במסגרת החיבה שלנו להלקאה עצמית, במיוחד בזמנים כאלה, אנחנו נהנים במיוחד לחבוט במערך ההסברה הישראלי. כאחד שנמצא בחו"ל וחשוף להסברה הישראלית מהצד שאליו היא מופנית אני יכול להעיד שאמנם יש דברים שאפשר וצריך לעשות טוב יותר, אבל לפני שבאים בביקורת חשוב לזכור שההסברה שלנו מתמודדת במשחק מכור מראש.
דבר ראשון: לפחות כאן באירופה לשלטונות מאוד נח עם "פרצי הזעם" נגד ישראל ברחוב ועם הדמוניזציה שנעשית לה בתקשורת. במובן הזה הם מנסים להפוך את ישראל לצ'כוסלובקיה (שנמסרה לידי היטלר כדי לרצות את הנאצים ולמנוע מלחמה כוללת) – נוח להם להגיש את הראש שלנו על מגש להמון המוסלמי הזועם שיכלה בנו את זעמו ולא בהם.
מדובר בחשיבה אסטרטגית שתכליתה להציג את העימות ככזה בין ישראל לפלסטינים, או אפילו בין ישראל לעולם המוסלמי, ולא ככזה שבין העולם המערבי לאיסלם.
הסיבה השנייה היא הרצון המוכר של האירופאי להציג עצמו כ"מוסרי" ו"נאור" ולשם כך הוא משתמש בישראל "הכוחנית והברברית" כתמונת הראי שלו.
כדי להתמודד כשווים בשדה המשחק המכור הזה על ישראל להתנהג גם היא בצביעות ובהתלהמות כמו שעושים מבקריה. אבל ישראל בוחרת לא לנהוג כך ולדעתי, למרות הנזק בשדה ההסברתי, טמונה בכך לא מעט תועלת מבחינת עוצמתה הפנימית. אני קורא למשל ביקורת על התגובה "המאוחרת" של ישראל, אבל לדעתי זו היתה התנהלות שקולה ומבוקרת שהייתי מצפה לראות ממדינה אחראית: ממתינים שהאירוע יסתיים, לומדים את העובדות ויוצאים לציבור כשיש תמונה ברורה + הוכחות למה שבדיוק התרחש.
בנוסף, לפחות הדוברים שאני שמעתי אתמול, במיוחד מארק רגב (יועה"מ לתקשורת בינלאומית ולדעתי הדובר הכי טוב שלנו) ורס"ן אביטל לייבוביץ' (תותחית! ראש תחום תקשורת בינ"ל בדו"צ), עשו עבודה טובה והסבירו ברהיטות, מבלי להתלהם ולסלף את העובדות, את אשר התרחש. מי שהתעניין בעובדות (ולא היו הרבה כאלה כאן) יכל להבין בדיוק מה שקרה שם וללמוד, שאם כבר, הטעות של ישראל היתה בכך שבאמת התייחסה לספינה כאל ספינה הומניטארית של פעילי שלום כמו שניסו (ועדיין מנסים) למכור לנו – אם מראש היתה מתייחסת ישראל למשט כאיום ונערכת כראוי סביר מאוד שכל העניין היה מסתיים עם הרבה פחות נפגעים, אם בכלל.
ועדיין, מה כן אפשר לעשות טוב יותר?
ראשית, לא לשלוח "מגמגמים". מישהו כאן, דווקא יהודי תומך ישראל, אמר לי פעם: "אתה יודע מה הבעייה עם הדוברים הישראליים? שלפעמים זה נראה כאילו הם בעצמם לא מאמינים למה שהם אומרים".
דיון ציבורי, ביקורת והפקת לקחים חשובים והכרחי שיתבצעו. בפנים. כלפי חוץ ישראל חייבת להציג חזית אחידה ולהעביר מסר ברור. במיוחד במציאות התקשורתית הנוכחית, שבה הכל הוא שחור או לבן, ולאף אחד אין את הסבלנות או הקיבולת המנטלית לנסות להבין מציאות מורכבת.
