קטגוריות
כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

כולנו משוגעים

כביש, עוד כביש, עוד הליכה קצרה לתוך הלילה
עוד איש ועוד מזל גדול כזה מלמעלה
נו חיש אחי צריך למצוא מקום לישון הלילה
עוד איש עוד מטורף מחכה למשיח
נו חיש נסה דרך החלון אולי תצליח

קיר, עוד קיר ועוד מחיצה קלה עוד קצת חושך
אין איש כאן כולם הלכו לישון כבר עוד קודם
נו חיש כבר אחי צריך למצוא מקום לישון הלילה
עוד שיר עוד הזיה על גיבור עם כנפים
נו חיש כבר טפס אל החלון הזה בשתי ידיים

גל, עוד גל ועוד גלים הרבה יש במים
נו אז מה ואיך זה נוגע לך בינתיים
נו חיש כבר פן יתפסו את מקומך הלילה
עוד איש רוקד מול רמזור עם הרחוב מתבדח
תגיד רבנו אולי אתה יודע איך אפשר להיות שמייח

לילה טוב, משוגע זאת לא מילה גסה יותר
אז לילה טוב ונדבר מחר.

('נדבר מחר', מילים: עמיר בניון)

יש משהו סימבולי בזה שבעלים של קבוצת כדורגל מוצא עצמו מאושפז בכפייה במוסד לחולי נפש. כי כנראה שזה מה שצריך להיות היום בשביל להיות מעורב בכדורגל- חולה נפש.

הכדורגל השתגע, יצא לחלוטין מפרופורציות ואיבד קשר עם המציאות. קבוצות רוכשות שחקנים בתקציב שיכול להאכיל מדינות שלמות במשך חודשים, השיגעון הולך ומחריף והכספים שנשפכים עולים בטור לינארי. הכדורגל, המשחק של העם, הדבר הכי פשוט בעולם, האינסטינקט הבסיסי הראשון של העובר עוד בבטן אימו- לבעוט, הפך למפלצת.

כדי להיות בעלים של קבוצת כדורגל אתה צריך להיות מוכן להוציא סכומי כסף מטורפים שאין לך סיכוי להחזיר. גם אם הקבוצה שלך היא אחת המפורסמות בעולם ויש לה מליוני אוהדים שמוכנים לשלם עבור כל שטות שנושאת את סמל המועדון, אתה עדיין יכול למצוא את עצמך בחובות של מאות מליונים כמו במקרה של מנצ'סטר יונייטד וליברפול.

זה נשמע כמעט הזוי אבל אוטוטו גם רומאן אברמוביץ' יחשב לתפרן במושגים של כדורגל. ככה זה שבשוק יש כבר שחקנים חדשים שמוכנים לשלם מאה ושלושים פאונד לשבוע עבור שחקן בן שלושים ושלוש שספק אם יהיה לו בכלל מקום קבוע בהרכב. שמחיר של שחקני כדורגל עולה על תקציב שנתי של מדינה בינונית באפריקה.

אבל הכסף זה רק קצה הסיפור. כי מרגע שאתה נהיה בעלים של מועדון כדורגל פופלארי אתה מקבל עליך לספק את מאוויהם של מליוני אוהדי הקבוצה שלעולם לא יודעים שובע. הם רוצים את השחקנים הכי טובים, לא משנה מה המחיר, ואיצטדיון חדש ושחקני בית ומאמן שמשחק כדורגל התקפי ומה לא… ואם אין לך? "תמכור!" אז מה הפלא שאנשים שפויים לא מתעסקים בכדורגל, מתרחקים מזה כמו מאש? מי המשוגע שירצה להיכנס לדבר הזה? בעצם, בדיוק כך… משוגע!

