נסים בכר מאושר!

דקה, כל העולם יכול להתהפך בדקה… זה מה שקרה לנו אתמול באיצטדיון ר"ג… דקה שהפרידה בין כאב גדול, דיכאון וייאוש לבין שכרון חושים מוחלט והתפרקות מתשע-עשרה שנה של אכזבות! כל הקללות הוסרו- הפנדלים, הגמרים מול הפועל והכי חשוב- קללת הגביע שרבצה מעל ראשנו תשע-עשרה שנה, מאז הפעם האחרונה בא זכינו בתואר הכי מתוק שיש הזה. כ"כ מזמן זה היה- המשחק האחרון של אורי במדי המנורה…התגעגעתי למשחק שכזה- למתח, ללחץ בחזה… יותר מדי עונות פרווה עברו עלינו בעשור האחרון עם מעט מדי משחקים מהסוג הזה, אבל אתמול ההרגשה הישנה, המתוקה מרב כאב הזאת, חזרה… כבר כשהחל המסע המפרך הזה הזה לגביע האבוד, אי שם במרץ בסכנין, עמוק בלב ידעתי שזה יהיה מושלם רק אם הוא יחתם בניצחון על פ.צ. יפו. רצוי בגמר, והכי טוב בפנדלים! נכון, ההכרעה הזו היתה בערך הדבר האחרון שיחלנו לו אמש בזוכרינו ימים ימימה את הבצלים והשומים שאכלנו מבועטי הפועל בגמרים של 99' ו- 2000, אבל בסוף זה הגיע לשם.. ככה זה, קשה שמחתם של בני ירושלים כקריעת ים-סוף, אבל אין מתוקה ממנה!

בשורה תחתונה עליונותה של בית"ר אמש לא הוטלה ממש בספק לאורך כל מאה ועשרים הדקות. בעצם, אולי רק לפרק זמן קצר בתחילת המחצית השנייה. פ.צ. יפו ביישה את עצמה ואת המעמד במשחק זהיר ומפוחד, מבית היוצר של רפא בניטז ממש, כמיטב המסורת של אלי גוטמן. היה ברור שרק ממצב נייח או בלבול מקרי בהגנה יכול להגיע שער לאדומים. וזה באמת כמעט קרה עם ההחמצות של דגו וארביטמן בסיום המחצית הראשונה. חוצמזה אני לא ממש זוכר הזדמנות בה האדומים מההתנחלות הצפונית לבת-ים צלחו את מחצית המגרש.

גם בית"ר, ההגינות מחייבת להודות, לא ממש הבריקה. הדבר שהכי בלט במשחק שלנו אמש היתה האיטיות הזועקת לשמיים. כל התקפה מתפרצת הופכת להתקפה מתעכבת… וכל התקפה מסודרת מתארכת כאורך הגלות… הסיבה לכך נעוצה בבעייה המרכזית של בית"ר- קישור דלוח מדי. רק שחקן אחד בקישור, ברוכיאן, מספק טאצ' של יצירתיות ותחכום. כל האחרים הם מה שפעם היו קוראים "שחקנים אפורים" ועצוב לראות כיצד עלתה בדורנו קרנם של אלה.

אלברמן הוא שחקן נפלא, תחנה אחרונה. אלא שפעם תחנה אחרונה היתה התפקיד של הבלם לא של הקשר… אין ספק שיש לו חלק ענק, כנראה הכי גדול, בהישגים שלנו העונה אבל התמיכה המועטת שלו בהתקפה עומדת לנו לרועץ. גם בואטנג הוא חתיכת שחקן, ממש רמה מעל כל השאר בליגה שלנו, אבל בניגוד לעונתו הראשונה בקבוצה גם הוא ממעט מאוד להצטרף לחלוצים או לאיים על השער מרחוק. על זנדברג וטל לא ממש מתחשק לי יותר לכתוב- צל חיוור של השחקנים שהיו פעם.

במצב שכזה אין זה פלא שההתקפה של בית"ר נראית כ"כ איטית, מתעכבת כאמור. אינספור פעמים ראינו את ברוכיאן משתהה עם הכדור באגף ומחכה לתנועה של החלוצים (בן-שושן חלש, רומלו פתאטי) או להצטרפות של הקשרים שלא מגיעה. דווקא מי שהציל אותו הרבה פעמים היו המגנים, אלברז ויואב זיו הנפלא שהגיחות הנהדרות שלו באגף הביאו לנו את שערי הניצחון בשני השלבים הקודמים במפעל (ברבע נגד כפ"ס, ובחצי נגד נתניה).

