לפני שבועיים עסקנו כאן באדישות סביב נבחרת ישראל בכדורסל וטורניר ההזדמנות האחרונה בו השתתפה. נדמה היה כי צביקה שרף הוא אחרון הפטריוטים שנשארו כאן ומנסה להציל לבדו את כבודו של הכדורסל הישראלי. אחרי הניצחון הענק על סרביה אתמול הנבחרת כבר מככבת בעמודים הראשונים של העיתונים.
את מירב הקרדיט להישג הענק של הנבחרת, שראשיתו בעלייה לאליפות מטורניר ההזדמנות האחרונה המתיש והמשכו בניצחון האדיר אתמול על אלופת העולם לשעבר ועלייה ל-12 הגדולות של אירופה, יש לזקוף לזכותו של צביקה שרף.
זה בון-טון גדול מאוד אצל כתבים שאתמול השתחררו מגלגל"צ להציג את צביקה כמאמן מיושן וארכאי, מוטיבטור, שייע פיינגבואם של הכדורסל. רק שקצת כבוד לאושיה מקצועית בעלת רזומה מפואר כשל צביקה לא יזיק לאותם פסבדו-משתמטים מלוקקים. בכלל, אין צבועים כעוסקים במקצוע העיתונאות, הם מטיפים מוסר לכל העולם בזמן שהם עצמם חפים מכל עכבה מוסרית שהיא.
הדור החדש של מאמנים עם הגנה אזורית מעורבת וקומבו-גארדים כונה בצדק ע"י רון קופמן מאמני לפ-טופ. עד כדי כך הגיעו הדברים שאחרי שיחה עם דן שמיר נדמה כאילו כדורסל הוא מקצוע יותר מסובך מפיזיקה גרעינית. אלא שצביקה מוכיח שתכונות אופי כמו מנהיגות ונחישות לא פחות חשובים ממהלכי פיק אנד רול מסובכים. אני לא מכיר הרבה מאמנים שהיו מסוגלים לקחת את החבורה העצלה והמפונקת הזו למסע משחקים הזוי ברחבי חוריה הנידחים ביותר של אירופה ולהפוך אותה ליחידה מטכלי"ת לוחמת ומגובשת. צביקה עשה את זה ועל כך תהילתו. ושלא תטעו, יש לצביקה הרבה כדורסל, הוא אימן בקבוצות הגדולות ביותר באירופה בימים שדיויד בלאט ודן שמיר עוד שיחקו חיובים עם החבר'ה על הבלאטות בשכונה. רק שהוא לא מתכסה באצטלה של תחכום ומורכבות בכדי לשדר והתנשאות.
ובדיוק לסוג נבחרת כזו מתאים מנהיג וקפטן כמו מאיר טפירו. מאיר הענק ראוי לטור משלו, אבל בכמה מילים אפשר רק לציין את אומץ הלב והתושייה שמאפיינים את השחקן הענק והאיש החם הזה. תכונות שלא מלמדים בשום מערך סקאוטינג.
מילה טובה גם ליותם הלפרין. עסקנו כאן רק לאחרונה בנושא פוטנציאל לא ממומש. במדינה שמאדירה כוכבים רק כדי לרמוס אותם בהנאה, יותם יכוך בקלות להיות מתויג כאחד כזה ולהפוך לקורבן של הכישרון שלו. על יכולותיו המקצועיות של יותם אין עוררין, אלא שהוא פשוט ילד טוב ובכדי להצליח באמת בחיים צריך להיות, תסלחו לי, קצת מניאק. אז יותם נהיה מניאק, בדרך שלו. הוא לא רומס ומרביץ לאף אחד, אלא נלחם באומץ אמיתי בדברים שקשים לו. הוא לוקח אחריות, חודר לסל לתוך ליער של גורילות סרביות ויווניות וממשיך גם כשלא הולך. לא צריך פוזה של עארס, מגוון רחב של קללות וקעקועים על כל הגוף בכדי להיות גבר קשוח. יותם בקמפיין הנוכחי מראה שהוא גבר אמיתי.
הפרחים גם לפניני האיש שאין לו אלוהים ולא מכיר גם את אמא שלו את המגרש (וכל זה עם מראה מטעה כ"כ של צפונבון מהרצליה או רמה"ש..), גרין (עם המשחק הבאמת ענק שלו אתמול) וכל אחד שבא ונתן תחת.
הניצחון של ישראל אתמול, והמסע המופלא כולו שהתחיל כזכור במתנ"ס עלוב בדנמרק, הוא ההישג המרגש ביותר של הספורט הישראלי בשנים האחרונות. ולו משום שהוא כגיע מנבחרת נטולת כישרון שמשיגה את ההצלחה מכל הסיבות היו נכונות שיש: אומץ, תושייה, סולידאריות הדדית ולב גדול- ישראל היפה!
אומץ תושייה ולב גדול נבחרת ישראל
אכן ניצחון מרגש!
אם עושים השוואות אישיות בין השחקנים, אין לישראל שחקן אחד שיכול להיכנס לחמישייה של הסרבים. ועדיין, ישראל ניצחה במשחק בו שתי הנבחרות היו עם הגב לקיר – ושאפו ענק לצביקה ולכל השחקנים על ההישג.