קטגוריות
אנפילד בבל כל הרשימות ממשיך לנסוע נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

אדום כחול-לבן

משפחה. בפוסט הקודם דיברנו על כך שהתאגדות סביב רעיון מאחד יוצרת זהות משותפת שגורמת לאחווה וסולידריות. חוג האוהדים של ליברפול בישראל הוקם בקיץ 2005 אחרי שנפגשנו כמה חבר'ה בנסיעה ההיא לאיסטנבול וגלגלנו את הרעיון. המשפחה הזו מורכבת מאנשים שאלמלא האהדה לליברפול ספק אם היו נפגשים ומוצאים מכנה משותף. רומנים מרוקאים פולנים. שמאלנים ימניים. הרצליה רעננה ירושלים באר-שבע ואשדוד. מסעדות איטלקיות או שיפודים. מוזיאון או קניות. בירה עם קולדפליי או מועדון עם טייסטו. ואת כל הגיוון הזה מדביק ביחד רעיון אחד משותף, אהבה אחת גדולה שיוצרת משפחה. יש משהו במועדון הזה שמושך אליו אנשים מסוג מאוד מיוחד.

פשוט ונאמן. הוא משחק כל שבוע לעיני עשרות אלפי צופים באצטדיון ומיליונים בטלוויזיה אבל כשהוא נכנס לחדר ורואה עשרים איש יושבים ומחכים לו הוא נבוך. הוא יושב מקשיב ומדבר. עונה בסבלנות, נותן לכל אחד את כל תשומת הלב שבעולם. לא עונה לטלפונים או מקבל אס.אמ.אסים, לא מסמן שהוא צריך לזוז. מחייך בכל תמונה, חותם עם הקדשה מיוחדת. הוא לא מתכנן לחזור לשחק בארץ אבל יעלה מחר על המטוס אם המשפחה תבקש. הוא מקבל צמרמורת לשמוע את ה"לעולם לא תצעדי לבד" אבל זוכר איך התרגש באותה מידה ממשחק בווסרמיל.

משולש לא שווה צלעות. מאז שהכדורגל הפך לעסק שמגלגל מליונים כולם מרוצים: השחקנים שמרוויחים בשבוע סכומים שאנשים עם שניים ושלושה תארים ירוויחו בעשר שנים של עבודה. אלו שמגלגלים את העסק וגוזרים קופון שמן על עוד העברה בסכום שיכול להאכיל מדינה קטנה באפריקה כמה חודשים טובים. בעלי הבית הנרקסיסטים שמקבלים יותר שעות מסך מראשי ממשלה ונשיאים. ורק האוהדים מסכנים ואוכלים את הלב כמו ששר אריק אינשטיין.

בעסק כלכלי ישנה מערכת יחסים מוגדרת בין מי שעובד למי שמשלם. התפקיד של הראשון לספק את הכישורים שלו, של השני להמיר אותם לשטרות ירוקים. בסוף היום מחלקים אחד לי-אחד לך והולכים הביתה מבסוטים. אבל לעסק אין אנשים שקשורים אליו רגשית. לחברה בורסאית אין אנשים ששרים לה סרנדות ומפנטזים עליה בלילות. המשולש הזה של מעסיק-עובד-אוהד הוא מוטציה משונה ולכן המודל העסקי המוכר לא יכול לעבוד בכדורגל. משהו דפוק מאוד אם אחרי האימון השחקנים לוחצים על הגז של הב.מ.וו ובורחים מהילדים שחיכו להם שעתיים ושלוש בגשם שוטף כי המועדון מעדיף שאת המוצרים החתומים יקנו בכסף טוב בחנות הרשמית.

להתראות נעורים. אריגיא מבקש לעצור לרגע במסעדה של קראגר לאסוף משהו מחבר. לוקח לי כמה שניות עד שאני מתעשת. זה כנראה היה הערב היחיד שבו כולם הסכימו לעשות אותו דבר… האיחולים שלהם יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב. ואם נגעתי לאנשים בלב כנראה בכל זאת עשיתי משהו נכון בשלושים שנה האלה.

