שירת הוובוזלה (9): זן ואמנות המסירה

iniesta

קוראי הבלוג הוותיקים כבר מכירים את השריטה שלי לגבי אנדראס אנייסטה. אבל באהבה, כמו באהבה, אתה אף פעם לא מפסיק להתלהב ולהתרגש מחדש.

כשאני רואה משחק של אנדראס אנייסטה מתרחשים מבחינתי על המגרש שני אירועים במקביל – המשחק עצמו וההופעה של אנדראס אנייסטה.

לעתים אני מוצא מתנתק מההקשר הכללי של המשחק ופשוט מתענג בצפייה בקוסם הקטן, עוקב אחרי כל מהלך ותנועה שלו.

קשה לי לשים את האצבע בדיוק על הנקודה שמושכת אותי במשחקו של אנדראס אנייסטה. אבל הצפייה בו משחק כדורגל פשוט משרה עלי מין שלווה ועונג בלתי מוסבר.

אנדראס הקטן מתנהל על המגרש כאילו מתוך איזו חכמה פנימית עמוקה. כל מהלך שלו נראה כל-כך פשוט ובאותה מידה כל כך מבריק.

נדמה כי מאחורי כל נגיעה שלו בכדור עומד רעיון ומסתתרת תובנה.

לדוגמא השער שלו אתמול נגד צ'ילה:

אפשר לראות איך כבר בנגיעה הראשונה של השחקן הצ'ילאני הוא מבין שיש סיכוי טוב שהכדור יברח לו בנגיעה הבאה וממהר לסגור לכיוונו.

מרגע שהוא משתלט על הכדור הוא מייד מוסר קדימה לטורס כאילו ידע מראש, עוד לפני שהיה בכלל הכדור ברשותו, שהמהלך הבא הולך להיות המסירה הזו.

כאן הוא מייד רץ לשטח הפתוח באמצע לקבל את הכדור בחזרה ובנגיעה אחת פותח את כל ההגנה במסירה ימינה לדויד וייה.

בשלב הזה כל שחקן רגיל היה ממשיך מייד לעומק הרחבה וממתין לכדור הרוחב, אבל אנדראס, שמשחק כדורגל כמו אמן שחמט שיודע שלושה מהלכים קדימה היכן הוא רוצה לראות כל כלי על הלוח, נשאר במקומו, הוא יודע שכעת כל ההגנה תסגור לכיוון השער בכדי לבלום את מסירת הרוחב הצפוייה מה שישאיר אותו לבד בעמדה נוחה.

ואכן כשהוא מקבל את הכדור בחזרה הוא נמצא בגפו וכל שנותר לו הוא לשלוח את הכדור בחכמה ורגש לפינה הרחוקה.

שער בשלוש נגיעות ממצב שבו הכדור נמצא בכלל בשליטה, לכאורה בטוחה לגמרי, של היריבה.

הגאונות היא בפשטות.

פורסם בקטגוריה כל הרשימות, נשמת כל חי, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא שירת הוובוזלה (9): זן ואמנות המסירה

  1. מאת שבי כהן‏:

    ועדיין – צ'אבי הוא השחקן הכי חשוב של הספרדים. צ'אבי הוא המנוע שמניע את המכונה. אינייסטה הוא חלק חשוב באותה מכונה.

    וכמו שכל אחד מאיתנו יודע – בלי המנוע שום חלק לא יעבוד…

  2. מאת יובל‏:

    חותם על כל מילה ומילה, כאילו שאני כתבתי את הפוסט הזה.
    גם סבא שלי חולק איתי את השריטה לאינייסטה.
    את המשחק ראיתי אצלו, יחד עם החברה, ומתחילת המשחק לא הפסקנו לדבר על אינייסטה ולהסביר לחברתי (יחד עם סבתי) כמה גדול הוא, ולשמחתנו בגול הוא דאג להדגים את זה בצורה מעשית.

    שבי – נכון שבינתיים במונדיאל צ'אבי הוא השחקן הכי חשוב, ואני האחרון שיחלוק על הגאונות שלו, אבל לאינייסטה יש משהו קסום שגם למסי (גדול כדורגלני תבל בהיסטוריה, ויסלחו לי אחרים) אין. אין מה לעשות, זאת שריטה.

  3. מאת אביאל‏:

    יובל – בתור אוהד בית"ר, הרי שאין מחלוקת שמלמיליאן הוא גדול שחקני תבל בהיסטוריה ואחריו אלי אוחנה, ועכשיו ברצינות, אנייסטה הוא חלק חשוב מאוד במערך של ברצלונה וספרד, אבל שתיהן גם מסתדרות בלעדיו, מה שקשה להגיד לעומת צ'אבי או וייה (בעיקר במונדיאל הנוכחי), אני בהחלט מסכים לגבי הנגיעות של אנייסטה, מזכיר בהחלט את המחשבה של זידאן עם כל מסירה או בעיטה, אבל עדיין רמה אחת מתחת.

    ועוד משהו לגבי אנייסטה, בקיץ לפני עזיבת מוריניו את צ'לסי, הוא רצה לקנות את אניייסטה וצ'לסי הציעה סכום אדיר, בסביבות 50-60 מיליון יורו, ברצלונה אמרה לא, לא הבנתי אז על מה מדובר, אבל עכשיו בהחלט אפשר להגיד שהכל ברור.

  4. אין עוררין על האיכויות של צ'אבי, ואני מוכן אפילו לקבל את הסברה שהוא חשוב למערך של ברצלונה או נבחרת ספרד יותר מאנייסטה.

    אבל כמו שכתב יפה יובל, לאנייסטה יש משהו אקסטרה, קסום, שלי אישית קשה להסביר מהו אלא רק לתאר מה זה גורם לי להרגיש.

    כמו שאומרים על אישה אהובה- "יש יפות ממנה אבל אין יפות כמוה".

  5. מאת old timer‏:

    מסי גדול כדורגלני תבל בהיסטוריה? אנא נמק.

סגור לתגובות.