אתמול בבוקר, כשאני נמצא עם אבי בליברפול, קיבלנו את הידיעה המצערת על פטירתו של דודי שמעון, אחיו הבכור של אבא. ברשותכם אקדיש את הרשימה הנוכחית לזכרו של דוד שמעון:
את סבי מצד אבי לא זכיתי להכיר, הוא נפטר מס' חודשים לפני שנולדתי ואני נקראתי על שמו- יצחק. דוד שמעון היה עבורי הסבא, למעשה הוא היה לי אבא שני.
דוד שמעון היה, וקשה לי כל-כך לדבר עליו בזמן עבר, מסוג האנשים שכבר פשוט אין יותר. אדם שפיו ולבו שוווים. וכמה גדול היה לבו זה. התמונה שתחרט בזכרוני לעד מדוד שמעון תהיה האור הניסך על פניו בכל פעם שראה אותי. אור גדול של קבלה ואהבה שמציף וממיס אותך.
זכרונות רבים יש לי מדוד שמעון. חלק גדול מהם מתפילות החגים בבית הכנסת "שבת-אחים" (שכשמו כן הוא) שסבי עליו השלום הקים בעשר אצבעותיו בבית-שמש כשעלה ארצה ממרוקו. אני זוכר איך כילד דוד שמעון היה מקבל את פני בבואי לתפילה באותם פנים מאירות ומציע לי סוכריה. משום מה הייתי ילד מוזר שלא אוהב סוכריות ולמרות שלא היה נעים לי לסרב לדוד שמעון- סירבתי. אבל הוא לא וויתר לי ואם לא סוכריה הציע ממתק אחר, או שקד, או בוטן.
לא אשכח לעולם איך דוד שמעון היה מדביק אותנו בהתלהבות שלו בתפילה. למשל בשעות הצהריים הארוכות והמתישות של יום הכיפורים- בימים שלפני המזגנים, הפסקות המנוחה בין מוסף למנחה ושאר הפינוקים של ימינו- דוד שמעון היה מעורר אותנו, מדביק אותנו בהתלהבות שלו: לענות אמן בקול, להצטרף לחזן ל"אל-מלך" בשירה גדולה. וההתלהבות שלו היתה מעירה את כולנו, מעלימה את התשישות וגוברת על חלישות הגוף.
בשחרית של ראש-השנה, לפני קריאת השופר, ברחבה שמול ההיכל, היינו שרים את "עת שערי רצון"- הפיוט המרטיט על עקדת יצחק. ברגע השיא של הסיפור, כשיצחק עלה על המזבח ואברהם "הכין עצי עולה באון וחיל" היינו משנים בתזמון מושלם את הניגון למנגינה דרמטית ונוגה. אני זוכר איך כשהייתי מגניב מבט לעברו הייתי רואה דמעה מבצבצת בקצה העין ואז כבר לא הייתי מתבייש ומרשה לעצמי להזיל אחת גם כן.
דוד שמעון היה מגבאי ביהכנ"ס ונהג לנהל את מכירת העליות לתורה בשבתות וחגים. חביבה עליו במיוחד היתה קריאת ההפטרה והוא היה עושה זאת בחן רב, בדיוק והטעמה. הפטרות מסויימות היו "של שמעון" ואף אחד לא היה מתחרה בו… אבל לעתים היה קונה את המצווה ומישהו אחר היה עולה במקומו לקריאה. לא הבנתי אז את פשר הדברים. לימים למדתי שהיה מנצל את העובדה שלא התחרו בו בכדי לקנות את המצווה עבור מי שהיתה לו שבת אזכרה אבל ידו לא היתה משגת לקנות את העלייה.
אחרי התפילה היינו הולכים לאפריטיף אצל אשתו, דודה דינה תבדל לחיים ארוכים וטובים, דוד שמעון היה מתגאה במעדניה ומקפיד שאטעם מכל אחד מהם גם אם היה זה רק אפריטיף וארוחת צהריים גדולה עוד המתינה לי בבית סבתא…
ברגעים הנדירים האלה, שבמיוחד היום אני כל כך אסיר תודה עליהם, זכיתי לנהל עם דוד שמעון שיחות מרתקות שאת ערכם לא ניתן לאמוד או לכמת ולהתעשר מתבונתו וחכמתו הנדירים. עבורי השעות האלה היו האוניברסיטה האמיתית, ביה"ס של החיים. למדתי בהן יותר מאשר למדתי לימים בכל קורס שהוא שהשלמתי באקדמיה. דוד שמעון היה אוטו-דידאקט, סקרן בלתי נלאה, ידיעתו היתה משגת בכל תחום- ממתמטיקה ועד נפש האדם.