שני יתרונות להיות בן שלושים:
א. אני נפרד בשמחה מהנעורים. לא התחברתי לתקופה הזו בחיים ואיכשהו תמיד היה נדמה לי שאני לא בעניינים. אולי בגלל שאף פעם לא חשבתי שאני מת לא הרגשתי צורך "לעשות חיים". עכשיו כבר יש לי תירוץ למה ללכת לישון מוקדם עם ספר טוב.
ב. "בגיל שלי אנשים כבר לא משתנים". במקום לריב עם עצמי אני משאיר לאחרים להסתדר איתו. כמו שסבתא שלי אומרת "ירצו יאכלו – לא ירצו גם יאכלו"…

ירושלים דמרסיסייד. מה שיפה ברמונט שעברה העיר ליברפול בשנים האחרונות הוא ההשתלבות הטבעית של התהליך בנוף והאופי היחודיים של העיר. איכשהו גם מרכז קניות ובילויים אלה השדרה החמישית לא נותן לך את התחושה הממוסחרת והפלסטית יש בכאלה דומים במקומות אחרים בעולם. היכולת לשמר את התחושה הרומנטית והמשפחתית בהפיכה של עיר למטרופולין בורגני בזעיר אנפין היא משהו שצריך לחקות. בהרבה מובנים זה מזכיר לי את ירושלים: קניון או לא- על האבנים האדומות הישנות לא מוותרים. בדיוק כמו האבן הירושלמית.

Liverpool.exe למרות שהתוצאה היתה הכי הפוך שיכול להיות לא מצאתי הרבה הבדלים בין המשחק נגד סטוק למשחק נגד וילה. ליברפול היא אותה ליברפול: הנעת כדור מזרח-מערב עד שמגיעה הפרצה. או שלא. נגד סטוק שער מוקדם נתן למשחק את הדינמיקה הנכונה מבחינתנו וזה נגמר ברביעייה. זה יכל לקרות בקלות גם נגד וילה. אבל זה לא קרה. ועדיין ליברפול המשיכה לנסות עוד מאותו דבר. ועוד. ועוד.. אין תוכנית ב'. אין 'בו נעצור שנייה וננסה משהו אחר כי זה לא הולך'. מכונה. מתכנתים אותה והיא מכירה רק mode אחד לעבור בו. לא נורא, יום אחד השמש תזרח וגם רפא בניטז יהיה זיכרון נשכח.

 

17 תגובות על “אדום כחול-לבן”

איזה כיף לקרוא ורק חבל לי על ההפסד ( יותר מהפסד "רגיל") . מצטער שלא יכולתי להיות שם איתכם .
הייתי שמח שתרחיב על הפגישה עם יוסי . לשמוע קצת דברים מבפנים .
ובעיקר – הרבה הרבה מזל טוב .

תודה מתי.

פגשנו את יוסי פעם ראשונה ביום שישי אחרי האימון ביציאה ממלווד. להפתעתי הוא ידע על הביקור של החוג (מסתבר שעמית יצר איתו קשר מהארץ) והוא לקח את הטלפון של חזי והבטיח ליצור איתנו קשר. אחרי יומיים שלא שמענו ממנו וקצת התחלנו להיות סקפטיים הוא עמד במילה שלו ויצר קשר. קבענו איתו באותו ערב (ראשון) במלון שהחבר'ה התאכסנו בו. הוא הגיע וישב איתנו למעלה משעה והיה פשוט מקסים. החבר'ה שאלו הרבה על ליברפול ועל מה שקורה בתוך המועדון.