לכן, מי שיש לא בעייה עם המדיניות הישראלית והוא לא שלם איתה עדיף שלא ידבר, כמו שלמשל עשתה ח"כ עינת ווילף ממפלגת העבודה, שמשום מה היה דחוף לה אתמול להתראיין לסקאיי עוד לפני שלוחמי השייטת חזרו בכלל מהים ולספר שלא היו צריכים לשלוח אותם לשם.
אני אציג זאת כך:
מישהו שמע אתמול דובר טורקי מבקר את "הפרובוקציה המיותרת" ושואל "האם לא היה ניתן להעביר סיוע הומאניטרי לעזה בדרך אחרת"? מישהו שמע דובר ערבי אומר ש"השלטון האכזרי של החמאס פוגע בתושבי רצועת עזה הרבה יותר מהמצור הישראלי"?!
יפה.
דבר נוסף שאפשר לעשות זה להשיב מלחמה: לא להתבייש ולהזכיר לטורקים את השואה הארמנית ואת מה שהם עושים לכורדים, לשאול בפה מלא כיצד "מעצמות" זכויות אדם כמו סין ורוסיה מעיזות לבקר את ישראל, וגם לשאול את המנחה ב- CNN או בסקאי איפה הם בדיוק כשחיילים בריטיים ואמריקנים קושרים עצירים עיראקיים ברצועות ומתייחסים אליהם, פשוטו כמשמעו, כמו כלבים.
גם אם זה לא יעזור בטווח המיידי, בסופו של דבר אם נחזור על העובדות שוב ושוב זה יחלחל. ואם לא אז לפחות יגרום לנו להרגיש קצת פחות חסרי אונים בשדה המערכה הזה, התקשורתי וההסברתי.
נקודה אחת עיקרית שאתה מפספס היא שאתה עושה הפרדה מוחלטת בין מעשים לבין ההסברה שלהם. כאילו למעשים עצמם יש רציונל שלא קשור להסברה ואם כתוצאה מהם אנחנו נראים לא טוב אנחנו צריכים לבוא ולהסביר ובזה עלינו להשתפר. העניין הוא ששדה המערכה ההסברתי כבר הפך מזמן לשדה המערכה העיקרי.אירועים נקודתיים נבחנים בראש ובראשונה בתוצאות ההסברתיות שלהן. המשט היה אירוע כזה.
עכשיו אנחנו בדיון "פנימי"? – אז בוא נעשה סדר:
מי שלא הבין שתכליתו של האירוע הזה היה ליצור עימות בין כוחות צה"ל לבין פעילים הומניטרים ושכמה שיותר דם יותר טוב לשוחרי רעתנו – הוא אידיוט.
מי שבאמת חשב שמדובר בפעילי שלום הומניטריים ולא נפל לו אסימון בגודל של צלחת מעופפת נוכח העובדה שאנשים כמו ראאד סלאח היו על הסיפון – הוא אידיוט.
מי שחשב שאנשים על הסיפון יהיו יותר ידידותים לחיילי צה"ל מתושבי גוש קטיף כך שאפשר יהיה לטפל בהם בתנאים של נחיתות טקטית עם כדורי פיינט בול ועם כוח שאינו עולה כדי אחוז מהכח שהופעל בגוש קטיף – הוא אידיוט.
מי ששכח שתכלית הפעילות שלנו היא לגרום לערבים לחשוב שאנחנו מסוכנים ולעולם לחשוב שאנחנו חלשים ויצר מצב לפיו העולם חושב שאנחנו מסוכנים והערבים חושבים שאנחנו חלשים – הוא אידיוט.
מי שלא חשב שאם כבר חייבים למנוע מן המשט להגיע לעזה הרבה יותר קל לבוא עם סירת מרוץ ולחבל ביכולת ההנעה של הספינות – הוא אידיוט.
כל מי שמעורב בסיפור הזה צריך לעוף קיבינימט, לא כי הוא ימני, לא כי הוא שמאלני, לא כי הוא לוחם נחוש ולא כי הוא יונה צחורה – כי הוא אידיוט.
