קטגוריות
אנפילד כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

הוא עשה אותנו מאושרים (50 שנות שאנקלי)

 

בשבוע שעבר ציינו בליברפול חמישים שנה למה שהוא כנראה האירוע המשמעותי ביותר בתולדות המועדון: דצמבר 1959 ומועדון הכדורגל של ליברפול נמצא באחת מנקודות השפל הנמוכות בתולדותיו אי שם בתחתית הליגה השנייה כשהמנג'ר פיל טיילור מודיע על התפטרותו. בצעד מפתיע ממנה ההנהלה לתפקיד את מנג'ר האדרספילד האלמוני- ביל שאנקלי.

בחמש-עשרה השנים הבאות יהפוך שאנקלי את ליברפול למועדון המצליח ביותר באנגליה ויניח את היסודות לקבוצה שתהיה לדומיננטית באירופה בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. אבל שלושת האליפויות, שני הגביעים וגביע אופ"א שאליהם הוליך שאנקלי את המועדון ממרסיסייד רק מתחילים לספר את הסיפור.

הרגע ששינה את ההיסטוריה. ביל שאנקלי חותם על החוזה בליברפול

וויליאם שאנקלי נולד ב- 1913 בגלנדבאק, עיירה שכוחת אל בסקוטלנד, אחד מתשעה אחים ואחיות שגדלו יחד בצפיפות ובעוני.
"אני לא חושב שהיתה לי אמבטיה עד גיל 15, הייתי משתמש בברז של הכיור בשביל לשטוף את עצמי. אבל מתוך עוני כשאתה חי עם הרבה אנשים באותו בית אתה רוכש חוש הומור", סיפר על תקופת ילדותו שעיצבה את אישיותו- "אני, שלא זכיתי לחינוך, הייתי חייב להשתמש בראש שלי".

ובראש שלו הוא השתמש. וגם בלב.

 העיקרון עליו בנה שאנקלי את ליברפול היה אחד- פשטות:
"אנחנו מקצוענים, ומקצוענות זה פשטות. אני לא אבוא לטלוויזיה ואשתמש במילים שרק חצי מהאנשים ששומעים אותי מבינים. בשפה שלנו יש מילים מקבילות שיש להן אותה משמעות, יש אנשים שמשתמשים במילים ארוכות כשהם יודעים טוב מאוד שאולי עשר אחוז מהצופים מבינים את המשמעות שלהן. ובכן, אנחנו לא. אנחנו מדברים בשפה שכל אחד יכול להבין. במקום להגיד על מישהו Veracious אני אגיד עליו Bloody greedy!"

ואת העקרונות האלה של פשטות הוא יישם גם בכדורגל:
"כדורגל הוא משחק פשוט שמבוסס על מסירה ותנועה – שליטה בגדור והתפנות לקבלת מסירה. זה עד כדי כך פשוט" –
"בקבוצה שלי כל שחקן יודע היטב את התפקיד שלו- אני לא מסבך את המשחק עבורם, אני מפשט אותו כך שתהיה לכל אחד את העבודה הכי פשוטה לעשות".

את החינוך הכדורגלני שלו קיבל שאנקלי בפרסטון נורת'-אנד, שם שיחק במשך מרבית הקריירה שלו וגם זכה עימה בגביע האגלי ב- 1938. פרסטון נורת'-אנד של אותם ימים היתה המודל עליו בנה את ליברפול לימים- קבוצה שמשחקת כדורגל לא-אנגלי במהותו, כדורגל שמבוסס על הנעת כדור:
"בפרסטון לימדו אותנו לשחק כדורגל. יש מקומות שמלמדים אותך להיות מתאבק או רץ למרחקים ארוכים, בפרסטון למדנו כדורגל".
גם שיטות האימון שלו היו פשוטות והתבססו בעיקר על כדור-רגל- מה שעושים עם הכדור ברגל:
"אנחנו מתאמנים בשביל כדורגל. אנחנו מתאמים חזק אבל בצורה הגיונית. אני לא רואה הגיון להתיש את השחקנים ולהתאמן פעמים ביום, כדורגל הוא בסה"כ משחק של תשעים דקות" –
"מה ההגיון לקרוע את השחקנים באימונים מפרכים? מעולם לא טרחנו לטפס על גבעות או לרוץ ביערות, התאמנו על הדשא, היכן שמשחקים כדורגל".