בגדול הוא כמובן היה חייב לשמור על "ממלכתיות" אבל עדיין למדנו כמה דברים מעניינים:
כמו למשל שהשחקנים ידעו כבר בסוף העונה שעברה שאלונסו לא יישאר, שבאבל הוא חלוץ, שלוקאס נלחץ מאוד במהלך המשחק מהתגובות שהוא מקבל מהיציע כשהוא טועה, שהשחקנים שומעים אתyou'll never walk alone בחדר ההלבשה לפני המשחקים, שריינה הוא ליצן לא נורמלי וקאוט ממשיך לרוץ גם כשהם יוצאים בערב למסעדה…

הוא סיפר עוד שבאימונים הם עובדים תשעים אחוז מהזמן על טקטיקה. הפתיע אותי לשמוע שבניטז לא נוכח באימונים ומי שמעביר אותם זה סמי לי ופלגרינו. למעשה הבנו ממנו שהחל מהעונה בניטז מתפקד למעשה כמעין מנכ"ל על והוא היחיד שמתעסק בכל הנושא של העברות, חוזים וכו' (את המו"מ על החוזה החדש הוא ניהל מולו).

הוא סיפר על הגאווה שלו להיות שחקן ליברפול אבל מעניין מבחינתי היה לראות שדווקא כששאלתי אותו על הנבחרת (אגב, אני הייתי היחיד שזה עניין אותו) פתאום משהו אצלו השתנה- שמתי לב שהוא לוקח את זה אישי יותר, שזה בנפשו, כאילו שליברפול זה עבודה אבל הנבחרת זה משהו מעבר. בעיני זה מאוד מצא חן אבל לדעתי החבר'ה קצת התאכזבו בנקודה הזו.

איציק,
מרגש לקרוא אותך ולחוות איתך הדברים מחדש.
שמחתי כל כך שהצלחנו לרגש אותך ולהיות איתך ביום המגניב הזה של יומולדת 30.
שיהיה רק טוב,
ואני מבטיח להמשיך לעקוב ולהגיב.

איציק ידידי – מזל טוב! לא יכולתי לחשוב על דרך טובה יותר בה יכולת לחגוג. וההפסד? באמת שולי. כמו שאמרת: יום אחד בניטס יילך ולכם יהיה טוב יותר. הבעיה היחידה שהיום הזה נראה רחוק מתמיד…

לגבי יוסי – לא צריך להיפגש איתו כדי לדעת שמדובר בבן-אדם מקסים ומיוחד ולא פלא שהאישיות שלו, ולא רק היכולת, מביאה אותה לגבהים בהם הוא נמצא.

איציק – תודה .
קצת מטריד אותי שרפא לא נוכח כמעט באימונים והפך למעשה למעין עסקן . אולי הכוונה שסמי לי מעביר את האימונים ורפא צופה מהצד ?
חוץ מזה , אם עובדים כל כך הרבה על טקטיקה – איך ממשיכים לחטוף בקלות ממצבים נייחים ?!
מה שעוד מטריד זה שידעו כבר מזמן שאלונסו עוזב ולא נערכו למחליף כשיר בזמן .
ועוד משהו בקטנה – האם גם במחצית השנייה של העונה שעברה ייחלת לעזיבתו של רפא ? ( לא שאני מתומכיו הנלהבים אבל יודע שבלעדיו עלול להיות הרבה יותר גרוע ) .
נ.ב. – ככל הזכור לי , עמית אמר לי שיוסי סיפר שקיבל הצעה מברצלונה בקיץ . יכולים להרחיב על הסיפור ? כמה רציני זה היה ? איך לא התפתה לעבור לקבוצה כזו ועוד יותר לעיר כזו ?

מתי – רפא מסתכל על האימונים מהמשרד שלו. זה דבר שכל המנג'רים עושים ורפא עד העונה הזאת היה עוף מוזר כשהיה נוכח ברוב האימונים.

איציק – היה לי שבוע מקסים בחברתך. שמחתי מאוד לדעת שאתה מצטרף אלינו והיתה חוויה עצומה!

עמית, תודה על הכל, אתה מוזמן תמיד.

שבי, תודה אחי. אתה צודק שיהיה קשה לאמריקאים להעיף את בניטז בגלל שכל ערעור מצדם על המעמד שלו נתפס ע"י הואהדים שגם ככה חמים עליהם לעוד פגיעה מצידם במועדון.

