתה עקיצה לחובתך. העיניין הוא שהשיח הפוליטי הופך להיו פחות מגוון מיום ליום ועל רקע הסכסוך הישראלי פלסטיני מתקבלות החלטות וחוקים שכובלים את ידיה של ישראל דמוקרטית כביכול כדי להציל את ישראל היהודית כמו שהזכרתי על הצעת חוק שעברה בקריאה ראשונה שאוסר על החרמת גופים על ידי ישראלים וזאת על מנת למנוע מערביי ישראל להשתתף בחרם הכלכלי שהכריזה הרשות.
כן, עדיין יש דמוקרטיה ישראלית, אין ספק בכך אבל היא סופגת מכות יום אחרי יום.

אני אגב, מתנגד לנסיגה חד צדדית. אין שום סיבה ליסוג חד צדדית כשיש(ובגדה, בהחלט יש) מי שיחתום איתנו על הסכם. פרט לכך, נסיגה חד צדדית מהיכן? מאריאל ואפרת ניתן לסגת חד צדדית? ממעלה אדומים? אלה דברים שצריכים ויכולים להתקבל בהסכם, רק צריך מנהיג עם רצון ויכולת לעשות את זה. לביבי יש את היכולת הקואלציונית לעשות את זה(כי קדימה תתמוך) אבל כרגע הוא מעדיף להישאר עם היעלונים והליברמנים מול כל העולם.

מבחינת היכולת שלנו לסגת מכל מקום שהוא בשטחים, אין לדעתי הבדל אמיתי בין יציאה בהסכם לבין יציאה ללא הסכם. אם כבר, המצב הוא הפוך לדעתי יהיה קל יותר למכור לציבור הישראלי את הטיעון "אנחנו יוצאים כי זה אינטרס שלנו ושהם יחנקו עם השטחים שלהם" מאשר "הגענו להסכם עם הפלסטינים והם הבטיחו שהם יתנהגו יפה אם ניתן להם את השטחים". במזרח התיכון נראה לי שקל יותר לצאת בטריקת דלת.

מעבר לכך, אני עוד לא מצאתי מנהיג פלסטיני שיש לו איזשהיא מילה שיהיה מוכן לוותר על זכות השיבה. עם ערפאת לא היה יכול, אף אחד מן הליליפוטים שנותרו אחריו , לא יוכל. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחתום על הסכם סופי שמותיר את שאלת זכות השיבה פתוחה. עדיף בלי הסכם.

יותר מהכל – אין לנו זמן להתקשקש על הסכם. צריך לצאת אתמול.

אין אפשרות ריאלית לפנות את הגושים הגדולים, יציאה ללא הסכם ושמירת הגושים האלו יהיו המשך הכיבוש, לפחות בעיניים בן לאומיות. הם יוותרו על זכות השיבה וישראל תוותר על ירושלים המזרחית, גם ההנהגה הפלסטינית ומעבר לכך, הציבור הפלסטיני יודעים זאת. הבעיה העיקרית בעיני היא מה לעשות לגבי רצף טריטוריאלי עם עזה, זו טעות לחשוב שמישהו(גם בפיתרון של דו לאומיות כפי שהוצג בכתבה בהארץ) יחתום על הסכם שלא כולל את רצועת עזה.

תומר,
אני מצטער, אני לא מבין על איזה גל לאומני אתה מדבר? להיפך, דווקא אחת הממשלות הימניות שהיו בישראל מדברת על "שתי מדינות" ומציעה רעיונות כמו הנוכחי של ליברמן. לצערי, אתה מאמץ כאן את הטון הכללי של חוגים מסויימים בשמאל שכל אימת שהם מזהים מישהו סנטימטר ימינה מהם הם ישר מזדעקים – "קיצוני" ו"לאומן".

אני לא בקיא בפרטי החוק המוצע בעניין האיסור ליזום חרם על גופים ישראלים, אבל באופן עקרוני אני תומך באיסור שכזה אם הוא יבלום את האופנה המבישה שנפוצה בעיתות האחרונת במקומתינו של אנשי אקדמיה שקוראים להחרים את את המדינה שהם מתפרנסים מכספי משלם המיסים שלה. לא מדובר פה בסתימת פיות של השמאל, כמו שהוצאת ארגונים כהניסטים מחוץ לחוק אינה סתימה פיות של הימין, מדובר בהצבת גבולות מוצדקת לחלוטין לאנשים קיצוניים בעלי דעות הזויות שיש להם חלק מרכזי בדה-לגיטמציה של מדינת ישראל ומכל בחינה שהיא זה הזוי לחלוטין שאותה מדינה גם תממן את חיי הנוחות שלהם.

