לעולם לא תצעד לבד, אביל'ה

אבי כהן זכה באליפויות באנגליה ובישראל, הוא היה שותף לזכייה בגביע אירופה לאלופות. אבל מה שאדם משאיר אחריו זה את הדברים האלה, האנשים שהוא נגע בהם.

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (קהלת ז', א')

קני דלגליש אמר אתמול: "אבי היה שחקן נפלא, אבל מעבר לזה הוא היה אדם נהדר".

אחד הדברים המרגשים ביותר בשבוע האחרון היה לראות את תמיר, בנו, מתמודד בשעות הקשות האלה ולהיוודע לעומק הקשר בינו לאביו.

אבי כהן זכה באליפויות באנגליה ובישראל, הוא היה שותף לזכייה בגביע אירופה לאלופות. אבל מה שאדם משאיר אחריו זה את הדברים האלה, האנשים שהוא נגע בהם.

***

הסיפור הטראגי של אבי כהן מחזיר אותי 23 שנה אחורה למותו הטראגי של אבי אחר- אבי רן. יש לא מעט דומה בין השניים: שניהם היו מוכשרים הרבה יותר מכל אחד אחר סביבם, בשניהם היה משהו אצילי, מרשים, שניהם מצאו את מותם בטרם עת בתאונת אופנוע.

שניהם יישארו חתומים בזיכרוננו צעירים לנצח.

כשאבי רן נהרג הייתי בן שמונה. אני זוכר את תחושת ההלם שאחזה בי כשאבא סיפר לי על מה שקרה. לא הצלחתי לתפוס את זה. אנשים כל-כך צעירים, חזקים ויפים לא יכולים למות, חשבתי אז.

***

שני קליפים שמצאתי על אבי:

בראשון אפשר לראות את אבי במשחק הראשון בליברפול, במדי קבוצת המילואים נגד מילואי מנצ'סטר יונייטד:

השני, מצמרר בנסיבות הנוכחיות, בו אבי צונח צניחה חופשית, מרחף בשמיים לצלילי You'll never walk alone.

לעולם לא תצעד לבד, אביל'ה. גם בשמיים.