ואין לי שום בעיה עם מערך ההסברה. יש גבול לכמה שאפשר להסביר טמטום.
עכשיו אני מבין, הבעייה שלנו היא ההסברה, שזה דומה לכוסברה וזו ואף זו, מזיקות. כלומר לשלוח ילדים שיכולים בלי כל בעייה לשחות 30 ק"מ בים חורפי סוער עוד לפני הקפה של הבוקר להלחם בלה פמיליה שעל המרמרה, זה נכון והגיוני, צריך רק לדעת איך להסביר את זה. את העולם כבר איבדנו יחד עם השכל הישר והתחכום, הבעייה היא שגם לעצמנו אנחנו לא מצליחים להסביר איך נהיינו כל כך פתטיים.
אמרת כמה דברים שאני מסכים איתם, וכמה דברים שלא. כמובן שאתמודד בקטנוניות במה שאני לא מסכים איתו :]
אז ככה: לטעמי העובדה שמדברים גם אנשים ישראליים שיש להם בעיה עם המדיניות הישראלית, היא – כמו שציינת בנקודה אחרת, טובה לכוח הפנימי שלנו. נכון שטורקים\פלשתינאיים לא עושים זאת, אבל אני לא בטוח שאני מעריך את הגורמים לכך אצלהם.
באבא ובני.
אני מסכים אתכם בעניין הפעולה אבל אני לא מסכים עם מה שבאבא כתב בפסקה הראשונה. דעתי היא שבין המעשים שלנו לבין ההסברה אכן אין קשר רציונאלי.
גם אם היינו נותנים לספינה להגיע לעזה ומלווים אותה במשט כבוד היו מוצאים דרך בעולם להציג אותנו כרעים בסיפור.
לכן אני כן מנתק בין השניים- הפעולה היתה פאדיחה. די צפויה, אגב, כשנותנים לאדונים ביבי וברק לרקוח מזימות מהסוג הזה. מצד שני, להסברה שלנו, בלי קשר לתוצאות האירוע, לא היה מראש סיכוי במציאות התודעתית והתקשורתית שבה היא צריכה לפעול.
ניימן,
שיח פנימי רבוי דעות טוב מאוד לכח הפנימי שלנו, מסכים. אבל כשיוצאים החוצה צריך לדבר בקול ברור. כשח"כ ווילף מדברת על זה ש"לא היו צריכים לשלוח חיילים" זה לא מתפרש כאן (כמו שאני רוצה להאמין שהיא התכוונה) ש- 'המשט הזה היה פרובוקציה מאורגנת היטב על-ידי גורמים קיצוניים שישראל היתה צריכה לעצור, אבל הדרך שבה בחרה לעשות את זה היתה שלומיאלית'.
זה מתפרש כך:
'תראה מה זה, אם ככה מדברים הישראלים בעצמם בטח איזה טווח הלך שם..'
איציק:
יש לי חשש שהשלטון הישראלי לוקה באותו חוסר הבנה שאתה מגלה. נכון לעכשיו, הפלסטינים צריכים לעשות שני דברים כדי למחוק אותנו (א) ילדים, (ב) לשכנע את העולם שלוותר על זכותם של היהודים להגדרה עצמית היא הקטנה שבין הרעות.
ברמה האסטרטגית – נזקים הסברתיים חמורים יותר למדינת ישראל מעוד 1,000 קסאמים על שדרות. מכיוון שכאשר העולם שואל את עצמו האם עליו לתמוך בפרוייקט שנקרא מדינת ישראל זה מה שמשחק תפקיד. מי שחושב שמדינת ישראל תוכל להתקיים יותר משנה כמדינה מוחרמת שהעולם לא סוחר איתה לא יודע באיזה עולם אנחנו חיים. אנחנו מתקדמים לשם בצעדי ענק.
הגישה הזו של "ממילא ישנאו אותנו אז בוא נתעלם ונעשה מה שבזין שלנו" היא אסוןהחשיבות של הזירה ההסברתית היא שאנחנו הופכים יותר ויותר לדרום אפריקה החדשה. וגם אם אנחנו נידונים להפסיד בזירה הזו – יש בהדל בין להפסיד בנקודות לבין להפסיד בנוקאאוט. כי אז, אם ננצח בחזיתות אחרות, דוגמת החזית הדמוגרפית, יכול להיות שבמצטבר נהיה במאזן חיובי.
