קטגוריות
כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

קדושים מעונים

התלבטתי רבות כיצד לנהוג בבלוג בימים אלה. אחדים מחברי משתתפים עכשיו בלחימה בעזה ואחרים, בינהם קוראים כאן בבלוג, שוהים במקלטים בערים המותקפות בדרום הארץ. במצב שכזה חשתי שקצת מוזר יהיה לעסוק בספורט. אבל אחרי לבטים רבים החלטתי להמשיך לכתוב באופן שגרתי על הנושא שכולנו כ"כ אוהבים. אני עושה זאת מהסיבה הפשוטה שעבורנו זו התראפיה האידאלית. אמנם כרגע אני נמצא רחוק מהארץ אבל ליבי עמוק שם. ומנסיוני בימים שכאלה הספורט הוא מפלט לזמן קצר של אסקפיזם מהמציאות הקשה. מפלט שכולנו צריכים ולו פשוט בשביל לשמור על מעט השפיות שעוד נותרה לנו.

_____________________

המשחק המרכזי בסיבוב השלישי של הגביע האנגלי הפגיש אתמול את מנצ'סטר יונייטד עם הקבוצה "השנייה" שלי באנגליה- סאות'המפטון. אני מודה שמאז שאני מתארח בעיר הדרומית החביבה הזו פיתחתי סימפטיה הולכת ומתאדקת ל"קדושים". סימפטיה, שאבוי, הולכת וגוברת ככל שמצב הקבוצה הולך ומדרדר. הסיינטס, שהיו במשך שנים חלק בלתי נפרד מהנוף של הליגה האנגלית הבכירה, נמצאים כעת באחת מנקודות השפל בתולדות המועדון. משבר פיננסי כבד שנבע מירידה לליגה השנייה ואובדן ההכנסות מזכויות שידור הכרוך בכך בדיוק בזמן הלא מתאים- במקביל לבנייתו של האיצטדיון החדש בסט. מריז- אילץ את המועדון למכור בשנים האחרונות את מרבית שחקני הסגל הבכירים והוא כעת משתרך במקום הלפני אחרון בליגת המשנה. במצב שכזה מפגש גביע מול מנצ'סטר יונייטד יכול להיות כאב ראש באמצע מאבקי התחתית הקשים, או לחילופין אסקפיזם (אפרופו), רקוויאם לימים שבהם היה זה משחק פרמיירליג רגיל לכל דבר ועניין. בכל מקרה, מבחינה פיננסית ההכנסה מהמשחק היתה בדיוק מה שהסיינטס היו צריכים עם פתיחת חלון ההעברות של ינואר בשאיפה להשאיר במועדון את מעט השחקנים הלגיטימיים שעדיין נמצאים בסגל שלהם.

לפני המשחק חששתי בעיקר מההגנה הנוראית של הסיינטס, שמול אריות הליגה השנייה כמו פלימות' ובארנסלי חוטפת שערים מגוחכים, אז קל וחומר נגד יונייטד. מצד שני קיוויתי שהסיינטס שברשותם כמה שחקנים טכניים לא רעים בכלל לרמות האלה (אנדרו סרמאן ואדם לאלנה- תזכרו את השמות) ומציגה כדורגל לא רע בכלל לפרקים תוכל להפגין מעט מהכדורגל הזה מול קבוצה שלא תבוא בהכרח לשחק ראגבי כמו מרבית הקבוצות אותן היא פוגשת מדי שבת בצ'מפיונשיפ.

להפתעתי הסיינטס דווקא הציגו כדורגל טקטי ממושמע למדי שלא מאפיין אותם במשחקי הליגה. הסגירות בהגנות היו סבירות לחלוטין ויונייטד התקשתה באופן כללי להגיע למצבים במשחק השוטף. דווקא בהתקפה ראינו מעט מדי ממשחק הנעת הכדור היפה של הסיינטס במיוחד בגלל העובדה שהקשר היצריתי המצויין של הקבוצה, אדם לאלנה, נעדר עקב פציעה ואנדרו סארמן, הכוכב השני, היה ביום בינוני שגם בו אפשר עדיין היה להתרשם מהפוטנציאל העצום שיש בו ונובע מחוכמת המשחק המרובה שלו. למרבה האירוניה עם כדורגל מהסוג הזה לסיינטס יהיו אולי סיכויים לא רעים להישאר בליגה, אבל לא היה לה מה למכור אתמול מול היונייטד.

