לא יכול לשכוח את הרגע בו רציתי
לאסוף כבר את הכל, ולא היה בי את הכוח
להמשיך ולעבור את כל מה שאין בו כוונה
תן לי אבן דרך ואדע איך להמשיך
נשאר כאב עמוק בפנים, אני רציתי רק ללכת
כמו להיות תמונה שנקרעה
חור בלבנה
במילים פוגע, לפעמים לא מתכוון
אני נשאר לבד
אחרון על ספינה שטובעת
כמו בהזייה אני חוזר לנקודה
שבה התחלתי אז ללכת, בתקווה שלא לזחול
בתוך כל זה נדמה, אני מתקרב
עומד על הקצה
באור חיוור, במלכודת השעה
בא מלאך
תראו מה יש לו ביד
מה שמפריד בין טוב לרע
זה אחי
שיר מרגש ומקסים.
אני עוד צריך לעכל בראש את הדימוי על אינייסטה…
אבל איזה שחקן…
בול בפוני.
אבישי, כתבת אחרי החצי-גמר:
"אם יש סיבה שאני רוצה שספרד תיקח, זה הראיון עם קרבונרו…"
אז בבקשה:
https://www.youtube.com/watch?v=KXrQ_GoMMt4&feature=player_embedded
איך אמר ע. גורדון? "האהבה מנצחת"!
כמה מחשבות (לא מסודרות כי אני עדיין עמוס ברגשות) בבוקר שאחרי:
אחרי השער ההוא של אנייסטה נגד צ'לסי בדקה ה- 90 לא חשבתי שאני שוב אקפוץ כך משמחה אחרי שער לא של בית"ר/ליברפול/נבחרת ישראל, אבל ההשתוללות שלי אתמול בדקה ה- 117 היתה אפילו גדולה יותר.. נראה לי שהשכנים האנגלים נבהלו מהצעקות שלי, בטח חשבו שאני ספרדי או משהו (בעצם אני כן..).
למרות שהייתי מרוויח 600 שקל אם הולנד היתה מנצחת (הימרתי עליה לפני הטורניר בווינר כזוכה בגביע) הייתי לגמרי עם ספרד עוד לפני המשחק. ככל שהמשחק התקדם לא רק שרציתי יותר ויותר שספרד תנצח, נחרדתי מהמחשבה שהולנד תנצח כי זה היה יכול להיות יום עצוב מאוד לכדורגל.
במהלך הטורניר כתבתי כאן שהולנד לא כזאתי נוראה כמו שעושים ממנה כי האמנתי שהיא בסה"כ קצת יותר פרגמטית אבל עדיין ביסוד שלה יש לה הערכים של כדורגל אמיתי שזורמים בדם של הכדורגל ההולנדי. לצערי אחרי אתמול ואן-מבריק נכנס אצלי לקטגוריה של בניטז ומוריניו – זה היה פשוט שערורייתי איך שהם באו לפרק את הספרדים מהדקה הראשונה, חוץ מרובן אף אחד לא חשב שם בכלל על התקפה, רק להרוס.
אם הייתי אוהד הולנד לא היה אכפת לי לנצח גם ככה, אבל לדעתי הנבחרת הזו, למרות שהגיעה לגמר, עשתה בראייה היסטורית שירות רע מאוד לכדורגל ההולנדי, ובמובן מסויים עדיף לכדורגל ההולנדי שהיא לא זכתה כי אז אולי המשחק שהיא הפגינה אתמול יישכח בעתיד. אם היא היתה מנצחת היו מזכירים אותה, כמה אירוני, בנשימה אחת עם גרמניה 74' כזוכה לא ראוייה. מצד שני, שוב, כל הולנדי יגיד לך, בצדק גמור, שהוא היה קונה את זה בשני ידיים.
לעומת זאת את ספרד אפשר אפילו להעריך עוד יותר על הניצחון בגלל המשחק של ההולנדים. ראינו את ברצלונה נגד אינטר כמה זה קשה לנצח משחקים כאלו. ההישג של הספרדים הוא עצום מבחינתי ואני לפחות, אזכור אותם כאחת הנבחרות הגדולות בהיסטוריה. זה ממש מגוחך שהיא תירשם כאלופת העולם שהבקיעה הכי פחות שערים, מדובר באלופת עולם אולי הכי ראוייה שאני ראיתי מאז ארגנטינה 86' וששיחקה את הכדורגל היפה, היצירתי ובהרבה מובנים- האמיץ ביותר שאני ראיתי מנבחרת מאז שאני עוקב אחרי מונדיאלים.
הניצחון של ספרד הוא ניצחון של כל מי שמאמין, כמוני, שרגש ושכל, לב וראש, הולכים נפלא ביחד. לכן אני כ"כ מאושר הבוקר (הרבה יותר ממה שחשבתי שאהיה…).
לגבי אנייטסה… איך הוא אמר בעיניים דומעות בראיון אחר המשחק? "נו פלברס… נו פלברס…" (אין מילים…).