אולם על אף חוכמתו ומעמדו בקהילה דוד שמעון היה איש פשוט, במובן הכי יפה של המילה. צנוע, צניעות של אמת, ענווה, לא אחת שמכסה על יוהרה גדולה. דוד שמעון כיבד כל אדם באשר הוא, קטן כגדול, משכיל או קשה יום, לכל אחד הוא נתן את התחושה שעבורו הוא האדם הכי חשוב בעולם, לכל אחד הוא הקשיב, מכל אחד מצא משהו ללמוד, מצא מילה טובה לתת.
יותר מכל היה גאה דוד שמעון במשפחתו. חמשת ילדיו- אריאלה, קובי, מזל, רחל ואיציק- הם לא רק אנשים מוכשרים מאוד ומצליחים כל אחד בתחומו (בין השאר בתחום הקרוב לליבנו- כדורגל- בנו קובי, שהיה בעבר סגן-אלוף בשריון, משמש כיום כעזור מאמן הנבחרת הצעירה של מוטי איווניר ואני משוכנע שעוד תשמעו עליו רבות) הם מעל לכל בני אדם נפלאים, אנשים חמים ואוהבים וחברים אמיתיים לי.
מעל לכל אהב את אשתו היקרה דינה. אני זוכר איך בארועים משפחתיים היה ניגש לתזמורת או לתקליטן ומבקש ממנו לנגן את השיר האהוב עליה (Laisse moi t'aimer) ואז רוקד איתה בחום ואהבה גדולה. כבר בתור ילד הסתכלתי עליהם בעיניים כלות וייחלתי בסתר ליבי שגם לי כשאגדל יהיה קשר כזה עם אשתי, אם וכאשר, גם אחרי כל כך הרבה שנים ותלאות חיים. שמעון זכה שתהיה לו אישה מדהימה כמו דינה, ודינה זכתה לו.
המשפחה הכל כך מיוחדת הזו, לא בתים, מכוניות או נכסים, היא הירושה האמיתית שטיפח כל השנים והמורשת שביקש להשאיר אחריו- דוד שמעון ידע ולימד את כולנו את הסדר הנכון של הדברים בחיים האלה.
מיכה שטרית כתב:
עמוק בליבך, עיגולים של שמחה
ואור גנוז בנשמת אפך
עמוק בלב, עיגולים של כאב
אתה שונא, אתה אוהב.
לחיי התמימים ודוברי האמת
וכל החיים את חייהם באמת
שזוכרים את השמש ונוגעים באור
שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.
יהללו, יהללוך מלאכים
ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה
יהללו, יהללוך מלאכים
שמחות קטנות יאירו
כנצנוץ הכוכבים.
יהללוך מלאכים דוד שמעון, דרכך לא תאבד, אנחנו כאן כדי להמשיך אותה.
__________________________________________________
אבא היקר,
כמה דברים שרציתי להגיד לך ולא הספקתי לפני שנפרדנו וחזרת:
היומיים שבילנו ביחד כאן באנגליה היו מהמאושרים בחיי, זו הייתה עבורי הגשמת חלום. מעל לכל הייתי כל כך שמח לראות אותך מאושר וגאה בי. אני רוצה שתדע שכל מה שהשגתי כאן הוא הודות לאהבה הגדולה שהרעפת עלי כל השנים ולביטחון שהטבעת בי.
כמו שאמרתי לך באותו בוקר כשקיבלנו את הבשורה המרה- החיים יכולים להיות מאוד לא הוגנים לפעמים. לצערי הפעם חווינו את זה על בשרנו. אני מבטיח לך שאת הטיול שלנו עוד נשלים. ומעבר לזה אני אגרום לך עוד הרבה אושר וגאווה בצורות אחרות.
מנחם אותי לדעת שהספקנו לפחות להיות ביחד במשחק של ליברפול באנפילד. תמיד חלמתי לקחת אותך למשחק שם ולחוות איתך את החוויה המיוחדת הזו. למרות שהפסדנו, מכל המשחקים הגדולים שהייתי בהם במגרש הזה, זה היה הערב הכי מיוחד שלי בו. אני מבטיח שעוד נחזור, לצערי אני לא יכול להבטיח שנראה את ליברפול משחקת טוב יותר…
חשוב לי לומר לך שאני נפעם מהאצילות שבה קיבלת את הבשורה המרה והתמודדת איתה בסיטואציה הקשה הזו שבה אתה נמצא רחוק מהבית, בשעת בוקר מוקדמת, במלון בעיר זרה.
אתה אדם רגיש מאין כמותו ואת הרגישות המיוחדת שלי ירשתי ממך. בני האדם, בין שאר תפיסותיהם המוטעות, שוגים בכך שהם מקשרים בין רגישות לחולשה. אבל ממך למדתי שרגישות היא העוצמה הכי חזקה. ברגע המבחן הכי גדול שחווית כנראה בחייך לימדת אותי את זה, כמו שאתה תמיד מלמד אותי דברים, תוך דוגמא אישית.
אני אוהב ומעריץ אותך מאוד מאוד.