בעניין הלאומיות הפלסטינית – אם הפלסטינים היו רוצים מדינה הם מזמן היו מכריזים עליה כמו שאנחנו עשינו ב- 48'. הם כל פעם מספרים לנו ש"עד סוף השנה זה יקרה" וכלום לא קורה, בדיוק כמו אותו אחד שצועק "תחזיקו אותי".

אם הם היו רוצים מדינה הם היו מקבלים את הצעת החלוקה ב- 48'. אם היו רוצים מדינה הם היו מנצלים את השטחים שקיבלו בהסכמי אוסלו לבניית מוסדות ותשתיות של מדינה ולהפוך אותם למודל של נורמליות ופריחה ולא לבסיסי טרור, מה שהיה מעודד את ישראל, או לפחות מפעיל עליה לחץ בינלאומי וגם פנימי, לתת להם עוד שטחים. אם הם היו רוצים מדינה הם היו מקבלים את הצעת ברק בקמפ-דיוויד 2000, הצעה שביל קלינטון אמר עליה שהפלסטינים מעולם לא ישיגו טובה ממנה. אם הם היו רוצים מדינה הם היו מתקנים את הטועות שעשו בשנות התשעים ואחרי היציאה של ישראל מעזה ב- 2005 היו משקיעים בפיתוחה וברווחת תושביה, כמו שמדינה אמורה לעשות, ולא בייצור צינורות-נפץ מתעופפים שתכליתם לפגוע בילדים העושים דרכם לבית-הספר. אם היו רוצים מדינה הם היו מקבלים את ההצעה של אולמרט ולבני בזמן ממשלת קדימה שהיתה אפילו עוד יותר נדיבה, אפילו שזה נדמה היה בלתי אפשרי, מההצעה שקיבלו בקמפ-דיוויד. שאני אמשיך?

איציק, אתה לא מבין שכך בדיוק מחוקקים חוקים שמגבילים את הדמוקרטיה? לוקחים מקרה קיצוני שמכעיס את מרבית האוכלוסיה וכביכול כדי למנוע אותו מחוקקים חוק שפוגע בחופש שלי ושלך להחרים כל גוף או חברה בישראל. והם עוד אומרים שזה כדי למנוע מערבים להצטרף לחרם של הרשות אבל לא מכילים את זה על יהודה ושומרון שזה בדיוק החרם שהרשות הכריזה עליו.

זו ממשלה שמדברת על שתי מדינות? היום בוגי התראיין ואמר ששרי השביעיה מסכימים על כך שאין פיתרון ושיש לנהל את המשבר ולא לנסות לפתור אותו. זה שהם מדברים זה כי יש נשיא בארה"ב ולחץ עולמי ורוצים להוריד את הלחץ, אין באמת מדיניות. יש רק ניסיון לשרוד. ישראל סרבנית שלום לא פחות מהפלסטינים. מי יסוג מהשטחים? ליברמן? לנדאו?
אתה מסתכל אך ורק על הטעיות של המנהיגים הפלסטינים ומשייך אותם לכל האזרחים. אתה גם ממשיך להסתכל ולהנציח אך ורק את הכאב הישראלי מהסיכסוך ולא מסתכל מטר הצידה. בשמונה השנים שעפו קסאמים על שדרות(שזה איום ונורא) נהרגו בעזה למעלה מ2000 בני אדם.

תומר:

אתה מוכיח את הנקודה שלי. יש דברים שלא נוכל להסכים עליהם עם הפלסטינאים כי אין לנו מה לתת להם. על הדברים הללו נבזבז שנים של משא ומתן ובינתיים המשוואה הדמוגרפית תשתנה ונגמר הסיפור.

לגבי הנכונות לוותר על זכות השיבה תמורת מזרח ירושלים, אני לא מבין מנין אתה לוקח את ההצהרה העובדתית הזו. למיטב ידיעתי הרעיון הזה נדחה בקמפ דיוויד אבל גם זה מוכיח את הנקודה שלי. עד שנדע מי צודק עובדתית ולמה באמת הפלסטינאים מתכוונים (או לחילופין למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "ההנהגה הפלסטינאית") תשתנה המשוואה הדמוגרפית ונגמר הסיפור.

המצב הנוכחי פועל לטובת הפלסטינאים. הדרך היחידה בה אנחנו יכולים לשנות את המשוואה הזו היא ע"י יציאה חד צדדית. במצב הזה, כאשר במקום לשלוט על 4 מיליון בני אדם נשלוט על 200,000 (ואני לא מכליל בכך את ערביי מדינת ישראל) נוכל לנהל משא ומתן מעתה ועד עולם.