  שאנקלי במדי פרסטון

בנוסף לפשטות, התכונה ששאנקלי הכי העריץ באנשים היתה התלהבות:
"הדבר הכי נפלא בעולם זה התלהבות טבעית. אתה שווה כלום בלי זה" –
לשחקנים שלו היה נוהג לומר: "החיים נפלאים, כל מה שצריך כדי להיות מאושר זו פיסת דשא וכדור".
כשהביא את קווין קיגאן לליברפול מסקאנט'ורפ ב- 1971 אמר עליו: "ראיתי שחקן שיש לו את המתנה הכי גדולה בעולם- תשוקה למשחק, התלהבות טבעית".

אחת הגדולות של שאנקלי כמנג'ר היתה היכולת לאתר שחקנים אלמוניים בליגות נמוכות, להביא אותם למועדון במחירים נמוכים ולהפוך אותם לאגדות. ההחתמות הראשונות שלו במועדון היו של שני שחקנים סקוטים צעירים, הבלם רון ייטס מדאנדי יונייטד והחלוץ איאן סט. ג'ון ממאת'רוול, שניים שלימים יבססו את הקבוצה הגדולה הראשונה שלו, זו שתעלה לליגה הבכירה ותזכה בשתי אליפויות וגביע בשנות הששים.

לימים סיפר ייטס שכשפגש לראשונה את שאנקלי לא ידע אפילו היכן ממוקמת ליברפול:
"מה זאת אומרת איפה זה ליברפול?" נזף בו המנג'ר הסקוטי, "בליגה הראשונה של אנגליה!"
ייטס המבולבל השיב שלמיטב ידיעתו ליברפול משחקת בליגה השנייה-
"כן, אבל איתך נהיה בליגה הראשונה", השיב שאנקס.
הדבר הראשון שאמר לאיאן סט. ג'ון כשזה הגיע לאנפילד היה: "אתה תצליח כאן אם תקפיד על שני דברים- אל תאכל יותר מדי (לסט. ג'ון היתה גזרה עגלגלה. א.א.) ואל תאבד את המבטא שלך".
ההוראות המקצועיות למי ששאנקס כינה לימים "לא החלוץ הטוב ביותר בבריטניה, החלוץ היחיד בבריטניה" היו דומות בפשטותם: "אם אתה לא בטוח מה לעשות עם הכדור, תקע אותו ברשת ונדבר על האפשרויות אחר כך".

עם סט. ג'ון וייטס, שהתווספו לשחקני הבית הצעירים ששאנקלי טיפח- הבלם טומי סמית', הקשר איאן קלאכאן והחלוץ רוג'ר האנט, ליברפול, בדיוק כמו שהבטיח שאנקלי, חזרה בעונת 1961/62 לליגה הבכירה אחרי שבע שנים, זכתה באליפות השישית בתולדותיה בעונה 1963/64 ושיחזרה את ההישג שנתיים אחר-כך בעונת 1965/66. בתווך הגיעה הזכייה הראשונה של ליברפול בתולדותיה בגביע האנגלי אחרי ניצחון בהארכה על לידס בוומבלי 2:1 ב- 1.5.1965- אולי התואר ששאנקלי רצה יותר מכל להשיג עבור האנשים בליברפול: "זה הגביע הכי קשה בעולם לזכות בו ואני חושב שזה היה חרפה שמועדון הכדורגל של ליברפול לא זכה בו בשבעים שלוש שנות קיומו".

