דארלינג קאפ

כדי להבין את השינוי הדרמטי שעבר הכדורגל האנגלי בעשרים השנים האחרונות היה צריך לראות אתמול את הצפיפות בתחנות הרכבת התחתית שעל קו פיקדילי המוביל לתחנת ארסנל שהיו מלאות באנשים מעונבים בחליפות שמיהרו מהמשרדים בסיטי למשחק גביע ליגה בין קבוצות המשנה המחוזקות של ארסנל וליברפול. העובדה שחשיבות המשחק משנית והכוכבים הגדולים משני הקבוצות אפילו לא התלבשו לא מנעה משישים אלך צופים למלאות את אצטדיון האמירויות ולהנות מערב נפלא של כדורגל משובח. הכדורגל היום הוא מה שהיה כל השנים התאטרון עבור האנגלים- בידור איכותי לבני המעמד הבינוני ומעלה.

בהתחשב בעובדות הנ"ל היו לי ציפיות למשחק הרבה יותר חד-צדדי ממה שהתפתח אמש באמירויות. אמנם הצעירים של ארסנל, למרות שנעדרו את ג'ק ווילשייר- לדעתי הג'ו קול הבא, אכן סיפקו את הסחורה, כולל שער מרהיב ביופיו של פראן מרידה- עוד גניבה של וונגר ממחלקת הנוער של ברצלונה (כמו במקרה של ססק פאברגאס), אבל דווקא האוסף האקלקטי של ליברפול הפתיע לטובה.

פיליפ דגן, הפצוע התמידי שהוצאתי מצלמה רק כדי להנציח אותו אשכרה רץ על שני רגליים, נתן כמה פריצות לא רעות בכלל באגף הימני. באגף השמאלי אמילינו אינסואה, שכבר תפס מקום קבוע בהרכב הראשון, הרשה לעצמו אתמול להראות דווקא את האיכויות ההתקפיות הנהדרות שלו ושער השיוויון הנהדר שלו, שהיווה קונטרה ראוייה בהחלט לבונבון של מרידה, היה מזכרת ראויה לערב אישי מצויין מבחינתו. ואפילו ג'יי ספירינג, תוצרת מקומית נדירה, הראה שלפחות ללוקאס אין שום דבר שהוא לא יכול לתת.

הסיפור העצוב היה, שוב, ראיין באבל שמשחק מהסוג הזה היה אמור להיות הבמה שלו- בהרכב, בלי לחץ ומול יריבה שנותנת לשחק. אבל זה שוב לא היה זה ונדמה שעם כל הצער שיהיה לפחות לי אישית להיפרד מהבחור המוכשר והחביב הזה, דווקא בגלל שהוא כזה אני אעדיף לראות אותו עוזב ומתחיל מחדש במקום אחר שום אולי יוכל באמת למצות את הפוטנציאל הגדול שלו, ולא מבזבז את הקריירה אצל בניטז.

במחצית אני מתיידד עם דניאל- בחור יהודי מגיברלטר שגר כיום בלונדון ואוהד ליברפול כמוני. תוך כדי שיחה מסתבר שיש לנו עוד כמה דברים במשותף: משפחתו של דניאל מקורה במרוקו, ולא סתם, אלא מהעיר סוורה- אותה עיר שממנה מגיעה משפחתו של אבי. שני סוורין נפגשים במשחק כדורגל בלונדון… אכן עולם קטן. כמו שקורה לי בכל שיחה עם אוהד ליברפול השיחה אחננו מגיעים בסוף לסוגיית בניטז- התשובה שלו היא זאת שאני מקבל בדרך כלל מאוהדי ליברפול: "יש לו הרבה החלטות מוזרות אבל אני לא חושב שאפשר עכשיו להביא מישהו יותר טוב ממנו".

במחצית השנייה ארסנל עולה ל- 2:1 עם עוד שער נהדר, של הדני ניקלאס בנדטנר הפעם, אבל שוב, דווקא ליברפול מציגה כמה מהלכי כדורגל אמיתיים שגורמים לי ביציע לשפשף עיניים בתדהמה ולרפא בניטז על הספסל למרות שערותיו בעצבנות על החוצפה. החדשות הטובות ביותר מהמשחק עבורנו, אוהדי ליברפול, הן הדקות הראשונות במשחק רשמי של אלברטו אקווילאני. הרבה מאוד מהעונה הזו תקום ותיפול על היכולת של האיטלקי להיכנס לנעליים של אלונסו ובעיקר להוסיף עוד ממד למשחק ההתקפה השבלוני-לעתים-קרובות-מדי שלנו.

עם שריקת הסיום כולם מסכימים שהיה זה ערב נפלא של כדורגל וגם אני, למרות ההפסד של ליברפול, דווקא מסכם את הערב בחיוב. אחד הדברים שאני משתדל ללמוד בתקופה האחרונה זה להנות בחיים ממה שאפשר, כל עוד אפשר, וגם לדעת להעריך את זה. ערב במזג אוויר צונן, אבל לא קר מדי, בלונדון, באצטדיון האמירויות הנפלא ועם כדורגל אנגלי במיטבו- מהיר בטירוף אבל נעדר הטקטיקה שמקטיקה שהרבה פעמים הורסת משחקים בפרמייר-ליג, בהחלט נכנס לקטגוריה של דברים שאפשר להנות מהם, גם אם הקבוצה של בניטז כבר מחוץ למפעל אחד ורגל וחצי מחוץ לשני (ליגת האלופות). בקיצור, בידור, גם את זה צריך לפעמים בחיים.

בתור הארוך שמשתרך בין בכניסה לרכבת התחתית אחרי המשחק (בשל הסיכוי להארכה הפעם אף אחד לא חתך מוקדם הביתה) רן ואני מקוננים על המשחק של בית"ר בחיפה והשיחה מתגלגלת כרגיל לתסכול שלנו מההתנהגות של אוהדי הקבוצה. מצד אחד אותם פרחחים באמת מקשים עלינו מאוד להזדהות כיום עם הקבוצה שאנחנו אוהדים, אבל מצד שני אני אח"כ חושב לעצמי שיש לבית"ר כל כך הרבה יותר אוהדים נפלאים מסוגו של רן מאשר אותם פרחחים שאין לי באמת סיבה להתבייש, להפך.

חזרה בסאות'המפטון נהג המונית שאוסף אותי מתחנת הרכבת מתברר כאוהד ליברפול גם הוא ואנחנו מדסקסים את המשחק. הוא מסכים איתי לגבי הנקודה של באבל וטוען, במידה רבה של צדק, שאצל וונגר בארסנל הוא מתפתח לסוג של תיירי הנרי או לפחות משהו בסגנון. שנייה לפני שהוא נותן לי את העודף אני זורק לו: "ורפא? מה אתה חושב עליו?"

"יש לו הרבה החלטות מוזרות, אבל אני לא חושב שאפשר עכשיו להביא מישהו יותר טוב ממנו".