קטגוריות
אנפילד כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

אין עוד מלבדו (סטיבי לאד)

באמצע השיטוט במרכז ליברפול ביום הכריסמיס נתקלנו בשני ילדים על אופניים כשאחד מהם פנה לפתע לעברנו: "חבר, אתה יכול לעזור לי שנייה?" הקול שלו היה נשמע לי מוכר, זה היה דומה לקול של סטיבן ג'רארד (שיש לו אם שמתם לב קול די ילדותי). כשהתקרבתי הדמיון כבר הפך ממש מוחשי: ילד צנום, בהיר, עם שיער חום דק שהזכיר להפליא את הקפטן שלנו. לרגע דמיינתי את סטיבי ג'י בערך בגילו של אותו נער. מן הסתם גם הוא שוטט ברחובות ליברפול על אופניים בחג-המולד.

ניגשנו לעזור לילד, הפדל שלו ניתק מהגלגל והיה צריך לחבר אותו מחדש. ניסנו לא כל כך בהצלחה וניחמנו אותו שלפחות עכשיו הוא יוכל לבקש אופניים חדשות לחג-המולד. "רק היום קיבלתי אותם הוא השיב"! ואנחנו היינו נבוכים… כנראה שזה סוג האופניים שיונג לאד בליברפול מקבל לחג המולד כשהחברים שלו בלונדון בטח קיבלו מכונית ספורט קטנה. סביר שהילד הזה כשיגדל יעבוד במספנות או משהו כזה, יבלה בערב עם החבר'ה בפאב, ובסופה"ש בקופ. סביר גם שפה ושם הוא יקלע לקטטה ואולי יסתבך עם החוק. סביר להניח גם שלסטיבי ג'י היו בדיוק אותם חיים כמו לאותו ילד אם הוא לא היה הופך לכדורגלן מצליח.

אבל לסטיבי ג'י היה מזל אחר. אלוהים חנן אותו בכישרון נדיר לשחק כדורגל והוא הפך לעשיר ומפורסם. אלא שסטיבי בנשמתו נשאר יונג לאד מליברפול. הוא עדיין מתגורר במרסיסייד ומשחק עבור הקבוצה שאהד בילדותו. הוא גם עדיין מתרועע עם אותם חבר'ה שהסתובבו איתו על אופניים בחג-המולד. ביום ראשון האחרון הוא יצא איתם לשתות משהו בבאר מקומי- ארבעה מתוך ששת העצורים בסיום אותו ערב הגיעו מהויטון, השכונה בה גדל סטיבי.

המצב רוח היה טוב אחרי הניצחון על ניוקאסל שסטיבי נתן בו הצגה. אלא שאיזה די. ג'יי. נודניק החליט להציק ולהרוס את האווירה. משם אנחנו לא ממש יודעים מה קרה. אבל דבר אחד בטוח- התפתחה תגרה (לא משהו נדיר בסיטואציות כאלה) ואז עמדו בפני סטיבי שני אפשרויות: א. להיעלם מהמקום כל עוד נפשו בו ולדאוג שאף אחד לא ראה אותו ולא יקשור אות לאירוע. ב. להישאר ולעזור לחברים שלו. אחד העדויות מהמקום מספרת שסטיבי ניסה להפריד. ברור שהייתי רוצה להאמין לה אבל אין לי מקור אמין להסתמך עליו. בכל מקרה סטיבי לא שיחק אותה ראש קטן. הוא נשאר עם החברים שלו גם במצב הזה וידע במה הוא מסתכן.

הסיפור הזה בזעיר אנפין מזכיר לי את מה שקרה בקיץ 2005: סטיבי חזר עטור תהילה עם גביע אירופה מאיסטנבול אבל המועדון התמהמה להציע לו חוזה חדש. סטיבי כבר היה בדרך למליונים של צ'לסי בלונדון. זה היה הדבר הקל ואפילו המתבקש מבחינה הגיונית לעשות. אבל ברגע האחרון סטיבי נשאר. הרומנטיקנים יגידו שזה בגלל שהרגש שלו לקבוצתה גבר עליו, הצינקנים יצביעו על איומים מכיוון ראשי העולם התחתון של ליברפול. השורה התחתונה בכל מקרה היא דומה, סטיבי נשאר לעזור לחברים שלו. בדיוק כמו ביום ראשון בפאב.