האליפות השביעית של המועדון והשנייה של שאנקלי ב- 1966 סימנה את ירידת המסך עבור הקבוצה של ייטס, סט. ג'ון וקאלאכן ושאנקלי ניגש לגידול הדור הבא: בקיץ של 1967 הוא החתים את השוער הצעיר ריי קלמנס מסקאנט'ורפ ואת הקשר האלמוני מבלקפול- אמלין יוז.

יוז מספר: "לאחר שחתמנו על החוזה בבלומפילד-פארק (ביתה של בלקפול. א.א.) שאנקלי הסיע אותי איתו לליברפול. שאנקלי היה נהג גרוע ובדרך עצר אותנו שוטר: 'אתה לא מזהה מי נמצא ברכב', פנה אליו שאנקלי. 'לא אני לא מזהה אותך' השיב השוטר. 'לא אני, האיש לידי, זהו קפטן נבחרת אנגליה לעתיד!' הוא תיקן את השוטר הנבוך".

עם יוז וריי קלמנס חזרה ליברפול לוומבלי לגמר הגביע בשנת 1971 אבל הפסידה לארסנל 2:1. למרות ההפסד סיפק שאנקלי בסיום המשחק את אחד מנאומיו המפורסמים ואמר, בהתייחסו לאוהדים שליוו את הקבוצה לוומבלי באותו יום ש- "יו"ר המפלגה הקומניסטית של סין, מאו צה-טונג, לא ראה בחייו הפגנה כח אדומה שכזו!"
בקיץ של אותה עונה הוא ביצע כנראה את ההחתמה המשמעותית והמוצלחת ביותר בתקופתו בליברפול, כפי שהעיד אח"כ בעצמו, כשצירף לשורות האדומים את החלוץ קווין קיגאן מסקאנט'ורפ: "החתמתי אותו ב- 35 אלף פאונד, לימים זה התברר כשוד מזויין".

"שוד מזוין". שאנקלי וקיגאן

עם קיגאן, שלא הפסיק להבקיע מהרגע שנחת באנפיל,ד שאנקלי חזר לחמש את הארון התארים באנפילד: עונת 1972/73 ראתה את ליברפול משלימה דאבל של אליפות וגביע אופ"א (ניצחון על ברוסיה מנשנגלדבאך בגמר הכפול) ועונת 73/74 הביאה למרסיסייד את הגביע האנגלי בפעם השניה אחרי ניצחון 3:0 על ניוקאסל בוומבלי.

יום למחרת הזכייה בגביע, בקבלת הפנים שנערכה לקבוצה בעיר, יצא שאנקלי אל המרפסת של גלריית סט. ג'ון המפורסמת בכיכר המרכזית בליברפול והכריז בפאתוס שלקוח מהנאומים הגדולים בהיסטוריה: "מאז שהגעתי לליברפול הטפתי לשחקנים שוב ושוב שיש להם הזכות לשחק… עבורכם!"
שאגה אדירה שנשמעה וודאי גם בגדה השנייה של המרסי הרעידה באותו רגע את כל מרכז העיר ליברפול. יו"ר ליברפול באותם ימים ג'ון סמית' סיפר: "אם באותו רגע שאנקלי היה קורא להם לרדת לנמל, לעלות על הספינות ולצאת לכבוש את צרפת הם היו עושים זאת ללא היסוס".

"עבורכם!" שאנקלי על המרפסת בסט. ג'ון הול

חודשיים אח"כ הסתבר שהיה זה למעשה נאום הפרידה של שאנקלי מהאוהדים- במסיבת עיתונאים דרמטית באנפילד הודיע שאנקלי שהוא פורש מתפקידו. התגובות בעיר היו כלאחר טרגדיה, התחושה של כולם היתה שהם איבדו אבא, וזה באמת לא היה רחוק מהמציאות, כי שאנקלי עבור האנשים בליברפול היה הרבה יותר ממאמן קבוצת הכדורגל המקומית. וזה היה הדדי, כי שאנקלי הבין שבראש ובראשונה מועדון כדורגל שייך לקהילה אותה מייצג, לאנשים שתמיד יישארו נאמנים לו, לאוהדים:

"האנשים בלבירפול היו אנשים כלבבי. מה שהשגתי באנפילד היה עבור האוהדים. ביחד הפכנו את ליברפול למשפחה אחת גדולה, משהו חי ותוסס, חם ומצליח. אני מודה לאלוהים שנתן לי הזכות לפגוש את האנשים במרסיייד" –
"זה איננו מועדון, זהו מוסד ושאיפתי היתה לחבר בינו לבין האוהדים. אנשים ביקשו לפזר את העפר שלהם באנפילד- לא רק שהם אוהדים את הקבוצה בחייהם, הם אוהדים אותה גם אחרי שהם מתים. לא היה שום צביעות בקשר ביני לבין האוהדים. זה היה כנה לחלוטין. הבאתי אותם, הכנסתי אותם פנימה" –
"בסה"כ הייתי אחד מאותם אלה שעומדים כל שבת בקופ. הם חושבים כמוני ואני חושב כמוהם. זה כמו נישואים של של שני אנשים שאוהבים מאוד אחד את השני".

אחד מהם. שאנקלי והאוהדים בקופ

שאנקלי זכה לאהבת הקהל בזכות האיש שהיה, בזכות זה שהכנות שלו והנאמנות שלו לאנשים שאותם ייצג לא ידעה גבול:
"מעולם לא רימתי אף אחד. אם הייתי משחק נגד אשתי והיה צריך הייתי מתקל ושובר לה את הרגל, אבל בחיים לא מרמה".
שאנקלי היה דוגמא קלאסית לממה שהאנגלים מכנים face value, בלקסיקון שלו לא היו קיימים מניפולציות, לא אינטרסים ולא חישובי עלויות- רק מחוייבות טוטאלית, נאמנות וכנות כלפי מה שהוא מרגיש וכלפי מי שמרגיש באופן דומה כלפיו.
שאנקלי היה הומניסט במובן הטהור של המושג- להיות בן אדם טוב. "אני איש של אנשים, אתה יכול לקרוא לי הומניסט", אמר.
שאנקלי היה סוציאליסט במובן הטהור של המושג- הוא האמין שאנשים בחברה צריכים לעזור אחד לשני בכדי להשיג מטרה משותפת שתהפוך את כולם יחד למאושרים:
"כדרוגל הוא סוג של סוציאליזם- כולם עובדים בשביל מטרה משופת, וכולם חולקים בתמורה" –
"הקופ הוא ייחודי, הוא מוסד. אם אתה חבר בקופ אתה מרגיש שאתה חלק מקהילה ויש לך אלפי חברים מאוחדים ונאמנים מסביבך".

כשנשאל כיצד ירצה להיזכר אמר:
"אני רוצה להיזכר בראש ובראשונה כאיש שדאג למשפחתו. אני רוצה שאנשים יגידו שמה שהשגתי היה בזכות עבודה קשה ושמעולם לא רימיתי אף אחד. מעל לכל אני מבקש להיזכר כאדם שלא דאג לעצמו אלא הקדיש את חייו לכך שאנשים אחרים יהיו מאושרים. ככזה שבנה משפחה של אנשים שיוכלו להרים את ראשם בגאווה ולומר- אנחנו ליברפול!".

באחד הראיונות האחרונים לפני מותו פתח שאנקלי את ליבו וסיפר:
"אנשים אמרו לי שכדורגל היה עבורי עניין של חיים ומוות. ובכן, זה היה יותר מכך. נתתי את כל חיי עבור הכדורגל עד לרמה כזו שמשפחתי סבלה מכך".
"והאם אתה מצטער על כך?" נשאל:
"כן, מצטער מאוד" השיב, והוסיף:
"אבל כל מה שעשיתי היה מאהבה. למשחק, לקבוצה, לאנשים של ליברפול. רציתי לעשות אותם מאושרים".