ההסברה הטובה ביותר היא לנקוט במדיניות שניתן להסביר אותה. כל עוד מדינת ישראל לא תפנים את זה היא תוכה שוק על ירך באחת משתי החזיתות החשובות ביותר במאבק על קיומה.
בסופו של דבר, השורה התחתונה הנכונה היחידה היא השורה התחתונה של באבא.
גם לי היה חשוב מאז אתמול בבוקר לשכנע כל אדם אפשרי מחו"ל שישראל לא ביצעה טבח ובסיפור הספציפי הזה היא לא ה-bad guy, אבל הגיע הזמן להשתחרר כבר מהשיגעון והקיפאון הזה של ה-HASBARA. הדבר היחיד שיציל אותנו מאבדון בסגנון דרום-אפריקה של תקופת האפרטהייד זו מדיניות נכונה.
איציק יקירי,
קודם כל, הסיפורים על המונדיאל ביפן מרתקים. לפעמים אני אומר לעצמי שאני מתפלל שפעם אוכל לכתוב דברים כאלה: הן מבחינת החוויות, והן מבחינת העושר ורמת הכתיבה… תותח!!!!
לענייננו.
אני לא מסכים עם מה שאתה אומר.
לכאורה, תפיסת העולם שלך מתממשת בימים אלה. אחרי שנים של שרי חוץ מתונים, שמנו בתפקיד את אביגדור ליברמן. כשליברמן נכנס לתפקיד, הוא הביע יותר מביקורת מרומזת על שרי חוץ קודמים (בעיקר על שרת חוץ קודמת) ש"התנצלו" ו"גימגמו". אז הנה. ליברמן נכנס כמו פיל בחנות חרסינה, תוקף את כל העולם, סגנו משפיל את השגריר הטורקי, ומה קרה? מה הרווחנו מזה? משהו השתפר מזה שיש כאן שר חוץ "שלא מתנצל"?
היחס לישראל, שמדאיג אותי מיום ליום, נוצר כי מנהלי המדינה מתנהגים באופן לא נכון. כשישראל התקדמה מדינית מול הפלשתינים בתקופת אולמרט ולבני, כשתקפת בעזה העולם בסה"כ הבין (היו הפגנות, והיה גולדסטון, אבל אף מדינה לא החזירה שגריר – להיפך, רגע אחרי שהמבצע נגמר, חמישה ראשי מדינות אירופאים באו לארץ להפגש עם ראש הממשלה. תנסה לעשות את זה עכשיו.)
ולעומת זאת, כשהממשלה משדרת שהיא פשוט לא רוצה להתקדם בתהליך המדיני, ולא מוכנה לפנות מאחזים (התחייבות ישראלית), וכשנראה שהממשלה פשוט רוצה לשמור על ההתנחלויות ולא לקדם את השלום – שום דבר לא יעזור, העולם יחפש אותך ויכעס עליך גם כשתעשה דברים שהם "על הגבול". הבעיה היא לא באמת ההסברה, אלא מה שצריך להסביר. כשהמדיניות תהיה נכונה, לא נצטרך מבצעי הסברה.
אז לשלוח שמאלנים לתקשורת העולמית זה רע? לא מדויק. אני מעדיף בהרבה בנאדם כמו פרופ' דרשוביץ, בנאדם שבא ממקום הומניסטי, לוחם למען זכויות אדם,פרקליט נאמן של ישראל בזירה הבינ"ל אבל גם אדם שהודה לא פעם שאם היה ישראלי היה הרבה יותר ביקורתי לגבי מה שהולך כאן. בטח שהוא עדיף על שגרירים כמו צבי מזאל, דני "הכיסא נמוך מדי" איילון או ליברמן. זה צריך להיות הפרצוף שלנו בעולם: הומני, אנושי, רודף שלום – ולא ימני, כוחני וסיפוחיסט.