וזה לא שאנחנו האוהדים טומנים יד בצלחת, ממש לא. אנחנו משלמים אלפי שקלים בשביל לראות משחק בחו"ל, וקונים במאות שקלים תחתונים וכלי מיטה עם הסמל של הקבוצה שלנו. כילד הייתי מצייר מנורה ותולה מעל המיטה, עכשיו זה צריך להיות רשמי, מהחנות. וכל עונה שלושה סטים חדשים של תלבושת, ארבעים וחמש פאונד החתיכה, שיהיה, לבית לחוץ ולאירופה, כאילו שאנחנו הולכים לשחק…

השתגענו, כולנו, אוהדים שחקנים בעלים. נכנסנו לסחרור והגיע הזמן לעצור, להגיד די! עד כאן! כן, הגיע הזמן להחזיר את השפיות לכדורגל. להפסיק עם הבעלות הפרטית ולהחזיר את הקבוצות לבעלות ציבורית. קבוצות כדורגל צריכות להיות מלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח) ובכדי להתקיים כלכלית כל קבוצה תורשה להוציא בדיוק כמו סכום הכנסותיה. וצריך תקרת שכר והגבלה על סכומי העברות, ובכלל, הגבלה על ההעברות עצמם, כי קבוצה צריכה להיות מורכבת מהשחקנים של העיר שלה. וצריך להחזיר את השידורים לערוצים הפתוחים, ומספיק משחק אחד בשבת ואולי עוד אחד באמצע השבוע, שיהיה לזה טעם, שנתגעגע קצת. וצריך להוריד את מחירי הכרטיסים ולפקח על מחירת המוצרים הנלווים.

וזה לא יקרה אם אנחנו האוהדים לא נתעורר, כי קברניטי המשחק בחיים לא יעשו את זה. הם כמו סוחרי סמים, מספקים אופיום להמונים. ולכן הגיע הזמן להשאיר אותם מול יציעים ריקים, מול חנויות ריקות, שימכרו במליארדים זכויות שידור לערוצים שאף אחד לא יראה.

נכון זה גמילה קשה, אבל הכרחית, רק כך נוכל להציל את המשחק שלנו. להחזיר לו את השפיות. ולעצמנו.

17 תגובות על “כולנו משוגעים”

גדול אתה. הזכרת לי את הביקור האחרון שלנו בחנות הרשמית. היו לי קצת ייסורי מצפון אז, אבל עכשיו, רק עכשיו, הם עברו.

וואו.

קודם כל – איזה שיר… עמיר בניון הולך והופך להיות הזמר הפעיל שאני הכי אוהב. וזה מוזר כי אני לא אוהב מוזיקה מזרחית (מצד שני, גם מה שנקרא "מוזיקה מזרחית" היום הוא לא ממש מזרחי… יותר יורופופ עם סלסולים), אבל התחברתי אליו איכשהו. כנראה שגם אפיקורס כמוני צריך קצת רוחניות בחיים…

ולגבי דבריך הנפלאים – Hear Hear (אני מאיית נכון?). אני מאוד מסכים, ואני אוסיף: לדעתי בעוד עשר שנים כל הקבוצות, בוודאי בכדורגל הישראלי, יהיו אוסישקין וקטמון וקביליו יפו. אני כל כך אוהב את הקבוצות האלה (גם אם זה גובל בדיסוננס… לעזאזל, הם הפועל! משחקים באדום! מקללים את בית"ר! איך אפשר לאהוב אותם?) בעיקר בגלל שהרעיון שלהם הוא הרעיון המנצח. כי לאנשי העסקים, וארקדי גאידמק שלנו הוא אולי הדוגמא הכי הארדקור לעניין, פשוט לא באמת אכפת מהקבוצה. הם מחזיקים בקבוצה לטובתם האישית. לטיפוח האגו. לפתיחת דלתות בעולם העסקים. שום דבר שקשור לקבוצה, או לקהל. אלה שקצת נקשרו ובאו נטו מאהבה, כמו רובי שפירא ז"ל, נכוו קשות (רובי שילם בחייו). ובעסקים כמו בעסקים, יום אחד יימאס להם. והקניין הרוחני שנקרא "קבוצת כדורגל" או "מועדון כדורגל" סופו או להיעלם – או לעבור לידי האוהדים. המודל של קטמון/אוסישקין/קביליו, מודל של ניהול ציבורי, בסופו של דבר הוא הדרך הנכונה.