שני מהלכים טקטיים הפיכו רוח חיים במשחק שלנו ויצרו מומנטום שיכל להכריע את המשחק עוד לפני הפנדלים וההארכה: האחד- הזזתו של ברוכיאן למרכז במחצית השנייה, והשני- הכנסתו של טוטו תמוז לחוד. לגבי ברוכיאן, צעקנו ונמשיך לצעוק, שהשחקן הנפלא הזה חייב לקבל את התפקיד של עושה המשחק באמצע המגרש, פליימייקר. נכון שהתפקיד הזה כבר לא באופנה אבל אנחנו בירושלים ממילא אף לא הינו מעודכנים.. לגבי טוטו, פשוט חבל שהשחקן הזה יתבזבז! יש בו שילוב נדיר של פיזיות וטכניקה. אם מישהו יקח את השחקן הזה לידיים (ומהר!) יצמח לנו בקרוב מאוד חלוץ ענק, סוג של יעקובו. אם זה לא יקרה אפשר לסדר לו כבר מקום על הספסל של אלי בכפ"ס, ממש ליד מאור מליקסון.

מלה אחרונה לגיבור הגדול של הערב, ושל כל מסע הגביע, טברטקו קאלה. האכלנו אותו מרורים כל העונה בעיקר בגלל השטות שלו בפרמיירה נגד קופנהאגן שעלתה לנו בחלום ליגת-האלופות. אבל בשורה התחתונה, למרות החששות, הוא מיעט מאוד לשחזר את אותה "הברקה" במשך העונה. מעבר לזה הוא ממש הביא לנו את הגביע במו ידיו עם ההצלות בפנדלים בסכנין ואמש, ועם ההצלה הכפולה המדהימה מהפנדל והריבאונד של איתי שכטר בחצי-הגמר. תודה אדוני שר הביטחון!

זהו.. אפשר לשחרר אנחת רווחה להתרווח לאחור ולחייך באושר גדול! יש גביע, יש אירופה ובעז"ה בשבת תהיה גם אליפות!! ביום בהיר רואים שש-שש (שש גביעים, שש אליפויות!!!). כל מה שנותר הוא לשיר בקול גדול את להיט הזהב שכתבתה אהובה עזורי בעונת 76' לכבוד הגביע הראשון שעלה לבירה:

שוקלד-מנטה-מסטיק על הגובה,
נסים בכר מאושר!
לקבוצה היום נוריד הכובע-
הגביע של בית"ר!!

תל-חי

פורסם בקטגוריה ימק"א, כל הרשימות, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא נסים בכר מאושר!

  1. מאת שבי כהן‏:

    אהלן איציק,

    קודם כל רשימה נפלאה! הבלוג שלך ושל יובל ממש משמחים אותי כבר הרבה זמן. סוף סוף יש מקומות שכותבים על בית"R בצורה אינטיליגנטית ומהנה, בלוגים שגורמים להרבה אנשים, שלא מאמינים שאוהדי בית"ר יודעים לכתוב, ללמוד שגדלים בהרים גם בני אדם ולא רק בבונים…

    הרשימה של אתמול, לפני המשחק, הייתה מרגשת והצליחה להכניס אותי לאווירה, שכמו שאמר יובל, קצת נעלמה לי בשבועות האחרונים.

    ברכות והמון הצלחה. מבטיח לעקוב ולהגיב, וכמובן – להעלות דעות מנוגדות (רוצה אחת? תמיד חשבתי כמוך שברוכיאן חייב לשחק במרכז, היום אני לא משוכנע לגמרי. אבל נפתח את זה בהזדמנות אחרת).

  2. שבי, דבר ראשון תודה.
    גם אני נהנתי מאוד לקרוא את הרשימות שלך בספורטאנטר לפני ואחרי המשחק.

    מאז שנכנסתי לענייני הבלוגים אני מגלה יותר יותר אוהדי בית"ר בתחום של כתיבת הספורט, הרבה יותר ממה שנדמה שקיימים. אפילו דורפן הודה שהיה בעברו אוהד בית"ר ומעריץ גדול של מלמיליאן.
    אם תרצה, עוד מיתוס שנשבר שאתה יכול להוסיף למאמר שכתבת בענין..

  3. מאת רן‏:

    איציק, ראית את המשחק כמוני באינטרנט?

    עד המשחק הייתי אדיש לגמרי בגלל כל הבלגן של החודש האחרון אבל בפנדלים כבר בקושי נשמתי…

    בית"ר שיחקה הרבה פחות גרוע ממה שנוימן הליצן (אליל נעורי…) אמר, רק שאת רומולו היה צריך להשאיר בנתב"ג בדרך לירושלים.

    גם בן שושן וזנדברג פשוט גרועים אבל בואטנג ענק וברוכיאן תמיד מענג, גם כשהוא בינוני.

    לא ברכת אותי על האליפות של יונייטד!

  4. רן ידידי,
    את המשחק ראיתי באמת באינטרנט וסבלתי כמוך מהשידור והפרשנות המלומדת…
    לגבי רומלו אני כמובן מסכים ובאמת הגיע הזמן שמאמנים ישראלים יבינו שלא כל מי שמקפיץ כדור יחף על החול בקופה-קבנה הוא שחקן כדורגל…

    לגבי העניין האחרון שהזכרת- עשיתי בדיקה קצרה ובאף אחת מהליגות שאני עוקב אחריהן לא הוכתרה לאחרונה אלופה בשם "יונייטד" כפי שאתה טוען… אבל אני מבטיח לעשות בדיקה מעט יותר מעמיקה ולחזור אליך בהקדם :)

סגור לתגובות.