אבישי,
ראשית תודה על הפרגונים על הסיפורים מיפן. הכיף כולו שלי.
לענייננו (וזו גם תשובה לבאבא ובני):
צריך לעשות הפרדה בין המישור הדיפלומטי למישור ההסברתי. אמנם יש קשר בין השניים אך הם אינם חופפים לחלוטין.
במישור הדיפלומטי ההתנהלות צריכה להיות.. דיפלומטית. הווה אומר, בתבונה. אביגדור ליברמן אכן מתנהל כפיל בחנות חרסינה והוא גורם נזק לא מבוטל לישראל במישור הזה.
אבל במישור ההסברתי על ישראל לנקוט קו הרבה יותר חד וברור. הטענות שאנחנו מתמודיים איתן הן טענות, לא רק שקריות, אלא גם מאוד שטחיות. כדי להתמודד עם טענות שכאלה צריך להציג מסר פשוט וברור. בדיוק כמו שעושים אלו שתוקפים אותנו שמציגים בצורה מאוד שטחית את הפלסטינים כקרבן תמים ומסכן ואותנו כתוקפן אלים וחסר מעצורים.
כשארדואן, פופוליסט פאשיסט, מכנה את ישראל טרוריסטית ורוצחת אובמה מתקשר להרגיע אותו, כשאנחנו מנסים להסביר שהחמאס הוא ארגון טרור טוענים שאנחנו מתלהמים.
אני לא מסכים שמבצע עופרת יצוקה התקבל בהבנה. הייתי כאן במהלך המבצע וישראל הוצגה כמי שמבצעת טווח באזרחים חפים מפשע. אין צורך להזכיר את מה שקרה אחרי כן עם דו"ח גולדוסטון ועם הוצאת צווי מעצר נגד אולמרט ולבני באירופה. הנה, לבני, שהיתה אכן שרת חוץ שקולה ובלתי מתלהמת זכתה בתמורה לצו מעצר בבריטניה "הנאורה".
גם אם במישור הדיפלומטי אנחנו צריכים אכן להתנהג בזהירות וחכמה ולא להיגרר אחרי ההתלהמות והשקרים של ארדואן ושות' במישור ההסברתי חייבים לספק תשובות חד משמעיות לדברים האלה, אכן מבלי לגמגם.
אינני אומר שלא צריך דוברים מהשמאל, להיפך, כמה מהדוברים הטובים ביותר שלנו מגיעים מהשמאל. אבל כשהם מדברים לתקשורת הבינלאומית הם צריכים לייצג את העמדה של ישראל. הדוגמא הטובה ביותר היא כמובן ציפי לבני, ברור שיש לה ביקורת על התנהלות הממשלה בנושא הספציפי הזה ובכלל אבל כשהיא עולה לדבר כאן היא נוהגת בצורה ממלכתית ומסבירה את עמדת ישראל בצורה רהוטה וברורה.
הזכרת את אלן דרשוביץ'- מעולה. הלוואי שהיו עוד הרבה כמוהו. גם לו, כמו שציינת נכון, יש ביקורת על ישראל, אבל זה לא מונע ממנו להגן על ישראל בצורה מעוררת הערכה ולחשוף את השקרים והצביעות שמאחורי מסע הדמוניזציה שנעשה לה.
איציק, מה היא העמדה של ישראל שאמורים המסבירים לייצג?