ולדעתי זה הכי נכון לגבי הקבוצה שלנו. יותר מדי שנים היינו שבויים בידי כוחות גדולים מאיתנו: פעם הפוליטיקה של תנועת החרות, היום ההון והאספירציות האישיות של ארקדי גאידמק (שהשאירו אחריהם אדמה חרוכה). דדש, זאבי, פניג'ל, ארקדי, אגייאר – כל הזמן התחננו שמישהו יבוא ויקנה אותנו. חטאנו בסגידה הזאת לבעלי ההון. בעיקר לגאידמק. עד היום אני זוכר את תמונת הפתיחה של עונת 2008/09 – את ארקדי גאידמק, עם חצי החיוך הציני שלו, מנופף לקהל האדיר בעיגול האמצע של איצטדיון טדי. הקהל שאג "משיח". לא אהבתי את זה, אבל גם אני מחאתי כפיים.

ובכן,נוצלתי. נוצלנו. היינו נאיבים מדי לחשוב שלאיש הזה באמת היה משהו עם בית"ר, או שהוא באמת רצה שבית"ר תצליח נטו. בויכוחים עם החברים תמיד הייתי בעדו. רציתי לאהוד את בית"ר, ונמכרתי ל"צדק חברתי אחזקות בע"מ". הסגידה הזאת היא הטעות הגדולה. התיקון יהיה, ביום שבו תקום בית"ר מהריסותיה ע"י האוהדים שלה – האחרונים שבאמת אכפת להם. ואם הם לא יקרו, אז נשרוד שנה, נשרוד שנתיים, אבל לאהובתנו לא תהיה תקומה אמיתית.

שיהיה בריא, אגייאר.

אבישי,
תענוג לקרוא אותך, מאז שהתחלת להגיב אתה מוסיף המון לבלוג.
אני מצטרף לחלוטין לדבריך.
גם אני בידסוננס לגבי קטמון ואוסישקין אבל מודה שזהו מפעל נהדר והאמת שאני אפילו די מקנא בהם. אני מצטרף לדעתך שאולי הפתרון הכי טוב יהיה באמת להקים יום אחד קבוצת אוהדים משלנו "בית"ר ימק"א" או בית"ר ממילא" או מה שזה לא יהיה… כך גם נוכל להיפטר מהקוומץ ושאר מרעין בישין ולהישאר עם האוהדים האמיתיים, הביתריי"ם השורשיים שיודעים מהי מסורת בית"ר האמיתית.

האמת עלה לי אפילו רעיון- למה שלא נקים ליגה עצמאית של קבוצות האוהדים?
אריגיא- באר-שבע בפנים?

אח, הצתת לי את הדמיון עכשיו.

אני כבר רואה את אורי מלמיליאן כמאמן ראשי, מישהו כמו ז'אן טלסניקוב כעוזר מאמן, הרכב שמורכב רק משחקני בית, שחקני בית לשעבר ושחקנים אוהדי בית"ר, שחקן ערבי פעם ראשונה בקבוצה (נראה לי שרק בבית"ר ימק"א זה יכול לקרות), והכי חשוב – סוף סוף אווירה חיובית ביציעים! חלום. עושה חשק לקנות מניה.

בעצם, זה מה שאני רוצה לעשות. לעבור לגור בירושלים ויחד עם המעבר הזה לקנות מניה בבית"ר ימק"א. וואי, נראה לי אני אכתוב על זה משהו בבלוג שלי… :)

איציק,
נכון ועצוב. הצונאמי הבלתי נמנע של חמדנות שסופו הרי ידוע, ולמרות זאת יש נהירה המונית אחריו. בקיבוצים כמו בכדורגל, בעלי ממון סוחבים וסוחפים אחריהם אלפים רבים שישלמו בסופו של דבר את המחיר. גם משברים ואסונות כלכליים לא תורמים ליצירת הבנה כוללת שתמנע את המהלך הבא ויתחיל בתרועה רמה ויסתיים בכשלון שכולנו נשלם עבורו.
ליגת אוהדים? קצת מאוחר מידי בשבילי, אבל תמיד אוכל לעמוד בצד עם פונפונים וחצאית…
אגב, אני מאוד מקווה שאגייאר יצא מהתסבוכת אליה נקלע. כבר כתבתי כאן שהתפתחה אצלי סמפטיה אליו.