זהו סטיבי לטוב ולרע, הוא לא שוכח לרגע מאיין בא. הוא נשאר מחובר לקרקע ויותר משהוא שחקן של ליברפול הוא אוהד שלה. ואנחנו אוהבים את סטבי בדיוק בגלל זה. בגלל שאנחנו יודעים שברגעים הכי קשים- בפיגור שלושה שערים מול מילאן במחצית או בדקה התשעים של גמר הגביע- הוא יהיה שם בשבילנו. הוא יקח את הכדור וייכנס עם הראש בקיר כנגד כל העולם. כמו שאנחנו היינו רוצים לרדת מהיציע ולעשות.

סטיבי ג'י אף פעם לא מתבייש לרדת לתאקל ולהתלכלך. לא אכפת לו איך הוא נראה או או מה הזווית של הפוני בשיער. בכך הוא כ"כ שונה מכוכבים אחרים דוגמת מדייויד בקהאם ופרנק לאמפרד והפוזה המלאכותית שלהם. סטיבן ג'רארד הוא זן הולך ונעלם של אוהדים/שחקנים. אנשים שמשחקים עבור המעודון שאותו הם אהדו כילדים. סטיבי ג'י מגשים בכך את החלום של כולנו ולכן כ"כ קל וכיף לנו להזדהות איתו. וכן, סטיבי ג'י הוא אנושי. וזה אומר שכשמישהו מעלה לו את הסעיף הוא מסוגל לעשות לו רמונט לפרצוף. ככה מיישבים סכסוכים בהויטון (השכונה בה גדל סטיבי). הוא אינו יציר כפיהם של מומחים לשיווק ואנשי יחסי ציבור. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. ואני כ"כ אוהב אותו בדיוק בגלל זה. בגלל האנושיות הזו.

אנחנו צריכים לזכור שאנשים אינם מושלמים, גם הגיבורים שלנו. זוהי מחשבה ילדותית להנחיח שאין להם רגשות, מאוויים ותשוקות והם לא מועדים כמונו. אבל גם בקלקלתם אפשר ללמוד עליהם משהן. כמו שאמרו חז"ל: "אדם נמדד בכיסו, כוסו וכעסו". המעשה של סטיבי, יהיה אשר יהיה, לא מזכיר הסתבכויות אחרות של כוכבי כדורגל במועדונים שנקשרות בד"כ לקיום יחסי מין בכפייה כזו או אחרת עם נערות מקומיות. סטיבי ג'י הסתבך כי הוא היה שם בשביל החברים שלו. בדיוק כמו שאולי הוא יסיים את הקריירה בלי אליפות בגלל שהוא היה שם בשביל הקבוצה שלו.

סטיבי הוא המוהיקני האחרון מבחינתי. בכנות אומר שאני לא יודע איך אוכל להמשיך לאהוד את ליברפול אחרי שהוא יפרוש. השבוע, במיוחד השבוע, הומחש עבורי שוב ש"אין עוד מלבדו!"

10 תגובות על “אין עוד מלבדו (סטיבי לאד)”

לא כל כך מתחבר לגלוריפיקציה של הדברים האלה, אני חושב שהוא לא צריך להסתבך בדברים כאלה ולדעת להימנע מהם רגע לפני (מי קבע שהדי.ג'יי היה נודניק דווקא?), וכמובן שקשה מאוד להסיק שהוא יכול היה לברוח או משהו כזה, משום שיש יותר מדי פרטים חסרים. ויותר מזה, אני כמובן לא מתחבר לתיאור הילדים על האופניים שכבר סידרת להם את מהלך החיים לכל הדרך, כאילו אין אפשרות שיקרו דברים אחרים.
מה שכן, אין ספק שג'רארד הוא אחרון הענקים מסוגים של מלדיני, דל פיירו, ראול ועוד, ובלעדיהם הכדורגל יהיה שונה מאוד.

