זה היה צריך להיות רגע ששינה את ההיסטוריה של בית"ר. רגע לא פחות מכונן משער הניצחון של אורי מלמיליאן בדקה ה-114 של גמר הגביע נגד מכבי ת"א ב- 1976.
התמונה הייתה הוליוודית, מושלמת. תמונת ניצחון.
השער של סדאייב, התפרצות השמחה ביציעים, החבורה בצהוב שחור שנערמת מעל הגיבור החדש של טדי, וחבורת הניאנדרטליים שנוטשת, מובסת ומושפלת, כשרק אותו תוף ארור, שנתן קצב למנגינות הרשע שלהם, נשאר אחריהם כעדות אילמת לגל העכור ששתף אותנו.
אבל אז הגיע אנטי גיבור בדמותו של עומרי בן הרוש והרס את כל הסיפור היפה הזה. והזכיר שירושלים זה לא אירופה, וגם לא הוליווד. שהדרך עוד ארוכה, וימים לא קלים של מאבקי הישרדות עוד לפנינו. ירושלים נקנית בייסורים.
ובכל זאת, למרות שהשער הזה דקר אותי כמו שאף שער מאז אותו אחד של ערן זהבי במאי 2010 לא עשה, אפשר לעצור הבוקר לרגע ולהביט אחורה בגאווה על הדרך שעשינו.
מי האמין רק לפני חודש וחצי ששער של שחקן מוסלמי יקפיץ כך את טדי?
שמהחבורה המפחידה שגבתה מאתנו דמי כופר על הזכות לשמור את אהבת נעורינו, ישאר רק אספסוף של ילדים, שמעבר לכעס עליהם, הלב גם קצת נכמר.
הלב נכמר לראות חבורה של נערים צעירים, יוצאי אתיופיה, שעומדים על הברזלים עם שלטים "איציק תתפטר" ושלא בטובתם נוטלים, כמה אירוני, חלק במאבק גזעני.
הלב נכמר על כל אותם ילדים חסרי עתיד ביציע, שמנבלים את הפה כאילו אין מחר, שביום שבית"ר תצליח סוף סוף להיפטר מהם, הם עדיין ישארו חסרי עתיד.
שבסך הכול מחפשים מעט חום ותחושת שייכות.
ובית"ר, זו הברכה וגם הקללה שלה, היא מקום עם המון רגש. בגלל זה היא משכה מאז ומעולם את כל הנכאים והנדכאים של החברה הישראלית. אלה שבשום מקום אחר לא יכלו לקבל את אותו רגש ואת אותה גאווה שנותנת תחושת השייכות.
בגלל זה ההיסטוריה שלה, כמו רגש, היא משהו אקלקטי ובלתי צפוי שנע בין פסגות כבירות לתהומות עמוקים.
הבעייה שהנכאים והנדכאים האלה גם מביאים איתם את החוליים של החברה. את הבורות והבערות. את זה שהדרך היחידה להשיג משהו בחיים היא באמצעות כוח.
כתבתי ואני אמשיך ואחזור על זה: הילדים האלה הם לא רק בעיה של בית"ר ירושלים – הם גם, ובית"ר צריכה להמשיך לעשות כל דבר כדי להיפטר מהם – אבל כשהם יצאו מטדי, הם לא נעלמו – הם רק התקרבו עוד יותר אליכם – בשכונה השקטה שלכם, בבילוי בקניון, בקפה במדרחוב.
ואנחנו כחברה צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים עם הדור הזה? תמיד תהיה פריפריה חברתית, והיא תמיד הייתה בעייתית. אבל לחבר'ה האלה נדמה שפשוט אין אלוהים (גם אם הם חובשים כיפה גדולה).
פעם אפילו לאנשי העולם התחתון היו קודים שלא חוצים, היו הם מפוצצים מכוניות במרכז העיר באמצע היום ליד נשים וילדים.
גידלנו כאן דור, וזה רק ילך ויחמיר, חסר ערכים, חסר כבוד בסיסי לזולת.
בכל הדיבורים על מחיר הקוטג', והשכירות בשינקין והאם יגייסו אלף או אלפיים חרדים, שכחנו כאן דבר מאוד בסיסי – ערכים.
וזה ממש לא עניין של הקטבים המסורתיים בחברה הישראלית: דתיים מול חילוניים, שמאלנים מול ימניים, או אשכנזים מול מזרחיים. כל שבט, בדרכו שלו, במקום שלו, מתמודד עם אותן תופעות.
עם קריסת הסמכות ההורית. עם כך שהילדים כבר לא גדלים בבית אלא בפייסבוק וברחבי העולם הוירטואלי – עולם שבו אין מי שיעשה עבורם את ההבחנה בין טוב לרע, בין אסור למותר.
הילדים של היום אולי מתפתחים מהר יותר מבחינה אינטלקטואלית, אבל מבחינה רגשית הם מפגרים. והפער הזה יוצר מוטציות מסוכנות.
עם מערכת חינוך שעסוקה בלהשיג תוצאות ולהראות אותם על גרפים במקום לחנך. שמעלימה את הילדים המתקשים, אלה שהם ההצדקה האמתית לקיומה. בשביל הילדים שיודעים לוח הכפל בגיל 5 יש ויקיפדיה. בית הספר הוא בדיוק המקום שבו יש להקנות ערכים.
מה שמערכת החינוך צריכה זה לא עוד מבחן השוואה. בתי ספר צריך להימדד לפיי מדדים ערכיים, לפי איזה בני אדם הוא מוציא. וכן, זה משהו שקשה מאוד להראות במספרים במצגות.
מה שמערכת החינוך צריכה זה לא אנשים שלהיות מחנך זו האופציה הרביעית או החמישית שלהם, או אנשי היי-טק שנפלטו מהמערכת ומחפשים בינתיים משהו קצת יותר יציב. היא צריכה אנשים שזה בנפשם. אנשים, עם לב גדול, סבלנות ושאר רוח. ואת זה לא מודדים בכמות התארים האקדמיים.
וכן, עוד משהו, היא צריכה לתגמל אותם בהתאם. שכר מורה צריך להיות תואם, לפחות, לשכר רופא.
בית"ר תיפטר מהיצורים האלה. אם לא אז לא תהיה בית"ר. כך או כך, היא כבר לא תמשיך להיות פח הזבל של החברה הישראלית.
מה שאומר שהם בדרך אליכם. וגם אם ניסיתם להחביא את הילדים שלכם ושלחתם אותם לבי"ס הדמוקרטי, אל חשש – הם יגיעו גם לשם.
*
ותסלחו שהפעם אוותר על ההדרן המוסיקלי ואסיים במקום בנאום הבכורה המופתי של ח"כ רות קלדרון בכנסת.
נאום שמזכיר את זה שיש לנו מקור כל כך עשיר ומופלא של ערכים נהדרים של כבוד הדדי ואהבת הזולת, וגם שהמקור הזה לא רשום בטאבו של אף יהודי ופתוח ומזמין לכל אחד.
ARVE Error: no video ID set