קטגוריות
בבל כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים תרבות הגוף

עבודת אלילים

…It all went horribly wrong

זה כבר הקיץ השלישי שלי כאן בממלכה ואני עדיין משועשע כל פעם מחדש לגלות עד כמה האנגלים מופתעים מהעובדה שיורד אצלם גשם גם בקיץ. בהנחה שאפילו האנגלים מכירים את התמונות של האוהל הירוק הגדול הזה מווימבלדון, המסקנה היחדיה שמתקבלת על הדעת היא שהם כנראה פשוט בהכחשה לכל העניין הזה.

עד כדי כך בהכחשה שהמארגנים של טקס הפתיחה של האליפות העולם בקריקט שנפתחה בלונדון בסופה"ש האחרון לא לקחו בחשבון את האפשרות ה"בלתי סבירה בעליל" שיירד גשם. וכך, כשנפתחו ארובות השמיים בדיוק בשעה בה אמור היה להיפתח הטקס הם פשוט נאלצו לבטל אותו. על פאדיחה כזו היינו אומרים בארץ ש "רק בישראל זה יכול לקרות".

אבל הפאדיחה של ביטול טקס הפתיחה היתה רק תחילתו של ערב מהסוג שבסיומו ינידו האנגלים את ראשם בייאוש ויקבעו ש …It all went horribly wrong

אחרי הטקס שלא היה הגיע משחק הפתיחה של הטורניר בין אנגליה להולנד. הולנד בקריקט זה בערך כמו איי-פארו בכדורגל ווהדיבור היחידי לפני המשחק היה מדוע בחרו המארגנים במשחק פתיחה שצפוי להיות כ"כ חד צדדי ומשעמם…

אנגליה אכן פתחה טוב ואחרי אחד עשר האוברס הראשונים רשמה על הלוח מס' עגול ויפה של 100 ראנס. אלא שבשלב הזה יצאו האנגלים כנראה להפסקת התה ובתשעת האוברס הנוספים הוסיפו 62 ראנס בלבד. סה"כ 162 ראנס. לא היסטרי. אבל בהחלט 'אמור' להספיק מול ההולנדים החובבים.

אלא שכמו שאומרים בצבא- 'אמור' זה שם של דג…

גם ההולנדים פתחו את האינינגס שלהם לא רע ובחצי הדרך שמרו על קצב שהציב אותם מרחק נגיעה מהאנגלים. מכאן העסק רק הלך והסתבך עבור המקומיים. ככל שההולנדים, בתוצגה מרשימה של קריקט אגרסיבי והתקפי (מתבר שיש גם טוטאל קריקט..), הלכו והתקדמו בקצב מדאיג אל עבר רף ה- 162 ראנס.

וככל שההולנדים התקדמו האנגלים התחילו להילחץ. וכשהאנגלים נלחצים הם עושים שטויות.

עשרת האוברס האחרונים היו תצוגה מביכה של קריסה תחת לחץ: כדורים שנופלים מהידיים, החמצות של הסטאמפס משני מטר ובקיצור, הופעה אלה נבחרת אנגליה בכדורגל בפנדלים ברבע גמר יורו או מונדיאל.

מפה לשם הכל הגיע לכדור האחרון. אנגליה היתה ביתרון שני ראן, מה שאומר שההולנדים צריכים להסתכן בפסילת החובט ולרוץ פעמיים בין הבסיסים כדי להשלים שני ראנס ולנצח.

הכל שיחק לידיים של האנגלים. הזורק, סטיוארט ברואד, הגיש כדור מצויין שהחובט גלגל ישר בחזרה אליו. כל כל מה שנותר לו היה לפגוע בסטאמפס בעוד החובט מחוץ לבסיס מנסה להשלים את שני הראנס שלו, לפסול אותו ולנצח.

אלא שבוארד החטיא בשלומאליות וההולנדים נשארו לטייל בין הבסיסים כאילו הם על אופניים באמסטרדם. אנגליה רשמה את אחד ההפסדים המביכים בתולדותיה ובוארד המסכן זכה לכבוד המפוקפק להיכנס לרשימה אחת עם סאות'גייט מ- 96, בקהאם מ- 98, רוני מ- 2004 ועוד רבים וטובים.

