שלב הבתים של ליגת האלפות העונה סיפק לנו מראה לשלושה תהליכים מרכזיים שפושים כריקבון בחברה המודרנית:
1. פופוליזם- היו כבר קבוצות עם הופעות גרועות יותר במפעל אבל אפס נקודות ואפס שערים זה שיא שאף אחד לא ישבור ומכאן גודל הפאדיחה. סה"כ חיפה לא אשמה, היא התגלגלה לליגת האלופות במקרה, באחת מתקופות השפל של הכודרגל הישראלי ועם קבוצה שהיתה חוטפת רביעייה מזו של 94' (ברקוביץ' חזן והאווירון) שהגיעה לרבע-גמר גביע המחזיקות או 2003 (יעקובו, רוסו וז'ואטאוטס) שניצחה 3:0 את מנצס'טר יונייטד (בהרכב משני, אבל גם בורדו הופיעה שלשום בר"ג בהרכב משני).
נוטים לבקר במידה רבה של צדק את נשיא אופ"א מישל פלטיני על שינוי שיטת המוקדמות שאפשרה לקבוצות חלשות (ברמה הזו) כמו חיפה להיכנס העונה לשלב הבתים ליגת האלופות. אני דווקא נוטה להאמין שכוונותיו של האיש באמת טובות אבל כדי להחזיר את התחרותיות לכדורגל האירופאי צריך לעשות מהלכים הרבה יותר יסודיים. שינוי שיטת המשחקים (והוא יכול לשאול את ידידו אבי לוזון) יוצר שינוי מאלכותי בלבד- זו בחירה באופציה הנחה והקלה, להראות "כאילו" אני עושה את הדבר הנכון. בקיצור- פופוליזם.
2. קפיטלזים- 14 מתוך 16 העולות לשמינית הגמר מגיעות מארבע הליגות הבכירות ביבשת (אנגליה, ספרד, איטליה וגרמניה). למעשה המצב חמור אף יותר משום שקבוצת עילית הולכת ומצטמצמת משתלטת על הכדורגל האירופאי (מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, ברצלונה וריאל מדריד) בתהליך שרק יילך ויחמיר אם מישהו לא יעצור אותו. אפילו הקבוצות האיטלקיות הגדולות (יובנטוס, וגם מילאן ואינטר למרות ההעפלה) כבר מתחילות אט אט לנשור מהמירוץ המטורף. שלא לדבר על אימפריות נכחדות כמו אייאקס למשל שעל מקום הימצאם לא נודע דבר.
בספורט האמריקאי, ערש הקפיטלזים, יש מספר רב של חוקים שנועדו לאזן את כוחות השוק ולמנוע ממועדון מצומצם ואקסלוסיבי של קבוצות-על להשתלט על הליגות המקצועניות. בכדורגל האירופאי החוקים האלה לא קיימים והפקרתו לכוחות השוק תוביל לכך שבעתיד הלא רחוק ליגת האלופות תהפוך לגרסה אך טיפה מצועצעת יותר של ליגת הכדורסל הישראלית.
3. גלובליזציה- את שני הערבים "המכריעים" של ליגת האלופות השבוע בילתי בזפזופ מדכדך בין המשחקים בהן לקבוצות עוד היה על מה לשחק. זה לא שלא היו משחקים עם כדורגל טוב, היו- אבל לא היו משחקים מרגשים, משחקים שיש בהם סיפור. פעם גביעי אירופה בכדורגל היו זירה של מאבקים יצריים וגועשים בין תרבויות, לאומים וסגנונות: האנגליות נגד הספרדיות, הגרמניות נגד האיטלקיות, הקטנות נגד הגדולות (כשלקטנות יש סיכוי ריאלי להפתיע). היום כל הקבוצות נראות אותו דבר, כולם מורכבות מעדר של שכירי חרב עם מבט של פועל מדוכא במשמרת טלמרקטינג של נגמרת. מה איטלקי באינטר? ספרדי בריאל? או אנגלי בצ'לסי? כלום. באמצע המשחק של אינטר מול קזאן אני קולט פתאום את לוסיו ושניידר ומתפלא- ההוא לא משחק בבאיירן והשני לא בריאל, מתי הם הספיקו לעבור?
כשאין יחודיות, אין זהות והכל מעורבב כמו במגדל בבל, אין סיפור ואין עניין- בראש ובראשונה לאוהדים המקומיים (כמפי שמעידות הקרחות ההולכות ומתרחבות ביציעים משנה לשנה) שמעדיפים את הדרבי בליגה בשבת. אבל גם לאוהדים הניטראלים שלא יודעים מי כאן הטוב, מי הרע ואיזה צד לקחת. ליגת האלופות הולכת ומשלימה את הפיכתה ל- NBA של הכדורגל. יש רק בעייה אחת- משחקים אותה באירופה ולא באמריקה, ומה שעובד בארצו האדישה של הדוד סם לא יכול לעבוד במקום רווי מתחים לאומיים ושבטיים מבעבעים כמו אירופה.
