תפריט ראשי:

רישום לעדכון בדואר אלקטרוני

חיפוש באתר

קטגוריות

ארכיון

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ינו    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

קישורים

שירת הוובוזלה (18): 'על האהבה' מאת: רוני שטנאי

בחיים יש רגעים שבונים את הזהות שלנו ומעצבים את אישי ותינו, לעיתים אנו נזכרים בהם והם מעוררים בנו פרץ של רגשות . הרגעים שבהם התאהבנו לראשונה הם רגעים שכאלה , רגעים של התבגרות, רגעים של אכזבות מרות, רגעים של הצלחה . לעולם לא אוכן לשכוח את הפגישה הראשונה עם אשתי האהובה. איך לא היה לי ספק – בסיומו של ערב קסום בו צפינו יחדיו בסרט המתקתק 'שוקולד' וקינחנו בשיחה אל תוך הלילה בחוף הים תחת כיפת השמיים מלאת הכוכבים ולחישת הגלים – לא היה לי ספק בדבר אחד והוא שיש לי ספק האם זו האישה שאוהב. האם איתה ארצה לבלות , להצחיק , לתמוך, לכעוס, להכיר את אמה, לעודד , להתבגר, להביא ילדים לעולם , רק לאחר כמה פגישות נוספות בהן התבררה לי העובדה המרה שהיא לא מבינה על מה המהומה ואיך אפשר לאהוב כדורגל , ידעתי כי זו האישה שנועדתי בשבילה , האישה שתכניס בי קצת פרופורציות לחיים.

כך זה התחיל גם אם אהובתי הגדולה השנייה הולנד, בקיץ 88' התקיימה לה אליפות אירופה בגרמניה , הייתי אז תלמיד בבית הספר היסודי. המונדיאל הראשון שראיתי היה של מראדונה אליו לא כל כך התייחסתי המשחק שזכרתי יותר מכל היה משחק רבע הגמר של ברזיל , שחקן שקראו לו דוקטור שבה את ליבי ואני חושב שאם הייתי רואה אותו יותר יכול להיות שהייתי מתאהב בטעות בנבחרת הצהובה שלו. אלא שבאליפות אירופה ההיא , כבר הייתי בוגר יותר
והייתי סגור על העמדה שלי במגרש – שוער . לא עניינו אותי החלוצים, הקשרים, הבלמים , רק להיות שוער ולמנוע מהכדור להיכנס לשער (זה אגב עלה לי בשני שברים).

ולאחת הנבחרות באותה האליפות היה את השוער המושלם – קראו לו רינאט דסאייב שוערה הענק של ספרטק מוסקבה. גם הנבחרת שלו הייתה נבחרת נפלאה, עם חוליית הגנה פנטסטית , קישור מהיר והתקפה כל יכולה בראשותו של בלאנוב נמוך הקומה הזריז ופרוטאסוב מריח השערים. הנבחרת ההיא גברה במשחק הפתיחה על הולנד , ולאח מכן הביסה בקלות את אנגליה ובחצי הגמר דיכאה גם את האיטלקים כדי לקבוע מפגש חוזר בגמר עם ההולנדים . הולנד פתחה באופן צולע עם הפסד אבל לאחר מכן היא הפגינה כדורגל נהדר והשיא היה השער בדקה התשעים על גרמניה, גם להולנד היה שעור עצום קראו לו האנס ואן ברוייקלן. כך שההתלבטות בגמר הייתה גדולה –מצד אחד דסאייב הפייבוריט שלי מתחילת הטורניר מהצד השני ואן ברוייקלן ? (באותה תקופה לא שמתי כל כך לב להיסטוריה של קרוייף,מיכלס , אנה פראנק … אולי קצת פרנק ארוק האוסטרלי).

ואז באמצע מסיבת יום הולדת של בת הכיתה התחיל משחק הגמר כשהבנות משחקות והבנים סביב הטלוויזיה , הייתי היחידי כנראה בחדר שהתלבט ולא היה כתום לגמרי ואחרי שדסאייב לא הצליח להושיע והכדור ההוא עבר מעל ידיו המושטות ראיתי על הספסל ההולנדי אדם מבוגר לא מאמין . גם אני לא האמנתי איך לכל הרוחות מזווית שכזו השוער הגדול הזה לא מצליח לעצור את הכדור של ואן באסטן ? איך ???? ואז הבנתי, זה כדור שלא נועד להיעצר אצל אף שוער אפילו לו אצל השוער הגדול ביותר שהיה לברית המועצות להציע מאז יאשין , וכאשר ואן ברוייקלן שמע לעצתי (גם אני זינקתי בו זמנית בסלון אל מול הטלוויזיה ) וזינק לפינה הימנית בפנדל של בלאנוב ידעתי ואן ברוייקלן הוא הגדול מכולם ואת הנבחרת שלו אני אוהב יותר. לאחר היסוסים , התלבטויות וכאב על דסאייב עברתי ונישבתי בקסמיי הכתומים.

כאשר יודעים מהי האהבה הגדולה פשוט יודעים ומרגישים. כואבים איתה את ההשפלה של המונדיאל הבא, בוכים אחרי ההצלה של שמייכל, גאים בלחימה ובחזרה נגד ברזיל באמריקה, מתביישים וכועסים על המחנאות של 96', מתרגשים ומפתחים ציפיות עצומות בצרפת ונדהמים מתסכול שאין למעלה ממנו בבית מול איטליה . האהבה גם לעתים נחלשת והקשר נבחן מחדש כאשר יש דברים חשובים יותר בחיים כגון ילדים ופרנסה , לעתים האהובה עלולה כמעט לבגוד ולזנוח את כל מה שהתאהבת בו ואז אתה מרגיש מיאוס כלפיה כמו במונדיאל הקודם, ולעיתים היא יכולה לשוב ולהראות בעינך כמו האישה היפה ביותר בעולם בה התאהבת כמו בפתיחת היורו הקודם, אבל האהבה נשארה והיא תמיד תהיה איתי .

