סט. ג'יימסס פארק מלא, האוהדים נותנים בקולם דקות ארוכות לפני שריקת הפתיחה ובאוויר תחושת חג. לא, ניוקאסל, לא התייצבה למשחק מכריע בליגת האלופות וגם לא למשחק עונה שיכריע את גורל האליפות. בסה"כ עוד משחק ליגה בין שני קבוצות כושלות ומשעממות שהעונה שלהם לא הולכת לשום מקום. אלא שזהו האפקט המיידי שיצר קווין קיגאן, "המלך" או "המשיח" כמו שהם קוראים לו בצפון-מזרח אנגליה, שחזר בשבוע שעבר לעמוד על הקווים בניוקאסל במהלך מפתיע שהדהים את הממלכה והחזיר יחד איתו גם את התקווה והצבע לפניהם של האוהדים.
החזרה של קינג קווין לניוקאסל היא סיפור רומנטי ומרגש, מהסוג שבכדורגל הציני של היום כבר חדלנו מלהאמין שיכול לקרות. קיגאן היה בשנות השמונים שחקן בניוקאסל, ובתחילת שנות התשעים חזר לעיר בכדי לאמן את הקבוצה שדישדשה אז בתחתית הליגה השנייה. ההשפעה של קיגאן על העיר והקבוצה הייתה מיתית. בעזרת הכריזמה, ההתלהבות והרוח הנפלאה שבו הוא הצליח להחזיר את המועדון לליגה הראשונה ולהפוך אותו תוך שנים בודדות למתמודד העיקרי על האליפות. עונת השיא הייתה עונת 1995/96- קיגאן וניוקאסל שיחקו את הכדורגל היפה ביותר ששוחק אז באנגליה ואולי באירופה כולה. עם שחקנים נפלאים ומרגשים כמו דויד ג'ינולה ופאוסטינו אספרייה כל משחק של ניוקאסל היה פסטיבל. המגפאייז כבר הובילו בשלב מסויים של אותה עונה את הטבלה בפער של 12 נקודות והאליפות נראתה מונחת בכיס. אלא שאז קרא משהו לג'ורדיז. מנצ'סטר יונייטד ובמיוחד אלקס פרגוסון ניכנסו להם לראש ועירערו להם את הביטחון. ניוקאסל החלה לאבד נקודות ומנצ'סטר סגרה את הפער בהתמדה. הג'ורדיז נראו כמו רץ עייף שרק מחכה להגיע אל קו הסיום לפני שהדולק בעקבותיו, שפתאום נראה כאילו יש מבערים באחוריו, סוגר עליו את הפער. מה שאכן קרה. קנטונה דאג לאחד אפס קטן בכל משחק, וניוקאסל (למרות תצודגות נפלאות כמו ה 3:4 המפורסם באנפילד) קרסה מנטלית ומקצועית ואיבדה את התואר ליונייטד בשבוע האחרון של העונה. מה שהוביל את קווין קיגאן לאבד את שלוותו בשידור חי ולצאת במתקפה בלתי מקובלת בעליל על פרגוסון שטען, בתרגיל פסיכולגי מבריק שהצליח מעל למשוער, שקבוצות מתאמצות נגד יונייטד אך לא נגד ניוקאסל משום שהן מעדיפים אותה במאבק האליפות.
שברון הלב, המקצועי והאישי, שחווה קווין קיגאן בעקבות אותו כישלון גרם לו בסופו של דבר לעזוב את המועדון חודשים ספורים אח"כ. בהמשך הוא התמנה למנג'ר הזמני של נבחרת אנגליה ובלחץ הקהל לקח על עצמו את תפקיד המנג'ר הקבוע והוביל את אנגליה ליורו 2000. שם המאניה-דיפרסיה הקיגאנית הטיפוסית כיכבה, ולצד ניצחון מיוחל על גרמניה השנואה שגרר (כצפוי) אופוריה מוחלטת בממלכה הגיעו הפסד מטופש ופיל נוויל אדיוט אחד שהעיפו את אנגליה מהטורניר כבר בסיום השלב המוקדם.
קיגאן עוד חזר לקדנציה בינונית למדי במנצ'סטר סיטי שאופיינה בעיקר בעימותים מתוקשרים עם הקוסם החיפאי, אלא שאחרי עוד עונה בינונית הוא עזב את הקבוצה ונעלם נדמה היה לנצח.
אלא שקוון אוהב את המשחק, הוא אוהב את ההתרגשות, החום והאהבה שהקהל נותן לו וזה מה שהחזיר אותו למגרשים פעם נוספת. חבל רק שקווין קיגאן חוזר לכדורגל ולעולם אחר, ציני ורע. עד כמה הימים אחרים אפשר היה לראות כבר במשחק הראשון שלו על הקווים, בשבת האחרונה נגד בולטון, עת הפסטיבל האנושי המרגש שהכינו האוהדים לכבוד חזרתו נוצל בציניות שאינה יודעת גבולות ע"י החברות המאמצות את הקבוצה שהוציאו פריטי מרצ'נדייז מיוחדים לאירוע בכדי לגרוף עוד כמה לירות לקופה השמנה ממילא שבאמתחתם.
על קיגאן מונחת כעת משימה בלתי אפשרית. עליו לקחת קבוצה בינונית, עם אמצעים מוגבלים במושגים של הליגה האנגלית מודל 2008, ולשחזר את הריצה המטורפת שלה לאליפות מלפני תריסר עונות. יותר מדי מיים זרמו בנהר הטיין החוצה את ניוקאסל מכדי שזה יקרה. גם הכדורגל ההתקפי, סממן ההיכר העיקרי של קווין, הוא כבר מזמן פאסה. אנשים קרים ומחושבים עם כדורגל טקטי ומנוכר דוגמת רפא בניטז וז'וזה מוריניו הם כיום האסכולה השלטת בכדורגל.
סופו של דבר הוא שהחזרה המרגשת של קיגאן לניוקאסל תסתיים, כנראה, בשברון שלב גדול עבורו ועבור קהל מאמיניו שיווכח שקינג קווין כבר לא יכול לספק את הסחורה. אולם, אם האוהדים בצפון מזרח אנגליה יניחו לרגע בצד את שאיפות הצמרת הלא ריאליות שלהם וייסתפקו בכדורגל שמח ויפה עם שחקנים בית צעירים ומוכשרים בשילוב כמב כשרונות חביבים מהעולם ניוקאסל אולי לא תתקדם הרבה במעלה הטבלה אבל משחקיה יהפכו לפחות לחוויה עבור אוהדיה.
ובכל זאת, ולו בשביל טיפת הרומנטיקה האחרונה שנשארה בי, אני מקווה שקינג קווין יוכיח לעולם שהחום והרגש עדיין יכולים לנצח, ישלים את המלכה שלא הושלמה ויוכל לשוב ולהעלם כמו גיבור. יהיה זה סיפור מושלם מהאגדות. ניצחון מתוק על הצינקנים המרושעים שהשתלטו לנו על המשחק היפה. ואם להשתמש במילותיו של קווין עצמו: "I will love it if we beat them.. Love it!".