ביל שאנקלי נפטר בליברפול ב- 29.9.1981 לאחר שלקה בליבו. אירוני או מקאברי הוא שהלב הענק של האיש הגדול הזה הוא זה שבגד בו לבסוף.

מאות אלפי אנשים באו לחלוק לו כבוד וללוות אותו בדרכו האחרונה בכדי להראות לו שהקורבן שהקריב בחייו לא היה לחינם. שכמו שביקש- הוא עשה אותם, אותנו, מאושרים.

למעלה: שאנקלי, אשתו נסי ונכדתם קארן.
למטה: קארן, ארבעים שנה מאוחר יותר, עם ידיד המשפחה.

_________________________

שאנקלי- שנינויות נבחרות:

"תשמע בן, לא שברת את הרגל, זה הכל בראש שלך"
(לשחקן שהתלונן ששבר את הרגל במהלך אימון)

"הצלחה בכדרוגל זה בראש. אתה חייב להאמין שאתה הטוב ביותר ואח"כ כל לוודא שזה אכן כך".

"אלוהים! אתה לא פותח את הפה במשך שנים וכשאתה עושה זאת סוף סוף יוצא לך שקר!"
(אחרי שכריס לוייר, המגן הימני השתקן של ליברפול ששימש שופט במשחק אימון פנימי, פסק נגד הקבוצה של שאנקלי)

"אם שחקן לא מעורב במשחק, אז הוא צריך להיות!"
(על חוק הנבדל)

"אתה אולי צודק, אבל זה עדיין לא הגיע אצלו לרגליים"
(לעיתונאי שהמליץ לו על שחקן ש'יש לו כדורגל בדם')

"ובכן, למרות שזהו מאורע מצער, דיקסי וודאי היה שמח לגלות שאפילו במותו הוא מצליח למשוך קהל רב יותר מאשר אברטון בשבת אחה"צ"
(בהלווית שחקנה האגדי של אברטון דיקסי דין)

"בראין יותר גרוע מהגשם במנצ'סטר. לפחות זה מפסיק מדי פעם"
(על בריאן קלאף)

"כן.. ואני אחד מאותם מאה אלף"
(בתשובה למנג'ר מנצ'סטר יונייטד טומי דוקארטי שטען ש'מאה אלף לא יקנו אף אחד משחקניו')

"אממ.. אברטון!"
(לספר שלו ששאל אותו מה הוא רוצה להוריד מהראש בזמן שאברטון היתה בראש הטבלה)

"אם אברטון היו משחקים בגינה שלי, הייתי סוגר את הווילונות".

"ייתכן ואתה צודק, רק קח בחשבון שטומי בן 57"
(שאנקלי בתגובה לכתב שהשווה את שחקן בשם טוני קארי משפילד יונייטד לטום פיני, כוכבה הגדול של פרסטון ששיחק לצד שאנקלי)

"אתה יכול להתחיל מהומה בבית קברות!"
(לבלם טומי סמית')

"אם הוא לא כדורגלן השנה, צריך לסגור את הכדורגל ולשלוח את האנשים ששבחרו מישהו אחר לסיביר"
(על טומי סמית')

"ברכותיי, תזכה לשחק על יד לקבוצה גדולה"
(לאלן בול, לאחר שהצטרף לאברטון).

"טעות, אמא שלך היתה צריכה לסגור את הרגליים"
(לשוער ריי קלמנס שהגיע להתנצל בפניו אחרי שקיבל שער בין הרגליים).

"בכנות, גבירותיי ורבותיי, הייתי מעדיף להיות עכשיו במשחק כדורגל".
(כששימש כשופט בתחרות יופי)

"פשוט תגיד להם שאני לא מסכים עם שום דבר שהם אומרים"
(שאנקלי למתורגמן במסיבת עיתונאים עם כתבים איטלקים)

"וודאי שלא לקחתי אותה לראות משחק של המילואים ביום הנישואים שלנו- נראה לך שהייתי מתחתן במהלך עונת הכדורגל?!"
(לעיתנואי ששאל אותו האם נכונה השמועה שלקח את אשתו ל'בילוי' במשחק של קבוצת המילואים לרגל יום הנישואים).

