אני מנחש כמה נשאר
בעקבות האירועים האחרונים
שצויינו בכיכר
אני מקווה שזה רק חלום
כל יום שני וחמישי
כותרות העיתון
תנו לי לחיות
בלי סקס ושטויות
תנו לי לחיות
תעזור לי לסחוב
כי כבד לי היום
לנשק משקופים נגד אסון
התחלתי לנשום כשהייתי איתה
תודה אלוהים שבראת אישה
על הברכיים
כורע ומרים ידיים
שלא יפסיקו לנו
את הסיבוב של הכדור
("על הברכיים" מילים: טל שגב)
ההחלטה לבטל את מחזור סופה"ש בליגות הכדורגל היא מסוג ההחלטות שאני יכול להבין את הרציונאל מאחוריהן אבל עדיין לא להסכים איתן. נכון שזה נראה קצת עקום להמשיך לשחק כדורגל כשחיילים נהרגים בקרבות בעזה וחצי מדינה יושבת במקלטים, רק שאני לא ממש מבין כיצד ביטול משחקי הכדורגל תורם למאמץ המלחמתי. להיפך. דווקא במצב החירום שקיים כעת בארץ תשעים דקות של כדורגל יכלו להיות איוורור נחוץ ביותר מהתמונות הקשות ומבזקי החדשות הבלתי פוסקים. אחד מהמדדים לחוסנה של חברה זה היכולת לשמר סוג מסויים של שגרה שפוייה גם במצב חירום. וכדורגל, כמו ענפי תרבות אחרים, הוא סמן של שפיות.
אני יותר ממבין את מי שאין לו ממש ראש לבית"ר נגד קרית-שמונה עכשיו כי הבן שלו בעזה או כי הוא יושב במקלט אבל עבור רבים אחרים זו יכולה להיות תראפיה נפלאה שתסדיר מעט את הנשימה בתוך ים הלחץ והחרדה הזה. לאורך זמן יש גבול ליכולת של אדם להמשיך לתפקד במצב לחץ תמידי שכזה ו"התאוורות נפשית" כמו משחק כדורגל יכולה להגביר את אורך הנשימה ואם תרצו, בעקיפין, גם לתרום בכך למאמץ המלחמתי.
אני לא חושב שיש בקיום משחקי כדורגל אקט של חוסר הזדהות עם תושבי הדרום או עם החיילים בעזה. בתור מי ששירת שלוש שנים בקרבי אני יודע שגם בזמנים הכי קשים המשיכה להעסיק אותי, אולי יותר מתמיד, המחשבה מה קורה עם ליברפול או עם בית"ר. הידיעה שיש חיים מחוץ לתופת הזו מחזיקה אותך גם ברגעים הכי מייאשים.
בתור ילד אני זוכר שבמלחמת המפרץ לא נערכו משחקי כדורגל עד ששבת אחת ההתאחדות החליטה לקיים מחזור משחקים של גביע הטוטו ששודר ישירות בטלוויזיה. נדמה לי ששידרו שם איזה בית"ר ת"א נגד מכבי חיפה או משהו כזה ואני זוכר התיישבנו מול הטלוויזיה ובלענו בשקיקה כל דקה מהמשחק. זה נתן לנו כח לעוד כמה ימים בחדר האטום.
ברור לי שבישובי הדרום אי אפשר לקיים משחקי כדורגל כעת בגלל הסיכון הבטחוני הכרוך בכך. לכן אני חושב שיש לדחות את המשחקים שבהם מעורבות קבוצות מישובים בהם לא ניתן לקיים משחקים ולא להעתיק את משחקיהם למרכז כי אין מקום להעניש אותם מעבר למה שעושים כבר האויבים שלנו. אבל בחלק גדול מהארץ עדיין אפשר לקיים משחקים והיה צריך לעשות את זה. זה לא אסקפיזם, כפי שכתבתי כאן בתחילת השבוע, זו היאחזות נואשת בשרידים אחרונים של שפיות.
שבת שקטה.