מייד עם השער של סמואל יבואה תפסתי את הטלפון ורצתי להתקשר לחבר בארץ שלא שכח לאוחנה את השנים המבוזבזות כמאמן בית"ר ומייחל מאז לכשלונו. רציתי להסתלבט עליו ולשיר לו בטלפון "נה נה א-ויוה אוחנה!" אלא שעוד לפני שהקו מאנגליה הספיק להשלים את הדרך הארוכה לירושלים הגיע הבשורה על השער של מכבי פ"ת ומייד השתנתה המנגינה והשיר ל.."אלי התאכזבתי קשות…".
בגילוי לב אופייני אמר אוחנה בסיום המשחק שקריירת האימון שלו היא "לא הצלחה גדולה אבל גם לא משהו שאני בוכה עליו". אני מסכים עם כל מילה. רק שזו בדיוק הבעייה, אלי אוחנה לא נועד לבינוניות. אני מניח שגם אלי בעצמו פילל לקריירת אימון אחרת לגמרי. בוודאי אנחנו שגדלנו על "הנסיך מאסבסטונים" האיש שעלה לגדולה על החולות בימק"א, כבש את אירופה וחזר להושיע את בית"ר ממעמקי הליגה הארצית באצילות הכ"כ אופיינית לו, שהשתקפה כ"כ יפה בתנועה שלו על המגרש.
אני לא נוטה ליפול למלכודת שמציגה את אלי כנהנתן שלא מתייחס למקצוע האימון ברצינות. אני יודע שאלי הוא מאמן מקצוען ויסודי כמו כל אחד אחר בליגה שלנו. אלי גם אינו טיפש וודאי הבין כבר בשלב מוקדם שמה שהלך לו כ"כ בקלות כשחקן ידרוש הרבה יותר מאמץ והשקעה כמאמן. אלא שעם תוצאות לא ניתן להתווכח, ואלי המאמן רשם השנה את אחד הכשלונות המפוארים של השנים האחרונות בליגת העל כשהוריד ליגה קבוצה עם חומר שחקנים לשיפולי הצמרת (ואף למעלה מזה בעונה כמו האחרונה).
זה מצטרף לשנים הבינוניות על הקווים בטדי ולעונות הבעייתיות שבילה בשכונה. מכאן המסקנה היא אחת: אלי אוחנה הוא מאמן כדורגל בינוני, אפילו בינוני מינוס. זה כואב, זה מאכזב, אבל זו המציאות. כעת כולי תקווה שגם אלי בעצמו יפנים זאת ויפנה לקריירה אחרת, ולו רק בשביל הזכרונות שלנו. לא הייתי רוצה לראות את השחקן הגדול ביותר שלנו מתבזה על הקווים בלוד או רעננה, עם כל הכבוד. אני בטוח שבחור ממולח עם קסם אישי וכריזמה כמו אלי יוכל להצליח מאוד בתקשורת או בעסקים ואפילו בכדורגל, אבל בתחום הניהולי ולא המקצועי. על התחום הזה שיוותר כדי שחלילה לא תבייש זקנתו את נעוריו של המלך.
ושנייה לפני שאנחנו יורדים לחוף שני עניינים אחרים הקשורים למחזור סוף העונה:
א. יוסי מזרחי הוכיח בפעם המי יודע כמה שהוא המאמן מס' 1 בליגה- עם תוצאות, כבר אמרנו, קשה לתווכח. בכל קבוצה בה דרך בשנים האחרונות הוציא את המקסימום ואתה לא יכול לבקש יותר ממאמן. אני מודה שהייתה לי כלפיו ביקורת רבה בשנה שעברה כשאימן את בית"ר, בעיקר בגלל הכדורגל השמרני וה"לחוץ" שהקבוצה שיחקה. בדיעבד, אני מודה, הסיטואציה שבה היה יוסי לא איפשרה כדורגל מסוג אחר. סבור הייתי אז, וכך גם היום, שאם היה מקבל הזדמנות לבנות קבוצה בצלמו מהיסודות ולרוץ איתה לאורך תקופה מספקת היינו נהנים בטדי מכדורגל משובח בנוסף לתוצאות שאותם סיפק ממילא.
אני שמח בשביל יוסי והפעם גם מבין לליבו שסגר את החשבון עם ארקדי. כי עם כל הכבוד, ותסלחו לי על השכונתיות, ארקדי יכול ללכת כפרה על ליטרי הזיעה והדם שיוסי הגיר על אדמת הטרשים של ימק"א!