שאהיה גדול אני רוצה להיות אנדראס אנייסטה.
לא השחקן, זה אני כבר אף פעם לא אהיה… :)
אנדראס אנייסטה האיש.
הטקסט שלך (זה מעליי) העביר בי צמרמורת, ובסוף הייתי על סף דמעות. ברצינות.
גם אני מאושר יותר משחשבתי שיהיה, גם אני השתוללתי בבית וגם אני צעקתי בחלון, ולא היה אכפת לי שאני היחיד. אני מניח שיש לזה גם קשר למשחק של הולנד וההוכחה עבור ההולנדים שלא היה משתלם לשחק ככה (זה הביא להם את אותם הישגים שהשיגו בעבר אבל הפסיד להם הרבה אוהדים בדרך); אבל זה בעיקר בגלל שהניצחון הזה הוכיח לי, אחרי הרבה ספקות בשנה האחרונה, שהצדק יכול לנצח.
איך אמרת? רגש ושכל, לב וראש, הולכים נפלא ביחד. חותם על כל מילה.
אני מבואס בגל שנותרתי עם תחושה מעט תפלה. לא שמחתי בגול של אינייסטה אבל גם לא הרגשתי כאילו תקעו לי סכין בלב. מחד, כמו שרוני כתב "אז תודה לכם לכל השחקנים והצוות שלא נתנו לו יותר מדי סיכויים (בראש ובראשונה מודה, אני), אשר האמין כל העת שהוא הגיע לדרום אפריקה כדי לקחת את הגביע , גם אם בסופו של דבר הוא לא יגיע לאמסטרדם גרמתם לכל האוהבים האמיתיים שלכם אושר וגאווה. " מנגד, לא יכולתי להיות שבור לב באמת כי אין לי שום דבר נגד ספרד ולכמה משחקניה אני אף רוחש חיבה מיוחדת. עצוב לי על קויט (בערך ההולנדי היחיד במשחק שגמר בלי צהוב) כי אני בטוח שלהבדיל ממני הלב הענק שלו כן נשבר אבל בעיקר אני מרגיש – סתם.
למרות שאני חושב שספרד היא אלופת עולם ראויה, אני לא מוכן להתייחס אליה כאל נביאת הז'וגו בוניטו החדשה. אני לא חושב שמספר השערים הנמוך שהיא הבקיעה הוא רק תולדה של ניצול נמוך של מצבי הבקעה כמו ששמעתי. או שכולם באו לסגור נגדה את המשחק. גם נגד ברזיל וגם נגד ארגנטינה כולן באו לסגור את המשחק ועדיין הן הבקיעו יותר. ספרד היתה מוכשרת, סבלנית, קרת רוח ומלאת בטחון עצמי – נבחרת אירופאית למופת. אבל נבחרת שהתוצאה הגבוהה ביותר שהוציאה היא 2:0 איננה נבחרת המחוייבת להתקפה ושלא יספרו לי סיפורים. למרות שאני לא מקבל את הטענה שהחזקה בכדור היא בונקר מודרני, אני גם לא מסכים שהחזקה בכדור לכשעצמה מעידה על מחוייבות התקפית, היא מעידה על יכולות טכניות.
במובן מסויים אני חושב שספרד היתה כל מה שברזיל של דונגה רצתה להיות. נבחרת עם כל הכשרון ההתקפי ועם החלטה מודעת להשתמש בו במשורה, לשלוט בקצב המשחק, להבקיע כמה שצריך ובמקום לרקוד כל הדרך לגמר, לרקוד רק אחרי שזה נגמר.
בסופו של דבר הנבחרת הטובה יותר (ככל הנראה) נצחה בגמר. ועדיין, כמה זה היה קרוב, וכמה בסופו של דבר זה היה מקרי ואפילו אכזרי.
באבא – כתבת וניסחת את הרגשתי ומחשבתי בדיוק מדהים ובצורה הרבה יותר טובה ממה שאני הייתי מצליח .
באבא ומתי,
הכדורגל של ספרד הוא התקפי משום שהוא מגיע מתפיסה ששמה את הדגש המרכזי על משחק ההתקפה ולא, כמו אצל קבוצות אחרות, על איך למנוע מהיריבה לכבוש. כדורגל של התקפות מתפרצות, כמו ששיחקה גרמניה למשל, יכול לייצר מהלכים יפים אבל הוא לא כדורגל התקפי בהגדרתו משום שביסודו עומדת המחשבה על איך קודם כל לסגור את הקבוצה היריבה ולשבש את המשחק שלה ורק כשיש הזדמנות- לצאת מהר קדימה.