אחת מן השתיים – או שניתן לפנות את הגושים הגדולים או שלא ניתן לפנותם. אם לא ניתן לפנותם הרי שגם בהסכם הם לא יפונו. אין לנו באמת מה לתת

תומר,
עשיתי קצת שיעורי בית וקראתי את הצעת החוק ככתבה וכלשונה:
https://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/2505.rtf.

– להלן סעיף 1 המגדיר את סוג החרם שהחוק מבקש לאסור:
"חרם על מדינת ישראל – חרם המוטל על אדם מחמת קשריו עם מדינת ישראל או עם אזור הנמצא בשליטת מדינת ישראל"
– נראה לי שאפשר להירגע, אינני משפטן דגול אבל אני די בטוח שחרם על ערוץ הספורט בגלל זליגת תכנים לא נופל לתוך ההגדרה ההזו.

– עוד מאותו סעיף:
"אזור הנמצא בשליטת מדינת ישראל – לרבות שטחי יהודה ושומרון"
– זאת אומרת שכן מכילים אותו על יהודה ושומרון.

– מתוך דברי ההסבר לחוק:
"חוק זה מטרתו להגן על מדינת ישראל בכלל ועל אזרחיה בפרט מפני חרמות אקדמיים, כלכליים ואחרים, המוטלים על המדינה, אזרחיה ותאגידים בה מחמת הקשר שלהם למדינת ישראל. בארה"ב קיים חוק דומה המגן על ידידותיה מפני חרם של צד שלישי, כאשר הנחת היסוד היא שאזרח או תושב המדינה לא יקרא להטלת חרם על ארצו שלו או על בעלות בריתה. הנחה זו הופרכה ככל שהדברים אמורים באזרחי ותושבי ישראל. אם ארה"ב מגינה בחוק על ידידותיה, קל וחומר שלישראל קיימת החובה והזכות להגן בחוק עליה ועל אזרחיה."
– נראה לי פייר-אינף, לא? הזכרת גופים וחברות מסחריות – אני לא מכיר גוף או חברה מסחרית שימשיך להעסיק אדם הקורא להחרים אותו.

בעניין הפוליטי:
בוגי יעלון הוא אחד האישים שאותו ואת דעותיו אני הכי פחות מחבב (בלשון המעטה) במערכת הפוליטית. גם אני כמוך חושב שהממשלה הזו לא מקדמת את פתרון את שתי המדינות אלא רק מושכת זמן. ועדיין, אין מקום לצייר אותה, או את הכנסת הנוכחית, בצבעים לאומנים.

בעניין ההתעלמות לכאורה מהסבל בצד השני:
אין מקום לגזירה שווה בין הנפגעים בצד הפלסטיני לאלה בצד הישראלי. לא שאלה בצד הישראלי שווים יותר או פחות, הם לא (גם אם באופן הכי טבעי שיש בעולם הם קרובים יותר לליבי). אלא שהנפגעים האזרחיים בצד הישראלי הן מטרות שסומנו מראש ובכוונת ומכוון ע"י הצד הפלסטיני ואילו הנפגעים האזרחיים בצד הפלסטיני הם כאלה שהצד הישראלי ניסה להימנע מפגיעה בהם בכל דרך כולל סיכון אנשיו שלו ולמרבה הצער, כמו שקורה בממדים גדולים הרבה יותר בכל עימות מסוג דומה בעולם, לא תמיד הצליח. פעמים רבות בגלל שהצד הפלסטיני עצמו העמיד אותם בקו האש הראשון תוך הצבת סיכון מקסימלי לחייהם על מנת לגרוף רווח תודעתי.

כנראה לא פירשתי נכון את החוק. אני עדיין חושב שמדינה לא צריכה להתמודד עם כל ביקורת וחוסר הסכמה בחקיקה גם אם יש לזה קונצנזוס ציבורי משום שחוק מגביל בצורה גורפת כל התנהגות, גם את הקיצונית וגם את הנורמטיבית ולא כולל בתוכו את ההגדרה הרחבה של אותה התנהגות. כמו סיסמת הבחירות של ליברמן, הרי לנאמנות יש מישורים שונים שנעים בין ריגול בעבור אויב לבין אי הסכמה עם מדיניות- כיצד יכול חוק לחול על כל הגדרת הנאמנות הזו ומי מגדיר אותה?
בחודש האחרון נחקרו(ואף הועמדו לדין לדעתי) שני מקרים של ירי בלתי חוקי של חיילי צהל לעבר מפגין בבילעין ואם וביתה בעזה בעופרת יצוקה. פרט למקרים אלו יש עוד מקרים(לא כולם נסתיימו בהרג) כולל מקרה שאני הייתי עד אליו ושותף להגשת תלונה למצ"ח שטויחה על ידי הגדוד שלי. לא תגרור אותי להגן על מרצחים פלסטינים אבל הרגשתי לא פעם על בשרי(ולצערי אף הייתי שותף לכך) עד כמה ההתנהגות של צה"ל בשטחים יכולה להיות נפשעת וזה מתחיל מהדברים הכי קטנים(כמו יחס לערבים במחסומים ופשיטות חסרות טעם על בתים בלילות) ונגמר בהרג.
באבא- אפשר לשמור על הגושים הגדולים האלה בהסכם, גם הפלסטינים יודעים שלא ניתן לפנות את מעלה אדומים. אני מסכים איתך שהזמן עובד נגדנו ומבחינתי כמה שיותר מהר אבל אני מאמין שהסכם הוא ריאלי ולא רק עם הפלסטינאים, עם הסורים אפילו יותר. בוא נגיד את זה ככה, אני בעד הסכם ואדחוף להסכם אבל אם ישראל תצליח להעביר הפרדה חד צדדית, אני לא אעמוד בדרכה.