ולמי שעדיין לא האזין לראיון "החושפני" שלי ברדיו ניתן להוריד אותו בקישור הבא:
Download Interview.WAV from FileFactory.com
(דפדפו לסוף העמוד, הקליקו היכן שכתוב Download Now, המתינו מס' שניות שההורדה תושלם, פתחו את הקובץ והאזינו)
איציק, אני חושב שהקביעה שלך שאף אחד לא ישבור את השיא של חיפה קצת מוקדמת. אם השיטה הנוכחית תימשך אני מניח שנראה קבוצות באותו סדר גודל שיתקשו להשיג שער ונקודה.
איציק,
אז אתה אומר שזו שירת הברבור של הכדורגל הנוסטלגי שגדלנו עליו וכל כך אהבנו אותו כל השנים?
כי האמת, למרות הניתוח המבריק שלך, והנכון ברובו, אני לא מרגיש כך. יכול להיות שאין את האמוציונאליות שליוותה משחקים אירופאיים בעבר, אבל יש תחושה שהרמה של המשחק כל הזמן עולה. ייתכן שנכון יהיה להגיד שהכדורגל האירופאי משנה פנים. אין יותר לאומיות אלא קבוצות רב לאומיות. הלאומיות תמשיך להתנקז לרמת הנבחרות עד שגם שם זה כבר יימחק (ראה שוויץ, גרמניה ועוד)
ליגת האלופות הופכת למועדון סגור,לעשירים מאוד בלבד,ליברפול בדרך לנשור ממנו וגם יונייטד במצב כלכלי לא ברור למרות שזה לא נראה על פני השטח.
ליברפול ויונייטד סובלות מבעלים שקיבלו הלוואות מורעלות והשתלטו על המועדנים והכניסו אותם לחובות אסטרונומים.
לדעתי סיטי תצטרך למועדון האלופות הזה בקרוב.
בספרד ריאל וברצלונה עם זכויות שידור נפרדות יגרמו לנזק גדול לליגה ולתחרותיות שבה.
רק בגרמניה ניהול הכדורגל הוא למופת והבנה שהוא שייך לאוהדים ולא לאוליגרכים מכל הסוגים.
רק רגולציה של שכר וחלוקת זכויות שידור שיוויונית יותר תעזור,אבל אין סיכוי שזה יקרה.
שחר,
מה שהתכוונתי זה שמבחינה סטטיסטית לא יוכלו לשבור את השיא (רק להשוות אותו)- אין אפשרות להשיג פחות מאפס נקודות ולהבקיע פחות מאפס שערים…
שבי,
אתה צודק וגם כתבתי בפוסט שהרמה לא בהכרח ירדה (ואולי אפילו באמת עלתה בחלק מהמקרים)- היו משחקים טובים גם השבוע (יובה-באיירן היה משחק מצויין). אבל מבחינת העניין ברגע שאין סיפור (ולאומיות יכולה להיות סיפור אחד, אבל יכולים להיות סיפורים אחרים) אז זה הרבה פחות מעניין. בתור אוהדי כדורגל ישראלי אנחנו יכולים להעיד שמה שמעניין אותנו בכדורגל זה לאו דווקא הרמה אלא כל האמוציות שמסביב. וכן, גם הכדורגל הבינלאומי מתחיל לסבול מהתופעה וזה בהחלט יהפוך אותו להרבה פחות מעניין לדעתי.
שחר,
מסכים לחלוטין. המודל הגרמני אכן ראוי לחיקוי אבל קשה לי כמוך לראות את זה קורה באנגליה למשל שם כל תכליתה של הפרמיירליג זה לשמור על האינטרסים של קבוצות העל. אופ"א צריכה לעשות כאן מעשה אבל זה כרוך בעימות ישיר עם אותם קבוצות על שאין לה אינטרס להיכנס אליו כי כל פעם שעולה אפשרות מהסוג הזה הם מנופפים באפשרות של פרישה מליגת האלופות והקמת סופר-ליגה אירופאית עצמאית (שאגב, לפי דעתי תהווה כישלון מוחלט בדיוק מהסיבות שבגינן ליגת האלופות הולכת ודועכת).
איציק, קטע טוב ומהנה.