עוד אלמנט שהופך לדעתי את המשחק של ספרד למבריק הוא היצריתיות. סגנון המשחק הזה דורש הרבה אינטלגנציה – כל שחקן צריך לחשוב שני מהלכים קדימה. ברגע שהוא מוסר הוא מיד רץ לשטח פנוי כדי שבפעם הבאה שהוא יקבל את הכדור ההתקפה תהיה במצב טוב יותר מבחינת הסיכוי לייצר ממצב לכיבוש. אמנים בנושא הזה הם כמובן צ'אבי ואנייסטה. רוב השערים של נבחרת ספרד התחילו מהם, אבל מה שמרשים זה שהם גם בדרך-כלל הסתיימו אצלם- לא דווקא מבחינת הכיבוש, אלא מבחינת זה שהם היו אלה שנתנו את המסירה האחרונה שביטלה את ההגנה או רצו לצד אחד, משכו את ההגנה ופינו מקום לדוד ווייה. אלן האנסן באולפן של ה- BBC הדגים את זה יפה בשידור של הגמר בעזרת הילוכים חוזרים וגרפיקה ממוחשבת (געגועי לעיפרון של ורוניקה… זוכרים?).
ארגנטינה היא באמת הנבחרת היחידה בטורניר ששיחקה בסגנון שמזכיר את זה. לספרד היה אבל יותר קשה כי נגדה נבחרות הגיעו כדי לשבש את סגנון המשחק ואילו נגד ארגנטינה נבחרות ניסו לסגור בעיקר שחקנים בודדים- בעיקר מסי וטבז.
להרחבה בנושא אני ממליץ בחום על הפוסט הזה של ניר הופמן (החבר מההודעה שמעליכם):
https://tsad2.wordpress.com/2010/07/08/%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%93%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%93-%d7%9b%d7%99-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%9c%d7%94-2/
קראתי את הניתוח ולמרות שיש דברים שאני מסכים איתם יש מספר דברים שלא. הן בניתוח שצירפת (אני מסכים שהבלוג נהדר לכשעצמו , אגב) והן בתגובה שלך.
ראשית יש בתגובה שלך כשל לוגי יסודי שפילוסופים קוראים לו הנחת המבוקש. אתה מניח שהמטרה של הכדורגל הגרמני היא לשבש ושל ספרד להתקיף ואז מתאר את המהלכים על המגרש באופן שיתאימו להנחה שלך ובכך "מוכיח" אותה. אלא שאת המהלכים האלה ניתן לתאר באופן הפוך לחלוטין ראה טענת "הבונקר המודרני". כשם שאני לא חושב שאחזקת כדור ומשחק מסירות הן הוכחה לבונקר מודרני, כך אני גם לא חושב שהם מוכיחים מחוייבות התקפית. בסופו של דבר שליטה בקצב המשחק והחזקת כדור מרובה תורמת (בהנחה שכל המשתנים שווים) הן להגנה והן להתקפה באותה מידה.כמו שאמר צ'ארלס בארקלי you can't win without the ball
הראיה המובהקת לכך שהיא שספרד ספגה את המספר הנמוך ביותר של שערים במונדיאל הנוכחי.
להתקפה (כמו להגנה) פנים רבות, קבוצה יכולה להיות התקפית בזכות עבודה קולקטיבית (צ'בי ואינייסטה היא דוגמה מובהקת) והיא יכולה להיות להתקפית ע"י כך שהיא יוצרת מיס מאצ'ים בהגנה ומבודדת את הכוכבים שלה למצבים של אחד על אחד. היא יכולה להיות התקפית ע"י משחק אגפים והגבהות מרובות לרחבה (אם יש לך נוגחים טובים) והיא יכולה להיות התקפית באמצעות בעיטות מרחוק. היא יכולה להיות התקפית באמצעות הנעת כדור סבלנית והיא יכולה להיות התקפית באמצעות מסירות עומק מהירות. אין בטיקי טאקה לכשעצמו משום הצהרה התקפית.
בוא נדבר על יצירתיות, נכון – הנעת הכדור דורשת רמה אישית גבוהה ואינטליגנציית משחק גבוהה. רק כך יכול היתרון שלה לבוא לידי ביטוי. הסיבה לזה היא מכאנית-פיזיולוגית. השחקן הרודף תמיד יהיה בפיגור כי השחקן שהתפנה לקבל את הכדור נמצא שם לפניו, מה שאומר שהרודף צריך לכסות את אותו מרחק בפחות זמן. לאורך זמן זה מתיש ואז פוטנציאל הטעות של הקבוצה "הרודפת" גבוה יותר. עם זאת יותר משהיא דורשת יצירתיות (בהנחה שיצירתיות היא לעשות את המהלך הבלתי צפוי) היא דורשת אינטליגנציה. יצירתיות ואינטליגנציה אינם אותו דבר. ושוב, קבוצה מתואמת איננה בהכרח קבוצה התקפית. אני חושב שהמדד העיקרי להתקפיות הוא כמות ההזדמנויות שקבוצה מגיעה אליה. אני לא חושב שלספרד היה בעניין הזה יתרון מובהק. אני גם לא מקבל את ההנחה שספרד היתה "מקרה מיוחד" מבחינת הקבוצות שבאו להתגונן מולה. קבוצות אחרות חוו את אותו טיפול. אני חושב שיש כאן משהו מטעה. משחק המסירות הספרדי מעמיד את הקבוצה שכנגד מול שתי ברירות – לרדוף ולהיות מותש או לתת להם להתמסר. האופציה האחרונה נתפסת כבונקר. קבוצות שממהרות יותר להתקפה, שבועטות יותר לשער, שמשחקות יותר לעומק לוקחות יותר סיכונים ונותנות יריב יותר הזדמנות לקחת את הכדור. לכן זה נראה כאילו היריב מתגונן מולן פחות.