ב. ידידי היקר יובל כתב בבלוג המצויין שלו "אופסייד סטורי" סיכום מדוייק וממצה לביזיון שהתרחש ביום שישי בטדי. ברצוני רק להתייחס לנקודה אחת שקשורה בעקיפין למשחק:
לפני המשחק הוענקה לבית"ר צלחת האליפות ע"י יו"ר ההתאחדות אבי לוזון בצעד מכובד ויפה שאני אישית הערכתי מאוד. לוזון ידע היטב את קבלת הפנים הצפוייה לו בטדי ובכל זאת מחל על כבודות והגיע מתוקף תפקידו כיו"ר ההתאחדות לכבד את האלופה ומחזיקת הגביע. אולי זו תמימות מצדי, אבל הייתי מצפה שגם חברי ביציעי טדי יפגינו קלאסה דומה וישימו לרגע בצד את המחלוקות עם לוזון וההתאחדות ויכבדו את המעמד ואת האיש. זה כמובן לא קרה והקללות למי שהיה בסה"כ אורח שבא לכבד אותנו היו מכוערות ונתנו תחושה כללית של גועל נפש.
אלא שכמו שאומרים בצבא לכל שבת יש מוצאי-שבת… ומוצאי השבת האחרונה הביאה איתה את מופע האימים של אותו לוזון מול המצלמות בהרצליה. לוזון השתלח כמו אחרון הפרחחים במכבי חיפה ובית"ר על זה שהתנהגו בצורה לא ספורטיבית כאילו שבאיטליה ספרד ואנגליה קבוצות התחתית לא אספו במחזורי הסיום נקודות מריאל, ברצלונה, ליברפול וארסנל. וכאילו שאם מכבי פ"ת היתה יורדת זה בגלל שבית"ר או חיפה הפסידו באשדוד ולא בגלל רכבת ממאמנים וההחלטות ההזויות שקיבל העונה עמוס לוזון, אחיו של אתם יודעים מי.
בכך הוכיח לוזון הוכיח סופית למה הוא אינו ראוי ואינו יכול לשמש כיו"ר ההתאחדות כשהוא מעורב רגשית וכנראה גם מעשית בענייני אחת מקבוצות הליגה. למישהו יש ספק שהתוכנית השערוריתית שלו "להצלת" הכדורגל ע"י הגדלת הליגות היתה לא יותר מאשר ניסיון מתוחכם להקפיא את הירדות כשחרב הירידה מונחת על צווארה של הקבוצה שלו?
בשורה התחתונה אם מחברים את ההתנהגות המבישה בטדי וזו בהרצליה מקבלים מסקנה מתבקשת אחת: הכדורגל הישראלי ואבי לוזון ראויים מאוד אחד לשני!
זהו, ירד המסך על עונת 2007/08 וכמו שאבא שלי נוהג לומר "טוב שהיה וטוב שנגמר".
להתראות במחזור הראשון של גביע הטוטו, אי שם באוגוסט..
"גשם באלפסי" מעכשיו גם בפייסבוק, להצטרפות לחץ כאן
אוחנה – אכן קריירת האימון שלו שוברת לי את הלב. עצוב לי שמה שהצעירים של היום זוכרים מהאגדה שהיה אוחנה זה קריירת אימון כל כך לא משמעותית. עוד כשהיה שחקן בשלהי הקריירה חשבתי שמה שמתאים לו זה תפקיד דומה למה שעושה היום גיורא שפיגל בבית"ר. זה תפקיד שתפור על מידותיו. אולי זה עוד יקרה אחרי ש"ראש העיר בעיני עצמו" יעזוב אותנו לאנחות.
מזרחי – גם לי הייתה ביקורת קשה על המשחק של בית"R בימיו כמאמן. אני לא חושב שגם אם היו נותנים לו לבנות קבוצה בית"ר הייתה משחקת אחרת, כי מדובר על אופי של אדם שמשתקף במשחק שלו. הכדורגל היה אולי טיפה יותר שוטף אבל עדיין היה הגנתי מידי. לגבי האיש – אין בכלל מחלוקות. כמוך כמוני. איש יקר, נשמה אמיתית, מישהו שרק אוהד בית"ר אמיתי יודע לכבד ולהעריך. אמרתי כבר בעבר: שנים אחרי שהמאיים הסדרתי יעזוב, עדיין יזכרו כאן את מזרחי, שזה סוג של ניצחון מתוק.
לוזון – באמת ציפית שהקהל של בית"ר ימחה לו כפיים?!?!? איזו נאיביות מצדך… לגבי המופע הבלתי נתפס שלו – זה האיש, זו תרבותו, זו האמת שלו. זה לא ישתנה.
שבי ידידי,
מסכים לגבי אוחנה, ובמחשבה שנייה גם לגבי מזרחי. אהבתי את הניתוח לגבי האישיות וסגנון המשחק. כמו שארסן ונגר אמר פעם כ"כ יפה: "קבוצה משקפת את האישיות של המאמן שלה".
לגבי לוזון, אני לא עד כדי כך נאיבי ולא ציפיתי שימחאו לו כפיים.. אבל לפחות שייסתמו את הפה.