"זה שטויות! לא לקחתי אותה למשחק של טרנמיר רוברס בפגישה הראשונה. זה היה משחק של אקרינגטון סטנלי".
(כשנשאל האם נכונה השמועה שלקח את אשתו לעתיד לראות משחק כדורגל בדייט הראשון)

"אבל שם אני גר"
(לפקיד קבלה במלון בבלגיה שאמר לו שהוא לא יכול לרשום את 'אנפילד' ככתובת מגוריו)

"הפגרה"
(לעיתונאי ששאל מה הוא לא אוהב בכדורגל)

"זה דשא מיוחד באנפילד. דשא מקצועני!"

הציטוטים ברשימה מתוך:
https://www.liverpoolfc.tv/
https://shankly.com/webs/billshankly/
It's not your leg son" – The Book of shankly by Alex Murphy" 
Shankly: My Story –The Official Autobiography

11 תגובות על “הוא עשה אותנו מאושרים (50 שנות שאנקלי)”

כל הכבוד איציק, חשוב מאוד עבור הדורות הבאים. אני חושב שהדבר הכי בולט בקטע הזה הוא המרחק העצום שהתרחקנו מהדרך הזאת. מכל הבחינות.

פעם ראשונה שאני כאן – ובדיוק בזמן מבחינתי… הייתי לפני שבוע באנפילד במשחק בו צויין יובל ה-50, והטקס במחצית היה מרגש ממש.. במרכז המגרש התייצבו בני משפחת שאנקלי לדורותיהם יחד עם כוכבי הקבוצות של 65 ו-74… הקופ וכל הקהל – אף אחד לא עזב את המקום שלו בהפסקה – קמו על הרגליים והריעו לגיבורים אותם אף אחד לא שכח.. ואז – שני נגני חמת חלילים ניגנו את Glory, Glory או משהו כזה.. נפלא. מרגש. ואין ספק שהיו שם גם געגועים גדולים לימים אחרים וטובים יותר.. פוסט נהדר – אני נשאר כאן… ודרך אגב, מי שמגיע לליברפול ועושה את סיור הביטלס – שימו לב שיורשו הגדול של שאנקלי, בוב פייזלי – שהביא לנו את עוד הרבה אליפויות בשנות ה-70 וה-80 ואת כל גביעי אירופה חוץ מזה האחרון – קבור בבית הקברות של הכנסיה בה נפגשו לראשונה ג'ון ופול ובה קבורה גם אלינור ריגבי.. לא לפספס בשום אופן..

זמיר

מצוין, זה נראה כאילו ליברפול (למעט האוהדים) הוא מועדון שונה לגמרי היום, במיוחד בנושא המאמן.

בהמשך להמלצות הטיול, בכנסייה של אלינור ריגבי אכן טמון בוב פייזלי זצ"ל, אבל הסוכרייה האמיתית היא שמנהל הכנסיה, שנמצא שם יום יום, הוא לא אחר מהבן של פייזלי. מי שימצא אותו שם יגלה אדם מלא סיפורים כרימון, שרק מחפש קהל חדש לשתף.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…
על רקע הסיפור הנפלא על שאנקלי, מתעצמת אצלי דמותו של פייזלי שהמשיך את השושלת בלי לאבד גובה, מה שאי אפשר לומר על הממשיכים.

שאנקלי היה עצום ונשגב .
בני תבורי "גנב" לי את המשפט הראשון שעלה בדעתי ( איפה ישנם עוד אנשים … ) .
איציק – פוסט אדיר ומושקע . שיעלו אותו ב"וואלה" .

יופי של פוסט. הציטוטים פשוט אדירים, באמת שאין יותר דברים כאלה וחבל.

סגור לתגובות.