בשורות היונייטד התרשמתי בעיקר מווין רוני שנכנס חצי שעה לסיום ולמרות שהמשחק היה גמור עדיין רץ ןנלחם כאילו היתה זו הדקה הראשונה בגמר ליגת האלופות. רוני הוא השחקן האנגלי האולטימטיבי- חזק, מהיר וטכני באופן סביר. מוסר העבודה שלו כאמור יוצא דופן. ולמרות שהאיש מעורר אנטגוניזם באופן כמעט אינסטנקטיבי (בשכונה קראנו לזה "דורש כאפות"..) אי אפשר שלא להעריך את האיכויות שלו. לעומתו בלט לרעה דימיטאר ברבאטוב. אני מתפלא על אלכס פרגוסון שהפך עולמות בשביל להחתים אותו בקיץ האחרון. אמנם הכישרון של הבולגרי נשפך מהאוזניים וכשנחה עליו הרוח כל נגיעה שלו יכולה להיות מעשה אומנות. אבל התחושה הכללית שהוא משדר זה שהוא עושה טובה שהוא בא לשחק. בדיוק ההיפך מהאתוס של פרגי.

בסופו של דבר הוכרע המשחק, למרבה הצער, ע"י שורה של החלטות שיפוט שנויות במחלוקת במקרה הטוב: השער הראשון של יונייטד הובקע מעמדת נבדל ברורה של דני וולבאק (אין לי אלא קנאה ליונייטד שמעלה משורותיה שחקני נוער בריטיים) והשער השני הגיע מפנדל שלא היה ולא נברא כשכדור חופשי של נאני פגע בראשו של אחר משחקני החומה של סאות'המפטון והשופט סבר בטעות שפגע בידו. אולם ההחלטה שהכריעה את המשחק היתה הכרטיס האדום לחלוץ הסקוטי הצעיר של הסינטס, מאת'יו פטרסון, אחרי כניסה פושרת למדי בנימניה וידיץ' כששניהם הלכו לכדור פיפטי/פיפטי. למען ההגינות יש לציין שרק לפני שבועיים הורחק ג'ון טרי בנסיבות דומות בגודיסון פארק. נדמה שהשופטים באנגליה קיבלו הוראה להוציא כרטיס אדום אוטומטי לשחקן שניגש לכדור עם הפקקים מה ש.. א. גורם להוצאה סיטונאית של כרטיסים אדומים בשבועות האחרונים. ב. כמעט ולא מאפשר יותר מאבק על כדורי פיפטי/פיפיטי. לפחות השער השלישי של יונייטד היה חוקי כשר ונפלא עם בישול מצויין של ווין רוני לגיבסון- עוד תוצר מקומי מהאקדמיה של מנצ'סטר (ושוב אני מקנא).

בהעדר סיפור מעניין על המגרש אפשר לומר שהסיפור המעניין היה ביציעים. להפתעתי מס' נכבד של חמשת אלפים אוהדי יונייטד הטריח עצמו באחד הערבים הקרים של השנה ועשה את המרחק הרב מצפון-מערב המדינה לעיר הנמל הדרומית. אולי עבור המנג'רים והשחקנים הזרים באנגליה ה-FA Cup הוא סוג של עול שהיו מוותרים עליו בשמחה, אבל האוהדים עדיין שומרים אמונים למפעל הוותיק והמסורת המפוארת שלו. בניגוד לתדימתם כ"בריגדת זוללי השרימפס" אוהדי יונייטד הפליאו בשירה ועידוד בלתי פוסק לאורך כל תשעים דקות כשמוטיב מרכזי בשירים היה סטיבן ג'רארד. למרות שאודה שלא הצלחתי לפענח כיצד בדיוק הקניטו את הקפטן שלנו. הרגע הממוגג מביחנתי היה כשבשלב מסויים האוהדים של הסיינטס השיבו להם במקהלה Liverpool, Liverpool, Top of the League!. היה זה הרגע היחידי שהצליח להעלות חיוך על שפתי בערב עגום למדי. נו מילא, בשבת אנחנו נגד דונקאסטר במשחק על שש נקודות..

