קטגוריות
יהדות השרירים ימק"א כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

במקום דקת דומייה- דקה למחשבה

אני לא יודע מי ה"גאון" שהחליט לערוך דקת דומייה לזכר הנערים שנהרגו בטבח בירושלים לפני פתיחת המשחק בין אח"י נצרת להפועל פ"ת, אבל כמו במקרה של דקת הדומייה לזכר רוה"מ יצחק רבין ז"ל לפני המשחק בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים, היה צפוי שהרבה כבוד לזכרם של החללים לא יצא מהעניין. כביתר"י יש משהו מאוד מפתה עבורי לקפוץ כרגע ולומר "אמרנו לכם", אבל נדמה לי שחוץ מהלהים את האווירה לקראת משחק הגביע ביננו לנצרת בשבוע הבא שום מסר חיובי לא יעבור ממהלך שכזה.

אני מניח שלהתאחדות היו כוונות טובות כשרצתה לייחד את האוהדים עם זכרם של הנרצחים. אלא שבמציאות המורכבת של הכדורגל הישראלי, שהיא תשקיף מדוייק של המציאות הבלתי אפשרית בחברה הישראלית, תבונה ורגישות הם מצרכים הרבה יותר נדרשים מאשר התנהלות קבילה-פוליטית.

בכלל, כל הרעיון של דקות הדומייה למינן צריך לדעתי להישקל מחדש: במציאות הקשה, ולעיתים אף הסוראיליסטית בארץ, משחקי הכדורגל הם אי קטן של שפיות- בריחה מהמציאות שטקסים כגון אותן דקות דומייה שואבות אותך לתוכן חזרה בעל כורכך. אני מסוגל להבין שמועדון שאחד מאושיותיו הלך לעולמו מעוניין להנציח את זכרו, גם הנצחת זכרו של אוהד הקבוצה היא מתקבלת על הדעת, במקרים כאלה דקת דומייה נראית מתאימה. אבל אני בספק גדול אם משאלתם האחרונה של קורבנות פיגועים או חיילים שקיפחו את חייהם היתה שבטדי או בלומפילד יפסיקו לרגע את פיצוח הגרעינים ושירי הנאצה לקהל שממול וישתקו דקה לזכרם. האבסורד גדול עוד יותר כשמדובר בקורבנות הטבח מאתמול שהיו תלמידי ישיבה שמן הסתם כדורגל היה מהם ואילך. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק לחשוב שאנשים יראי שמיים "יזכו" לכך שיכבדו את זכרם במסגרת אירוע המוני של חילול שבת בפרהסייה..

אני לרגע לא מתעלם מהמשמעות הנוראה שיש להתנהגות המבחילה והתת-אנושית של אוהדי נצרת. אבל מגרשי כדורגל, וכדאי שמי שצריך יפנים את זה סופסוף, הם לא המקום לחנך בהם את החברה. אם כבר, מגרשי כדורגל הם מראה נכוחה לערכים והלכי הרוח בתוכה. בשביל לחנך ישנו למשל מוסד שנקרא "בית-ספר", מוסד שקרנו בחברה הישראלית הולך ומדרדר משעה לשעה. שזה בעצם מסביר בדיוק את המציאות המכוערת שמשתקפת אלינו מהיציעים של טדי, עילוט, ובעצם גם כל מגרש כדורגל אחר בארץ.