התמונה הכי חזקה מהמשחק המביש בשבת מול היציעים הריקים בטדי היתה זו של אורי מלמיליאן, מסתובב לספסל אחרי השער השני, בהבעה של מי שלא מאמין שככה עושים לו. השחקנים האלה הם בושה, לא רק למועדון, לא רק למקצוע, בראש ובראשונה לעצמם.
מי שמתנהל בכזו אדישות, תוך שהוא יודע שאת המחיר על ההופעה הביזיונית שלו ישלם המאמן, הוא שפל. מי שנותן לאורי מלמיליאן, עזבו מה שהוא עשה עבור בית"ר, האיש שהוא, להתבזות בצורה שכזו, הוא נבזה.
יכול להיות שאורי מלמיליאן הוא לא מאמן מספיק טוב, אבל איך אפשר בכלל להעריך בצורה נורמאלית את יכולות האימון שלו כששחקנים בכלל לא באים לשחק? גם אם יבוא מוריניו ויעמיד אותם על המגרש במערך טקטי גאוני זה לא יוביל לכלום, אם הם לא יעשו את הפעולה הכי בסיסית ששחקן צריך לעשות על מגרש כדורגל- לרוץ.
אם יש טעות אחת מרכזית שאורי עושה בינתיים בבית"ר, זה שהוא מתמהמה עם מה שמזמן היה צריך לעשות – להעיף את כל ההרכב ליציע ולעלות לשחק עם הילדים. על הנחמדות שלו, האמון הבסיסי והכבוד שהוא רוכש לשחקנים שלו – שבתמורה יורקים לו בפרצוף – הוא משלם ביוקר.
הסיטואציה הנוכחית בבית"ר מזכירה לי סיטואציה מעונת 1988/89. אז אימן את בית"ר דרור קשטן. גם אז פתחה בית"ר את העונה בצורה גרועה (אם כי פתיחת העונה הנוכחית שוברת את כל השיאים), גם אז היה לה סגל שאולי לא התאים לאליפות, אבל בטח לא היה צריך להתבזות ולבזות את המועדון בצורה בה עשה.
אחרי עוד סדרה של הופעות מבכיות, שכללה הפסד להפועל טבריה ותבוסה 4:0 למכבי ת"א, לקשטן נמאס. לקראת המשחק הבא נגד בית"ר ת"א (שהייתה אז במקום הראשון ודרסה את הליגה בניצוחו של אלי בן-אמו) הוא העיף ליציע את כל ההרכב ועלה עם חבורה של ילדים שאף אחד לא הכיר בכלל (כן שותפו: אמיר כהן, אילן גור ויעקב פלד, שגם כבש שער בלתי נשכח באותו משחק).
זה השתלם, בית"ר ניצחה את המשחק, וחשוב מזה – השחקנים הפנימו את המסר, בשבועות הבאים חזרו לעצמם ובסיומה של אותה עונה הובילו את הקבוצה לזכייה בגביע (באותו גמר בלתי נשכח מול עופר מזרחי ומכבי חיפה).
אני מודה שטעיתי. כתבתי כאן רבות בשבח שחקני הבית. טענתי שאלה ילחמו עבור הסמל והמועדון. אבל הייתי נאיבי. הדור הנוכחי הוא מפונק, ערכים לא מספיקים בשביל לגרום לו להזיז ת'תחת.
דווקא שחקני רכש שהיו כאן בשנים האחרונות (יואב זיו, גל אלברמן – שאני שומע שאפילו כיום מתקשרים לשאול מה קורה) נראו הרבה יותר אכפתיים.
אז אני עדיין בעד שחקני בית, אבל רק בגלל הזהות. אין מה לצפות מהם שיגלו יותר אכפתיות משחקני רכש. אז שיישחק מי שיש לו כבוד עצמי וכבוד למקצוע. מי שיש לו טיפת יושר פנימי וכמו שהוא מצפה לקבל את המשכורת שלו בזמן ובמלואה כל חודש, כך יעלה כל שבוע על המגרש וייתן מאה אחוז מהיכולת שלו.
בימים שאורי מלמיליאן שיחק הדברים האלה היו ברורים מאליהם. כמו זה שנותנים כבוד למבוגר ממך ומשפילים את המבט כשאבא מדבר. אבל הדור הולך ופוחת, ומה שלא עובר דרך הראש צריך שיעבור דרך הרגליים. או בגרסה הרלוונטית – דרך הכיס.
אם אורי ילך עכשיו, זה יהיה פרס לכל אותם משתמטים ומסר מאוד בעייתי מבחינה ערכית לעשרות אלפי אוהדיה הצעירים של בית"ר ברחבי הארץ לגבי מידת האחריות של אדם למעשיו.
*