_____________________

אני מתעסק הרבה בשאלה מאיפה מגיעה החולשה המנטלית הזו של הספורטאים האנגלים והקריסה במצבי לחץ?

את התשובה מצאתי השבוע דווקא בפוליטקה.

הממלכה כעת בבוקה ומבולקה. ממשלתו של גורדון בראון מתפרקת פיסה אחרי פיסה כששריו מתפטרים אחד אחרי השני על רקע סקנדל "החזרי ההוצאות" שפרץ כאן בחודשים האחרונים (למרבה הבאסה מסתבר שאפילו שחיטות פוליטית זו לא המצאה ישראלית..).

מה שבולט בעיני, כמתבונן מהצד, זה איך האנגלים מתענגים על הנפילה של בראון. הם מציגים אותו בתמונות מביכות, עורכים קטעי נאומים בהם הוא מבולבל ומגמגם ובאופן כללי נראים כמי ששואבים סוג של הנאה פרוורטית מלראות אותו מתפתל.

כי אם יש דבר שהאנגלים אוהבים יותר מכל זה לראות את הגיבורים שלהם בנפילתם, לתלות אותם בכיכר העיר ואז להגיע ולדרוך על הגוויה.

אז לא רק בפוליטיקה הם עושים את זה. אלא גם, בעיקר בעצם, בספורט. אני באמת לא רוצה לחשוב מה הולך לעבור עכשיו על ברואד האומלל. והפרצוף המבועת שלו בסוף המשחק אמר הכול. יותר מאכזבה זו היתה חרדה מהצליבה הפומבית הצפוייה לו כעת.

וכשגורל כזה אכזר מצפה לך במקרה של כישלון לא פלא שאתה נלחץ כ"כ ובסופו של יום גם נכשל.

אלף מלים. ההולנדים חוגגים כשברקע ברואד המבועת

מראדונה

היה מביך לראות את ארגנטינה שלשום נגד קולומביה. צריך באמת כישרון מיוחד בשביל לקחת את חבורת השחקנים המוכשרת ביותר בעולם ולגרום להם להיראות כמו חבורה נעדרת חוש כיוון ותחושת מטרה על המגרש. בשלב מסויים מסי פשוט עבר לשחק כמו מראדונה: הוא לקח את הכדור וניסה לעבור את כל ההגנה לבד. אבל מראדונה, השחקן, היה רק אחד.

זה כמעט בלתי נתפס, אבל בראייה היסטורית מראדונה כנראה כבר הגיע לנקודה שבה מאזן התועלת מול הנזק שהוא גרם לכדורגל הארגנטיני נוטה לרעתו. עשרים ומשהו שנה אחרי המונדיאל ההוא במקסיקו ונבחרת ארגנטינה עדיין לא הצליחה להשתחרר מהצל של דייגו. אז מה עשו גאוני ההתאחדות? שמו אותו על הקווים.. . שיישב לשחקנים על הראש ככה קרוב קרוב.. כאילו לא מספיק למסי שהדבר הראשון ששואלים אותו כשהוא מתעורר בבוקר זה "האם אתה חושב שאתה יותר גדול מדייגו?".

שלא תטעו, אני אוהב את דייגו והוא לנצח יישאר גיבור הילדות הנערץ עלי. אלא שהייתי רוצה כ"כ ששם הוא יישאר. בילדות. יכולתי לסלוח לו על הכל, על הסמים והנשים והאפיזודות הפוליטיות המביכות. הקו המפרדי בין גאונות לשיגעון דק מאוד אמרתי לעצמי. אבל להרוס את נבחרת ארגנטינה, בטח הנוכחית, זה כבר פשע. ואני אומר זה בראש ובראשונה כאוהד כדורגל, רק אח"כ כאוהד ארגנטינה.

כמו לאנגלים, גם לארגנטינים יש 'תסביך אלילים'. אלא שבעוד האנגלים מעדיפים לצלוב אותם, הארגנטינים מעדיפים להיצלב יחד איתם.