וזה בעיני בדיוק העניין – על אף השליטה, הכשרון, הנעת הכדור והיצירתיות דבר אחד לא ראיתי בספרד – נטילת סיכונים. אני לא ראיתי את הגישה של "נחטוף אחד, ניתן ארבע" או "רוצים עוד גול" אצל גרמניה, ארגנטינה או ברזיל ראית הרבה יותר נטילת סיכונים. מהסיבה הזו אני לא מוכן לראות בספרד את נערת הפוסטר החדשה של הכדורגל ההתקפי.
שלא תבין לא נכון, יש לי המון הערכה למשחק של ספרד אבל בדיוק מן הסיבות ההפוכות. הכדורגל שלהם היה הרציונליות בהתגלמותה ההבנה שכל מה שצריך לעשות כדי לנצח זה להבקיע שער אחד יותר. התיאום היה מושלם והמעורבות של השחקנים היצירתיים היתה במינון מאוד מדוייק. זאת היתה קבוצה (כמעט) אינטלקטואלית. אני מאוד מעריך את זה, דבר אחד היא לא היתה – קבוצה לטינית, יצרית ומתפרצת. בקיצור – מאז שלמה בן עמי (חובב ספרד ידוע) לא היתה ספרדיה כזו אשכנזית.
ולכל מי שיאשים אותי בכוללניות ובפשטנות על ההצהרה האחרונה אומר דבר אחד – אתם צודקים.
או.קי, אחרי שחזיתי במשחק ההפסד הצורב ביותר שהיה בכל ימי חיי אני מניח שאני בדרך להתאוששות . ראשית תודה על הדברים החמים שכתבו לי לפני המשחק וגם לאחריו. אני חושב שבאבא היטיב לבטא חלק גדול מתחושותי. הדבר היחידי שאני מתבייש בו מהגמר הזה זו הפעולה הנוראית של דה יונג, עד עכשיו אני לא מבין מה עבר לו בראש , מבחינתי הוא יכול להיות מורחק לכל החיים בתקיפה חמורה שלא קשורה לכלום.
יש בי תסכול ועצב גדולים אבל אין לי דבר נגד הקבוצה שעשתה בדיוק את מה שצריך על מנת לנצח במשחק הזה עם הכלים שיש לה. היא לחצה את הספרדים ולא נתנה להם להגיע למצבים נוחים והגיעה לשתי הזדמנויות גדולות שהיו צריכות לגמור את המשחק בתשעים דקות. תכנית המשחק עצמה הייתה מאוד צפויה לי, עם חומר השחקנים הקיים בייחוד בהגנה והכושר של ואן פרסי לא היו לי צפיות למשחק אחר אל מול הקישור החזק של הספרדים. אמנם הולנד שיחקה קשוח, אבל התיאטרליות הספרדית והרדיפה אחרי השופט בכל החלטה איזנו את הדברים, לא היו במשחק הזה חוץ מהטירוף של נייג'ל דה קונג פו עבירות מסוכנות מדי ולא ראינו שחקנים מדממים על אלונקה.
ספרד עד להכנסה של נאבאס ופברגאס בעיקר אמנם החזיקה יותר בכדור וניסתה , אבל רוב המסירות היפות היו לריק. המצבים היחידים אליהם היא הגיעה היו במצב נייח -בפתיחה נגיחה שכל שוער צריך לקחת, אחרי קרן בעיטה מהאוויר של וויה לא הכי מסוכנת, והמצב הגדול של וויה הגיע אחרי כדור רוחב פשוט שעבר להייטינחה בין הרגליים, הנגיחה הנוספת של ראמוס שוב לאחר קרן, כך שכל הדיבורים על יצירתיות שליטה במשחק ממסירות ולחץ שמובילים למצבים, הם רק אופטיים המסירות ומשחק הלחץ הספרדיים לא היו תכליתיים בכלל.
ספרד לאורך חלק גדול מהטורניר התקשתה מאוד להגיע למצבים מעולים ולא לחינם היא סיכנה מאוד במצבים הנייחים, לכן גם אני סבור שהגיעה כל הביקורת הזו על הכדורגל הספרדי חסר העוקץ . מנגד הצ'אנס הגדול הרציני ביותר במשחק היה כמובן של רובן ועליו אין לי מה לאמר, כדור גאוני אחד של שניידר והחטאה\הצלה אדירה, זה ההבדל בין ההפסד לניצחון לטעמי.
הוא ייקח את ההחטאה הזו לכל החיים ואני כואב את כאבו.