מלמעלה למטה: הקרן שהובילה לשער הראשון; השופט ריילי שולף את האדום לפטרסון; נגיעת היד שלא היתה והפנדל של נאני.

4 תגובות על “קדושים מעונים”

פוסט נהדר, ואל תפסיק לכתוב.
עוד לא גוייסתי למילואים (האמת? קצת לצערי. אני עדיין מקווה שהגדוד שלי יגוייס), ואני לא נמצא במקלטים בדרום, אבל אני בטוח שאם הייתי נכנס עכשיו לבלוג שלך במקלט או בממ"ד זה מה שהייתי רוצה לקרוא.

"בימים שכאלה הספורט הוא מפלט לזמן קצר של אסקפיזם מהמציאות הקשה. מפלט שכולנו צריכים ולו פשוט בשביל לשמור על מעט השפיות שעוד נותרה לנו."

מילים כדורבנות. זה משהו שדומני כולם יכולים להסכים עליו. בכדורגל ובספורט בכלל – אין אויבים.

איציק,

לא תאמין, אבל כססתי ציפורניים מול הטלביזיה בשבת בנסיון למצוא אותך ביציע…
שמע, אין כאן עניין של שפיות, זה יותר עניין של פרופורציות. לא בטוח שימי ה "תותחים רועמים והמוזות שותקות" עשו לנו טוב. השמש זורחת גם ביום קשה ועצוב. הבן שלי איפשהו שם, וכשהתקשר בפעם הראשונה שאל מה הסיפור עם סטיבי. גם שם מעודכנים…

יש באמת שתי תכונות אצל הסקוטי שגורמות אצלי לקנאה לא מוסתרת. שילוב שחקני הבית הצעירים, שזו השקעה נבונה שתשא דיבידנדים, והמחוות אחרי שער של הקבוצה שלו, בניגוד לספרדי המאובן (תרתי משמע) שלנו. מצד שני, כשאנחנו במקום הראשון והתותחים שלנו רועמים, אולי באמת מוטב שהמוזות (שלי) ישתקו…

דבר אחרון, אני בכל זאת חושב שהאדום היה מוצדק, ההילוכים החוזרים הראו פגיעה מחייבת סנקציה כזו. למרות שאני לא בטוח שהיתה כאן איזו כוונת זדון, את האדום קיבל על הביצוע.

יובל,
לא הכרתי את הצד המילטנטי הזה בך :)
ועכשיו ברצינות, אני מקווה שלא יצטרכו אותך ואם כן אז תשמור על עצמך.
זו גם ההזדמנות לפרגן לך על פוסט נפלא בבלוג האקטואלי שלך ולהפנות לשם גם את חברים כאן:
https://www.yuvalog.co.il/?p=169

RS.
כמובן. (חוץ מ-פ.צ. יפו :) )

בני,
תמסור לבן ד"ש וחיזוקים מהממלכה! שישמור על עצמו, זה הכי חשוב.
שלא ידאג לגבי סטיבי, אנחנו מטפלים בגזרה הזו :) נתן אחלה משחק בשבת, כאילו כלום..

לגבי האדום, הבעייה במקרים אלה ששחקן הולך על כדור פיפטי/פיפטי זה שאם הוא מפספס את הכדור זה מאה אחוז אדום לפי ההנחיות החדשות שכנראה השופטים באנגליה קיבלו. אני אישית בעד לתת הגנה לשחקני ההתקפה אבל אם המגמה הזו תימשך הכדורגל יהפוך ל- No Contact Game וזה משהו שהרבה מנג'רים כאן מזהירים ממנו.

סגור לתגובות.