אבישי,
למרות המאוולים, עמיר בניון אינו זמר מזרחי. לתפיסתי מדובר במי שמשתייך לז'אנר הזמר/יוצר (Singer/Songwriter) מהזן המשובח ביותר. כותב ישיר ונוקב, מלחין נפלא ומבצע מוכשר ביותר.
אגב, אפשר קישור לבלוג/אתר שלך?

אבישי, מצטרף לבקשה של בני לקישור.

בני, אתה צודק עד כאב בניתוח שלך.
לדעתי לפחות אין ספק שמערכת סוציאליסטית היא האידאלית, הבעייה היא שיצר האדם תמיד "יציק" לו לצבור עוד ועוד ממון וחומר ולכן הקיבוצים, למשל, לא המשיכו מעבר לדור המייסדים משום שהאידאליזם שהיה לאותם מייסידים, שהיה חזק מספיק להוות כח מתנגד לייצר הטבעי של האדם, כבר לא היה מספיק חזק בדור ההמשך (וזה טבעי, לא מדובר בכישלון של המייסדים, בטח כשהחברה שמסביב נהייתה יותר ויותר חומרית ונהנתנית).
מצד שני גם כלכלת השוק החופשי נופלת קרבן בדיוק לאותו חולשה של האדם- החמדנות. מכיוון שאפילו כשיש לו הרבה מעבר למה שהוא צריך הוא רוצה עוד ולכן גם המערכת זו סופה לכלות את עצמה.
לכן (ואריגיא יאהב את זה) צריך למצוא איזון- אני שומע הרבה שמדברים על סוציאל-דמוקרטיה והמודל הסקנדינבי- אני מודה שאני לא בקיא בפרטים אבל זה בהחלט נשמע לי הכיוון.

בבאר שבע כבר יש קבוצת אוהדים, אבל היא רצה על פרקט וקולעת סלים (התחילו העונה, ליגה ב').

אני חושב שנכון יהיה קודם כל להריץ ליגה של מועדוני אוהדים, שהאוהדים עצמם משחקים. כשתהיה רשת של קשרים, וגם אמון, בין האוהדים, מעבר להורדת המתח בין מחנות אוהדים (חלקם) זה יכלו לתרום למבנה ממשי של שיתוף פעולה, ובעתיד אולי גם קבוצות אוהדים.

אני חייב להודות שלמרות שאני בעד, קשה לי לראות קבוצות אוהדים נוסח קטמון ויפו מגיעות רחוק במעלה הטבלאות. לאף אחד מהם אני חושש אין תוכנית כלכלית ארוכת טווח, ולכן הפיתרון שלהם, למשל ביפו, זה להתבסס על בעל הון, שזה כמובן להחטיא את המטרה.

ולגבי גאון הדור, הרי שלדעתי עמיר בניון הוא הזמר היחיד בישראל של היום שיכול להיקרא "מזרחי" במלוא מובן המילה. הוא עצמו, אגב, מצהיר לא פעם שהוא מושפע ממוזיקה מגוונת מתרבויות שונות, הן זמרים ערביים (בעיקר מצריים ואלג'יראים) והן ממוזיקה קלאסית-אירופית נוסח ברהאמס וכו'. מבלי לחתום על כל דעה ודעה שלו, הוא לדעתי האמן הגדול ביותר כיום, כשמתייחסים ברצינות למילה אמן.