יש עדיין כאלו שמצפים שהולנד תציג את הכדורגל הסוחף שהיה בשנות השבעים או התשעים, אבל צריך לזכור עם איזה חומר שחקנים הולנד הגיעה לטורניר הזה, שחקן הגנה ששיאו מזמן מאחוריו והוא נתן טורניר נפלא, בלמים מאוד בינוניים ומגן ימני לו זו ההופעה הראשונה ברמות הללו, ואן פרסי מבחינתי איכזב מאוד אבל עדיין ניסה , הוא השחקן ההולנדי שרץ הכי הרבה במשחק הגמר הזה. על מנת שהולנד תהיה מסוגלת להציג את הכדורגל שמצפים ממנה היא צריכה לפחות חמישה שישה שחקנים מהטופ קלאס וזה לא קיים, אם תסתכלו על מי שהיה מסביב לברחקאמפ, למשל זו בכלל לא קבוצה שיכולה להתקרב לכמות הכישרון שהייתה , אבל למרות זאת הצליח המאמן להוציא מהקבוצה הזאת את כל מה שיכל והעובדה היא שהיא ניצחה בעיקר הודות למנטליות נדירה.
יש לי ביקורת כמובן, לטעמי דה יונג לא היה צריך לשחק כל כך הרבה, ואן פרסי לא היה צריך לקבל קרדיט כל כך גדול עם היכולת שהוא הביא למגרש, יכול להיות שההישענות הגדולה ברובן לא הייתה נכונה, אולי היה צריך להעביר אותו לאגף השני(כשהוא היה באמצע הולנד באמת הגיעה לסיכון הגדול), ויש עוד אבל לא נותר לי להסיר את הכובע כלפי ההישג הזה.
חוץ מזה צר לי לאמר ולרוב אני בא בטענות רק כלפי השחקנים והצוות של הקבוצה שלי, אבל תצוגת השיפוט של ווב הייתה מתחת לכל ביקורת. היא תסכלה מאוד את שני הצדדים אבל את ההולנדים הרבה יותר ובצדק. עד שהוא נזכר לדבר עם השחקנים הוא הוציא כבר ארבעה צהובים, הצהוב של ראמוס היה בדיחה והשריקה אגב מנעה מתפרצת מסוכנת של קאוט, הצהוב של פויול עם הרגל קדימה אל העקב של רובן היה לא פחות חמור מהפאול המגעיל והמטופש של ואן בומל, הצלילות האין סופיות לא נענשו ועד שכבר נפטרנו מהתנועה המכוערת של "תוציא לו כרטיס" שאמורה להיות לה תשובה ברורה של "קבל אתה כרטיס" היא שבה במלוא הדרה דווקא אל הגמר הזה.
הטעות של הקרן היא בלתי נתפסת , אי הוצאת הכרטיס לאינייסטה אחרי עבירה בלי כדור גם כן לא ממש ברורה . והמהלך הזה אגב היה זיקוק של מה שקרה בחלק גדול מהמשחק – ואן בומל עשה עבירה, אינייסטה התגלגל כאילו דרס אותו קרנף, ואז כשראה שאין שריקה בדרך פלא קם בזריזות על רגליו והכניס קטנה בחזרה לואן בומל אל מול עיני השופט שעד אז כבר הוציא חמישה צהובים להולנד ונמנע מלאזן כמו שעשה במחצית הראשונה.
הצהובים הקרובים מאוד במחצית השנייה(תוך שתי דקות) של ואן ברונקהוסט והייטינחה גם היו רק לאחר לחץ כבד של הספרדים( בכלל הצהוב הראשון של הייטינחה היה מצחיק לראות את ווב ניגש לראות קודם כל מה מצבו של וויה מתלבט וחושב ורק לאחר מכן ניגש להוציא את הצהוב) וכמובן אי הוצאת הצהוב השני של פויול גם הייתה מקוממת מאוד. השטות שזו אשמתו של רובן שלא צלל בניגוד לאינייסטה באדום רק מכעיסה יותר מכיוון שהעבירה של פויול בהחלט מנעה מרובן לממש את המצב שהיה לו, הוא לא קיבל שום יתרון בזה שהוא המשיך.
ווב לא שלט במשחק, היה צפוי שהספרדים יפעילו לחץ וישתמשו בכל פרובוקציה אפשרית, וההולנדים ישחקו קשוח אבל במקום להכין שיעורי בית ולהתמודד עם כך הוא איבד שליטה ועשה המון טעויות. אי אפשר לדעת איך היה נראה המשחק עם אדום לדה יונג שעד כמה שזה ישמע הזוי זו הייתה העבירה היחידה שלו במשחק, אבל האדום הזה בהחלט התבקש , אלא שהשיפוט גם לפני המקרה וגם לאחריו היה עלוב.