אני אוהב את סטיבי אהבת נפש, ועדיין – לאור העובדה שהתחלתי לאהוד את ליברפול לפני שסטיבי נולד, אין לי ספק שאשאר אוהד שלה לאחר שהוא ילך (אם ילך). בכלל, השאלה אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שליברפול תהיה ראויה לאהדתי היא שאלה שאינני זוכר שאי פעם שאלתי את עצמי.

אשר לרעיון של "זכור מנין באת", אני מבין את המימד הרומנטי בזה ועדין אני לא יכול לתמוך בזה. חיבור שכונתי מהסוג הזה הצמיח לנו אנשים מהסוג של מייק טייסון – תופעה נהדרת אם אתה מכור לריגושים (או סתם אוהב סיפור עיתונאי טוב) ועדיין – אולי עדיף בלי. גם בליברפול יש דרכים טיפה פחות אלימות להזדהות עם המקום ממנו באת (ע"ע רובי פאולר).

וחוץ מזה – הוא זכאי!

אריגיא,
צריך להבדיל, אני עושה גלורפקיציה לאיש לא למעשה. למרות שגם המעשה בעיני הוא לא משהו חמור, אם בכלל משהו שצריך להתבייש בו.

מירי,
אם כך עשיתי את היומית שלי :)

OT.
גם אני אשאר אוהד ליברפול אחרי סטיבי, אל תדאג.. אני רק מניח שלפחות בהתחלה זה לא היה אותו דבר בטח כשאין שום שחקן בית אחר להזדהות איתו באופק.
רובי פאולר גם הוא הסתבך (לפחות פעם אחת שאני זוכר) בקטטת בארים דומה.
אין מקום להשוות בין מייק טייסון לסטיבי. ג'רארד הוא לא איזה בריון קשקשים שכונתי כמו טייסון שרק מחפש איפה לעשות צרות. הוא נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. ועדיין גם מזה אני לומד משהו על הבנאדם.

Itzik:

I did not mean to say that Tyson and Steve are the same. What I was trying to say is that if you embrace the notion that "you can get the man out of the hood but you can't get the hood out of the man" as a moral virtue, you will get Mike Tyson. Tyson's upbringing made him who he is just as Steveie's upbringing made him who he is. We should embrace a notion that allows people a way out.

Sorry for the English. Not all computers are created equal.

איציק,אני לא אכנס פה לויכוח של כמה הוא אשם וכמה הוא יכל להימנע מזה,למרות שאני חושב שאתה עושה רומנטיזציה לכל הסיפור הזה,משתי סיבות:
א.אתה אוהד.לגיטימי שתעשה את זה.
ב.אתה כותב את זה בצורה מעוררת חן וזה נפלא כקורא.
אני דווקא רוצה להתעכב על שנאמר פה על כך שהוא אחרון המוהיקנים ולכדורגל לא יהיו עוד כמוהו וכמו מאלדיני,דל פיירו ראול וכו'…לדעתי כן יהיו. אמנם הם יהיו נדירים אבל הם לא יעלמו,כי מי כמונו יודע מה זה כשאתה אוהב מועדון(אולד טיימר הגדיר את זה נהדר-שהוא אינו זוכר שהוא אי פעם שאל את עצמו אילו תנאים יש לאהדה שלו לליברפול)אז זה משהו שנשאר איתך. ובגלל שכולנו אנושיים,כמו שנאמר בפוסט, גם עם חלק מהשחקנים זה נשאר. ואולי אם יתקבל חוק ה5+6 אפילו נראה יותר כאלה?

סחטיין על עוד טור נהדר. קלעת להרגשות ולמחשבות שלי על הנושא בדברים רבים. מחוץ לשני דברים.
נושא סיום הקריירה ועוד יותר ענין העם או בלי אליפות זה נושא שרחוק הרבה יותר מדי מלציין אותו לדעתי.וענין האהדה של ליברפול אחרי שהוא יפרוש. ליברפול זו ליברפול.למרות שאין ספק שיהיה קשה בלי מישהו מקומי שמנהל את הענינים וזה אכן ענין מדאיג שמישהו מהצעירים המקומיים עוד לא עלה\.
אבל סטיבי הוא באמת אחד בדור.

סגור לתגובות.