שירת הוובוזלה (18): 'על האהבה' מאת: רוני שטנאי

בחיים יש רגעים שבונים את הזהות שלנו ומעצבים את אישי ותינו, לעיתים אנו נזכרים בהם והם מעוררים בנו פרץ של רגשות . הרגעים שבהם התאהבנו לראשונה הם רגעים שכאלה , רגעים של התבגרות, רגעים של אכזבות מרות, רגעים של הצלחה . לעולם לא אוכן לשכוח את הפגישה הראשונה עם אשתי האהובה. איך לא היה לי ספק – בסיומו של ערב קסום בו צפינו יחדיו בסרט המתקתק 'שוקולד' וקינחנו בשיחה אל תוך הלילה בחוף הים תחת כיפת השמיים מלאת הכוכבים ולחישת הגלים – לא היה לי ספק בדבר אחד והוא שיש לי ספק האם זו האישה שאוהב. האם איתה ארצה לבלות , להצחיק , לתמוך, לכעוס, להכיר את אמה, לעודד , להתבגר, להביא ילדים לעולם , רק לאחר כמה פגישות נוספות בהן התבררה לי העובדה המרה שהיא לא מבינה על מה המהומה ואיך אפשר לאהוב כדורגל , ידעתי כי זו האישה שנועדתי בשבילה , האישה שתכניס בי קצת פרופורציות לחיים.

כך זה התחיל גם אם אהובתי הגדולה השנייה הולנד, בקיץ 88' התקיימה לה אליפות אירופה בגרמניה , הייתי אז תלמיד בבית הספר היסודי. המונדיאל הראשון שראיתי היה של מראדונה אליו לא כל כך התייחסתי המשחק שזכרתי יותר מכל היה משחק רבע הגמר של ברזיל , שחקן שקראו לו דוקטור שבה את ליבי ואני חושב שאם הייתי רואה אותו יותר יכול להיות שהייתי מתאהב בטעות בנבחרת הצהובה שלו. אלא שבאליפות אירופה ההיא , כבר הייתי בוגר יותר
והייתי סגור על העמדה שלי במגרש – שוער . לא עניינו אותי החלוצים, הקשרים, הבלמים , רק להיות שוער ולמנוע מהכדור להיכנס לשער (זה אגב עלה לי בשני שברים).

ולאחת הנבחרות באותה האליפות היה את השוער המושלם – קראו לו רינאט דסאייב שוערה הענק של ספרטק מוסקבה. גם הנבחרת שלו הייתה נבחרת נפלאה, עם חוליית הגנה פנטסטית , קישור מהיר והתקפה כל יכולה בראשותו של בלאנוב נמוך הקומה הזריז ופרוטאסוב מריח השערים. הנבחרת ההיא גברה במשחק הפתיחה על הולנד , ולאח מכן הביסה בקלות את אנגליה ובחצי הגמר דיכאה גם את האיטלקים כדי לקבוע מפגש חוזר בגמר עם ההולנדים . הולנד פתחה באופן צולע עם הפסד אבל לאחר מכן היא הפגינה כדורגל נהדר והשיא היה השער בדקה התשעים על גרמניה, גם להולנד היה שעור עצום קראו לו האנס ואן ברוייקלן. כך שההתלבטות בגמר הייתה גדולה –מצד אחד דסאייב הפייבוריט שלי מתחילת הטורניר מהצד השני ואן ברוייקלן ? (באותה תקופה לא שמתי כל כך לב להיסטוריה של קרוייף,מיכלס , אנה פראנק … אולי קצת פרנק ארוק האוסטרלי).

ואז באמצע מסיבת יום הולדת של בת הכיתה התחיל משחק הגמר כשהבנות משחקות והבנים סביב הטלוויזיה , הייתי היחידי כנראה בחדר שהתלבט ולא היה כתום לגמרי ואחרי שדסאייב לא הצליח להושיע והכדור ההוא עבר מעל ידיו המושטות ראיתי על הספסל ההולנדי אדם מבוגר לא מאמין . גם אני לא האמנתי איך לכל הרוחות מזווית שכזו השוער הגדול הזה לא מצליח לעצור את הכדור של ואן באסטן ? איך ???? ואז הבנתי, זה כדור שלא נועד להיעצר אצל אף שוער אפילו לו אצל השוער הגדול ביותר שהיה לברית המועצות להציע מאז יאשין , וכאשר ואן ברוייקלן שמע לעצתי (גם אני זינקתי בו זמנית בסלון אל מול הטלוויזיה ) וזינק לפינה הימנית בפנדל של בלאנוב ידעתי ואן ברוייקלן הוא הגדול מכולם ואת הנבחרת שלו אני אוהב יותר. לאחר היסוסים , התלבטויות וכאב על דסאייב עברתי ונישבתי בקסמיי הכתומים.

כאשר יודעים מהי האהבה הגדולה פשוט יודעים ומרגישים. כואבים איתה את ההשפלה של המונדיאל הבא, בוכים אחרי ההצלה של שמייכל, גאים בלחימה ובחזרה נגד ברזיל באמריקה, מתביישים וכועסים על המחנאות של 96', מתרגשים ומפתחים ציפיות עצומות בצרפת ונדהמים מתסכול שאין למעלה ממנו בבית מול איטליה . האהבה גם לעתים נחלשת והקשר נבחן מחדש כאשר יש דברים חשובים יותר בחיים כגון ילדים ופרנסה , לעתים האהובה עלולה כמעט לבגוד ולזנוח את כל מה שהתאהבת בו ואז אתה מרגיש מיאוס כלפיה כמו במונדיאל הקודם, ולעיתים היא יכולה לשוב ולהראות בעינך כמו האישה היפה ביותר בעולם בה התאהבת כמו בפתיחת היורו הקודם, אבל האהבה נשארה והיא תמיד תהיה איתי .

אז נכון הולנד הזו היא לא אותה הולנד הקסומה שהגיעה אל הבאר, השאירה שתי ציפורים על העץ ובעטה בדלי , היא הרבה פחות מוכשרת מקבוצות עבר גדולות יותר או פחות, היא לא משחקת כמו שרוצים שהיא תשחק, יש לה מזל , ויש שיגידו שהיא בכלל לא ראויה למעמד ובייננו אם נהיה מציאותיים לרגע הולנד הזו יכולה להתפרק היום (הגנה שמתאימה בקושי לגביע ערי הירידים) ולחזור עם תבוסה צורבת בבמה החשובה מכל. אבל היא עשתה את מה שאף הולנד אחרת לא הצליחה לעשות וזה גרמה לאוהדים שלה להאמין .

למרות הטיקי טאקה, היתרון בכל עמדה על המגרש, העליונות בכל המשחקים של הספרדים והעוצמה של הנבחרת האדומה , זו הזדמנות שלא תחזור ואני עדיין מאמין.

אז תודה לכם לכל השחקנים והצוות שלא נתנו לו יותר מדי סיכויים (בראש ובראשונה מודה, אני), אשר האמין כל העת שהוא הגיע לדרום אפריקה כדי לקחת את הגביע , גם אם בסופו של דבר הוא לא יגיע לאמסטרדם גרמתם לכל האוהבים האמיתיים שלכם אושר וגאווה.

מוקדש לאשתי האוהבת שסובלת אותי בכל ימי המונדיאל הזה, ובכלל !

רוני שטנאי