מתי,
יוסי סיפר שמי שמעביר את האימונים זה סמי ופלגרינו. גם לי הפריע שרפא הפך לסוג של עסקן, ועוד יותר איך זה שאנחנו אמורים להיות קבוצה שהחוזק שלה הוא בדגש על פרטים קטנים וכל מצב נייח נגדנו זה חצי גול.. שכחתי לשאול את יוסי על זה, חבל באמת.

לגבי ברצלונה, הוא באמת אמר שזה היה רציני אבל לא פירט למה החליט בסופו של דבר להישאר באנפילד.

וכן, גם אם רפא יביא גביע אליפות וליגת האלופות אני אשמח לראות אותו עוזב את ליברפול. הוויכוח שלי איתו הוא לא על התוצאות (שגם הם לא משהו כמו שאתה רואה), זה וויכוח עקרוני על דרך ותפיסת עולם.

ולא, לא יהיה יותר גרוע אם הוא יעזוב. סביר מאוד שיהיה יותר טוב. וגם אם לא, זה גישה מאוד עצובה לחיים להישאר עם משהו לא טוב רק בגלל החשש שיכול להיות יותר גרוע.

דותן, עכשיו ראיתי את התגובה שלך.
אותו כנ"ל לגבי, חבר.
ושאפו עצום לך ולעמית על התקתוק הכמעט מושלם של הטיול!

איציק – חיכיתי להערה שלך בנושא הגישה לחיים .
בעולם אוטופי – אתה צודק לגמרי .
בעולם הכל כך מעשי ותעשייתי שאני חי בו – לצערי , לפעמים אין ברירה והחיים הם בין השאר סדרה של התפשרויות .
ספציפית לנושא רפא – יכול להיות שיהיה יותר טוב בלעדיו ומאד יכול להיות שיהיה יותר גרוע . העונה האחרונה לימדה שהוא יכול להוביל לכיוון הנכון . אם העונה הזו הוא ייכשל אז זה יהיה הזמן להחליפו .

מתי,

אני איתך לגבי העניין של התפשרויות, זה גם משהו שאתה מבין בגיל שלושים… בגיל עשרים כשלא נראה לך משהו את חותך, בגיל שלושים אתה כבר בודק קודם מה האופציות החלופיות.
ובכל זאת, אני חושב שלפחות כתפיסת עולם אסור לנו לפחד משינויים אם דברים לא הולכים כמו שצריך רק מהפחד שאולי יהיה יותר גרוע. גם אם יהיה יותר גרוע לפחות תהיה לנו הידיעה שניסנו ונקטנו בגישה אקטיבית ולא נתקענו בעמדה סבילה (גם פאסיבית וגם סובלת…).

לגבי בניטז- אם מסתכלים על מבחן התוצאה אפשר אכן לטעון שספק אם מנג'ר אחר היה מגיע להישגים טובים יותר (אני חושב שכן אבל מקבל שזה נתון לוויכוח). אבל, שוב, הטענות שלי כלפיו הם על הרבה מעבר לכך ואתה והחברים כאן מכירים את הטענות האלה לא מהיום ובאמת שלא נעים לי לחפור לכם שוב…

איי איציק איציק – כיף לקרוא ולהיזכר
ואיך אתה שוכח את "גרארד איי לאב יו, איי לאב יו"…

חזי אחי, איך אפשר לשכוח.. למה אתה חושב הוא נראה כמו שהוא נראה נגד וילה? הוא עדיין לא התאושש….
ד"ש חם לאבא! יש לך אפשרות להעלות את הוידאו?