אריגיא,
הנה לנו דיון בבניון, והפעם בזה שגורם לנו יותר הנאה…

אני לא מזרחי ולכן אין לי מושג מה מהות המושג כפי שאתה משייך אותו לבניון. אני מסכים שהגיית המילים בשירה של בניון היא מזרחית. נכון גם שהכלי העיקרי המלווה אותו מקורו במזרח. עד כאן אין הבדל בין אמיר למאות אמנים "מזרחיים" הפועלים כאן בהצלחה לא פחותה ממנו. ההבדל המשמעותי נמצא ברעיונות ובטקסטים הנובעים מהם. פאן נוסף ייחודי נעוץ בעובדה שבניון יוצר את מרבית שיריו בעצמו, שלא כחלק גדול מעמיתיו הנעזרים בכותבים אחרים. בניון מספר סיפורים מהחיים, מהרחוב, הוא כותב על החלקים הפחות נוצצים בהוויה היומיומית שלנו והוא כותב בעברית מדוברת. הוא לא נזקק למליצות כדי להעביר את המסר ולא מתיפייף.
אלה ואלה מאפשרים להגדיר את בניון, לטעמי, כאמן פולק ובלוז במהותו,ו מהטובים שאני מכיר.

זה נכון מאוד ברמה העקרונית אלא שיש לי חשש שהתביעה העולה מן הטקסט הי בדיוק הצד השני של אותו מטבע. בדומה לאוהדים שרוצים "הכי הכל, הכי הרבה הכי מהר" (ותודה ליעקב גלעד). כך גם אתה רוצה לדעתי קצת (אולי הרבה יותר מדי). אתה לא מסתפק ברגולציה מתונה אלא רוצה:

להפסיק עם הבעלות הפרטית ולהחזיר את הקבוצות לבעלות ציבורית;

שכל קבוצה תורשה להוציא בדיוק כמו סכום הכנסותיה;

שתהיה תקרת שכר והגבלה על סכומי העברות;

שתהיה הגבלה על ההעברות עצמם, כי קבוצה צריכה להיות מורכבת מהשחקנים של העיר שלה;

שהשידורים ישודרו בערוצים הפתוחים;

שיהיה לא יותר ממשחק אחד בשבת ואולי עוד אחד באמצע השבוע;

שיורידו את מחירי הכרטיסים.

גם זה לרצות די הרבה…

נניח בצד את הבעייתיות בנקודות הספציפיות (לדוגמה – למה זה שנולדתי בטבריה אומר שאסור לי לשחק בירושלים, חיפה, ת"א או מזכרת בתיה) ולהסתכל על המכלול. לו היתה עולה תביעה לתקרת שכר או תקרת הוצאות (דהיינו מה שיחזיר את השיוויון או יקטין את הפערים) – ניחא. אני חושב שהדרישה למהפכה קיצונית לא יכולה להצליח.

בכל מקרה – באופן כללי אני בעד מודל סוציאל דמוקרטי. העניין הוא שבמדינות הסוציאל דמוקרטי יש אמנם מסים יחסית גבוהים שוירותי חינוך ורווחה מפותחים אבל הכלכלה היא עודנה כלכלת שוק חופשי. זה לא מסתדר עם עקרון המל"כר. אני לא מבין מדוע הכדורגל צריך להוביל את המהפכה הסוציליסטית. בוא נעשה מהפכה בחיים האמיתיים ואח"כ נעביר אותה לכדורגל.

הבלוג שלי
blog.tapuz.co.il/blackmusic
(והשם מטעה, הבלוג הוא מזמן כבר לא על מוזיקה שחורה)

תבלו!

אני לא יודע אם אני מחש פה משהו למישהו אבל קבוצות כדורגל בארץ הן כבר מלכ"ר. כן כן, כולן מלכ"ר, גם חיפה וגם בית"ר. אפשר לראות את זה בתקנון ההתאחדות. ככה שמכדורגל אי אפשר להרוויח ואף אחד לא הרוויח מכדורגל, אם כבר אז הרוויחו מדברים אחרים כמו מאיר שמיר. אני גם מאוד אוהב את קבוצות האוהדים ובאוסישקין זה גם יכול להצליח, לצערי כרגע רק בהפועל תל אביב דברים כאלה יכולים לעבוד וזה מכיוון שקהל שלהם אקטיבי ומאוחד. הקהל של הפועל פתח תקווה, אם היה רציני, היה עושה זאת גם.אבל האדישות בכדורגל היא מראה לאדישות הכללית שיש כיום, לאף אחד לא איכפת משום דבר, לפני חמש שנים הצלחנו בנתניה לגרש בעל בית שהתעלל בקבוצה, בקיץ רצינו להפגין על המצב ובאו בקושי חמישים איש.
אני חושב שהתוכנית הנכונה לכדורגל הישראלי היא:
תקרת שכר- לא של 40 מליון שקל אלא משהו סביר כמו 15.
אימוץ המודל הגרמני- חמישים ואחת אחוז מהשליטה במועדון נמצאת אצל האוהדים.
הפרדת איגוד השופטים מההתאחדות והפיכת השופטים למקצוענים-אין לנו מושג כמה מכירות שופטים מתקיימות כיום.
שלושה זרים- מי שרוצה אירופה שיעשה את זה על חשבונו.שירשמו זרים רק לאירופה.
פירוק המרכזים- באמת הגיע הזמן, לוזון זייף וחלובה לא יכולים לעד לשלוט עלינו באמצעות הגווארדיה הישנה הזו.

