קטגוריות
כל הרשימות נשמת כל חי

להציל את טל

ביל שאנקלי, המנג'ר האגדי של ליברפול, אמר פעם ש"כדורגל אינו שאלה של חיים או מוות- הוא הרבה יותר מזה". כאוהד אני אוהב לפעמים להיאחז באמרה הזו של שאנקלי בכדי להסביר לאחרים ש"לא מבינים" מהו המשחק עבורי. אלא שיש רגעים בחיים שבהם אתה עוצר את עצמך ותופס את הראש. רגעים שבהם דברים שהאמנת בהם פתאום נכנסים לפרופרציות. כדורגל איננו עניין של חיים ומוות, ותודה לאל שאנו יכולים להשתעשע במחשבה הזו כי יש כאלה שלא שפר עליהם מזלם ועניינים של חיים ומוות עבורם הם פשוט כאלה, חיים ומוות.

כזה הוא המקרה של טל אביטבול, נערה מתוקה מדבש בת 15 מקרית גת. טל היא אחת מחמישה תלמידים בבית הספר היסודי שפרינצק בקריית גת שחלו בסרטן. שלושה מהם כבר נפטרו בגלל המחלה, וכעת מידרדר גם מצבה של טל. מאז אוגוסט האחרון שוכבת טל בבית וסובלת. מגיל שבע היא נאבקת בסרטן, ובקיץ האחרון הידרדר מצבה. היא זקוקה לטיפול כימותרפי-רדיואקטיבי שמתבצע רק בסן פרנסיסקו, שעלותו 80 אלף דולר. בתקופה האחרונה התפשטה המחלה בגופה לאיזור הכבד, והיא נאלצת להתמודד עם הכאבים באמצעות נטילת מורפיום. אם לא תעבור את הטיפול היקר בזמן הקרוב, תחול החמרה במצבה.

טל היא אוהדת שרופה של בית"ר ירושלים, כמו כל משפחתה, ולפני שחלתה נהגה להגיע באופן קבוע למשחקי הבית באצטדיון טדי. מאז שחלתה נבצר ממנה הדבר. ראשי בית"ר, ששמעו שלאור התגברות מחלתה של טל נבצר ממנה להגיע למשחקים, החליטו בשבוע שעבר להפגיש אותה עם שחקני הקבוצה שהצטלמו עימה והעניקו לה מתנות ומזכרות.

השוער טברטקו קאלה עשה את הדרך ממרכז הארץ לביתה של טל בקריית גת על מנת לבקר את הילדה מקרוב. במשך למעלה משעתיים ישב קאלה עם הילדה הנרגשת וסיפר לה על הילדות הקשה שהייתה לו ועל מחלת הדם הקשה ממנה סבל מילד ואף איימה לקטוף את חייו. "הייתי במצב קשה מאוד", סיפר קאלה לטל, "היו רגעים שהייתי בטוח שהחיים שלי נגמרים וכשאתה ילד לפעמים אתה מרגיש חסר אונים, אבל הסביבה חיזקה אותי ובעיקר בזכות סבתא שלי ניצלתי וזה רק חיזק אותי להמשך הדרך. תראי היכן אני היום, זה רק בזכות האמונה והאהבה שנתנו לי". קאלה דירבן את טל והוסיף לה המון תקווה, "את חייבת להיות חזקה לא רק בשבילך, אלא גם בשביל מי שנמצא מסביבך ובשבילנו הקבוצה".

ביום ראשון בצהריים מיד לאחר האימון, זכתה טל לביקור נוסף, הפעם מצמד שחקני הבית עמית בן שושן ואבירם ברוכיאן. השניים עשו את כל הדרך לקריית גת על מנת לחזק את הילדה ולתמוך בה. טל זכתה למתנות ומזכרות רבות של בית"ר ירושלים וגם מברוכיאן ובן שושן שמעה חיזוקים ויצאה עם חיוך גדול לאחר המפגש.

למרבה הצער המקרה של טל אינו יחיד במינו, לא פעם אנחנו נדרשים לתרום ולסייע לחולה שנזקק לטיפול יקר או לניתוח דחוף בחו"ל. ובכל זאת, נדמה לי שהסיפור טל הוא בבחינת "עניי עירך קודמים" עבורנו משפחת אוהדי בית"ר ירושלים ומשפחת אוהדי הכדורגל בכלל. אני קורא אם כן לכל מי שיכול לסייע לתרום לעניין הכ"כ חשוב הזה ומי ייתן שבעזרת בורא עולם יבוא במהרה היום שהדאגה הכי גדולה של טל תהיה מה עשתה בית"ר בשבת.

