לפחות (שוב) היה את סטיבי

null

אחרי הבישול הנהדר של סטיבי ג'י לדידייה דרוגבה רציתי שלא ייכבשו עוד שערים במשחק. בעונה שכזו זה הזכרון היחיד שנוכל לקחת- שסטיבי ימנע מיונייטד את האליפות ה- 19. אבל זו רק דחיית הקץ, יונייטד תזכה באליפות ה- 19 הרבה לפני שאנחנו נעשה זאת, אם בכלל.

באנפילד שררה אתמול תחושה של הלוויה. פרידה מעונה עגומה במיוחד. גם את סיבוב הפרידה המסורתי מהקהל בסיום משחק הבית האחרון של העונה עשו השחקנים בחוסר חשק מופגן. רק האוהדים הנפלאים בקופ עוד נשארו דקות ארוכות להריע להם, למרות של ממש הגיע בערך לאף אחד מהם. לאוהדים כאלה מגיע קבוצה אחרת. אבל בחיים אין דבר כזה "מגיע", בטח שלא בכדורגל.

בסיום העונה שעברה, בה היתה קרובה ליברפול מרחק נגיעה מהאליפות בפעם הראשונה מזה שנים, נשאלה השאלה האם היתה זו המדרגה האחרונה בדרך לאליפות המיוחלת או שמא התעלות חד-פעמית. התשובה היתה מרוחה על כל העונה הנוכחית באותיות קידוש-לבנה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים.

מצדדיו של רפא בניטז נהגו לטעון במהלך השנים שליברפול נמצאת ב"תהליך" ובכך לתרץ את הכישלון, עד העונה שעברה כאמור, להיאבק על האליפות- המטרה האמיתית לשמה הובא הספרדי לאנפילד. אלא שהעונה הנוכחית ניפצה את התזה הזו לגזרים. לא תהליך ולא בטיח. העונה שעברה לא היתה אלא התעלות חד-פעמית, ארוכה אמנם, ליברפול החזיקה נשימה כמעט עד הסוף, אבל היא נסעה על מיכל ריק ובעונה הזו נדמתה לרץ מרתון שנתן את הכל בעשרת הקילומטרים הראשונים והגיע לקו הסיום אחרון, רצוץ וחסר נשימה.

מבט חטוף על הסגל של ליברפול למשחק אתמול ממחיש יותר מכל את הכישלון של בניטז בששת שנותיו באנפילד ואת הבלותה של תאוריית "התהליך": מבין ששה-עשר השחקנים שעמדו על המגרש או ישבו על הספסל אולי שניים וחצי ראויים להיכלל בסגל של קבוצה הטוענת לכתר. ומעל לכל, שש שנים ובאופק אף לא שחקן צעיר אחד לבנות עליו לשנים הבאות, אף לא שחקן בית אחד שעלה במהלך התקופה הזו משורות קבוצת הנוער של המועדון והפך, ולו רק לשחקן לגיטימי ברוטציה.

ממול, צ'לסי נתנה את החותמת לעונה נפלאה מבחינתה. אם לא יקרה משהו מאוד לא צפוי (ולא יקרה) היא תזכה בשבוע הבא באליפות ושבוע אחר-כך תקבל הזדמנות נהדרת להשלים דאבל היסטורי מבחינתה מול פורטסמות' המפורקת בגמר-הגביע בוומבלי (אם כי אף פעם אל תהמרו נגד אברם גרנט כשהוא ניצב כנגד כל הסיכויים).

קרלו אנצ'לוטי, שאודה, הייתי מבין הספקנים לגביו, הוכיח שהוא יכול להצליח גם מחוץ לאיטליה, במציאות הסבוכה של הכדורגל האנגלי ועם כדורגל לא רע בכלל במשך רוב שלבי העונה. לא ברצלונה או ארסנל, אבל בהחלט לא משהו בסגנון הבונקרים של בניטז או מוריניו.

גם כשצ'לסי פתחה היטב את העונה קינן בתוכי הספק לגבי האיטלקי. סברתי שברגע שיגיע המשבר הראשון הוא עשוי לאבד את העשתונות ולתת לתקשורת הבריטית צמאת הדם לפרק לו את הקבוצה. אלא שהמשברים הגיעו, ועוד איך הגיעו, ואנצ'לוטי ניהל אותם בתבונה מעוררת הערכה: ההדחה מליגת האלופות (למוריניו, מכולם..) והשערוריות של טרי אותם דאג להשאיר בחדר המיטות של הקפטן ולא להכניס לחדר ההלבשה ("ג'ון טרי.. אררר.. פרופשונל, נו פרובלם… אררר.. טריינינג אול וויק, נו פרובלם…").

ומילה אחרונה על יונייטד. היא אמנם, כאמור, תסיים את העונה מבלי האליפות ה- 19 המיוחלת, אלא שזו, למרבה הצער, בו תבוא. ובכל אופן, פרגוסון הוכיח דווקא בעונה כזו כמה גדול הוא. אחרי הפרידה מרונאלדו ואחרי שבחר שלא להביא לו מחליף ראוי הנזק המקצועי ליונייטד כמעט ולא הורגש. פרגוסון הוכיח שוב איזה מנהל אנשים גאוני הוא כשהצליח להוציא מווין רוני אולי את העונה הטובה שלו במדי יונייטד, להחזיר את נאני מהקפאה רעב מתמיד ואפילו להעיר פה ושם את ברבאטוב ולהוציא ממנו כמה שערים חשובים.