תומר, אתה צודק אבל חלקית.

ראשית, קבוצות הכדורגל הן עמותות, אבל זה רק עיקוף לתקנון ההתאחדות. התקנון קובע שמי שרוצה לקבל נציג במזכירות, וכולם רוצים, צריך להיות עמותה. אבל בחיפה למשל, העמותה היא חלק מהחברה של הבעלים, יחידה לא נפרדת מהעסק (מבנה שמיועד לעזור לו בענייני מס).

כמו כן, היו כאלה שהרוויחו מכדורגל, גם אם לא הרבה. אלי להב בבאר שבע של 1997 בנה קבוצה, לקח גביע, ומחר ברווח את כל הסגל (רוסו וגוטמן להפועל חיפה וכו'). הוא כנראה בין הבודדים שהרוויחו בכדורגל, כי באמצע העונה שאחרי הוא מכר את הקבוצה, שבסיום העונה ירדה ליגה.

כל אוהדי תקרות השכר, ואני לא ביניהם, חיייבים להבין שכל עוד כדורגל הוא מקצוע, יש כאן בעיה מהותית. אם מגדירים ששחקני כדורגל אינם מקצוענים אלא שזהו תחביב בלבד, זה כבר יכול לעזור בכיוון הזה. אבל בינתיים אני חושב שיש בעיה רצינית להסביר למה אדם שיכול להרוויח סכום מסוים, לא יעשה זאת.

המודל הגרמני הוא אולי המודל הכי טוב שקיים באירופה כיום. הוא מצליח בגרמניה משום ששם יש תרבות ומסורת ארוכה של התאגדויות. בחברה הגרמנית אנשים לוקחים חלק בניהול אקטיבי של הרבה מוסדות, באמצעות עמותות וקרנות, ולכן זה עובד גם בכדורגל. אמת, זהו ראי של החברה, ולכן יהיה קשה מאוד בישראל ליישם מודל כזה בין לילה. מה שכן אפשר לעשות, ורמזתי על זה בתגובה הקודמת, הוא לטפח מעורבות בתהליך ארוך ואיטי. כשלב ראשון, על ידי מועדוני אוהדים. כשאנשים יהיו רגילים להיות יותר אקטיביים, לתרום יותר, ולראות במסגרת הזאת משהו שצריך לטפח, גם יהיה אפשר בעתיד לצפות שהם יהיו משמעותיים בניהול המועדון שלהם. כרגע זאת פשוט קפיצה גדולה מדי.

פירוק המרכזים בעצם מדבר על בנייה מחדש של הספורט בישראל. אני מאמין שזה נכון וזה אפשרי, אבל צריך פוליטיקאים אמיצים בשביל זה, כשברור שאלה שנהנים מהכוח לא ממש ייתנו ידם למהלך.

