J'ai tout oublié des campagnes
D'Austerlitz et de Waterloo
D'Italie, de Prusse et d'Espagne
De Pontoise et de Landernau
Jamais de la vie
On ne l'oubliera
La première fille
Qu'on a pris dans ses bras
כבר שכחתי את כל הקרבות
את אוסטרליץ ו-ווטרלו,
איטליה פרוסיה וספרד
את פּונטוּאָז ולֶנדֵרנָאוּ.
אבל אף פעם, בחיים
לא נשכח אותה
את הבחורה הראשונה
שלקחנו בזרועותינו
("הבחורה הראשונה", מילים ולחן: ז'ורז' ברסאנס)
בכדורגל, כמו בחיים עצמם, שום דבר לא מובן באהבה.
אם בבחירת קבוצה לאהוד יכולים להיות עוד שיקולים רציונאליים (לוקאל פטריוטיזם, שיוך פוליטי, אהדה משפחתית וכדומה…), את השחקנים הראשונים שאהבנו לא יכולנו לבחור, הם פשוט היו שם.
מאורי מלמיליאן ועד לאלי אוחנה, ילד הולך לאצטדיון, ושחקן יכול לקנות אותו במחיר של מהלך אחד. סיבוב על המקום ובעיטה לקורה של אחרון השחקנים יכולים בקלות לגרום ל"אבא מי זה?" וגם אם התשובה תהיה "עזוב זה סתם שחקן" בהרבה מקרים זה לא יעזור, זהו, הילד התאהב וכמו בחיים – את האהבה הראשונה אף פעם לא שוכחים.
זה לא דבר שניתן לזלזל בו, זהו עניין מהותי מאוד, השחקן הראשון שילד מעריץ יכול פתאום לבגוד ולעבור לקבוצה השנואה ביותר (ע"ע אבוקסיס או פיגו), אבל אין מה לעשות, כמה פעמים הבחורה שאהבנו הופכת לבת זוג של הבנאדם שהכי שנאנו בכיתה?!
לפעמים הערצה לשחקן מסויים גורמת לאהדה של קבוצות שונות שאליהן הוא עבר, יש לי חבר שהיה מת על ריבאלדו, כך יצא שהוא כיום אוהד של ברצלונה מילאן ואולימפיאקוס (!), אחר אהב את רונאלדו (האמיתי) ועצר רק כשהוא הגיע לריאל מדריד, אני לפני 13 שנה ראיתי משחק בו שיחק חבייר זאנטי ומאז אני אוהד של אינטר (לא נראה לי שזאנטי מתכנן מעבר בקרוב, כך שאני כנראה אשאר עם אינטר).
כל זה מביא אותי לחשוב על העונה הקרובה של בית"ר ירושלים דווקא מהזווית הזאת. ואני חייב להודות שאני יותר ממקנא באוהדים הצעירים שייצטרפו אלינו השנה ביציעי טדי, כי דווקא מהמצב המעט מוזר שנקלעה אליו בית"ר ירושלים בשנתיים האחרונות, נוצרה קבוצה שכל כולה מושא להערצה.
מהיו"ר דרך המאמן ועד אחרון השחקנים, כל אחד נמצא שם כי הוא רוצה ואוהב את בית"ר, ואני מאמין שגם על המגרש האהבה הזאת תבוא לידי ביטוי.
אני לא זוכר עונה שלפניה היו כל כך הרבה הצהרות אהבה של שחקנים לקבוצה בה הם חותמים, אני גם לא זוכר שחקן זר מתלבט בין הצעה של קבוצה בחו"ל ובין בית"ר כשהשיקולים שלו הם לא רק פיננסיים.
ומחוץ למגרש (ההתנהלות של קורנפיין, הקמת העמותה וכו') מתעוררת התקווה שאולי סוף סוף מתחיל שינוי בתרבות האהדה של הקבוצה שלי ובתדמית הציבורית שלה.
כל אלה גורמים לכך שלא חיכיתי לפתיחת העונה ככה מאז שהייתי ילד, ולקנאה שיש לי בילדים שימצאו שחקן להעריץ, לא משנה מי מהרוש ועד לבן שושן כל פגיעה תהייה בול.
והנה ז'ורז' ברסאנס שר על האהבה הראשונה:
דוד אוזן ('דוד מירושלים')
La Première Fille (live) Brassens
Uploaded by Ben-Yehuda. – Music videos, artist interviews, concerts and more.
הערה אחת,
בשונה מהרבה מאוד שירים של ברסאנס שתורגמו לעברית, לא מצאתי תרגום לשיר הזה, כך שהרשיתי לעצמי להשתמש בצרפתית החלודה שלי לצורך התרגום.
השארתי גם את המילים בצרפתית, כך שאם יש טעות תרגום אני לוקח מראש את האשמה על עצמי.
דוד,
מי שמצרף שיר של ברסאנס לפוסט על כדורגל פוגע הכי עמוק שאפשר במהות של להיות אוהד. פוגע במובן קולע למטרה כמובן.
לגבי אינטר, נו, אולי תבין מה עבר עלינו, אוהדי ליברפול בשנים האחרונות…
נהדר דוד!
יפה ומדויק.