והכי חשוב, ביום שפרגוסון יעזוב את יונייטד (בעוד שנה, שנתיים, או שבעים…) הוא ישאיר מאחוריו תשתית מקצועית לעילא ושדרת שחקנים צעירה שרק מחכה לעלות ולטרוף את הדשא. איזה ניגוד למצב איתו יצטרך להתמודד, מי שזה לא יהיה, שיירש את רפא בניטז בליברפול. שלא לדבר על העובדה שגם פרגוסן התמודד העונה עם משבר לא פשוט ביחסים בין האוהדים להנהלת המועדון וידע, בחושיו השועליים, לנתב את זה לטובת הקבוצה על הדשא. בניגוד, שוב, לספרדי, שניצל זאת בכדי לספק תירוץ לכשלונותיו, לספק גם לשחקנים שלו אחד שכזה וליצור אווירה שלילית ומעיקה סביב הקבוצה.

תכלה שנה וקללותיה.

פורסם בקטגוריה אנפילד, כל הרשימות, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא לפחות (שוב) היה את סטיבי

  1. מאת אריגיא‏:

    אני חושב שהפעם המאמן הזה שבר שיא. מילא כל הטריקים שהתדיינו בהם כבר מספיק. אבל הפעם, רגע לפני המשחק הכי קריטי של סיום העונה נגד אתלטיקו בבית, הוא זורק משהו כמו "יש לי חוזה לעונה הבאה ואני עובד כרגיל, לא אמרו לי אחרת". זה פשוט מחדל. בטח כשהסוכן שלו כבר מכיר את המלצריות בבית קפה בטורינו בשם הפרטי ובעיר הלידה.

    לראות אותו מוביל חבורת זברות באולימפיקו בטורינו יהיה כמו לזכות בתואר.

  2. אריגיא, קרעת אותי עם הקטע של המלצריות בטורינו…

  3. מאת שחר‏:

    אתם צריכים בנייה מחדש, פציעות של גאררד וטורס והעזיבה של אלונסו פגעו בכם קשה.
    העובדה שהמחליף לאלונסו נקנה פצוע היא שערוריה.
    יש לכם סגל טוב של כ-6 שחקנים, ואתם צריכים חיזוק גדול.
    לאור ההשתולללות הכספית הצפוייה של סיטי וצלסי טורס כנראה לא ישאר.
    אתם חייבים משקיע חדש ומאמן חדש שיביאו אנרגיות חדשות.
    הכשלון הגדול של בניטז הוא במחלקת הנוער והעובדה שאין כמעט שחקנים רציניים שמאיימים על ההרכב הראשון.
    הכשלון הגדול של ההנהלות שלכם שאין לכם איצטדיון חדש,ולא נצלתם את שנות הגאות כלכלית לכך.
    במשך התקופה חשבתי שבניטז צריך להישאר כי צריך המשכיות והוא טקטיקן מעולה ,ובכל זאת היו התקדמויות בעיקר בארופה ושנה שעברה בליגה.
    אבל כעת נראה שאתם קבוצה ללא כוחות מנטלים.
    אתם צריכים להתחיל לבנות מערכת שגם תתבסס על שחקנים מקומים,ובריטים
    כשלד עם חיזוק של זרים.כיום יש לכם רק גאררד,וקאראגר. וגונסון,
    הסיבה שארסנל לא מצליחה יחסית לדעתי קשורה בעובדה שאין לה שחקנים אנגלים כעמוד שידרה.
    ליונייטד,סיטי,צלסי וארסנל יש אקדמיות חזקות מאוד אין שום סיבה שלכם לא יהיה.
    אבל גם להתאים את הציפיות שהיעד בשנים הקרובות הוא התמודדות על מקום רביעי.
    התחרות באנגליה על 7 המקומות הראשונים נהיית קשה מאוד.בעיקר עם הכניסה של סיטי,שלדעתי תוך שנתיים תהיה מעומדת חזקה לאליפות. יחד עם ההתחזקות של טוטנאהם,אסטון ווילה וגם של פולאהם,ואברטון שבניהול סבלני מתקדמות.
    היכולת של פרגיסון לנהל אנשים ולזהות גם את תאריך "התפוגה" שלהם בתרומה למועדון היא מדהימה.

  4. שחר, ניתוח מדוייק מאוד, מסכים.
    אם כי מה שאתה מבין כיום לגבי רפא בניטז היה ברור לי כבר לפני זמן רב. האיש אמנם, אכן, טקטקין מעולה, אבל בכל מה שקשור לאסטרטגייה לטווח ארוך ולבניית קבוצה הוא חלש מאוד ולכן מראש לא התאים למה שליברפול היתה צריכה בהתאם למשאבים שלה.

סגור לתגובות.