שירת הוובוזלה (16): הוסר האיום הגרמני

null

כמה אירוני ששער הניצחון של ספרד הגיע בצורה אולי הכי גרמנית שיש.

יש להוריד הכובע בפני פויול, לא רק בגלל השער, בגלל המחויבות הבלתי מתפשרת בתפקידו כבלם. צ'אבי אנייסטה ושות' יכולים למסור את עצמם לדעת מקדימה כי יש להם אחד כמו פויול מאחורה.

ספרד הנוכחית היא, אם לשאול מושג שטבע רונן דורפן, נבחרת היסטורית. היסטורית במובן הזה שנזכור אותה גם עוד שנים רבות קדימה בזכות סגנון המשחק המובחן שלה – הנעת הכדור המושלמת.

מקצועית, סגנון המשחק של ספרד עמד למבחן כבר מהמשחק הראשון (מי זוכר היום שהיא בכלל פתחה את הטורניר בהפסד?) והמשיך להיבחן בכל אחד מהמשחקים הבאים – הקבוצות עשו הרבה שעות בחדר הוידאו עם הדי.וי.דים של היורו האחרון ובאו מוכנות.

אבל ספרד עמדה בצורה מעוררת ההערכה בכל המבחנים. היא לא נטשה לרגע את משחק המסירות הסובלני, לא איבדה עשתונות כשדברים לא הלכו לפי התוכנית ולא פיתחה תסכול. הניצחון שלה הוא ניצחון של דרך ושל אמונה בדרך.

מנטלית, ספרד עברה את אחד המבחנים הקשים ביותר – מבחן "האלבום השני". זה דבר אחד להצליח כשלא מכירים אותך, או כשהציפיות ממך מגרדות את הרצפה, זה אחרת לגמרי כשכולם נושאים אליך עיניים בציפייה.

אינדיבידואלית, הזכרנו כבר את פויול אבל גם מילה על פדרו, תגלית העונה באירופה לטעמי, שתפס בצדק את מקומו של טורס בהרכב והיה נפלא.

הכנסתו של פדרו להרכב שינתה קצת את סגנון המשחק הספרדי – דויד וייה, שהצבתו בכנף שמאל במשחקים הקודמים היתה לטעמי הברקה של דל-בוסקה, חזר לתפקיד המוכר שלו כחלוץ מרכזי ואנייסטה הגיע יותר משמאל.

אמנם וייה, באופן אירוני משהו, היה דווקא פחות אפקטיבי בתפקידו הטבעי, אבל רוב המצבים המסוכנים של ספרד הגיעו דרך פדרו ואנייסטה מהאגפים. בשיטת המשחק הזו ספרד נראתה טיפה יותר מאוזנת.

ומילה אחרונה על קסייאס – סאן איקר עשה כמה שטויות לא אופייניות בתחילת הטורניר, אבל כשהכסף הונח על השולחן הוא הגיע כמו תמיד.

נגד פרגוואי ברבע-הגמר זו היתה הצלת הפנדל במצב של 0:0 וכך בדיוק הערב עם העצירה במצב של קרוז כשכל ההגנה שלו הלכה לישון. דקה אחרי זה פויול כבש.

הסניוריטה קרבונרו יכולה לחייך.

null

פורסם בקטגוריה כל הרשימות, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

11 תגובות בנושא שירת הוובוזלה (16): הוסר האיום הגרמני

  1. מאת אביאל‏:

    בתור אוהד גרמניה, אני מרגיש שהפכתי לאוהד הולנד טיפוסי, מה טוב להציג כדורגל טוב אם אתה עף בחצי גמר במונדיאלים של 2006 ו2010 ומפסיד בגמר יורו 2008 ? תוחזר גרמניה המאיימת של פעם ! זאת שלא מקבלת גולים טיפשיים כל כך בקרן (איך לא שומרים את פויל ?!?!?!) וזאת שמצליחה להשוות בדקה ה90 במקרה הצורך ! נמאס, רוצים יעילות ! וקשיחות, איך אפילו לא מקבלים כרטיס צהוב אחד ? איך עושים 9 עבירות ב90 דקות ? מה כייף בזה ? איפה קצת דם רע בין שחקנים במקום חיבוקים ופרגונים הדדים ! אני רוצה כדורגל של פעם ! ולא כדורגל של מסירות ! והיה פנדל על אוזיל שאף אחד לא מדבר עליו !!!

