במבט ראשון הן אולי לא נראות מלהיבות כמו פעם, הולנד וברזיל, אבל האמת שהן יפות מתמיד כתמיד, רק שהן למדו להיות קשות להשגה.
הבעייה שלהן פעמים רבות בעבר היתה שמול קבוצות שהתגוננו היטב מול הנעת הכדור שלהן, היפה ומרשימה כשלעצמה, הן פשוט נכנסו עם הראש בקיר.
הסגנון הנוכחי שלהן הרבה יותר אינטלגנטי ויעיל. הן סוגרות חזק ומפעילות לחץ חונק בהגנה וכשמשיגות את הכדור שולחות לא יותר משלושה ארבעה מתקיפים שטסים כמו סילונים למעלה.
מכיוון שלאותם מתקיפים יש את אותה יכולת התקפית ישנה וטובה שאנחנו מכירים ואוהבים זה מסתיים בשערים.
שערים שאולי נראים פשוטים אבל אל יקל בעיניכם הדבר- אנגליה, למשל, לא היתה מסיימת ברשת את המתפרצת שהובילה לכיבושים של שניידר ולואיס פאבינו.
את השיטה היותר מסורתית שלהן- הנעת כדור איטית עם מספר רב של מתקיפים בחלק המגרש של היריבה, מיישמות היטב בטורניר הנוכחי ספרד וארנטינה.
גם הסטטיסטיקה מספרת את הסיפור הזה:
אחוזי אחזקת הכדור בממוצע למשחק של נבחרת ספרד עד כה בטורניר הם 59.3 ושל ארגנטניה 58.5. לעומתן ברזיל רשמה עד כה ממוצע של 57.5% (שמוטה למעלה בגלל המשחק נגד צפון-קוריאה בו החזיקה בכדור 63% מהזמן) והולנד 55% בממוצע בלבד.
לשם המחשה נוספת: את המשחקים שלהן היום ניצחו השניים, ניתן בהחלט לומר בקלות יחסית, עם אחזקת כדור ב- 52% מהזמן (הולנד) ו- 51% (ברזיל). יתרה מזאת, אם ניתן היה למצוא נתונים לגבי השטחים בהם הוחזק הכדור נמצא שההבדלים בסגנון בניהן לבין ארגנטינה וספרד מובהקים יותר- אחזקת הכדור של האחרונות מתבצעת בשטחים קדמיים יותר.
קשה לקבוע איזו שיטה טובה ויעילה יותר, זה תלוי בחומר השחקנים וביום נתון. ברזיל והולנד אמנם מציגות משחק הגנה מרשים, אולם מצד שני- כשהכדור ברגליים שלך לא יכולים להבקיע נגדך.
ביום שישי ייפגשו השניים בפורט-אליזבת'. לא רק בסגנון המשחק שלהן הן מזכירות האחת את השנייה- גם במערך: 4:2:3:1 עם שני קשרים אחוריים, שלושה קשרים התקפיים וחלוץ מרכזי.
למרבה האירוניה, דווקא זו שתתקוף עם יותר שחקנים עלולה למצוא עצמה חשופה מאחור. מה שאומר שלשער הראשון תהיה חשיבות מכרעת- הוא יחייב את הקבוצה שספגה לצאת קדימה.
מצד שני, בפעם האחרונה שהן נפגשו ברבע-גמר הגביע העולמי גם יתרון שני שערים לא הספיק..