דודו טופאס

אם יש דבר אחד מנחם בכל הסיפור העצוב הזה של דודו טופז (או טופאס, במלעיל, כפי שכינה אותי מנחם בגין בנאום התגובה הבלתי נשכח לנאום הצ'חצ'חים) זה היחס שהוא מקבל מהציבור והתקשורת בישראל. לא שמישהו סולח או מקבל בהבנה פשעים כאלה שנרקמו בקור רוח ותכנון מקפיאי דם, אלא שאף אחד בארץ, כך אני מתרשם, לא מתענג על נפילתו של טופז. אני לא מזהה את ההנאה הפרוורטית שיש לאנגלים או את ההכחשה שיש לארגנטינים בהתייחסות לגיבורי התרבות שלהם.

נדמה לי שזה מגיע מהאתוס היהודי. אלוהים שלנו מעולם לא התלהב מהרעיון של מלכים למינהם, לא של רייטינג ולא אחרים. גם כשנכנע לבסוף לדרישות העם להיות "ככל הגויים" העמיד עליהם דמויות אנושיות מאוד, בהחלט לא 'מלכותיות'- שאול האמביוולנטי, ודוד על חולשתו לנשים.

אבל נדמה לי, שעדיין, המקרה שמבטא בצורה הטובה ביותר את תרבות, או העדר תרבות, האללה בעם היהודי, הוא זה של משה. אלוהים גזר על משה לא להיכנס לארץ על עבירה שמני מזוז אפילו לא פותח את המשרד בשבילה. אלא שהאלוהים שלנו, שועל שכמותו, ידע בדיוק מה יקרה אם משה ייכנס לארץ בתור 'דיירקטור-אוף-פוטבול':

"תאמין לי היהושוע הזה…
שני קשרים אחוריים נגד החתי בבית?!
איפה משה, איפה…
איתו היינו יוצאים למשחק חוץ בעמלקי.
העמלקי. בחוץ!
עולים עם שלושה חלוצים..
רק התקפה, לא רואים בעיניים בכלל…"

8 תגובות על “עבודת אלילים”

מצוין כרגיל, מראדונה מאמת את הציפיות ממנו – בעיקר כשלון והרס הדמות שלו בקרב אוהדי הכדורגל בארצו, בכל מקרה להגיד שנבחרת ארגנטינה היא הכשרונית ביותר הוא לא דבר נכון, צרפת, ספרד, ברזיל ועוד כמה נבחרות לא נופלות ממנה.

צרפת הנוכחית אני חושב שבהחלט נופלת. ברזיל וספרד זה באמת גבולי. אולי הניסוח היותר מדוייק היה צריך להיות: אחת הנבחרות הכשרוניות ביותר בעולם.

Itzik

The nitpicking sonofabitch that I am thought the you argued that Diego is good for football (but not necessarily for Argentina).
"המינוי של דייגיטו למאמן הנבחרת הוא הזוי בדיוק כמו בערך כל דבר אחר שקרה את האיש הזה בארבעים ושמונה השנים האחרונות מאז נולד בשכונת עוני בבואנוס-איירס. למרבה האירוניה, בתור מי שאוהד של הנבחרת הארגנטינית בזכות דייגיטו (אלא מה..), אני מודאג מאוד מהמהלך הזה כי אין לי שמץ של מושג מה הם כישוריו של המלך כמאמן ולא בטוח שאני רוצה לגלות… אלא שדבר או שניים אחרים דווקא כן בטוחים: אצל דייגו אף חלוץ לא יתבקש לסגור באגף ואף קשר לא יקבל מבט זעוף על כדרור מיותר.. ותודו שאם יש דבר שחסר לכדורגל היום, בעדין הטקטיקה שמקטיקה, הוא מישהו כמו דייגו, על כל השיגעון שלו, אחד כזה שיעשה את המשהו הבלתי צפוי הזה שיגרום לך לרצות לנשק אותו ולהעיף לו סטירה באותו רגע ממש.."

As to Tpoaz – you did not see Shavua Sof.

As to religion and heroes – I agree with you about the biblical approach which is so for the simple reason the god doesn't like someone else getting all the attention. However, when you see the blind admiration rabbinical figures are getting in the Orthodox world, you tend to think that someone hasn't done his homework. How can you have any dialogue with people who believe that the Lubavitcher did not die? That certain Rabbis have supernatural powers?