    עד כאן הוצאתי את התסכול…עכשיו באמת שהגיע לספרד לנצח היום, הם היו הקבוצה העדיפה, גרמניה לא הצליחה להכתיב את הקצב, למרות שנגמר 51 – 49 באחזקת הכדור לטובת הספרדים הם אלה ששלטו בקצב המשחק והכריעו אותו, מולר היה חסר באגף ימין אבל אלה סתם תירוצים, בקיצור שיהפכו קצת את היוצרות ויגדלו קצת בלמים זריזים קשוחים ויעילים בדיוק כמו פעם !

  2. מאת אבישי‏:

    אני אוהב אותך ספרד! :)

    מודה שחשבתי ששום דבר כבר לא יעצור את הגרמנים, אבל ספרד עשתה זאת. נכון שמרחוק זה נראה 0:1, 0:1, 0:1 – אבל ספרד בכל משחק שיחקה הרבה יותר טוב מהיריב, הגיעה להרבה יותר הזדמנויות, לא ניצלה בעיקר בגלל יכולת חלשה בהתקפה. במשחק מול הגרמנים גם היכולת היתה הרבה יותר טובה.

    ועוד כמה נקודות:
    1. פויול. הייתי די מסוכסך איתו. הוא היה נראה לי כמו כסחן שמקבל תעודת יושר כי הוא בצד של "הטובים", קרי ברצלונה. וזה אולי בגלל שהוא שיחק בצד של ספרד (קרי "הטובים" :-)), אבל באמת שהתאהבתי בו. ראיתי את הצד היפה שלו; הצד הלא מתפשר, שמקריב את עצמו (כ-חילה! כ-חילה! :)) וגם הגול שלו… פנטסטי. אולי שחקן הנשמה האולטימטיבי.

    2. דל-בוסקה. איזה ניצחון. כמה עוול גרם לו המועדון האהוב עליי. איך אני שמח כשהאיש הצנוע הזה מנצח (וסוף סוף גם מחייך!)

    3. אף אחד לא שם לב, אבל בשקט בשקט אתמול היה רוב קטאלוני בהרכב של נבחרת ספרד. לא עניין של מה בכך.

    4. עולם כמנהגו נוהג: ספרד יוצרת ומשחקת; גרמניה משבשת, משחקת בונקר ועושה עבירות. הפעם גרמניה הפסידה 0:1 קטן. יש.

    5. נכון שאם היו מתרגמים את נבחרת ספרד לעברית, השילוב בין צ'אבי לאינייסטה היה כמו השילוב בין ביברס נאתכו לאבירם ברוכיאן? (יאללה נאתכו לבית"ר! :-))

    6. איקר. מלך אמיתי. השוער הטוב בתבל. ואם יש סיבה שאני רוצה שספרד תיקח, זה הראיון עם קרבונרו…

    אחחחח, קרבונרו….

  3. אביאל,
    דווקא כל הסיבות שהזכרת גורמות לי הפוך- לסמפט יותר את גרמניה (טוב נו.. לשנוא אותה פחות..), היא נראית פתאום קצת יותר אנושית.

    המשחק של גרמניה בטורניר היה מבוסס על סגירה חזקה ויציאה להתקפות מהירות מאוד עם מספר גדול של שחקנים. היה ברור שהמפתח לניצחון ספרדי יהיה א. לא לקבל גול בהתקפות המתפרצות ו- ב. לא לקבל שער שטותי ממצב נייח – אלו שני הדרכים היחידות שבהן גרמניה יכלה להבקיע.