3 אפשרויות התרומה עבור "הצלת חייה של טל":

1. בטלפון באמצעות כרטיס אשראי:
כל יום מ-8 בבוקר עד 22 בערב, בטלפון: 03-6777777 (נא לציין כי התרומה עבור טל אביטבול)

2. באינטרנט (תרומה מאובטחת באמצעות כרטיס אשראי):
סליקת התרומה נעשית באדיבות אתר חסדי נעמי, בכתובת:
www.neomi.org.il

3. הפקדה בבנק:
ניתן להפקיד ישירות למשפחה במספר החשבון: 180122 בנק דיסקונט קריית גת, סניף 131
למעוניינים בקבלה המוכרת לצרכי מס לפי סעיף 46, ניתן לקבל רק באמצעות תרומה דרך "חסדי נעמי" כאמור בטלפון או דרך האתר. (נא ציינו כי התרומה עבור טל אביטבול)

יש לכם אתר, בלוג או כל מדיה אחרת, הוסיפו בבקשה לינק לאתר של טל:

האתר להצלת חייה של טלי אביטבול

טל ושחקני בית"ר ירושלים, בביקור שערכה באימון הקבוצה ואצלה בבית.

7 תגובות על “להציל את טל”

אתה יודע מה איציק, נאיבי שכמותי קראתי בשקיקה וקיוויתי כל כך שבסיום הפוסט לא יהיה רשום אתר לאיסוף התרומה או מספרי טלפון וכו' , אלא משהו כמו, "בסיום הביקור ערכו שחקני הקבוצה הנרגשים מגבית בינהם וגייסו למען הילדה המקסימה שאיבדה שלושה מחברייה את מרבית הסכום הדרוש לניתוח שיערך בחודש הבא .." אבל המציאות טפחה על פני. כולי תקווה שהתרומה הצנועה של כל אחד ואחד מאיתנו תצליח להציל את חייה של הילדה הזו.

תגובה נוספת אחרי שיקול דעת נוסף, כי התגובה האחרונה שלי הייתה תוקפנית ולא במקום –
לא הייתי צריך לקשר בין יכולת הקבוצה לבין התרומה לטל, זה עירוב בין מה שחשוב למה שמאוד לא חשוב ביחס לחיים של ילדה בת 15, וייתכן שהשחקנים כן תרמו וגם התרומה הרוחנית שלהם ראויה להערכה.
אז אני לוקח בחזרה את התגובה האחרונה שלי, ואיציק – אתה רשאי למחוק אותה. אני יותר מאודה על כך.

בניגוד לשני המגיבים מעלי לא התאכזבתי מכך שבסוף הכתבה יש מספר בנק לתרומות,מכיוון שכדאי להיות עשיר במדינת ישראל עם אתה חולה במחלה סופנית,או מורכבת ,אחרת יש לך פחות סיכוי.
באופן אישי נהיתי קצת אדיש לסיפורים כאלה מכוון שבישוב שבו אני מתגורר כל שבוע מופיע סיפור עצוב כזה.
וכמו כן לאחר שהייתי כמעט קורבן לניסיונות הונאה בתחום הזה החלטתי שאני תורם רק בימי התרמה ידועים.
את תרומתי הגדולה ביותר אני עושה דרך הדסה עין כרם כחבר בבנק מוח העצם,לפני כשלוש שנים הם קראו לי באופן דחוף להגיע להדסה ולהתחיל בתהליך של תרימת מוח עצם,לאחר ההתאמה הראשונית (בדיקות הדם הנוספות עולות הרבה כסף),לצערי הרב אותו אדם נפטר והתהליך הופסק,זה הרגשה פנטסטית להרגיש שאתה מציל חיי אדם.

איציק,

אני מודה שתחושותי המיידת בתום הקריאה של הפוסט הכואב הזה, הייתה כזו של רוני. מצד שני, להלין על שחקני בית"ר במקרה הזה, פרושה יריה לכיוון הלא נכון.
העובדה שאכן אנחנו מתבקשים חדשות לבקרים לתרום להצלת חייו של נזקק, מעמידה בסימן שאלה גדול את אחריות המדינה כלפי אזרחיה.
חברה אנושית מוגדרת על פי יחסה לחלש. הכשלון הנחרץ, או שמא ההתעלמות מהחובה המוסרית לסייע במקרה זה ודומים לו, מציירים תמונה עגומה וכואבת.
חבל שמדינה כמו ישראל, שנוסדה על ערכי מוסר עתיקים כחדשים, מתחמקת מחובתה הברורה בעניין זה.
רפואה שלמה לטל, ויישר כוח על היוזמה.

בני – מסכים עם כל מילה . כמדינה אנחנו הולכים ומאבדים את ערכי היסוד של "ערבות הדדית" אשר היו עוגן עם הקמת המדינה.
אני מוכרח לציין שדווקא מהזווית החברתית, אובדן הדרך של המדינה בכל הקשור לעזרה ותמיכה בחלשים חושפת הרבה מהיופי בחברה הישראלית – יופי שמתבטא בין היתר בביקור השחקנים אצל טל ןבנכונות להתגייס ולתרום.
השהייה שלי בארה"ב בארבעת החודשים האחרונים – חברה אשר תופסת את אחריות המדינה כלפי אזרחיה כמינימלית במידה האפשרית, אשר ממשיכה להאמין ב"דת האינדיבידואליזם" בעדיקות קיצונית (גם לאחר בחירתו של אובמה) ,מסייעת לי לזכור את אותם מימדים אשר ראויים להערכה בחברה שלנו.

איציק אלפסי – תסתכל על מיעוט התגובות בהשוואה לפוסט הקודם,ואני חושב שזה מסמל את הניכור וההעיפות בחברה הישראלית.

סגור לתגובות.