אריגיא, לאלי להב אסור לקחת לכיסו מרווחי הקבוצה על מכירת השחקנים. אני בהחלט מאמין לך שהוא לקח אבל לא בצורה חוקית, אולי בתור החזרת הלוואה שהבעלים נתן לקבוצה אבל אין רווח נקי כמו בעסק, שאתה לוקח הביתה את ההפרש בין ההוצאות להכנסות בדיוק כמו שהחובות הן של הקבוצה ולא של האדם הפרטי, הוא רק שם את הערבויות.
יפה שציינת את ענין שחר, הרי מדובר במיתוס הכי גדול בכדורגל ששחר מחזיק את מכבי חיפה. אבל זה לא מדויק, קונצרן מאיר מחזיק בבעלות על הקבוצה. ליענקלה שחר יש שותף שאפילו התראיין לכתבה שעשו על הקבוצה במהלך משחקי ליגת האלופות. הבעלות הפרטית היא בלוף, לכן גם אף אחד לא ממש מעוניין להיות רווחי. מכבי נתניה השקיעה בעידן דניאל יאמר עשרות מליני שקלים בקבוצה, אבל חנות מרצ'נדייז אין. בשביל מה להשקיע אם אי אפשר להרוויח? ארסנל בנתה אצטדיון כדי למקסם רווחים, למה ג'קי בן זקן לא בונה אצטדיון לאשדוד? בשביל מה? כשהוא בונה קניון על שמו הוא יכול להרוויח, כשהוא בונה על שם הקבוצה אסור לו. אנשים נכנסים לבעלות מסיבות שונות, פרסום או תרומה איך שתרצה לקרוא לזה אף אחד לא חושב שהוא הולך להרוויח וכשלא מנהלים בשביל להרוויח אז לא מנהלים טוב.
יש אנשים שהרוויחו מכדורגל אבל הם נוכלים. אריק איזיקוביץ למשל, שמחזיק קבוצת בוגרים בליגה ג' כדי שהילדים מפרויקט הרווחה שלו יהיו קשורים חוזית לנס טוברוק עד גיל 23 וגם השיג בגרושים את הזכויות על אצטדיון טוברוק שיושב על פנינת נדל"ן מהיקרות בארץ.

שוב תומר, אתה בכיוון הנכון אבל לא מדויק לגמרי בפרטים.

בנוגע לעמותות, יש הרבה דרכים חוקיות להרוויח. ראשית, כמו שציינת, החזר הלוואת בעלים. מעבר לכך, אפשר למשוך משכורות, שזה גם חוקי. זה נכון שעמותות הומצאו כדי לגרום לבעליהן להשקיע כל רווח קיים חזרה בעמותה, וזה אכן לא קורה. אבל הדבר הכי חשוב שאתה מפספס, וזה מה שגורם לאנשים להיכנס וזה בהחלט רווח, זה רווח עקיף. אין מוסף שיותר קל להיכנס אליו מאשר מוסף הספורט. הכותרות האלה, יחד עם חשיפה והיכרות ציבורית, שוות הרבה כסף. בעידן הנוכחי זה קצת יותר קשה, אבל כשהיו 12 קבוצות בליגת העל, הייתי בוחן הרבה אוהדי כדורגל וכולם ידעו מי 12 הבעלים. אני משער שבחיים לא הייתי שומע על אריאל שיימן או אשר אלון בלי הכדורגל. וזה שווה הרבה כסף. כמו שאמר לי מישהו שהיה מעורב במשך הרבה שנים בקבוצה אנגלית קטנה: "הפסדתי כמה מיליונים טובים בקבוצה, שלא אראה לעולם. אבל אני רוצה להאמין שהעסקאות שעשיתי בזכות היכרויות וקשרים מהקבוצה החזירו הרבה יותר".

כל עוד שחר הוא הבעלים של מאיר, יחד עם שותף, אז הוא הבעלים של הקבוצה שנמצאת תחת החברה. זה נכון שעקרונית הוא לא הבעלים אלא רק "בעל זכויות הניהול", אבל בתאכלס זה אותו דבר.