בסיכומו של יום השער הגיע לאחר אולי עבירה על איליה ואחרי הקרן הנעלמת למרות שווב עמד סמוך למדי אל החומה. אלא שהכדור במהלך אותה התקפה פגע בדרך אל השער בארבעה שחקנים הולנדים שלפחות לשניים מהם(בראפייד וואן דר וארט) הייתה הזדמנות יותר מטובה להרחיק אותו , אגב אם תסתכלו טוב (ואני עשיתי זאת כמה וכמה פעמים..) ואן דר וארט מסמן בידו לנבדל במסירה הראשונה שגם לאחר המון הילוכים חוזרים איטיים יש לי ספק אם היה והספק הולך עם ההתקפה ולכן הוא לא מרחיק היטב את הכדור והוא מגיע דווקא אל פברגאס שעמד למזלו במקום המתאים עד למנת להוביל לשער לקבוצה שכנראה הייתה ראויה יותר.
ספרד עם סגל השחקנים שלה יכולה הייתה להוציא לטעמי הרבה יותר , ולמזלה הגדול היה לה שם את קאסיאס בכל שלבי ההכרעה החל מהפנדל נגד פראגווי , דרך העצירה מול קרוס ועד להצלה של רובן, כדי לקחת את הגביע הבייתה.
היא קבוצה חזקה מאוד עם יכולות נהדרות, אבל אם תהיו ראליים כל השמות המפוצצים הללו עם כל התארים , שהובילו אמנם להחזקה בכדור ושליטה אבל לא לכדורגל גדול באמת עם החמצות מסמרות שיער( והנה קצת רגעי קטנוניות נוספים – גם מול גרמניה בסך הכל הובקע שער ממצב נייח ולא היו יותר מדי מצבים מסוכנים ונגד פארגאוויי גם היה קשה לספרד למצוא את השער , נגד פורטוגל הובקע שער כנראה מנבדל…).
זו אלופה ראויה אין לי ספק בכלל, אבל אותי, ואני יודע שגם התסכול מדבר היא לא השאירה עם טעם של עוד בייחוד בגלל כל ההתחזויות המכוערות (טורס, צ'ילה…).
נתראה עוד שנתיים, יש לנו שוער, מגן ימני,את שניידר ושחקן שחייב לפצות את כל האומה על אותה החטאה
אגב, התגובה שלי נכתבה לפני שראיתי את התגובה המפורטת של באבא על סגנון המשחק הספרדי, כך שהתייחסתי רק לתגובתו הראשונה.
רוני:
מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת לפני הגמר. ממרום שנותי (היחסי) אני יכול רק לומר שאני מקוה שתמצא נחמה בכך שהולנד אף פעם לא שברה לך את הלב.
https://geshemalfasi.com/archives/373#comments
(וסליחה על האופן חסר הבושה בו אני חוזר על עצמי)
בעצם אולי אין בזה נחמה. העובדה שהולנד אפשרה לי לחוות כזו קשת של רגשות היא משהו שאני צריך להיות אסיר תודה בגללו. אז שוב – תודה הולנד!
באבא- ניתוח מבריק, נהניתי, החכמתי ואני גם מסכים עם הרוב.
רוני- גם הניתוח שלך שנגע יותר לגמר מאוד מדויק. אגב, אני חושב שאחת הטעויות הגדולות של ואן מווריק הייתה שהוא הוציא את קויט. עם כל הכבוד לאלייה, קויט סגר הרמטית את האגף שלו ומאוד עזר לקישור שיכל להתרכז יותר בעבודה ההגנתית בצד ימין. מרגע שאלייה נכנס(והכניס של נבאס עצמו) וגם ואן ברונקהורסט יצא האגף השמאלי של הולנד נפל ונוצר חוסר איזון.
רוני:
מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת לפני הגמר. ממרום שנותי (היחסי) אני יכול רק לומר שאני מקוה שתמצא נחמה בכך שהולנד אף פעם לא שברה לך את הלב.
כאן צירפתי לינק לסיפור המונדיאל שלי שהתפרסם כאן בבלוג, אבל זה מעכב את העלאת התגובה, אז אם אתה רוצה תוכל למצוא אותו לבד.
(וסליחה על האופן חסר הבושה בו אני חוזר על עצמי)
בעצם אולי אין בזה נחמה. העובדה שהולנד אפשרה לי לחוות כזו קשת של רגשות היא משהו שאני צריך להיות אסיר תודה בגללו. אז שוב – תודה הולנד!
באבא , היא שברה גם שברה , ב 2000 זה היה נורא, וגם הבעיטה הזו של אינייסטה הייתה כואבת, אני יודע שזה כנראה לא כמו ההפסדים ההם בשנות השבעים אבל הכל יחסי, וכמו שכתבת על הרגשות האלה צריך להודות.