מעניין לעניין באותו עניין (ובהמשך לתגובה של שבי שפתחה כאן את הדיון): יובל מפרסם פוסט מרתק וחשוב בעקבות אותה כתבה ב'הארץ' על "החזון" המדיני החדש של דוברים שונים בימין:
https://www.yuvalog.co.il/?p=262#comment-329033

אני ארשום גם כאן את התגובה שפירסמתי שם לדברים שנאמרו בכתבה:

קראתי עכשיו את דבר ההבל ורעות הרוח של הדוברים בכתבה של ’הארץ‘ (כולל כאלה שאני מעריך מאוד בד“כ כמו רובי ריבלין) והתחלחלתי.

אני לא הולך להתיימר לדבר בשם ז‘בוטיניסקי כמו שחלק מהם ניסו לעשות שם, אבל עד כמה שהבנתי משגת התנועה הרביזיוניסטית, גם אם היו לה מחלוקות עם ההסתדרות הציונית, היתה עדיין מחוייבת לחלוטין לרעיון הציוני.

לעומת זאת, הרעיון שאותם דוברים מציעים מנוגד לרעיון הציוני של בית לאומי ליהודים בארץ-ישראל הן אידאולוגית והן מעשית.

המדינה שהם מציעים, לא רק שהיא מנותקת לחלוטין מהמציאות, תוביל לשפיכות דמים נוראית ואין לה אח ורע בעולם אפילו במקום כמו בלגיה בו חיים שני לאומים עם הרבה פחות דם רע בניהם מאשר אנחנו והפלסטינים, היא גם לא תוכל בשום אופן להיות מדינה לא יהודית ולא דמוקרטית.

למרות הדאגה הגדולה מהאפשרות שהרעיון הזה יקנה לו אחיזה בשיח הישראלי אפשר להתנחם בעובדה שייצא המרצע מן השק: הוויכוח הישן בין ימין לשמאל, בין המחנה הלאומי למחנה השלום, חלף מן העולם וכרגע זה וויכוח בין מחנה התומך בלאומיות-יהודית לבין מחנה התומך בדו-לאומיות יהודית-פלסטינית.

נותר רק לקוות שכבר בבחירות הבאות יוצגו הדברים כהוויתם זו ולאחריהם תוקם קואליציה לאומית שתקדם את פיתרון שתי המדינות בדרך הפרקטית היחידה שקיימת כעת – נסיגה חד-צדדית.

תומר: – מצויין! אם אפשר לשמור את הגושים הגדולים אז בוא נעוף מהשטחים ונישא וניתן על הגושים הגדולים אחרי שעפנו משם. אם תאמר – "כן. אבל מה יהיה לנו לתת להם אחרי שעפנו משם" התשובה שלי תהיה – "שום דבר. בדיוק כמו עכשיו" איכשהוא נראה לי שלא הצלחת להשתרר מן הקונספציה שהשטחים הם נכס. זו לדעתי קונספציה מוטעית. השטחים הם נטל. הם גלולת רעל שבלענו בבלי דעת ב -1967. אם לא נקיא אותה לא נשרוד.

אני בוודאי לא חושב שהשטחים הם נכס. הם בעיה גדולה אבל זו פנטזיה לחזור לארבעה ביוני.

פעם חשבתי שיש פתרון לסכסוך הזה היום אני פשוט מיואש.
לצערי אין שום מנהיג פלסתנאי שהייה מוכן לחתום על הסכם שלום סופי עם ישראל.

שחר,
בדיוק למקום הזה של הייאוש אסור להיכנס.
א. כי כמו שאמר ר' נחמן – "איו ייאוש בעולם כלל".
ב. כי יש פיתרון ולמרות שהוא לא קל הוא בר ישום וחייבים לשאוף אליו: היפרדות חד-צדדית.

סגור לתגובות.