    אפשר היה לראות שמרגע שספרד עלתה ליתרון וירדה אחורה, הגרמנים, שהיו צריכים לייצר עכשיו משהו במשחק מסודר, לא הגיעו לשום מצב.

    אבישי,
    האחד-אפסים של ספרד מרמים בדיוק כמו הרביעיות של גרמניה. כמו שכתבת נכון ספרד שלטה לגמרי בכל אחד מהמשחקים האלה. הגדולה שלה באמת זה שהיא שילבה את זה עם משחק הגנה נפלא. לספוג שני שערים בשישה משחקים זה תעודת כבוד להגנה הזו ובראשה- פויול וסאן איקר.

    אני מקווה שדל-בוסקה נהנה מההישג, מגיע לו באמת, פשוט לפי הפרצוף העגום שלו גם אחרי שערים נראה שהוא משום מה סובל…

    הרנסנס של נבחרת ספרד הוא בזכות קטאלוניה- חד וחלק. מרגע שאימצה את האתוס, סגנון המשחק והשחקנים הקטאלונים היא הפכה מעוד נבחרת טובה לנבחרת הטובה בעולם. אולי מה שסימל את זה יותר מכל היתה הדחתו של ראול, הגיבור הקסטליאני הגדול, מהנבחרת ערב היורו.

    לא חשבתי על נאתכו, נשמע רעיון טוב באמת.. אבל אבירם מזכיר כל כך את אנייסטה, לא רק בסגנון המשחק, גם במראה, באמת!

  4. מאת אביאל‏:

    איציק – מה עוזר הפרגון ? כמו שכתבתי, מחמאות יש גם להולנד ולהונגריה של פעם, אבל מי זוכר, גרמניה השיגה שלוש גביעי עולם בעקבות השיטה ההיא, עובדה שלספרד והולנד שקל לפרגן להן יהיה רק אחד ביום ראשון, לכן בתור אוהד זה בהחלט מבאס, אני מקביל את זה לעניין של בית"ר ושחקני הבית, בזמן האליפויות הרבה אנשים (גם כאן בבלוג) רצו לראות יותר שחקני בית, היום שאנחנו נשענים עליהם זה רומנטי והכל אבל זה שווה מקום חמישי בליגה ומפחי נפש, אז בסופו של יום, כל אדם (לדעתי לפחות) יעדיף לסיים עם משהו ביד מאשר עם גאווה על הקיר.

    אבישי – בתור אוהד ריאל, הנחמה היחידה שלי היא שלמרות כל הסגל של ברצלונה בסוף הקפטן של ריאל מדריד יניף את הגביע אם ספרד יזכו, זה גם משהו…

  5. מאת אביאל‏:

    ואיציק – אל תגזים ! ברוכיאן הרבה יותר נאה מאנייסטה שדומה לסוג של חייזר עם עיינים מפחידות…

    :)

  6. אביאל,
    אובייקטיבית אני לא חושב שאפשר לקבוע מה עדיף- רומנטיקה או תארים. זו שאלה טובה באמת שאנחנו חוזרים אליה בדיונים בנינו שוב ושוב בהקשרים שונים. דעתי ידועה אבל אני גם מסוגל להבין את הצד שלך.

    אנייטסה? ברוכיאן? צרות של הנשים שלהם… אנחנו עם קרבונרו! :)

  7. מאת הופ‏:

    פוסט מצויין ומדויק. אהבתי את דימוי "האלבום השני" :)

  8. הופ, תודה. וזה המקום להמליץ לחברים כאן על הבלוג המצוין שלך:
    https://tsad2.wordpress.com/

  9. מאת בני תבורי‏:

    אפשר עוד תמונות של קרבונרו?

סגור לתגובות.