אוחזים בחבל משני קצותיו

אני מתוודע הבוקר לפורענות נוספת מבית מדרשם של החוליגנים שמתיימרים להיכנות "אוהדים" של הקבוצה שלי. כל זאת ימים ספורים אחרי עוד מופע האימים של המוקיון המכנה את עצמו "תופעה חברתית" שלדאבוני הרב ולעוגמת נפשי הוא הבעלים של הקבוצה שלי. לא צריך להיות מדען טילים בכדי למצוא את הקשר בין שני האירועים האלה. ההתנהגות המבישה של גאידמאק מהשבת האחרונה והשטויות שהפטיר בעקבותיה שידרו עבור מי אותם ונדליסטים מסר אחד: ההתאחדות ואבי לוזון הם האוייב, ובמלחמה כמו במלחמה… אמנם גאידמאק ניסה למזער נזקים בכך שיצא נגד המעשה ואף איים לעזוב את בית"ר אם גילויי האלימות ימשכו (אולי מעז יצא מתוק?!), אבל אף אחד לא לוקח את הדברים שלו ברצינות. לא הציבור בגלל שאי אפשר בכלל להתייחס ברצינות לאיש הזה, ולא האוהדים שרואים בתגובתו דיבורים בעלמא שנועדו להרגיע את התקשורת ודעת הקהל תוך קריצת עין לעברם המרמזת שבעצם הוא מרוצה מהם.

וזאת בדיוק הבעייה, לא עם ארקדי שכאמור אי אפשר באמת לקחת אותו ברצינות, אלא עם החלק השפוי בהנהלת בית"ר בראשותם של היו"ר אלי ארזי והמנכ"ל איציק קורנפיין.

המאבק שהם מנהלים נגד ההתאחדות והתקשורת הוא עתיק יומין. בית"ר, והרחבתי כאן בנושא בעבר, זוכה ליחס מסויים מאוד מהתקשורת והציבור עקב השיוך הפוליטי-חברתי שלה. אלא שעבור חלק מהאוהדים אותו מאבק נותן לגיטמציה לאלימות נגד אותם גופים. מבחינתם הכל שחור או ולבן: או שאתה איתנו (היינו ביתר"י) או שאתה נגדנו (היינו שמאלני/ערבי/התאחדות וכו'). בהנהלה של בית"ר מודעים לנזק התדמיתי העצום שאותם אוהדים גורמים להם (ולנו מרבית אוהדי הקבוצה, אם כי אני מסרב בתוקף לכינוי "שפוי" כי אין שום דבר שפוי באהדה לקבוצת כדורגל…) ומנסים בכנות אמיתית להילחם בתופעה. אלא שהמאבק שלהם לא נושא פירות משום שהוא מלווה באותו מאבק נגד ההתאחדות והתקשורת וכו' שנותן, כאמור, לגיטמציה לאלימות עבור חלק מהאוהדים.

המשימה של ראשי בית"ר היא, אם כן, מורכבת:

מצד אחד, המאבק שלהם נגד השחרת התדמית של בית"ר הוא בהחלט צודק, חשוב ולגיטמי. גילויי אלימות מכוערים הם נחלתם של קבוצות אוהדים רבים בספורט הישראלי, גם כאלה שהדבר משום מה רחוק מתדמיתם כמו אלו של פ.צ. יפו.

מצד שני, ברור שאין שום מקום לכל אותם פורענויות שמתחילות בקריאות מילוליות ונגמרות באירועים כמו זה מאמש.  

אז מה עושים? לא הרבה.

להנהלה של בית"ר אין ברירה אלא להוריד ווליום בהתנצחות עם ההתאחדות ולהתרכז במאבק בחוליגנים מתוכה- הנזק שהם גורמים חמור ומיידי יותר כרגע. את המאבק הזה צריך לנהל בנחישות ובלי משוא פנים. עם החבר'ה האלה צריך לדבר בשפה שהם מבינים ולדאוג שהם ישבו מאחורי סוגר ובריח מספיק זמן בכדי לחשוב איזה קבוצה אחרת הם הולכים לאהוד אחרי שהכניסה לטדי תאסר עליהם לצמיתות.

לשמחתי ארזי כבר התחיל לפעול בעניין.

פורסם בקטגוריה ימק"א, כל הרשימות, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.