איציק, איזה כיף לכם שיש לכם חוג אוהדים של ליברפול. אם אנסה להקים חוג כזה לסאות'המפטון אז חוץ ממני , אני ואנוכי לא נראה לי שיהיו עוד קופצים…
לגבי ליברפול, עושה רושם נכון לעכשיו שהמנגינה נשארת – נצחונות על הגדולות בליגה, ותיקו או הפסדים נגד מידלסברו וכאלה.
ואי אפשר בלי מלה על החבורה המסכנה מהדרום , שמחפשת נצחון ראשון העונה
ואולי זה יקרה דווקא מול סטוקפורט בחוץ? כי כרגע מפרידות בינה למקום ה 6 שמוביל
לפליאוף 16 נקודות, וזה הרבה . אז אני מקווה שהם ייצאו מההלם שלהם וינצחו.
עכשיו אחרי שהפסידו שלשום לברמינגהם בגביע הליגה , אולי הראש שלהם יתפנה לליגה חחח .

גילי, אני אשמח להצטרף לחוג של הסיינטס בארץ בתור משקיף בדעה מייעצת :)
לא הייתי במשחק ביום שלישי אבל מהדיווחים שקראתי הסיינטס שיחקו לא רע בכלל מה שנותן תקווה להמשך העונה בליגה. פתיחת העונה באמת מאכזבת אבל צריך לתת לפארדיו זמן, בניגוד לבניטז, יש לי התחושה שהוא דווקא כן יעשה משהו מועיל עם המצרך הזה.

איציק,
ראשית, מזל טוב.
רציתי מאוד להצטרף לנסיעה, אבל מולה עומד טיול לניו זילנד מיד אחרי ראש השנה וגודל התקציב חייב בחירה. זה מזכיר לי שבראשית דרכי כאן בבלוג, הבעתי חשש שאהיה בניו זילנד לפני אנפילד…לא שיערתי כמה מהר זה יקרה. אתמול בחתונה של בן דוד ישבתי עם שני אחיו של החתן, אוהדים ורודים למהדרין, ובאומץ שרק בירה ושוטים של וויסקי יכולים להעניק, הסברתי להם כמה מעובדות החיים, כולל איזכור מפורט של הנצחונות עליהם השנה. בעיקר דיברנו על אהדה ומשמעותה, הסברתי להם מה ההבדל בין זוללי שרימפס לאוהדים אמיתיים, וכדי להמחיש, הבאתי מהאוטו את הלפטופ והראיתי להם את הבלוג והפוסט. לא הימרתי את דתם לאדום אמיתי, אבל סחטתי הרבה קריאות התפעלות לגבי מהות אהדה אותה כינית כל כך יפה "אדום – כחול לבן".

איציק,

נורא מרגש לקורא את הדברים שבניון סיפור לכם. אין כמו לשמוע סיפורים מה-inside

הוא הרחיב משהו על זה שבאבל אמור להיות חלוץ ?

גבי,
החבר'ה שאלו את יוסי למה באבל לא ממצה את הפוטנציאל שלו ובאופן כללי זה אפילו נראה כאילו הוא לא מתאמץ. יוסי אמר שקשה לו בגלל שהוא מתופקד בעמדה (שחקן אגף) שלא מתאימה לו כי התפקיד הטבעי שלו, גם לפי מה שהוא שיחק באייאקס וגם לפי מה שרואים באימונים, הוא חלוץ.

אני אישית מאוד סימפטי למצב של באבל ומבין את התסכול שלו. הסיטואציה בליברפול היא מאוד קשה לשחקנים מסוגו- התקפים ויצירתיים. השיטה של בניטז היא מאוד קשוחה וקפדנית ולשחקנים מהסוג הזה שזקוקים להמון חופש וביטחון בכדי להוציא לפועל את הפוטנציאל שלהם כמעט ואין סיכוי להצליח.

ואגב, זה בדיוק הסיבה שליוסי מגיע המון קרדיט על ההצלחה שלו, כי הוא מטבעו גם שחקן מהסוג המדובר. רק שהוא בעזרת המון נחישות ואופי הצליח לעשות את ההתאמות הנחוצות. באבל, כנראה גם בגלל גילו הצעיר יחסית, לא הצליח. והכישלון הוא לא רק שלו אלא גם של בניטז לדעתי.

סגור לתגובות.