אז נכון הולנד הזו היא לא אותה הולנד הקסומה שהגיעה אל הבאר, השאירה שתי ציפורים על העץ ובעטה בדלי , היא הרבה פחות מוכשרת מקבוצות עבר גדולות יותר או פחות, היא לא משחקת כמו שרוצים שהיא תשחק, יש לה מזל , ויש שיגידו שהיא בכלל לא ראויה למעמד ובייננו אם נהיה מציאותיים לרגע הולנד הזו יכולה להתפרק היום (הגנה שמתאימה בקושי לגביע ערי הירידים) ולחזור עם תבוסה צורבת בבמה החשובה מכל. אבל היא עשתה את מה שאף הולנד אחרת לא הצליחה לעשות וזה גרמה לאוהדים שלה להאמין .

למרות הטיקי טאקה, היתרון בכל עמדה על המגרש, העליונות בכל המשחקים של הספרדים והעוצמה של הנבחרת האדומה , זו הזדמנות שלא תחזור ואני עדיין מאמין.

אז תודה לכם לכל השחקנים והצוות שלא נתנו לו יותר מדי סיכויים (בראש ובראשונה מודה, אני), אשר האמין כל העת שהוא הגיע לדרום אפריקה כדי לקחת את הגביע , גם אם בסופו של דבר הוא לא יגיע לאמסטרדם גרמתם לכל האוהבים האמיתיים שלכם אושר וגאווה.

מוקדש לאשתי האוהבת שסובלת אותי בכל ימי המונדיאל הזה, ובכלל !

רוני שטנאי

שתף רשימה זו באמצעות:
  • Print
  • Facebook
  • Twitter
  • Add to favorites
  • email

תגובות

תגובה מאת איציק אלפסי
11 ביולי 2010, 12:31

רוני,
היכולת שלך לבטא רגש במילים בצורה כל-כך מדוייקת מעוררת הערכה.

כנער תמיד חלמתי שתהיה לי חברה אוהדת כדורגל, ורצוי בית"ר ו/או ליברפול.. היום אני מאחל לעצמי משהו דומה למה שאתה זכית- אישה שבאמת לא מבינה על מה כל הרעש ותכניס לי קצת פרופורציות לחיים.. :)

תגובה מאת בני תבורי
11 ביולי 2010, 20:04

הידעתם כי על הספסל של נבחרת רוסיה, כמחליף ראשון של דסאייב ישב אחד שורה אובארוב?

תגובה מאת קובי
12 ביולי 2010, 8:03

כתוב כל-כך יפה (לא עושה עניין מאי אלו שגיאות כתיב קלות) שבא לי לבכות, עכשיו שכולנו יודעים את התוצאה.
אבל אתה ילד גדול, ויש לך אישה תומכת.
אז אתה תצא מזה.
תמשיך לחלום, ויום אחד זה יקרה.
כי זה מגיע לכתומים, וכנראה שמגיע גם לך.

תגובה מאת הופ
12 ביולי 2010, 11:51

נוגע ללב וכתוב נהדר.

תגובה מאת אבישי
12 ביולי 2010, 12:22

רוני,
מקסים מקסים מקסים.

מזדהה כל כך לגבי תחושת ההתאהבות בקבוצה שלך.
"…האהבה גם לעתים נחלשת והקשר נבחן מחדש כאשר יש דברים חשובים יותר בחיים כגון ילדים ופרנסה , לעתים האהובה עלולה כמעט לבגוד ולזנוח את כל מה שהתאהבת בו ואז אתה מרגיש מיאוס כלפיה כמו במונדיאל הקודם, ולעיתים היא יכולה לשוב ולהראות בעינך כמו האישה היפה ביותר בעולם בה התאהבת כמו בפתיחת היורו הקודם, אבל האהבה נשארה והיא תמיד תהיה איתי…"
כמה נכון! אני כל כך מרגיש ככה…

תודה.

תגובה מאת איציק אלפסי
12 ביולי 2010, 15:24

קובי- השגיאות כתיב עלי, הייתי צריך לערוך לפני.

רוני ,
כמו שכתבתי הייתי אתמול עם ספרד ושמחתי מאוד שהיא זו שזכתה, גם, ואולי במיוחד, לאור המשחק של הולנד אתמול.

אבל כמו שכתבתי בתגובות לפוסט שאחרי הגמר- אותכם האוהדים זה לא צריך לעניין ואם הולנד היתה זוכה גם ככה הייתם שמחים לא פחות מאשר אם היא היתה מנצחת בטוטאל-פוטבול של שנות השבעים. גם מילאן עשתה לנו (ליברפול) בית-ספר בגמר ההוא באיסטנבול וזה לא הפריע לי לחגוג שבועיים שלמים…

אני מקווה שתתאושש כמה שיותר מהר. כאוהד כדורגל שחווה לא מעט אכזבות אני מסוגל לדמיין איך זה מרגיש, אם כי אני לא מתיימר לדעת בדיוק כי מעולם נבחרת שאהדתי לא הפסידה בצורה כל-כך אכזרית בגמר גביע העולם.

אתה איש מיוחד ולפי מה שאתה מתאר יש לך גם אישה מיוחדת. בסופו של דבר זה מה שחשוב באמת.

כדורגל? תמיד יש הטורניר הבא..