זה באמת היה כזה ארוך?
עבר לי תוך שניה…

הסיום היה גדול איציק :-)
תמשיך ככה ונסדר לך לנאום בכיכר העיר או משו… חחחחח

OT.

אתה צודק לגבי דייגו, חשבתי שארגנטינה אולי תעשה שכונה, אבל זו תהיה שכונה יפה. במקום זה קיבלנו שכונת מצוקה. לא רק שהכדורגל על הפנים, השחקנים גם משחקים כאילו יש להם משקולת של מאה טון על הכתפיים. ובאמת יש להם אחת כזו- מראדונה. ומי ששם להם אותה בחדר ההלבשה הוא באמת חתיכת גאון…

לגבי האלילים,

זה באמת נושא מעניין. אני לא יודע אם היהדות מתנגדת כ"כ לעניין הזה של אלילים כדי שאף אחד לא יתחרה על "הרייטינג" של אלוהים. בתור נער דתי צעיר היה בי משהו שחשב כך, עכשיו אני רואה את הדברים בצורה יותר מורכבת.

נער הייתי וגם זקנתי (טוב, לא ממש…) ואם יש דבר שלמדתי בחיים זה שכל מי שאתה אוהב ו/או מעריץ יאכזב אותך, ובגדול, לפחות פעם אחת. רוצה לומר- דמות מוחשית סופה לאכזב אותך, בסופו של דבר תגלה שהאליל הזה הוא רק בנאדם, שלא לדבר על סתם פסל או מסכה… לעומת האלוהים שלנו אין לו לא דמות ולא גוף, אנחנו לא יכולים לגלות פתאום שיש לו אף גדול, ריח לא נעים מהפה, או שהוא נוחר.. הוא שם למעלה, ואנחנו יכולים להשליך עליו את כל התקווות המשאלות האכזבות התסכולים והכעסים שלנו והוא מכיל הכל.

זה רעיון מאוד יפה בעיני. וככל שאני חי יותר בעולם הזה אני גם מגלה גם כמה הוא נכון מבחינה פסיכולוגית.

לגבי הרבנים,

חב"ד זו בעייה, הזרם המשיחי שם לוקח את העסק לכיוון שבשום סוג של פרשנות אורתודוקסית אני לא יכול להגיד שהוא מתיישב עם רוח היהדות. מצד שני, הם עושים דברים כ"כ נפלאים ובאמת מכל הלב, כך שמה זה משנה בעצם? שיאמינו שהרבי מלובביץ' חי, שיאמינו אפילו ליברפול החתימה אותו לעונה הקרובה :)

"תרבות הבאבות" היא בעייתית. אבל זה לא התחיל מהיום- משה רק קפץ לשעתיים לאיזה סידור בעיר וכבר בני ישראל בבית הזמינו חשפנית ("עגל הזהב") ועשו שטויות..
אין מה לעשות, זה טבע האדם, הוא צריך משהו להאחז בו. יש כאלה שהם מספיק חזקים ומורכבים ויכולים להיתפס ברעיון מופשט כמו אלוהים, וזה מה שהיהדות שואפת אליו, ושי כאלה שעדיין לא שם.

בכל מקרה לא הייתי מזלזל בכאלה שעושים דברים לא טבעיים. לא צריך להפוך גם את המדע והרציונליות לדת. אתה ואני מבינים רק את מה שאנחנו יכולים לתפוס בשכל והשכל האנושי הוא מוגבל מאוד. יכול להיות שלאנשים מסויימים יש כוחות שאני ואתה לא מסוגלים לספק להם הסבר רציונלי וזה יפה וסבבה לגמרי. לא הכל בעולם צריך להיות רציונלי. כי גם הרציונליות מאכזבת בסופו של דבר ואז מה? הרי אתאיזם זה בעצם האמונה הכי חזקה שיש – אמונה ברציונליזם. תאמין לי שאני מכיר כמה אתאיסטיים שהלוואי שלי היתה אמונה חזקה באלוהים שלי כמו שלהם יש בשלהם…

יאיר,
תודה :)
שמתי לב שבבלוג של דורפן עברתי להגיב בשם שלך, יש מצב שתעשה את זה גם כאן? סתם יהיה יותר נחמד.. תודה.