שלך,
בנך אשר אהבת
יש התרגשות, אני מודה…
אני רואה בדמיון את הסצנה ההיא עם אשתו, רוקדים את "לס מואה טמה"… נשמע כמו אדם נדיר. שלא תדע עוד צער.
ואגב,
גם אני בזמן האחרון הגעתי שוב ל"שמחות קטנות". שיר יפהפה, לדעתי גם לא מוערך מספיק.
פוסט עצוב ויפה. יהי זיכרו ברוך.
נשמע שדודך שמעון אכן היה אדם מיוחד, וטוב שהוא זכה לאחיין כמוך שיכול לכתוב עליו הספד יפה שכזה קבל עם ועולם.
וטוב לאביך שהבן שלו יכול לכתוב עליו מילים יפות כאלה בלי מבוכה – ואת זה אני אומר בתור אחד שקשה לו לנתק את המבוכה מהרצון להביע את עצמי לפעמים. האמת שבקטע הזה אני די מקנא בך.
ומהיכרותי המועטה את אביך, אני יכול רק להעיד שהכל נכון. ובלי שום קשר, התמונה שלו עם צעיף של בית"ר באנפילד העלתה אצלי חיוך :-)
וכמו אבישי, גם אני חזרתי לשמוע את שמחות קטנות בזמן האחרון, אחד השירים היפים ביותר שאני מכיר. אני זוכר ששמעתי אותו בפעם הראשונה לפני שמונה שנים (או שזה היה שבע שנים? אני זוכר שזה היה בתחילת התיכון) לפני שהכרתי את עמיר בניון ואמרתי לעצמי שזה פשוט ביצוע מושלם לשיר עם מילים מושלמות.
מודה שהתרגשתי עד דמעות.
יהי זכרו ברוך.
מרגש ונוגע.
יהי זכרו ברוך, ינחמך המקום ושלא תדע עוד צער.
מרגש מאוד.
שלא תדע עוד צער.
איציק,
משתתף בצערכם.
תודה חברים.
יובל- יפה ששמת לב.. זה באמת היה קטע חזק :)
ו'שמחות קטנות' הוא אכן אותם מייצירות מוזיקליות נדירות שבהם התחברו מילים שנכתבו כנראה תחת השראה שמיימית למנגינה שהולמת אותן וביצוע מושלם:
https://www.youtube.com/watch?v=Q9cM4KldNmQ
יהי זיכרו ברוך
איציק תהיה חזק, ואני יכול להגיד במלוא הכנות שזה הטקס היה והמרגש ביותר שקראתי בפוסט שלך…
כנראה שאנשים גדולים מוציאים ממך את המיטב.
עצוב כל כך , איציק ולמשפחה שלא תדעו עוד צער. הכתיבה כל כך עמוקה , נוגעת ומכבדת.
יהי זכרו ברוך.
נוגע ומרגש.
מן השמיים תנוחמו.
המכתב לאביך העביר בי רעד. שלא תדעו עוד צער.
איציק היקר – כל כך מרגש ונוגע ללב .
מחנק בגרון ועיניים נוצצות .
משתתף בצערכם .
הלוואי עלי שאצליח להשיג רק אחוז קטן מהמשפחתיות שלכם ושילדיי ירגישו כלפיי מה שאתה מרגיש כלפי אביך ( ועכשיו כשהם בגיל ההתבגרות ובאופי החיים הנוכחי זה נראה כל כך רחוק לצערי ) .
איציק,
משתתף בצערך .
הדברים שכתבת על דודך מאד מרגשים , אין לי ספק שהשראה רבה תספגו
מדוד כזה.
חברים, תודה רבה. הצלחתם לרגש אותי בחזרה.
מתי,
אל תאמר נואש. גם הוריי ואני עברנו לא מעט מהמורות בדרך. זה טבעם של יחסי הורים-ילדים. במיוחד בגיל ההתבגרות שם אתה כועס כל העולם והראשונים להוציא את זה עליהם הם ההורים. יש לי הזכות להכיר אותך אישית ואני יודע איזה אבא נפלא אתה, אני משוכנע שאחרי שסערת הנפש של גיל הנעורים תחלוף והמציאות תיראה באופן בהיר יותר ילדיך יעריכו מאוד את מה שאתה עושה עבורם כיום.
גילי,
במעבר חד מהנושא של הרשימה.
חדשות טובות מכיוון הסיינטס, סופסוף הצלחנו לחבר כמה ניצחונות רצופים ולהתחיל לטפס במעלה הטבלה. העבודה הטובה של פארדיו מתחילה לתת את אותותיה. אני מאוד אופטימי לגבי המשך העונה ובאופן כללי לגבי עתיד הקבוצה תחת פארדיו וההנהלה הנוכחית. קבוצה שמביאה עשרים אלף צופים בממוצע לליגה השלישית לא תישאר שם הרבה זמן.