תומר, המסר צריך להיות ברוח הזו:
החמאס הוא ארגון טרור שמטרתו, כפי שהוא מצהיר בעצמו באמנה שלו, להשמיד את ישראל- זקנים, נשים וטף. הסגר על רצועת עזה נועד למנוע ממנו לקבל את הנשק לכך. ייתכן וכתוצאה מכך אכן איכות חייהם של התושבים ברצועת עזה נפגעת, אבל (א) ישראל עושה ככל הניתן כדי לאפשר לכל מצרך הנדרש לקיום היומיומי להיכנס לרצועה (ב) ממשיכה לספק לעזה חשמל ומים למרות, שכאמור, במקום שולט גוף עויין שמטרתו המוצהרת היא להשמידה (ג) בעזה מוחזק חייל חטוף למעלה מארבע שנים מבלי שניתן לצלב האדום לבקר אותו (ד) שלטון החמאס בעזה מתנהג באכזריות כלפי אזרחים זרים ולא מוסלמים וגם כלפי התושבים עצמם, מה שמהווה את המקור האמיתי למצוקה שלהם ולא הסגר (ה) ישראל תהיה מוכנה להסיר את הסגר מיידית ולאלתר ברגע שבו יכיר החמאס בגבול הבינלאומי אליו נסוגה ישראל באוגוסט 2005 ויתחייב להפסיק לאלתר, תחת פיקוח בינלאומי, מהתקפות טרור על ישראל וירי רקטות לעבר ישובי הדרום.
המשט שתכנן להגיע לעזה אור לאתמול בבוקר נועד לשבור את הסגר את הזה, שכאמור מדוע הוא לגיטימי, חוקי ונחוץ, פורט לעיל. הארגונים שהיו אחראים למשט ידועים בקשריהם עם ארגוני טרור ואף ציינו לפני צאתם שהם מגיעים בשליחות "הג'יהאד נגד היהודים". לאור העובדות האלה היה בלתי אחראי מצד ישראל לאפשר למשט לעגון בחופי הרצועה. גם אם במשט הספציפי הזה לא היו אמצעי לחימה המיועדים לחמאס, ושסופם לפגוע בילדים העושים דרכם לביה"ס באשקלון ושדרות, במידה וישראל תאפשר תנועה חופשית של משטים מהסוג הזה יש יסוד סביר להניח שבמוקדם או במאוחר הם אכן ישמשו להעברת נשק שכזה.
לאור הועבדות הנ"ל ישראל פנתה מראש למארגני המשט והציעה להעביר לעזה במלואו וללא דיחוי את כל המשלוח ההומאניטרי שהיה על הספינות, לאחר שייבדק ויוסר החשש שהוא מכיל אמצעי לחימה. למרבה הצער, המארגנים סירבו ואפילו לא טרחו לענות להצעה. מה שהעלה את החשש ש- (א) אכן היה להם מה להסתיר ו- (ב) מטרתם האמיתית לא היתה סיוע הומאניטרי אלא יצירת פרובוקציה שמטרתה לערער את הלגיטמציה של מלחמתה הצודקת של ישראל בארגון טרור המעוניין להשמיד אותה.
משכשלו המאמצים בערוצים הדיפלומטיים לא נותרה לישראל ברירה אלא להשתלט על הספינות על מנת לעוצרם. למרות שפניהם של החיילים היו להשתלטות לא אלימה הם נתקלו בהתנגדות אלימה ובשימוש בנשק קר. בשלב מסויים אף התעוררה סכנה לחייהם מה שאילץ אותם להגיב לשם הגנה עצמית. ישראל מצרה על כך שהאירוע הסתיים בנפגעים משני הצדדים אך רואה את מארגני המשט שבחרו להתעמת ולעורר פרובוקציה כאחראים לתוצאות האירוע הקשות.
אנחנו בבעיה קיומית,לדמוקרטיות המערביות אין בעיה למכור את ישראל לאיסלם הפשיסטי,בדיוק כמו לפני 70 שנה שהתעלמו מהשמדת היהודים על ידי הנאצים.
ישראל צריכה להודיע לאו"ם שלאור הדרישה למעבר חופשי של אוניות לעזה,אין צורך במעברים ישראלים פתוחים,והיא מפסיקה את אספקת המים,חשמל וכסף לרצועה,ושהאחריות לרצועה עוברת באופן מוחלט לאו"ם.
אנחנו מתמודדים עם איסלם קיצוני שמשתלט גם על אירופה והעולם .
ושמטרתו לחסל את ישראל.
גם רון בן ישי אומר דברים דומים לטענה המרכזית שלי בפוסט:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3898069,00.html
אני ממליץ בחום על המאמר הזה שהתפרסם בהארץ:
https://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1172985.html