1. פלאטיני – אני חושב שזה ייקרא פופוליזם או לא על סמך הכוונות הנסתרות של נשיא אופ"א. אם הוא באמת מאמין שמה שהוא עושה שהוא מוביל לשינוי, אז זה לא יהיה פופוליזם, אלא כישלון. ויודע מה? אני בכלל לא בטוח. מעבר למי נכנס למפעל או לא, שים לב לתוצאות הבתים: בורדו גמרה ראשונה, סביליה גמרה ראשונה, אוניראה מרומניה עברה לאופ"א, באיירן עברה לאופ"א (ועוד קבוצה שלא נזכיר). אולי לא בזכות פלאטיני, אבל כן קרו כמה דברים טובים. ונכון, עדיין נראה ראש חץ מאוד ברור ומסוכן.
2. זהות – משום מה, אתה משייך זהות ללאומיות. אני חושב שלאומיות היא חלק מזהות של מועדון ולא הכל, ואולי אפילו לא החלק הכי חשוב. בשביל זה יש נבחרות. למועדונים רבים יש אתוס מסויים שלא קשור ישירות ללאום, וזה נראה לי בריא ואפילו רצוי. קח את ריאל מדריד – מאוד ברור מה סט הערכים שמוביל את המועדון, מה חשוב לרוב האנשים שם, וכיצד הם עושים את זה. רכישות בומבסטיות, הצגות שחקנים מבריקות וקלאסה במשחק משוייכים עם ריאל מאז ומתמיד, ואפשר לראות כיצד המועדון מתחזק את הערכים האלה. אין לי בעיה עם זה. אני אולי לא מת על הערכים האלה אישית, אבל אני לא אוהד שלהם אז זה לא חשוב. אני מנסה לומר שלדעתי עדיין יש סיפורים בכדורגל, ולמשל אם ריאל מדריד תיפול או לא זה אחד מהם ללא קשר לדרכון של השחקנים. אני חושב שכדאי להפנות תשומת לב לזהות של מועדונים ולנסות להבין מה בונה אותה, כי לדעתי זה הרבה מעבר לכמות שחקני הלאום בהרכב.
3. קפיטליזם – אין מישהו ששונא את הפערים החברתיים הגדלים יותר ממני. בכדורגל ובכלל. אבל כתבת משהו מעניין בסוף – "ומה שעובד בארצו האדישה של הדוד סם לא יכול לעבוד במקום רווי מתחים לאומיים ושבטיים מבעבעים כמו אירופה". קח את זה כחרב עם שני סכינים. כשמנסים להביא את המודל האמריקאי לאירופה, שזה בעיניי אסון ולא הפיתרון לכלום, אני תמיד מעלה את הדראפט. כלי אפקטיבי לשוויון ותחרותיות שאין עוררין שהוא עובד. רק מה? הוא מגיע שוב על חשבון הזהות, כי בארצו האדישה של הדוד סם, לא ממש איכפת מזהות בספורט המקצועני (מה שיש בקולג'ים יותר אני חושב), ולכן צריך להבין שאין הוקוס פוקוס. מצד אחד אתה מבקר את הפיכת הצ'מפיונס לאנ.בי.איי אבל מצד שני רוצה להביא את האנ.בי.איי לאירופה. בעייתי.
איציק, אני בהחלט מסכים עם רוב הדברים אבל קרא לי אופטימיסט או אדיוט כי אני חושב שהכדורגל הוא חזק מכל השטויות האלה שנקראות כלכלה,גלובליזציה וכו'… והכדורגל בסופו של דבר לאחר יוולד מחדש בצורה שאני ואתה ועוד כמה חברים פה יאהבו אותו אפילו יותר ממה שהם אוהבים אותו עכשיו.
אני דווקא כן חושב שהרמה ירדה, אני זוכר משחקים גדולים בשנים מוקדמות יותר של הCL, בין קבוצות גדולות ופחות גדולות. אני חושב שהיו רק משחק אחד שאפשר להגיד שהיה ממש טוב השנה וזה ריאל-מילאן. כל השאר סבירים מינוס.
מה אנגלי בצ'לסי ? ממ הקפטן של נבחרת אנגליה ? ועוד כמה שחקני הרכב פותח בנבחרת שהם גם די סמלים של הליגה האנגלית, ראה לאמפרד, אשלי וגו' קול – גם אצלך צריך להיות גבול, לא ?
בקשר לריאל מדריד, אין מועודון שמייצג יותר את ספרד מאשר ריאל מדריד, אז עם כל הכבוד, גם שם יש סמלים ספרדיים כמו ראול וקאסיס, ושחקני הרכב כמו ארבלואה, ראמוס ואלביול.
זה הופך להיות קצת סתמי לרדת ולתת דוגמאות על הקבוצות שאתה שונא, צ'לסי הרבה יותר אנגלית מליברפול שלך…