OT (שוב..)
כמו יאיר באמת, יהיה עלא כיפאק אם תוכל להוסיף לכינוי שלך (או במקום, איך שבא לך) את השם הפרטי לפחות (זה כמובן יכול להיות גם שם בדוי). סתם פשוט יהיה יותר נעים ואישי לדבר כך. תודה!

איציק,
אתה שני רק לעצמך…פוסט אדיר.
בכל החלק הנוגע לקריקט, הבנתי רק את המילים: הולנד, אנגליה ואת המשפט הנפלא והכל כך בריטי "It all went horribly wrong…" מעבר לכך אני לא מצליח להבין כלום הקשור למשחק הזה למרות שכבר שנים אני מנסה ללא הצלחה ללמוד את התנועה של הזורק.
באשר לטופאס. ראשית, כאשר נודע שהוא עומד מאחורי התקיפות של אנשי התקשורת, רווח לי עד מאוד. עד אז חששתי שמדובר באיזה ארגון פשיעה, אוליגארך, משפחה מהשולטות בכלכלה הישראלית או סתם מישהו בעל השפעה שרוצה למנוע פרסום הקשור אליו. זה מבחינתי חציית קו אדום שעליו אסור לחברה מתוקנת לעבור לסדר היום. זה הצעד האחרון לפני דיקטטורה של הון/פשע. משהוברר שמדובר בבדרן שמנסה לחזור לקדמת הבמה בתפקיד דון קורליאונה דה לה שמטה, בהפקה, שככל שנוקפות השעות, מתבררת ככושלת בכל קנה מידה, אני רגוע. אף אחד לא הולך לפגוע לי בדמוקרטיה. מצד שני, פועלו של האיש המוזר והדוחה הזה, כך חשבתי כבר מאז מופע האימים בכיכר מלכי ישראל במערכת הבחירות ההיא, הוא סוג של ארגון פשיעה, עלוב וכושל בהתארנות, אבל בעל פוטנציאל הרסני פוגעני ורצחני, וכך בדיוק יש להתייחס אליו. כאל פושע מסוכן שיש להאשימו ולשופטו בחומרה רבה, אם כמובן, ימצא מספיק חומר לכך. הוא אינו ראוי לשום סוג של חמלה ורחמים, מחוץ כמובן לרחמי בית המשפט המוקנים לכל מורשע על פי הגישה המשפטית הנהוגה בישראל. התקשורת דווקא אינה מטפלת בו בכפפות משי, השבוע למשל נפתחה מהדורת "נכון להבוקר" עם ניב רסקין בגל"צ במערכון של הטופאס על הבריון מגן הילדים. אגב, לא מצחיק בכלל.

תודה בני.
הבנת את כל מה שצריך בקשר לקריקט… האמת שהמשחק הזה באמת די משעמם אבל חייבים להודות שהסיפורים מסביבו הם פשוט תענוג.
אפרופו, עדכונים מהטורניר:
האנגלים התאוששו יפה מההפסד להולנדים וניצחו במשחק השני את פקיסטאן, אחת המועמדות לזכייה, ובצורה די משכנעת. עוד בשורות טובות הגיעו לאנגלים מכיוון היריבים המושבעים שלהם- האוסטרלים (אני אגע בזה יותר בהרחבה לקראת הסדרה בניהם –"האשז" בחודש הבא), שהפסידו את שני המשחקים הראשונים בטורניר ועפו כבר בשלב המוקדם. כרגיל, אין שמחה כמו השמחה לאיד.. והאנגלים בעיקר שמחים לאדו של ריקי פונטינג, הקפטן האוסטרלי השנוא עליהם שהביך אותם אינספור פעמים בעבר, על המגרש ומחוצה לו.

הלוואי שהייתי יכול גם להשמיע לך איך אומרים את ה- "It all went horribly wrong…" במין תערובת כזו של עצב וייאוש :)

מצטרף לכל מילה לגבי טופאס.

סגור לתגובות.