לגבי החילופים של ואן מארוויק רק בדיעבד אולי אפשר לאמר שהיו טעויות. בזמן אמת החילופים האלה היו מצויינים לטעמי. אלייה נכנס עשרים דקות לסיום במטרה לגמור את המשחק בתשעים דקות, הוא נכנס לאחר שנאבאס חגג באגף הימני כשגם קאוט וגם ואן ברונקהוסט מאוד מתקשים איתו, עוד דבר נראה היה לי שגם המצבר האנושי הזה שבק בסופו של דבר והיה קשה לו להמשיך באותה האינטנסיביות. קאוט עשה עבודה אדירה לכל אורך הטורניר הזה , אבל אלייה נכנס על מנת לעשות את המהלך שיוביל אל השער(והייתה לו הזדמנות כזו בהארכה לאחר התקפה המצויינת כשניסה לעבור את ראמוס הכדור ברח לו במעט ) . אגב לאחר שלא נשרקה לטובתו עבירה במהלך שהוביל אל השער, חזר אלייה בריצה נפלאה אל מרכז המגרש וחילץ את הכדור מנאבאס בצורה טובה מאוד, אלא שהחילוץ הגיע אל בראפייד שמסר אותו רע .
החילוף של ואן דר וארט שוב הגיעה לאחר שהספרדים בהארכה התחילו לממש את השליטה במרכז המגרש הודות בעיקר לפעולות של פברגאס שהיה המהלך הכי טוב של דל בוסקה – המצב המעולה שלו הגיע לאחר חטיפה במרכז המרכז ומסירה מהירה קדימה ופריצה סוחפת שלו עד לבעיטה לחוץ, ואן דר וארט נכנס על מנת לשמור יותר על הכדור ולהכניס יותר יצירתיות בקישור .
ואן ברונקהוסט היה עם התכווצות ולא יכול היה להמשיך, כאן דווקא אולי הייתי מכניס שחקן הרבה יותר מנוסה ולא נותן את דקות הבכורה ברגע הקריטי הזה, זה היה ממש גדול על המחליף .
בסיכומו של דבר השער הספרדי יכול היה להיעצר הרבה לפני הריבאונד אל פברגאס כבר בריצה הראשונה של נאבאס כשואן דר וארט במקום לעצור אותו התלבט ובסוף בחר שלא לעשות עבירה , הגיע לאחר קומדיה של טעויות גם של השופט :) ולא כתוצאה ממשחק המסירות המדויק והמחץ הספרדי. חוסר החמצן ברגעים הללו, המתח וכו' הם שהכריעו והובילו לשער .
בשנת 2000 הייתי במילואים. הולנד לא שברה לי את הלב. היא עלתה לי על העצבים. במיוחד הגאון הזה שלימים ישב על הספסל ליד וואן מרוויק (או שמא היה זה אחיו התאום). אלא שאז כבר הייתי למוד ניסיון ולמרות שהתעצבנתי, לא ממש הופתעתי.
רוני – כפי שכתבתי גם לבאבא , דבריך מאירי עיניים , מדויקים ומנוסחים היטב . אני רק לא מסכים עם הערתך לגבי ההתחזות של טורס . הבן אדם הפך לפצוע כרוני וכל אוהד ליברפול כבר יודע שהוא יחמיץ את תחילת העונה ואולי אולי יהיה כשיר רק למשחק נגד ארסנל בעוד 4 שבועות ( איציק יכול לאשר את דברי ) .
ליבי איתך בשברון לבבך .
התכוונתי לנפילה של טורס מולה צ'ילה ולא לשריר או מה זה לא היה שנמתח מולנו, לי זו נראתה כמו התחזות. לבן אדם הסתבכו הרגליים והוא קרס ונשאר על הקרקע כלאחר התנגשות עם היפופוטם שועט (הייתי בספארי לא מזמן..).
ובאבא , כן זה הגאון שישב ליד ואן מרוויק ולא אחיו התאום. הוא זה שהדריך את השחקנים והכין אותם לבעיטות ההכרעה יחד עם קוקו , כך שלספרדים לא היה שמץ של סיכוי אם זה היה מגיע לפנדלים !!!
באבא,
אישרתי את התגובה המקורית עם הלינק (כמה הודעות למעלה) והנה הוא שוב כאן:
https://geshemalfasi.com/archives/373#comments
סיפור מקסים ששווה תמיד לקרוא שוב.
הסיבה שתגובות עם לינקים מועברות לאישור היא כדי לסנן את כל הודעות הספאם של אתרי הוויאגרה למינהם. אני לא מת על הפיתרון טכני הזה אבל כרגע אין לי פתרון אחר (אם למישהו יש רעיון אני אשמח).
נ.ב.
למה דה-בור "גאון"? זה בציניות?
מתי,
טורס זה באמת סיפור עצוב. כמו שכתבתי בפורום של חוג האוהדים- אני מודאג לגביו ומאיך איך שהוא היה נראה במונדיאל מבחינה פיזית. אני מקווה שמדובר רק בחזרה מוקדמת מדי מפציעה ושהוא לא סובל מנזק ארוך טווח. איכשהו כרגע זה נראה שבכל פעם שהוא עושה סטארט הוא מותח איזה שריר וצריך לנוח חודש בחוץ. במצב שכזה לא בטוח שלא שווה למכור אותו עכשיו כל עוד המנייה שלו עדיין שווה מה שהיא שווה.
