השבוע אנחנו לוקחים הפסקה קצרה מסיפורי מונדיאל לקראת הביקור המדובר של הפועל ת"א מחר בטדי. לקראת המשחק, שעשוי להכריע את גורל האליפות עבור האדומים, מחזיר אותנו רן לאותה שבת מפורסמת בימק"א, לפני 26 שנה, בה דווקא בית"ר היתה זו הזקוקה לניצחון על-מנת לזכות באליפות ואילו סיני ושות' רק באו לקלקל. ולקלקל הם קילקלו… ________________
ערב ל"ג בעומר 1984. שני ילדים טובים חיפה יושבים מתוחים מול מקלט הרדיו ומקשיבים לשירים ושערים.
שבע/שמונה שנים קודם לכן הם קיבלו החלטה מוזרה שתשנה את חייהם לעולם. בגלל עלם חמודות צנוע שלבש את החולצה מספר 8, הם החליטו לתמוך בקבוצה שלו. באותה תקופה הקבוצה הבולטת בעיר שלהם היתה הפועל. מכבי, שתככב בסיוטים שלהם בעתיד, בכלל ירדה ליגה באותה עונה (באופן אירוני, בעזרתו האדיבה של אותו מספר 8, שכבש רביעיה לרשתה בקריית אליעזר, באחד המשחקים הפחות זכורים לאוהדי בית"ר, שהסתיים בתוצאה 6-1) ולא משכה את עינם יותר מדי.
אבל אנחנו כבר ב- 1984 ובית"ר ירושלים עוברת את התהליך הפחות או יותר קבוע של אותה תקופה. פתיחה טובה של העונה והתברגות בצמרת ותהליך היחנקות איטי שאמור להסתיים בפעם השלישית או הרביעית באובדן האליפות. אבל אולי הפעם לא?
העונה כבר קרובה לסיומה והפועל תל אביב, שהיתה צמודה לבית"ר כל העונה, מאבדת גובה ולפתע מתגלה יריבה חדשה. יריבה קרובה גיאוגרפית. יריבה שעלתה ליגה עם בית"ר רק שלוש שנים קודם לכן. ערב המחזור ה- 29 המרחק ממנה הוא בסך הכל 2 נקודות.
בית"ר אמורה לשחק היום בימק"א מול הפועל תל אביב, שכאמור כבר איבדה עניין בליגה. מכבי חיפה מתארחת ביהוד. נצחון של בית"ר ותיקו של חיפה יבטיח אליפות ראשונה בהסטוריה.
המשחק מתחיל, והמחצית הראשונה כבר נגמרת ובימק"א כלום לא קורה. אך במחצית השניה מגיע "איתות" מימק"א והנשימה נעצרת. "קבלו את השקט!" צועק אליהו בן און/צחי נוגה/דני דבורין…
וכך תוך 10-15 דקות ה"איתות" הזה מגיע עוד פעמיים והפועל כבר מובילה 3-0. במקביל חיפה כובשת שער יחיד ביהוד ושער הכבוד(?) של נחום תא-שמע כבר לא מעלה ולא מוריד כלום.
המחזור מסתיים ובית"ר יורדת לראשונה מזה כ- 15 מחזורים למקום השני (בניגוד לדברי הרהב השקריים של שלמה שרף, באותה עונה כבר הוענקו 3 נקודות לנצחון).
שני הילדים כבר לא עושים מדורה באותו ל"ג בעומר. הם גם יודעים מה מחכה להם למחרת בבית ספר, בו כל זב חוטם שלא ידע עד אתמול חוק הנבדל מהו, יהפוך כמובן לאוהד ירוק מבטן ולידה…
שבוע אחר משה סלקטר משלים את המלאכה מול רמת-עמידר ושלושער של סמי מלכה מול שמשון הוא כבר רק לפרוטוקול. מכבי חיפה זוכה במקום בית"ר באליפות הראשונה מיני רבות שלה. בית"ר תצטרך לחכות עוד שלוש שנים.
***
מאז עברו 26 שנה. עופר ואני כבר לא ממש אוהדים שרופים של בית"ר, אבל עדיין חברים הכי טובים שיש. עדיין זוכרים ומזכירים אחד לשני את אותה טראומה.
ועכשיו מגיעה ההזדמנות לנקום. אבל במי בעצם? הרי מעולם לא כעסתי על משה סיני ועל הפועל תל-אביב על ההתנהגות הספורטיבית שלהם מול אסופת הנחנקים בצהוב. נצחון על הפועל יכתיר, שוב, את מכבי חיפה. אותה קבוצה שחגגה על הכבוד שלנו באותה שנה. אני גם מעולם לא השתתפתי באורגיית השנאה להפועל. כל המיתוסים מזמן כבר מתו. ההסתדרות (מה זה בכלל?) כבר לא רלוונטית ובית"ר הפכה להיות הקבוצה של הממסד הפוליטי במקום הפועל.
אז מבחינתי, המשחק הזה מחר הוא עוד משחק. בית"ר צריכה לשחק ולנצח (היא מסוגלת בכלל? לא נראה לי), ושבאליפות תזכה מי שתזכה. לי זה כבר לא משנה…
רן