אתה מעלה נקודה מעניינת לגבי מכבי נתניה. הפוסט של איציק התלונן על ההתמסחרות של המשחק ועל זה שאנחנו בעצם האוהדים נושאים בעול הכלכלי. אז למה בדיוק אתה חושב שיאמר היה צריך לבנות חנות מוצרים עבור נתניה? האם זה באמת הדבר שחסר להם? אגב לדעתי דווקא יאמר עשה הרבה השקעות נכונות בנתניה, אלא שנשרף לו הפיוז מוקדם מדי. אותו דבר לגבי בן זקן, שעכשיו החליט להרים את החזון של השקעה לעתיד וקידום צעירים. האם הוא צריך איצטדיון חדש? לא יודע. בטח לא בשביל כמות האוהדים שמגיעה שנעה סביב האלפיים. אבל ברור לך שאם היה בזה פוטנציאל כלכלי, הוא היה הולך על זה, כי לצמצם עלויות זה גם סוג של רווח, למשל אם היו מגיעים יותר אוהדים שקונים כרטיסים.

ולגבי טוברוק, אני לא יודע מי פה הדפוק באמת. איזיקוביץ' שמחזיק קבוצת דמה בליגה ג', או התקנון שמאלץ כל מחלקת נוער בישראל להיות מחוברת לקבוצה כזאת. אני יכול לספר לך שפנו אליי כמה אנשים שרצו להקים אקדמיה לכדורגל בארץ, ומה שקצת תקע אותם זה הצורך הזה בקבוצת בוגרים. לא בטוח שצריך לחייב.

אני אתחיל דווקא בנקודה האחרונה שלך. עד כמה שאני יודע אין שום חובה לפתוח קבוצת בוגרים. בנשר של אייל ברקוביץ בודאות אין קבוצת בוגרים וגם בגדנע יהודה מעולם לא היה. החוק קובע שאם יש לך קבוצת בוגרים כרטיס השחקן שייך לקבוצה עד לגיל 23 ואז הוא חופשי, אם אין קבוצת בוגרים, עד גיל 18.
העניין עם חנות למרצ'נדייז בא להראות שאין רצון להשקיע כאשר אתה לא יכול להכניס כסף. דווקא בגלל הסיבה שאתה נתת,שאנשים לא מחפשים את הרווח הישיר בכדורגל(כי הוא בלתי אפשרי), הם לא ינסו למקסם רווחים לטובת הקבוצה. בשביל לעשות השקעה לטווח ארוך(אני מדבר על עשור, לא שלוש שנים) אם אין לך איך להרוויח בסופו של דבר. גוף הכלאיים הזה שיצרה ההתאחדות הוא בלתי אפשרי לקיום, אם זה מלכ"ר אז שלא תהיה בעלות פרטית ואם זו בעלות פרטית אז שיהיה למטרות רווח. בגלל זה הבעלים הם או אנשים כמו אשר אלון שבאים לעשות קופה במרמה(והוא עשה) או כאלה שמחפשים פרסום ולגיטמציה כמו גאידמק, יענקלה שחר יש אחד. ההתייחסות לשחר היא בגלל המיתוס ששחר כביכול מחזיק לבדו את חיפה ומביא כסף מהבית, זה לא מדויק, זה כסף של החברה, הוא חלק מהתקציב של מאיר שהוא הרבה יותר גדול משל מכבי חיפה.
ג'קי בן זקן בונה קניונים בכל המדינה. אם הוא היה בונה אצטדיון+מתחם קניות הוא יכול היה להרוויח אבל הבעיה שלו היא שאם הוא עושה את זה על השם של אשדוד, אז אסור לו להרוויח ואם הוא עושה את זה על השם שלו הוא צריך בעצם להשכיר או להחכיר את האצטדיון לקבוצה. יכול להיות שאין צורך אבל זו לא הנקודה,הנקודה היא שגם אם היה צורך מבחינת הקהל זה לא היה קורה בגלל הבעייתיות של מבנה הבעלות הישראלי.
לגבי יאמר, אני יכול לשלוח לך מכתב מפורט עם כל הטעויות הכלכליות והניהוליות של יאמר בנתניה. זה לא שהפיוז נשרף, זה טעויות ניהוליות שהביאו להפסדים מיותרים. לדניאל יאמר ולמכבי נתניה ואוהדיה היו אינטרסים משותפים, כשזה נגמר כביכול "נשרף הפיוז".

סגור לתגובות.