אני מבין את התסכול של אוהדי הולנד. הולנד שברה את ליבי פעמיים ויתכן שהיתה עושה זאת שוב אילו היתה אותה הולנד. זו של המונדיאל האחרון הזכירה את קודמותיה רק בצבע המדים ולכן לא היתה לי כל בעייה לרצות בנצחונה של ספרד שלטעמי היא הנבחרת הטובה בעולם גם אם ממוצע ההבקעות שלה בטורניר האחרון לא הפיל אותי מהכסא. לראות את טורס בסבלו כאב לי הרבה יותר ומי שחושב שמדובר בהצגות רגיל מן הסתם לראות את דרוגבה מידי שבוע…
איציק:
כי כמו שהחוויה הטראומטית שלי היא גמר 1978 אני מניח שהחוויה הטראומטית של רוני היא חצי גמר יורו 2000. דה בור החמיץ שני פנדלים במשחק הזה. היום הוא יושב ליד וון מרוויק.
תודה, באבא.
אכן התקדם בחיים הבחור…
אני זוכר היטב את אותו משחק אבל משום מה היה לי בראש שקלייברט הוא זה שהחמיץ. עכשיו ראיתי ביו-טיוב וקלייברט אכן החמיץ, אבל רק אחד.. (את השני בפנדלים הוא הכניס).
גם אני הייתי בעד הולנד באותו משחק – היתה לה נבחרת נהדרת באותו טורניר, הולנדית אמיתית, השישייה נגד יוגוסלביה ברבע-הגמר היתה אחד הקונצרטים המשובחים שראיתי בחיי.
בכלל יורו 2000 היה טורניר יוצא מן הכלל עם כמה משחקים באמת מדהימים (אנגליה-פורטוגל, סלובניה-יוגוסלביה, ספרד-יוגוסלביה והיו עוד כמה שלא עולים לי בראש עכשיו).
באבא הסביר נכון. ובני אני מציע לך לראות את ההתחזות הזו שוב בחיפוש פשוט של TORRES DIVE CHILI או Chile – España: Piscinazo de Fernando Torres תמצא ותראה בעצמך האם זו לא הצגה שדרוגבה היה מתגאה בה רק תיקח בחשבון שבקליפ לא מראים את המשך ההצגה.
בכל מקרה זה רק מקרה אחד ויחיד, ההתחזויות של הספרדים הן לא מתאמול או שלשום ובוסקטס למשל (בדקה הראשונה נראה היה שהוא מינימום קרע את רצועות הברך אחרי העבירה הקטנה של ואן פרסי, מזל שהוא התאושש במפתיע אחרי רגע, בדיוק כמו אינייסטה אחרי העבירה המטופשת בצהוב של ואן בומל. שמיד לאחריה התאושש רץ ובנה התקפה נוספת, וראמוס אחרי הליטוף של ואן ברונקהוסט התגלגל באלגנטיות מרשימה זועק מכאבים וקם מהר כדי לנגוח אל השער וכו' וכו') כבר קיבל עליהן תואר שלישי במדעי התיאטרון כמדומני .
ההתחזויות הן רעה חולה שניתן היה וצריך לטפל בה ביד הרבה יותר קשה , ואם אתם חושבים שאני בא בטענות רק לספרד, תהיו בטוחים שאני לא, היות וסוארז הכוכב של הקבוצה שלי הוא אחד המומחים והדוחים בתחום. וגם לרובן לא חסר אלא שהוא באמת עשוי מפורצלן כך שאני לא תמיד יודע.
רוני, ראיתי את זה עכשיו, באמת מביך.. הייתי שם פה את הלינק אבל אני מתבייש..
בלי קשר, אם כתבת על רובן שהוא עשוי מפורצלן אז טורס עשוי מזכוכית דקה…
הזכרת את סוארז- שחקן שאני לא מפסיק להתפעל ממנו והיה לו גם מונדיאל נפלא. מה הדיבור, הוא יישאר אצלכם? היו הרבה שמועות על ברצלונה אבל משום מה זה נהיה שקט. בעצם, למה שלא נציע לכם טרייד על טורס?!
לצערי הוא היה יותר מדי טוב במונדיאל הזה, קשה לי להאמין שהוא יישאר אצלנו בסוף הקבוצה שתניח את ההצעה הגבוה ביותר תזכה בשחקן המוכשר הזה, לא הייתי מחליף אותו כמעט עם אף שחקן בעולם. קשוח מאוד, מנהיג סוחף, כשרוני מאוד ונותן את הכל לניצחון בדיוק כמו שראיתם במונדיאל. בלעדיו אנחנו קבוצת אמצע טבלה בישראל.(איתו אנחנו קבוצת צמרת : ) )
מול צ'ילה זו היתה התחזות. בגמר זו היתה פציעה אמיתית. הוא שכב שם זמן ארוך אחרי שהכדור שב לרגליים ספרדיות.
ועדיין אני טוען שטורס הוא אחד השחקנים ההגונים בנמצא שלא נוהג לאחז עינים ולרמות גם אם עשה זאת נגד צ'ילה.